התנהגות מיטבית

באדם פועלים כוחות רבים ושונים, תכונות ומידות טובות ורעות, דחפים ויצרים, תשוקות וצרכים. נניח שכוח אחד מכוחות אלה פועל להניע אותו לעשות דבר מה שהוא גם יודע שלא צריך לעשותו, כי פעולה זו לא תטיב איתו. אבל לצערו פעול בו דחף לעשותו.
ברגע זה עליו לגייס את כוח הרצון המופשט שלו, את כוח הבחירה שלו, כדי לעכב ולרסן את הכוח הזה המניע אותו לפעולה שלילית. על מנת לעשות את הפעולה המעכבת עליו להשתמש בכוחות מהצד החיובי והמיטבי שבו (כי בכל אחד יש גם הרבה בצד הזה) ולהטות את הכף. לדוגמה: במקרה שפעולה כמו עצלות מעכבת אותו מלעשות מה שצריך לעשות. הוא יגייס את כוח הרצון שבצד החיובי לעכב את כוח העצלות המשתלט עליו. אדם ששולטת בו מידת העצלות הוא לעיתים אדם טוב לב. אז כשאותו אדם אינו רוצה לקום לעבודה אבל חבר לעבודה יתקשר ויאמר לו "אחי, אני כל כך צריך את עזרתך", הבן אדם יקום במהירות ממיטתו וירוץ למקום העבודה לעזור לאותו חבר, כי יש בו מידה של טוב לב.
מידת טוב ליבו של האדם שימשה ככוח מדרבן לשרת אותו במקרה של אותה עצלות שהשתלטה עליו.
בגישה הרוחנית/התנהגותית המכירה את נבכי האדם ניתן למצוא מול כוח שללי הפועל באדם איזה שהוא כוח אחר שניתן לגייס אותו ככוח נגדי. ברגע שניתן המקום לטוב הלב לפעול ולהתגשם, לא נותר ולו פינה קטנה לעצלות. ומן הסתם שתכחד.
הגישה הוכחה כמדעית לגילוי משתנים סביבתיים המשפיעים על התנהגות בעלת משמעות חברתית, ויישום טכניקות לשינוי התנהגות.
בעולם יש חוקיות וסדר, אירועים לא מתרחשים באקראיות. כל תופעה מתרחשת כתוצאה מאירועים אחרים. מדענים צריכים להמשיך להטיל ספק ולשאלות שאלות לגבי דברים המתייחסים אליהם כאל עובדה. להתייחס לכל מידע כזמני עד שיתברר מידע חדש. אין להיצמד לאבחונים פסיכו/דידקטיים לא למספר חודשים ובטח לא לשנים. ברור היום מעל לכל ספק בגישה לחקר ההתנהגות כי קיים מימד מנטאלי שאינו שונה מהמימד ההתנהגותי, אלא מהווה מראה.
מנטליזם מניח שתופעה במימד "הפנימי" גורמת ישירות, או לפחות מתווכת חלק מההתנהגויות, אם לא את כולן. מנטליזם נשען על :
מבנים היפותטיים (Hypothetical Constructs) – מונחים תיאורטיים שמניחים על קיומם, אך לא ניתן לצפות בהם (רצון חופשי, זיכרון, עיבוד מידע וכו').
ביהביוריזם רדיקלי מנסה להסביר את כל ההתנהגות האנושית, כולל אירועים פנימיים, כגון רגשות ומחשבות.
הנחות מרכזיות לגבי טיב האירועים הפנימיים:
מחשבות ורגשות הם התנהגות סמויה. התנהגות המתרחשת בתוך הגוף נבדלת מהתנהגות אחרת רק באי הנגישות שלה.
התנהגות פנימית מושפעת מאותם משתנים כמו התנהגות גלויה.
ההתנהגות הסמוכה ביותר להופעת המחזק – היא זו שתחוזק.
אנחנו כולנו אנושיים. יש בנו רגשות. הכרות עם הילד/ה, האיש/ה שמולנו. הבנה של נבכי נשמתו (אם רק נרצה בטובתו), נסייע לו להשתמש בצדדים/במידות הטובות שלו למען הכחדת אותן מידות המעכבות אותו מהצלחה.
אנחנו כבוגרים בעלי מודעות, מסוגלים להיות המחזקים. המנחים. המדריכים. לשבח ולהלל את המידות הטובות. להאיר בכל אחד שלמולנו את המידות החיוביות שבו. מחזק הניתן לאחר עיכוב של מעל 3-4 שניות מרגע ההתנהגות – יהיה פחות אפקטיבי. היו פרקטים. היו ערניים ושלחו מחמאות, אור ואהבה למעשים הטובים שסביבכם.
כתוצאה מהיסטוריית החיזוקים אדם לומד להגיב יותר בנוכחות הגירוי המבחין לעומת בהיעדרו. אדם לא צריך להבין או להיות מודע לכך שמיושם חיזוק על מנת שתהליך של חיזוק יתרחש.
הכוח להבאת האור לחייו של האדם ו/או הילד שנמצא למולנו בידיים שלנו. היו "אם ואחות" לכל מי שסביבכם. לא סתם כל ישות שמגיעה לרדיוס בו אתם נוכחים, מגיעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>