השבוע הגיעה אלי ילדה בת 10. לא רוצה ללכת לבית ספר, לא רוצה ללכת למרכז למידה ולא לשום מסגרת חברתית, כי לא הוזמנה למסיבת יום הולדת. כי הוזמן רק מעגל חברות מצומצם.
המושג חוסן נפשי או עמידות נפשית הם מונחים המתארים יכולת פסיכולוגית חיובית להתמודד עם מצבי דחק ומשבר, ולהסתגל לנסיבות החיים שנגרמו בעקבות מצבים אלו. את אותו חוסן נפשי אנו מקבלים מהסביבה: המשפחה, החברים, המורים ועוד. במדעי ההתנהגות קיימים שני חיזוקים להתנהגות. החיזוק החיובי גורם לעלייה בתדירות התגובה כתוצאה מהצגת הפרס (במקרה שלנו המסיבה). חיזוק שלילי מתקיים בצמצום או השהייה של הפרס, מה שמוביל להגברה בתדירות העתידית של התגובה (חוסר אמון בחברים).
אנחנו רוצים לחנך את ילדנו להתנהגות חברתית. הוכח מדעית שאדם בעל מסוגלות חברתית, הינו אדם שהוא בעל חוסן נפשי. אדם אהוב ומקובל, הוא אדם שמצליח להתמודד במצבי דחק ומשבר. החינוך מתחיל מהבית. אנו מלמדים את ילדנו בבית לחלוק עם האחים, בני המשפחה. לקבל ולאהוב ללא תנאי. כל מאמן יאמר שלכל סכסוך יש פתרון. ישנה פשרה. ואם אנו עמלים על כך מבית, ילמד ילדנו גם על הסביבה במעגל החברים שלו. מהו מעגל החברים? מי מוגדר כחבר?
ישנה אמרה "חבר נמדד בשעת צרה". בהתחשב שאנחנו מאמינים שלא לבדו יחיה אדם. תמיד נמצא במצב של קבלה או נתינה. גם אם ביקשנו שיעבירו לנו את קערת הסלט. ביקשנו מחבר מחק בזמן השיעור. פתחנו את הדלת והחזקנו כי אדם אחר עבר אחריי. כל הזמן אנחנו במערכת של נתינה וקבלה. כך שכל סובביי הם הנמדדים. חבר הוא אדם שנמצא בשבילי 24/7. כמה כאלה יש לכם בחיים? אנחנו חייבים לכבד ולהוקיר את כל מי שאיתנו. גם אלה שמסוכסכים איתנו, גם להם תפקיד חשוב בחיינו. הסכסוך מלמד אותנו דבר או שניים בחיים.
אז, מה עושים כשצריך לבחור מעגל חברים מצומצם להזמין למסיבת יום הולדת? ומה עושה זה שלא הוזמן למסיבת יום ההולדת? שני פנים לכעוס המתקיים. הדרך המיטבית היא לעשות הכל שכן להזמין את מי שמראש אנחנו יודעים שיפגע אם לא יוזמן, כי הוא מאמין שאני חבר שלו. הורים חייבים להבין שילדים בונים את זהותם מחוויות הילדות (קראו בספרי "גלגולו של חינוך"), חוויות הילדות הן מקבץ הארועים החיוביים והשליליים. אף אחד מאיתנו לא רוצה שילד יפגע ויסחוב טראומה לכל החיים. מחקר שראה אור לאחרונה קובע כי אם יש לכם הרבה חברים, הסיכוי שלכם להאריך חיים גבוה ב-22% לעומת האנשים הבודדים. "חברות היא משפחה נרכשת" (דר' איריס רייצס).