ההקשבה לקולות הפנימיים היא תקשור. כך גם ההקשבה לקולות של ה"אני הרחב" – האני שהוא מעבר לישות המוכרת לנו באופן אישי, אלא ישות רוחנית  המצויה באינטראקציה מתמדת עם כוחות רוחניים אחרים ביקום. מטרת התקשור היא למשוך ולתקשר עם מדריך נשמה, מורה רוחני אשר הגיע אל שיא מטרתו הרוחנית ויתמוך בהתפתחותו הרוחנית של האדם בכל הרבדים (רייק ופישמן, 2001). התקשור מסייע לאדם המתקשר להבין  מה שהאיש (גוף ונפש) לא הבין. התקשור מסייע להגיע לתובנות גבוהות יותר של הבנת הכאן ועכשיו. בעזרת אותן תובנות יודע האדם  מה כיוון המסע שעליו לעשות על מנת להגיע לתדר גבוה יותר של עשייה חיובית.

רבים מחפשים בתקשור ראייה עתידית. התקשור הוא כלי אבחוני למעכב צמיחה. יותר מוכר היום (לצערי) האיבחון "הפסיוכודידקטי". האיבחון מתקיים ממקום מאוד לא "נקי". המאבחנת מקבלת מידע על הילד ממספר גורמים: – האם (שמתוסכלת מאי ההצלחה שלה לקדם את הילד שלה למקום שחלמה עליו),    - המורה (שלא מצליחה לנהל את השיעור, כי הילד מאוד מפריע ) ו-הפסיכולוג שצפה בו (דווקא ביום שאמא של הילד שכחה לשים לו אוכל בתיק והחבר הכי טוב שלו בגד בו והלך לשחק עם ילד אחר). התקשור עם הנשמה מגיע ממקום של ניקיון תקשורתי.. הנשמה מבקשת עזרה ומורה מיד על הגורם המעכב צמיחה.

יתרה מכך, נבין את הצעד המתבקש אחרי התקשור. המתקשר עלה על הסימפטום המעכב צמיחה ויוצר בעבור האדם  ובעזרתו, את נתיב הצמיחה. שלב שאלון גל מכנה "פריצת דרך".  הדרך לפיסגה בעבור כל אחד מאיתנו שונה. עובדה זו של השונות, מכונה באיבחון ה"פסיכודידקטי" – הוראה מותאמת. או בשפה המקצועית יותר בניית תכ"י – תוכנית יחיד.  הדרך המותאמת לאדם לשיפור והתמרת מצבו העכשווי. התקשור מנתב לצמיחה, בעוד האבחון הפסיכודידקטי משדר מצב ומבקש הוראה מותאמת כמעט מקובעת.

מן השטח: ביום ההורים האחרון הגיעה אלי אמא של תלמיד מאובחן. הילד המדהים, המקסים, מיישם  עבודה נהדרת מתקדם ומפליא בתוצאות חיוביות . הילד עובד לבד, קורא הוראות ומבין, פשוט מצליח. אבל האם "אני עומדת על זה שהוא יקבל הקראה". אני שואלת אותה: "את רואה שהילד התקדם?" והיא בשלה: "כן, זה בזכות העובדה שאני מקריאה לו בבית את הכל ולפעמים גם כותבת לו". ואני ממשיכה: "בכיתה הוא מצליח לעבוד לבד, במבחנים הוא אפילו לא ניגש לבקש עזרה, עובד לבד והתוצאות מדהימות". האמא " כן, אבל באבחון כתוב שהוא צריך הקראה". וכך זה המשיך עד שיצאתי ב"קילר" (מושג של אלון גל), כדי להפסיק את הסחרחרה שלא שירתה את השיחה ולא הביאה לשינוי המנטרה של האם, שלמעשה מקבעת את הילד באיבחון שנעשה לפני שנה וחצי. בעוד ההתקדמות של הילד מתאפשרת כי התקשור פתח בפני צוהר להצמיח את הילד ולהביא אותו למיטביות.