כיצד הבדלים דקים במשמעות, פרט קטן שקשה להבחין בו; ניואנס – יכולים להיות המצב שיהפוך הבנייה מיטבית להרס שקשה לשקמו. מספר דקויות שיש לשים לב אליהם בחינוך ובתקשורת בכלל:
צעקה – גערה
הצעקה, קול בעוצמה חזקה. הצעקה מגיעה ממקום חלש. מקום של חוסר אונים. מקום של חוסר שליטה. הגערה, היא מגיעה ממקום של רצון להוכיח, להטיף מוסר. בחינוך נמצא עצמנו גוערים במטרה להביא לשינוי התנהגות. במדעי ההתנהגות מדובר על הגערה ככלי ענישה לביטוי התנהגות לא נאותה.
רבים הילדים שיאמרו "המורה צעקה עלי". "המורה כל הזמן צועקת". התיקון הוא להביא את שני הצדדים להבין שיש לשקף את הסיבה לגערה. להכיר בהתנהגות הלא נאותה ולהבין כיצד ניתן לשנותה ע"י חיזוקים. עבודה על שינוי ההתנהגות ומניעת ההתנהגות הלא נאותה, היא שתסייע למחנך להימנע מלגעור בילד/ה. עבודה משותפת של המחנכים להצלחת שינוי ההתנהגות היא הדרך הנכונה לעבודה. כך, שחשוב להבהיר לילד/ה המבקר את ההורה/המורה, שלא צעקו עליו, אלא גערו בו.
תוקפנות – תקיפות
תוקפנות, נטייה לתקוף; התנהגות עוינת או פעולה עוינת ללא התגרות מוקדמת, התנהגות המכוונת לפגוע פגיעה פיזית או מילולית.. תוקפנות היא מידה של אדם בעל עייפות מנטלית. אדם בעל נטייה שכזו, לא זקוק לשום גורם מאבחן על מנת להגיע להתנהגות המבטא תוקפות וגם אינה תלויה בדבר. מנתחי התנהגות שצופים באדם יכולים להבחין בין אם מדובר באדם תוקפני או שבסיטואציה מסויימת האדם מביע תקיפות. התקיפות היא החלטיות, נחישות, מתיחת ביקורת. רבים הילדים המפרשים תקיפות כתוקפנות כלפיהם. הורים ומורים שקוראים לשינוי התנהגות ומאמינים שכבר עשו הכל יוצרים סיטואציה של שיחה החלטית בה הם אומרים "די לדיבורים, כך ולא אחרת צריכים הדברים להתנהל". אנו שוכחים שעד לאותה נקודה נהגנו בשיחות נפש ומתן בחירה. חינוך הינו קו ישר. דרך ברורה של מבוגר אחראי המחנך לחיים מיטבים את הצעיר. אין כאן חברות. יש כאן תפקיד. הורה/מורה לא נכנסים לעבודה בהדפסת כרטיס כניסה וכרטיס יציאה. ברגע שעומדים לפניך הילד/ה אתה בתפקיד. הילד/ה מכירים בך מהרגע שפגשו אותך כמחנך. תפקידך להביאו למצב בו הוא מוכן לחיים. הביקורת המתבטא בתקיפות מאפשרת לילדים להבין שאין דו משמעיות לדברים הנאמרים. יש דרך אחת להצלחה.
ביקורת מול חינוך
ביקורת (criticism) – שיפוט או הערכה של מישהו או משהו. בשנים האחרונות הצטרפה למושג ביקורת הערכה לביקורת "ביקורת בונה". קיימים שני סוגים של העברת ביקורת. צורה אחת של העברת ביקורת, נובעת מכך שהביקורת שוללת לגמרי את זכות הקיום של המחשבה של הצד השני, שמעבירים עליו את הביקורת. ומהצד של הביקורת, אין מקום לצד השני, והוא טועה לגמרי, ועליו לחזור אל הדרך הישרה היחידה, שהיא כמובן הדרך של מעביר הביקורת החכם, שהוא כמובן יודע את האמת היחידה וכולי. וכמובן שיש כאן הקצנה, אך זו רוח הדברים. דרך נכונה יותר להעביר ביקורת, והיא על ידי זה שמתייחסים להכל באיזון. אם מישהו עשה טעות, גם אם זו טעות גדולה, אפשר מצד אחד לנסות להבין אותו ולא לפגוע בכבוד שלו, ועדיין אפשר להעביר עליו ביקורת, כדי לגרום לו להיות טוב יותר. ביקורת נכונה, היא כזו שלא שוללת את זכות הדעה השונה והעצמאית של האדם האחר, אלא היא בסך הכל מנסה לגרום לאדם האחר, להבין טוב יותר באופן עצמי, מה נכון יותר עבורו לעשות, כדי לגרום לו לחיות טוב יותר. לזה נקרא חינוך. חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים או עמדות. ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו. הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו. על מנת להגיע למצב בו אנו מגיעים אל הילד/ה ולא יוצרים מצב של התנגדות. נתחיל בבסיס קבלת סמכות הורית/מורית. יראת כבוד למבוגר האחראי. הבנה שיש מקום לבחירה ולחופש ויש מקום לחינוך. בחינוך אין פשרות. הביקורת תמיד בונה. כן חשוב להבין שיש מקום לתקשורת נכונה ומכבדת. כן יש להבין כיצד בונים שיחה לאחר סיכסוך, אכזבה של אחד הצדדים. גם לקיום תקשורת שכזו יש כלים ברורים. תקשורת נכונה מביאה את שני הצדדים לחוויית הצלחה וניצחון. חשוב מאוד שבתום כל שיחה מחנכת או חברית, תהא תחושת הרמוניה. חיבור של דעות שונות לקו של הסכמה. הדוגמה שאוכל לתת היא נגינה בתזמורת. יש בתזמורת חצוצרה, גיטרה וקלידים. בכוונה איני לוקחת כדוגמה תזמורת כלי נשיפה. תזמורת עם כלים מקבוצות שונות, היא הדוגמה להרמוניה. כשיש מנגינה אחת שיש לנגן, מעבדים את המנגינה יוצרים מנגינה משותפת. המנגינה המעובדת, ברוב המקרים נוגעת במנגינה המקורית של התווים שניתנו לחצוצרה בתחילה, אך שונה במטרה ליצור את ההרמוניה בין הכלים. לכך שואף החינוך. כל אחד מאיתנו שונה. עם זאת אנחנו מתבקשים לחיות בחברה. הצלחתנו, רוצים או לא כל כך רוצים, תלויה בשיתוף פעולה עם האנשים הסובבים אותנו. החינוך מגיע לסייע לכל היחידים להיות חלק מהקבוצה ולהזין את ההצלחה האישית מהאנרגיות הנמצאות לצידנו.
אסכם ואומר, החינוך לא תמיד ברור ומובן לילדים. כי הם ילדים. החינוך צריך להיות מובן למבוגרים. מהו חינוך? למה נועד? זה לא תמיד לטעמם של הילדים והוא לעיתים מביא לעימות. אל לנו להבהל. אנחנו המבוגרים- הבוגרים האחראים, רוצים בטובתם של ילדנו. זאת יבינו כשיגדלו.
למידה משמעותית
מטרת הלמידה המשמעותית היא לפתח את כושר החשיבה, היצירה והלימוד העצמי. הלמידה מעודדת מעורבות חברתית ומעשירה את חווית הלומד.
למידה משמעותית היא זו בה התלמיד מעורר שאלות, מאתר מקורות מידע, מעבד מידע ויוצר ידע חדש הרלוונטי לעולמו האישי ולחיים בעידן הטכנולוגי, במאה ה- 21(אתר משרד החינוך).
נשאלת השאלה: "חיים בעידן הטכנולוגי, במאה ה-21"? אנו מדברים על מדע וטכנולוגיה במובן האקדמי או על תקופת חיים, כשכולנו מבינים ש"עידן" זו תקופה. ובכן, מהי תקופת חיים?
אם ננסה לאבחן תקופה מהעבר, נאבחן את התקופה על פי מאפיינים שהיו בצביון התקופה. למשל: בשיר ה"שר מונטיפיורי", ניתן לקבל מאפיינים של התקופה: הבשליק, הפחה התורכי, הסולטאן, הלירה המצרית, עלילות הדם בדמשק. בשיר "איפה הן הבחורות ההן", המאפיינים: הבחורות עם הקוקו והסרעפן, אגודת השומר, הרכיבה על החמור, קריאת מזמוריו של פושקין.
מה מאפיין את עידן המאה ה21? התקופה התחילה ב-1 בינואר 2001 ותסתיים ב-31 בדצמבר 2100. המאה ה-21 היא המאה הראשונה של המילניום השלישי. נבחן את האירועים הבולטים בעולם: כמו פיגועי 11 בספטמבר, 1 בינואר 2002 – מטבעות ושטרות של אירו נעשים למטבעות הרשמיים בחלק ממדינות אירופה.16 בינואר 2003 – מעבורת החלל קולומביה משוגרת לטיסה STS-107, שממנה לא שבה.30 בדצמבר 2006 – סדאם חוסיין מוצא להורג בתלייה לאחר שנשפט על פשעים נגד האנושות.27 בדצמבר 2008 – מבצע עופרת יצוקה: ישראל פולשת לרצועת עזה במטרה לפגוע בחמאס, בעקבות ירי רקטות כבד על יישובי עוטף עזה.
התקופה מאופיינת גם מאישים בולטים: ברק אובמה – נשיא ארצות הברית. בנימין נתניהו – ראש ממשלת ישראל. מוחמד בן סלמאן – יורש העצר ושר ההגנה הסעודי. אמנים ובדרנים: בריטני ספירס – זמרת אמריקאית. ג'יי קיי רולינג – סופרת, מחברת ספרי הארי פוטר. ג'סטין ביבר- זמר קנדי. מנהיגי ארגוני טרור משמעותיים, מדענים ממצאים ופורצי דרך, תגליות והמצאות בולטות, ועוד. חומר, חומר….
מה מאפיין את האנשים?הרוב הגדול של החומר הנפשי/המנטלי שמעודד ומביא את האישים הבולטים לעשייה. אותם משהו אפיין? מה מיוחד בהם?
אני יוצאת מתוך מדעי ההתנהגות. עשייה של כל אחד מאיתנו הוא תוצר של חיזוקים מהסביבה. אותם זמרים ואמנים לא היו בולטים, אלמלא העם, האנשים המרכיבים את העולם, היו מביאים אותם לגדולתם.
בנקודה זו, אני נכנסת כמחנכת. איפה יש באפשרותי, באפשרותנו להעצים ולהביא את הילד/ה שעומד למולי להצלחה גדולה.
למידה. הלמידה איננה רק להכיר את החומר ולבדוק כיצד המחשב יעשה לי את החיים יותר קלים. הלמידה אינה מסתכמת בעוד פרק בתנ"ך או בהיסטוריה. הלמידה היא להיות מתאים לסביבת החיים, לשרוד ולחיות באופן משמעותי. לחיות כך שאני מכיר בהיותי אדם ומהי סביבת החיים אותה אני צריך כדי לגדול. לגדול ממקום נפשי. להתעצם ברמה שאטיב עם עצמי ועם הסובבים אותי.
פרוייקט הפסטיבל. ההצדעה לזמר/יוצר/זמר ישראלי, שאני מובילה במשך 13 שנים, הוא למידה משמעותית. 170 ילדים מוקירים ומכירים בלמידה המשמעותית. ההבנייה להצגת פרוייקט משותף, רב גילאי (מכתה א' ועד ח') מצריכה ללמוד התנהגות חברתית נאותה: סבלנות, סובלנות, קבלת השונה, מתן מקום ופירגון לזולת, עזרה כשצריך, שיתוף, ויתור.
בפרוייקט חינוכי שכזה, באים לידי ביטוי מעשי כל אותם ערכים שחונך הילד עד כה וזה המקום והזמן ללמוד להיות אדם כחלק מחברה. לאו דווקא במסגרת של חברה הומוגנית (בני אותו גיל, בעלי אותה רמת הבנה).
עידן המאה ה-21, הוא עידן מורכב. עידן הדורש מסוגלות חברתית ברמה גבוה מאוד. לשרוד מנטלית ולהתקדם אקדמית. העצמת הילדים במקום המנטלי מאפשר להם לפרוץ קדימה בכל תחום שרק יחפצו. מטרת הלמידה המשמעותית מושגת על ידי פיתוח כושר החשיבה, היצירה והלימוד העצמי להתמודדות והתנהלות בחברה משתנה. הלמידה המשמעותית מעודדת מעורבות חברתית ומעשירה את חווית הלומד במסגרת הלימודים האקדמית.
השלכות נפשיות – מיסטיקה, פסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות בנשימה אחת.
הברכה בימי הולדת: "שתזכה למעשים טובים ומשמעותיים בחייך". ברכה שלכל הדעות משמעותית, כי כולנו מבינים שעשייה משמעותית מביאה לאושר גדול, לחווית הצלחה, מקפצה לעשייה נוספת, מוטיבציה להמשכיות בעשייה חיובית ועוד.
הברכות והאיחולים ביום ההולדת נועדו לזרוע אנרגיות חיוביות. לאחרונה אנו מקבלים הנחייה לא לברך בדרך השלילה. לא לאמר: שרק תצליח להתגבר על הקשיים, או שלעולם לא תחלה, או שלעולם לא יפטרו אותך. האיחולים לא יזכירו שלילה. ברור שדרך זו הגיעה לאחר חשיבה יתרה שאם נעסוק בשלילה, השלילה תגיע בדלת האחורית, כפי שנאמר "כאשר יגורתי". כך שאנחנו מסכימים שתמיד צריכה להיות חשיבה במה אנו עוסקים ובמה אנו מעסיקים את מחשבותינו.
הגיעו אלי מטופלים שעסוקים מאוד בארוע זה או אחר שחוו במהלך חייהם. הארוע התרחש בילדותם, בבגרותם, בנקודות זמן שונות בחייהם. כתבתי את כל המקרים וניתחתי את הסיטואציות ברמה המעוגנת במדעי ההתנהגות. מצאתי שלכל המקרים נקודות תואמות : מתי, אייך וכמה. הסיטואציה (הארוע הטראומטי) מהווה גורם התנהגותי מעכב לכאן ועכשיו.
מדעי ההתנהגות מנתחים ארוע התנהגותי באבחון הסיבה הגורמת לתוצאת ההתנהגות. מה הביא אותי לנהוג באופן שבו נהגתי. מה שאומר באופן חד משמעי ולא משתמע לשני פנים, שאם נהגתי באופן זה או אחר, הסיבה להתנהגותי המעשית, שאותה ניתן לכמת בערכים נאותים או לא נאותים, תלויים בגורם שאני ורק אני נתתי לו להשפיע עלי ברמה שיגרום לי לנהוג כפי שנהגתי.
ואם כך המדע אומר, מי אנחנו שנאמר אחרת. זה אומר שעל מעשיי שלי, עלי להלקות את עצמי ונשמתי שגרמה לאותו "גורם מובחן" להיות לי מנתב להתנהגות זו או אחרת. להביא עצמי לרמת דיכאון של הלקאה עצמית. שנאה גדולה לנשמה שהביאה אותי ליישם מעשה נוראי.
הרוחניות, שכל מטרתה העצמת הנשמה ולא דישה ב"למה זה קרה לי", תתמקד בגורם המוטיבציוני שגרם לאותו גורם מאבחן להשפיע עלי ולהביאני לידיי מעשה. שוב דישה ב"למה" .
רבותיי זה לא רלוונטי. אנחנו צריכים להבין ש"לא בוכים על חלב שנשפך", או יגידו בערבית "אילי פת – מת." ~ מה שעבר – מת, מה שהיה – היה. המבט תמיד קדימה. אני צומח. אני מוצא את האור ואליו אני מכוון את הצמיחה העתידית שלי. אני מוצא את סביבת החיים הנכונה שלי כפרח לפרוח. מוצא את הגנן הנכון שידע לתת לי את המינון הנכון של הדשן והמים להם אני זקוק. אדם אחד שיאמין בי, שילך איתי יד ביד אל האור.
ואם נעזוב את הבוטניקה לרגע ונחזור להיותנו בני אדם. חקר האישיות (הפסיגולוגיה החברתית) וחקר ההתנהגות (מדעי ההתנהגות) טוענים שאנחנו מחוזקים מהסביבה. הסביבה היא שמעודדת אותנו למעשים ולחוויות. כשאנחנו מוצאים את עצמנו סביב מספר גדול של אנשים שיאמרו לנו שהמקרה שחווינו בחיים נוראי. שיעצימו את המקרה ויגידו "על זה אני לא הייתי מוותר" – ככל שנשמע את העצמת החושך לממימדים ש"איך אתה חיי עם זה"? = לא נחייה! נכנס עמוק יותר למקרה וכך גם ייחרט המקרה יותר בנשמתנו. העצמת המקרה הלא טוב שעבר חברנו, אדם שאנחנו אוהבים חייב לקבל פרופורציות של הישרדות, של "עברנו את פרעה נעבור גם את זה".
הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להכנע. (קובי לוריא)
בכל מקרה לגופו. חשוב שימצא האשם שהיה שם ועודד אותנו לעשות את המעשה הלא נאות. אבל ואבל גדול, את האשם ימצאו העושים במלאכה. אנחנו מיד צריכים למען יקירנו לחפש את האור, לצמוח ולהתפתח הלאה. ללא דישה באשם ובחייו. הוא את שלו יקבל, אם אנו מאמינים בבורא עולם, בורא עולם ידאג לעשות צדק בדרך שלו. אם נאמין באנשי הצדק והאחראים על ביטחוננו, הם ידאגו. תפקידנו להעצים את עצמנו ואם הנפגע הוא בן, בת, חבר, חברה, מיד להיות 100% שם בפרופורציות והמשך חיים נורמטיביים ומיטיבים. מציאת האדם שגרם לשקית החלב להישפך על הרצפה לא תאפשר לנו למזוג לכוס הקפה הבא את קמצוץ החלב המתבקש. כן כולנו ננסה ללמוד להבא אייך ננהג אחרת שנמנע משקית החלב להשפך.
עברתי בחיי לא מעט. הדישה בחושך לא מסייעת להרים ראש ואף גורמת לנפש הפגועה לפתח מחלות פיזיולוגיות. צאו מזה. כמה שיותר מהר. הרימו ראש. נר קטן מאיר חשכה גדולה. זה תפקידכם בעולם – להאיר ולכוון לטוב.
"והיה לי לרועץ"
הדברים מופיעים בניסוח קרוב בתלמוד הבבלי (סנהדרין כב ע"א), ורש"י מפרש שם: "כיון שחטאו בבית ראשון ובזו את התורה נהפך להם לרועץ לשון תרעץ אויב (שמות טו, פסוק ו) – ששכחוהו". הסברו של רש"י התייחס לנוסח "נהפכה להן לרועץ" שעמד לפניו והעניק לו משמעות, ובסיועו נקלט בעברית מטבע לשון חדש, שכנראה מיוסד על שיבוש.[האקדמיה ללשון העברית, נובמבר 2015].
ואם עמד לפני, הרי שראיתי אותו. כל המידע החזותי שקולטת הרשמתית מועבר אל המוח ומעובד שם לתמונות ראיה רצופות. כמיליון סיבי עצב מוליכים את המידע מכל יחידות הקליטה הרגישות לאור שברישתית העין, אל המוח. הסיבים עוברים דרך אזור מסוים ברשתית אל אחורי העין ומשם ממשיכים בדרכם אל המוח. המוח שלנו הוא תיבת הזיכרון של הנשמה. ומכיוון שכך יש שאזור זה הוא כתם עיוור בשדה הראיה שלנו. למרות מיקומו באמצע הרשתית. אותו חלק משדה הראיה של העין, אשר מוקרן על האזור הזה ברשתית, פשוט אינו נראה על ידינו.
לאלה מאיתנו שיש שתי עניים בריאות, לא נבחין בעיוורון החלקי, כי אותם כתמים עיוורים ממוקמים באופן לא חופף בשתי העיניים. כך שעין אחד "מכסה" על העיוורון של העין השנייה. זה ההסבר המדעי. שמתאים מאוד להסבר המיסטי שטוען שמה שלא נכון לזיכרון של הנשמה לא תעבד אותו ותשכחהו (לפי הפרוש הבבלי).
תמיד עין אחת רואה את מה שנבצר מהעין השנייה מלראות וכך אנו כן רואים תמונה שלמה. אחד יראה והשני לא. כל נשמה תראה מה שנכון לה באותו רגע לראות. אך השלם של החיברות ביננו כריקמה אנושית אחת, ביחד נוכל לראות הכל.
מה הקשר בין פרוש הניב "והיה לי לרועץ" בתחילת הפרק, לפיסקה בה אני מסבירה על החלקים העיוורים בעין? ובכן. משמעות מוענקת למי שמבין את המעשה, את החוויה שקיים הלכה למעשה.
רבים מאיתנו עושים ושואלים "בשביל מה?". בשביל מה, הייתי צריך את הרכב הזה? בשביל מה הייתי צריך עכשיו לנסוע לחתונה הזו? בשביל מה הייתי צריך עכשיו, דווקא עכשיו לקבל את השפעת האיומה הזו עלי?
ובכן. המעשה הקטן ביותר שאנו חווים, אין בו על מנת שנהפכהו לנו לרועץ, אל לנו לשוכחו. כל דבר בחיים, אם רק נעמיק בעברנו, הביא אותנו, במהלך של הבניית חיינו, לידי עשייה חיובית, בונה, משמעותית.
חשוב שתמיד נדע שמה שלא הבחנו בו בראייה הראשונה, בחוויה הראשונית, אל לנו להיכנס למרה שחורה. תמיד, תמיד לשאול: "אז, מה היה לנו כאן? מה אפשר ללמוד מהחוויה?" גם אם היא נראית לנו שלילית ביותר. תמיד ללמוד. להאמין שמה שקרה, קרה, כדי שנלמד.
ואם לא צלחתם, יש חבר טוב. חבר אמיתי. שאתם מאמינים בו, שיכול להיות בעבורכם העין השנייה. שתפו אותו בסיטואציה ותשאלו "מה המשמעות של המקרה, מה ניתן ללמוד ממנו? ואם גם חבר טוב לא הצליח, נסו יועץ מקצועי. ראיה נוספת של העין השנייה מכסה על מה שהעין הראשונה לא ראתה.