חודש: נובמבר 2019

הדרישה לתקשורת נקייה היא האמת שהתקיימה וניתנת למדידה בעשייה מציאותית. אמירה נחשבת שקר רק כאשר מרמים מישהו באמצעותה וגורמים בכך להונאת ממון. כל מה שאינו שקר כזה הרי הוא אמת. אם בעל אומר: "עבדתי כמו חמור", ברור לשומע שמדובר בעבודה קשה ולא בהשוואה לצורת העבודה או הקושי שמרגישה החיה אחרי עבודתה. אך במילים אלו אין אפשרות למדידה נכונה של מה שבאמת מתכוון הבעל למסור לאשתו.

אמת טהורה ומזוקקת אינה חוטאת לא למציאות, לא למדבר עצמו ולא לשומע. דובר אמת אינו מוסיף על הנכון והעובדתי אף לא קורטוב של משהו שאין בו. שמה צביעת הסיפור ואפילו כדי להחיות אותו, יכולה להתפרש אחרת באוזני השומע. המגזימן להפך יוצר פיחות גדול במשקלן של המילים שהוא אומר. ולכן חשוב הדיוק כשאנו באים לבקש אמפתיה והכלה מצד השומע.

מי שמורגל לשמוע סוג כזה של דיבורים ודיווחים, גם דברים חמורים ביותר הופכים אצלו זולים מאוד. הנמכת העוצמה וחיבור למציאות, היא משימה חשובה בכל פעם שאנו מתקשרים עם זולתנו. בדיבור מאופק ומרוסן, נהיה קרובים יותר אל האמת. האמת תתגמל אותנו לשמירת משקלם האמיתי של מלים וביטוים, ערכים ומושגים.

תקשורת שצמודה לאמת היא תקשורת נקייה. האמת תמיד משאירה את נפשותינו נקיות ושלוות. הרצון והתמיכה בשיתופי פעולה, שילוב כוחות וכישרונות למטרה משותפת, הם שבאים לידי ביטוי בתקשורת בין אישית נקייה. תקשורת בה מסתכלים על בעיה כהזדמנות, משתפים ממקום של אמונה בקשר שביני לבין בן הזוג העומד למולי.  אותו קשר שמהווה ראשי תיבות: קיים – שייך – רצוי. כשאני בעל משמעות לאדם העומד למולי, תהא הקשבה מתוך כבוד ושותפות לחוויה המתוארת באותה סיטואציה. שיפוטיות / ביקורתיות- חוסמות את הזרימה הנכונה לתקשורת מקרבת.

הבסיס של תקשורת מקרבת הוא הקשבה. הקשבה כזו המאפשרת לדובר לבטא עצמו באופן מלא, ולהרגיש "מוקשב". הקשבה מלאה למילים, ובעיקר למה שבניהם. כשאדם מרגיש שיש מקום לרגש שלו, הוא אהוב ומקובל, אין לו כל צורך בהגזמה. בכל שיח חשוב לעודד כנות, אותנטיות, צמיחה ושיתוף, כשמאפשרים לאדם ממול להיות הוא. תקשורת מקרבת מתפתחת טוב יותר כאשר היא מלווה בקשר אישי יותר, המבוסס  על מכנה המשותף ובמטרות משותפות של בני הזוג.

זוגות רבים המגיעים לטיפול אומרים כי לדעתם הקושי המשמעותי ביותר שלהם היא התקשורת הלקויה ביניהם. הם מביעים תסכול על כך שאינם מצליחים לגרום לבן הזוג להבין למה הם מתכוונים או לשכנע אותו בצדקת רצונם. חשוב שנבין שתקשורת מילולית היא גם נחשבת כהתנהגות מדידה. וככזו ברור שיש סיבה לכל תוצאה שבאה לידי ביטוי בתקשורת. לכן, חשוב לנהוג בתקשורת נקייה, המתנהלת רק בשפה הולמת, בנינוחות ובחשיבה בטרם דברים נאמרים. במקום למהר ולהפגע, חשוב לשאול תאמר למה אתה מכוון כשאמרת "אני עובד כמו חמור"? ואמר כך, מה אתה מצפה ממני, כיצד אני יכול/ה לעזור? דברו ישירות, בלי רמזים. אמרו את מה שבאמת חשוב לכם להשמיע. אמרו זו בכבוד  לאדם שמולכם, אך היו אמיתיים. התחשבו ברגשות של הזולת- חשבו כיצד ניתן לאמר את הדברים שיובנו נכון והאדם ממול לא יפגע. מאוד חשוב להקפיד ולתת מילה טובה בתחילת השיחה ובסופה. כי האדם שעומד מולכם, נמצא שם כי לדעתכם יש בו מספר דברים טובים שגרמו לכם להיות איתו בקשר.

חשוב לזכור כי תקשורת נקייה  היא הבסיס של כל מערכת יחסים. היכולת לבטא את עצמך בצורה עניינית ובונה היא המתכון לזוגיות מוצלחת.

הגיעו אלי לקליניקה אמא ושני ילדים, אחד צעיר בן 9 והשנייה בת 12. האם מספרת: "הם לא מקשיבים לי". שאלתי ואייך בבית ספר, מקשיבים למורים? אמרה: "לא". שאלתי את הילדה בת ה12, מה אומרת אמא? אמרה הילדה: "את צריכה לשמוע איך היא צועקת" והילד, פניתי ושאלתי: מה אתה אומר על מה שאמא אומרת? אמר הילד: "מה שאני עושה לא מספיק".

לפני שניתן הגדרות עשייה לסמכות הורית וסמכות מורית, חשוב שנבין מה חשיבותה של סמכות הורית וסמכות מורית בתהליך ההתפתחות המנטלית של הילד. הסמכות ההורית והמורית חשובים לחיזוק החוסן הנפשי של הילד.

כאשר לא נדרוש מילד דבר, אין הוא יידע למה הוא מסוגל, שהרי לא עמד בפני דרישות ואתגרים. חשוב לדרוש מהילד, לומר "לא" כשצריך, גם אם זה ילווה בבכי ובהתקף זעם. חשוב שנלמד את הילד לדחות סיפוקים, להבליג ולוותר. רק בצורה כזו, התוקפנות הטבעית שלו לא תיהפך לאלימות. ילד שלא יידע לקבל סירוב יתקשה להתנהל בכל מסגרת חברתית וכישוריו החברתיים ילקו בחסר. כדי להסתדר בחברה, צריך ללמוד שיש חוקים וכללים לכל מסגרת.

קבלת החוקים והכללים מהווה יכולת התמודדות ומסוגלות להתגבר על קשיים. כבר בגיל בגיל הרך, אנו נחשפים לתגובות הילדים כשנדרש מהם לדחות סיפוק. כמו במשחק עם ילדים אחרים, המתנה בתור במגלשה, עמידה בחוקי משחק קופסה והבנה שדעתם אינה היחידה הקובעת ויש לפעמים לקבל את דעת האחר ולנהוג לפיה, גם אם נחוש היית לפעול בדרך אחרת.

ילדים שבגיל הרך קיבלו את היכולת לעשות כרצונם ללא חוקים וכללים המוכתבים על ידי המסגרת, יתקשו מאוד בגיל ההתבגרות ויגררו את הקושי בהתנהלות נכונה והולמת למסגרת הצבא ומשם למשפחתם העתידית.

ילדים להורים שמאפשרים לילד לעשות כל העולה על רוחו ללא חוקים וגבולות, סובלים מרמת חרדה ותוקפנות גבוהים יותר מהממוצע. אין הם יודעים מה מצופה מהם, וחוסר הגבולות גורם להם ללחצים נפשיים ותגובות אלימות בלתי נשלטות שנובעות מאי מסוגלות להתמודד עם קשיים. החוקים והגבולות מאפשרים חוסן נפשי. ביטחון עצמי ויכולת עמידה מול קשיים המתעוררים בחיינו לבקרים.

ילד שמגיע לכיתה א' ומוכן נפשית לקבל חוקים וכללים במסגרת חדשה, ימצא את הדרך לבטא את חוזקותיו ואת ה"אני שלו" במסגרת הנתונה, כי החוסן הנפשי ינחה אותו. אחר, שיגיע לאותה מסגרת ללא מוכנות בקבלת חוקים וכללים, לא ידע לדחות סיפוק ויתקשה להתנהל בהתנהגות הולמת שתאפשר לו הצלחה בלימודים ובחברה.

בתקופתנו הגישה הרווחת בקרב הורים, היא הסמכות הגמישה. סמכות זו מדברת על הצבת חוקים ברורים והקניית ערכים עפ"י אמות מידותיו של ההורה, כאשר ההורה מסוגל למנוע מילדו להזיק לעצמו ולסביבה שלו. ההורה מכתיב את החוקים, לאחר היכרות עם הילד. היכרות עם החוזקות והחולשות של הילד. הכרות עם המסוגלויות שבאות לידי ביטוי בבית ובמסגרות החינוכיות. חשוב  לאפשר לילד להביע את דעתו לגבי החוקים ולנהל משא ומתן בנושאים שאינם ווטו חד משמעי בעבור ההורה. ישנו מקום לילד וכיבוד רגשותיו. הכללים המוכתבים אינם אקראיים ונקבעים לאחר מחשבה. הורות בה טמונה היכולת להיות סמכותי תוך שימוש באינטליגנציה רגשית היא הורות שתפיק עימותים מעטים יותר ותיצור הבנה בין הורה לילד, גם כאשר אין הסכמה ביניהם.

ילד יקבל סמכות כשיש בכוחו הנפשי לעמוד בדרישה. הילד חייב להרגיש שהסמכות העומדת מולו מכבדת את תחושותיו, עמדותיו ודרכי הסתכלותו על עולמו שלו ועל המסגרת הנתונה. הכרה בהיותו בעל משמעות.

ילדים בני 8 מסגלים לעצמם התנהגויות, כמו ילדים בני 5 וכמו ילדים בני 10. הורים ומורים ישתוממו כשיראו ילד שיסרב להוראת מבוגר, או ילד שכשלא יענו לדרישתו, יזרוק את עצמו על הריצפה ויהדוף כל חפץ שיהיה בקירבתו. ההשתוממות לא תשאר ללא מילים. מיד יאמר: "מאיפה הוא למד את זה?"

פסיכולוגים שעסקו בחקר אישיות האדם,  קידמו את המושג שכל ההתנהגויות "נלמדות ", הם התחילו את דרכם בניסויים שעשו על בעלי חיים  , ונתנו להם ללמוד התנהגות תוך כדי תהליך למידה ע"י חשיפתם לגירוי מסוים, וכתגובה לגירוי זה מחזקים את ההתנהגות ע"י חיזוק  חיובי או מדכים התנהגות באמצעות חיזוק שלילי. ולפי כך תהליך הלמידה יהיה : גירוי גורם לתגובה , תגובה אשר מחזקים אותה כל פעם עם חיזוק חיובי  (כמו מחמאות שוקולד וכו.. ) מגבירים את סיכויי הופעתה ובכך לומד האדם התנהגות. התנאי של הופעת החיזוק אחרי התגובה , מחזק את חזרתה של ההתנהגות שוב ושוב.

מדעי ההתנהגות יאשרו שאכן לסביבה השפעה על התנהגות האדם ויוסיפו מימד נוסף הגנטיקה. ההתנהגות של אדם נלמדת גם מהמורשת הגנטית שלו. סקינר, שנחשב לאבי מדעי ההתנהגות טוען שלכל אדם מניעים נפשיים שאינם תלויים בסביבה. אותם מניעים נפשיים יתוארו ע"י פסיכולוגים כמניעים מגרים שנמצאים בתת מודע של האדם ומיסטיקנים יאמרו המניעים מגיעים עם הנשמה מגלגולים קודמים. מה ששגור בפינו ותמיד נאמר: "הילדים הם מראה של הוריהם".

כולם מסכימים שההתנהגות של הילד נלמדת בסביבת החיים בה הוא גדל. אם מדובר בהורים ובמשפחה הקרובה שמקנה כללי התנהגות במסגרת הביתית ואם מדובר במורים שמקנים כללי התנהגות במסגרת החינוכית. למי השפעה גדולה יותר על הילד?

בספרי "גלגולו של חינוך", אני פורשת את העשייה של הוריי וכיצד אני כילדה חזרתי על התנהלות שנהגו הוריי בילדותם. ברור שאני כילדה לא ידעתי מה עשו הורי בצעירותם. כשבני בגיל 22 שיפץ בית לבד, לי היה ברור שהידע, ההבנה וכוח העשייה הם בגנים. כי אני ידעתי שאבא שלי עבד בבניין. הבן שלי גם ידע שסבו עבד בבניין, אבל מעולם לא ראה אותו עובד.  העשייה שלנו כהורים, היא העשייה שננחיל לילדנו בגנים.

ילדים סופגים התנהגות גם אם אינם צופים בה. הירושה שילד מקבל בגנים מקבלת חיזוק גם ללא מילים. השאלה: איפה למדת להתנהג ככה? היא שאלה רטורית. המקום הנכון לשינוי התנהגות לא הולמת, היא למצוא את הסיבה שהביאה להתנהגות ומנקודה זו להוביל לשינוי התנהגות בכל המסגרות (הביתית והחינוכית). לעשות הכל לצפות את אותו גירוי שהווה סיבה להתנהגות וללמד את הילד כיצד מתנהגים כשאותו גורם התנהגותי מתרחש. אם אמא אמרה לא כשמאוד רצית במבה, אתה לא נזרק על הריצפה והודף כל חפץ, כי אם זה יקרה שוב, אמא לא תקנה במבה במשך חודש. אם הורה/מורה מבקש ממך לצאת מהחדר. אתה יוצא. סרבנות אינה באה בחשבון. ילד מחוייב ללמוד סמכות הורית/מורית. קבלת סמכות היא תכונה שאדם חייב לרכוש להצלחה בחיים. קבלת הסמכות אינה אומרת צייתנות עיוורת, מדובר בהתנהגות הולמת למצב קיים. ישנה אפשרות לעירעור על הסמכות בתקשורת מכבדת. התנהגות אכן נלמדת ויש לתת את הדעת על התכונות הגנטיות שעוברות בירושה מהתנהגות ההורים ואותן התנהגויות הנרכשות מהסביבה בה הילד נמצא.

תקשורת נלמדת מהיום שילד מתחיל לדבר. לדבר עם הסביבה הקרובה, לדבר עם הסביבה הלא מוכרת. באותה נשימה כמעט, נאמר שזוגיות אינה מתחילה ומתהווה רק כשבונים מערכת זוגית במטרה להקים משפחה. זוגיות נלמדת ביום שאנו מבנים מערכת יחסים עם אדם נוסף. גם מערכת שבין ילד ואם/ ילד ואב, זו מערכת זוגית. המסגרת במערכות הזוגיות, היא זו ששונה ועליה יש לתת את הדעת.

התקשורת אותה יש להכיר, אותה תקשורת בין אישית, חשוב שתלמד מגיל צעיר ולו כדי לקבל מיומנויות תקשורת שיסייעו לנו להתנהל נכון בכל מערכת זוגית שרק נבנה. ומהי תקשורת בין אישית?

התקשורת מהווה אמצעי חשוב לביסוס קשר אותנטי וזורם בין אנשים, שהוא תנאי הכרחי ובסיסי לשיתוף פעולה משום שהוא מזמן אמצעים לפתרון בעיות ולהבעה של אכפתיות וקרבה. כך שהבנייה נכונה של תקשורת בין אישית היא התנאי הבסיסי למסוגלות חברתית. התקשורת הבין-אישית היא חלק מההתפתחות החברתית של האדם. התקשורת הבין-אישית נלמדת על ידי התינוק מינקותו, בשל הצורך בטיפול על ידי הסובבים אותו. התקשורת היא זו שמאפשרת הבנייה נכונה של נפש האדם. הנפש שלנו סופגת את התקשורת העוטפת אותנו בדרכים שונות: שפת גוף, הבעות פנים וקול. כן, כן. הקול, הדיבור מהווה רק חלק זעיר מהתקשורת שסביבנו שמשפיעה עלינו בהתנהגות היומיומית. כמה פעמים קורה שאדם נפגע מאיתנו ואנחנו אומרים: "מה כבר אמרתי?" לשפת הגוף ולהבעות הפנים מקום נכבד בתקשורת הבין אישית שלנו.

התקשורת הבין-אישית כוללת גם את היכולת לתקשר במידה נכונה, באופן הנכון מול הסובבים כך שהתגובה תהיה נורמטיבית. קשיים בתקשורת בין-אישית נובעים מחוסר היכולת של היחיד להפעיל באופן אינטואיטיבי את הבעות פניו, קולו ותנועות הגוף שלו ביחס לקורה סביבו, זאת כאשר הוא לא מבין מהי הנורמה ומה פירוש המצב לו הוא שותף, ולכן תגובתו אינה נורמטיבית.

כל מערכת זוגית מקבלת את המסגרת לרמת ההתנהגויות המצופה ונתפסת כראויה ומקובלת על פי הערכים של אותה התרבות. ישנם מספר כללים ברורים לתקשורת בין אישית נכונה והולמת. אתחיל עם נוכחות בשיחה. אין מצב שאשה שוטפת כלים בזמן שבעלה מדבר איתה. אין מצב שגבר צופה במשחק כדורגל כשאשתו מדברת איתו. חשוב להסתכל אחד לשני בעיניים. ל"ראות"  שהאדם ממול מקשיב למה שנאמר, והמקשיב נותן לדובר ביטחון שאכן הוא מקשיב לכל מילה שנאמרת. בזמן ההקשבה, באמת להקשיב לאדם האחר בלי לנסות להשלים את המילים ובלי לחשוב איך אנחנו הולכים להגיב. לא תמיד הדובר מבקש את תגובת המקשיב, לפעמים פשוט רוצה להשמיע. חשוב לשאול, אם נכון לו לקבל משוב, פתרון למה שאמר? להיות קשובים לסיבת השיתוף, האמירה. לזכור שאין אמת אובייקטיבית, לכל אדם יש השקפה שונה וזה בסדר.

זוגיות נמדדת באמון בין הצדדים. אמון באמפתיה שרוחשים האחד לשני. לבני האדם יש רצון אוניברסלי להיות שייכים ולאהוב, והוא מתממש ביחסים אינטימיים שהם קרבה רגשית עמוקה בין בני אדם הנוצרת הן על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. המאפיינים של יחסים אינטימיים כוללים התנהגות מתמשכת של יחסי גומלין וחשיפה הדדית, התקשרות שחוזרת על עצמה, משיכה רגשית והגשמה. יחסים אינטימיים לא חייבים להיות רק בזוגיות והם קיימים גם באהבת רעים.  נקודה זו של הבנת הזוגיות כמערכת חברתית עם נורמות התנהגותיות המצופות ונתפסות כראויות בין הצדדים, מהווה תנאי משמעותי בהצלחת הזוגיות. זוגיות נבנת בתקשורת בין אישית ראויה ומכבדת ויש לתת את הדעת על מה נאמר, אייך תאמר ומתי נאמרו המילים.

 

 

לזוגיות טובה יש חשיבות והשפעה רבה על כל אחד מבני הזוג ועל המשפחה כולה. ביחד נזהה ונתמודד עם קונפליקטים בזוגיות, במטרה לשפר את היחסים.  בתקופתנו, מתפרקות משפחות רבות. שכיחותם של הגירושין בחברתנו אינה מפחיתה מעוצמת הסבל הכרוך בהם. המשפחה המתפרקת היא תוצאה של אין ספור סיבות וגורמים שתלויים בנסיבות התנהגותיות שניתן להכיר ולשלוט בהן. התפרקות התא המשפחתי יוצרת תגובת שרשרת, שהשפעותיה עוברות מההורה אל הילד ומהילד הן מתפשטות אל סביבתו המשפחתית והחברתית.

שימור המערכת הזוגית של אנשים, מהווה כוח לחיזוק האהבה והמשפחתיות שהיו בעבר מנת חלקם. זיהוי נכון וממוקד של גורמי הקושי בהתנהלות הזוגית והביתית, מאפשרים לנו למנוע את תגובת השרשרת והבניית תוכנית להתמודדות עם הקושי שמהווה מקור לאותם זעזועים שמביאים להתפרקות המשפחה.

שרשרת הלחצים שיוצרת המערכת הזוגית נובעת מהשינויים הרבים המהווים מעצם השותפות והמחוייבות ההדדית, לאותה מערכת זוגית. כמו שינויים באורח החיים, בין אם הם צפויים או תנאים פתאומיים שלא נצפו מראש, חיוביים או שליליים. אותם שינויים יוצרים מוקדי לחץ, שלא קלים להתמודדות, מהווים אתגר ועם זאת ניתנים לפתרון.

הבנייה נכונה של מערכת היחסים מבעוד מועד, לפני שבירת הכוס, היא שמאפשרת התמודדות משכילה עם אותם גורמים מעכבים המהווים מוקדי לחץ, שמתעוררים לבקרים במערכת הזוגית הנורמטיבית. חשוב להכיר בעובדה שלכל אחד מבני המשפחה יש קצב אחר של הסתגלות לשינוי אורח החיים (מהיותי אדון לעצמי למערכת בה יש תעדוף להדדיות). כמו כן, העוצמה המנטלית המושקעת בשינוי אורח החיים שונה בין אדם לאדם.

ילדים שעוברים לבית הספר ומשנים את אורח חייהם מהגן לבית הספר, עוברים תוכנית מובנת של "מעברים". מכינים אותם באופן מושכל למעבר. הילדים עורכים ביקורים בבית הספר ונפגשים עם תלמידי כתה א'. שואלים אותם שאלות וחווים את המסגרת החדשה, אליה הם עומדים להיכנס. תלמידים המסיימים את בית הספר היסודי, יוצאים לבקר בתיכון, להכיר את המסגרת. מסיימי יב' מקבלים הרצאות  להכנה לצבא. מה תוכנית המעבר של הבאים להיכנס בברית הנישואין?

יש הדרכת כלה. שם לומדת הכלה על טהרת המשפחה. מרבית הכלות היום שמגיעות להדרכת כלה, מגיעות לעשות V   במחוייבות לרבנות ולא כי חשוב להן להקשיב ולקבל הדרכה לטהרת המשפחה. ומה לגבי החתן, האם גם הוא קיבל הדרכה, הנחייה, הכוונה?

מנסים להבין מה סוד הקסם, מי הם הזוגות שלא רק שישמרו על הזוגיות, אלא גם יחוו אותה כמספקת וטובה ומיטיבה? המחקרים מצביעים על כך שחלק מהגורמים להצלחת הזוגיות כמו גם למשבר הזוגי, הנם אובייקטיבים, לדוגמא: מצב סוציואקונמי וגיל נישואין. בצד אלו, קיימים לא מעט משתנים הקשורים לדפוסי ההתנהגות שלנו שיכולים לתרום ליציבות הקשר ולשביעות רצון ממנו. המיקוד יהיה במישור הרגשי, תמיכה רגשית או עויינות, גלויה או סמויה. במישור התיפקודי, לקיחת אחריות בהתנהלות הביתית. במישור החברתי, מסוגלות חברתית/ משפחתית ובמישור ההורי, הכרה בצרכיי הילדים ושיתוף הפעולה להגשמת החזון: מערכת זוגית ומשפחתית תקינה ונאותה.

כדי לשמור על מערכת יחסים זוגית טובה לאורך זמן, דרוש אקלים זוגי המוזן  בין היתר מתחושת ביטחון, תמיכה, כבוד, סבלנות, הערכה, גילויי חיבה ותשוקה, וכן עניין משותף.

 

התנהגות נאותה, היא התנהגות כפי שמקובל; הולמת; מתאימה למסגרת חינוכית, למסגרת מקום העבודה או לחברה בה האדם מתנהל.  נכתב במקורותינו: "דרך ארץ קדמה לתורה". (תנא דבי אליהו רבה פ"א). גם נאמר בפרקי אבות: "אם אין דרך ארץ אין תורה".

קיימת הקבלה בין המושג המקובל במדעי ההתנהגות "התנהגות נאותה",  לבין המושג המקובל ביהדות "דרך ארץ".  אם אנחנו רואים את ההתנהלות ב"דרך ארץ" ברמה שגבוהה מלמידת התורה, הרי ברור לנו שהתנהגות נאותה מהווה תנאי הכרחי להצלחה בלימודים ולתחושת הצלחה בכלל.

התנהגות תמיד מתרחשת בהקשר סביבתי כלשהו, היא לא מתקיימת בריק. ההתנהגות היא תוצאה של יחסי גומלין מורכבים בין כל דבר חי המסוגל להתקיים ולהתרבות בכוחות עצמו ולבצע חילוף חומרים לסביבת החיים בה הוא חי, והאפיון העיקרי של אותה מערכת יחסי הגומלין, הוא השינוי הסביבתי אותו היא מחוללת. להתנהגות יש צורה, גוף –  ניתן לתאר אותה באמצעות מדדים פיזיים, ועל פי מדע ההתנהגות היא נחשבת לתלויה באופן חד משמעי להשפעות הסביבתיות.

מדעני ההתנהגות כיום נוטים לחלק את ההתנהגות לשני סוגים: 1) התנהגות תגובתית (רספונדנדטית) – זוהי תגובתו של האדם כלפי הסביבה. היא נגרמת על ידי גירוי שמצוי בסביבה ונשלטת על ידי תפקוד אישי בלתי תלוי בסביבה, ו-2) התנהגות אופרנטית – זוהי פעולה של האדם כלפי הסביבה. היא מתרחשת (יותר מאשר נגרמת) ונשלטת על ידי מערכת העצבים המרכזית.המערכת מהווה את הבסיס הביולוגי לתפקודים הקוגניטיביים של היצור החי ואת הבסיס הביולוגי לחוויה המודעת.

ההסבר המדעי מאפשר לנו להבין שיש שתי השפעות מובהקות על ההתנהגות: גנטיקה וסביבה. מכיוון שהנשמה מגיעה לעולם עם משקעים, מהיסטוריה עתיקת שנים, ישנן התנהגויות שמלוות אותה. אלו אותן התנהגויות שנמצאות בתת מודע. הסביבה העכשווית היא זו שאחראית באופן חד משמעי לחנך ולהוביל להתנהגות נאותה, התנהגות שמקובלת והולמת למסגרת העכשווית של הנשמה. זו הסיבה שיאמרו המיסטיקנים, שהנשמה בוחרת את הוריה. הנשמה יודעת שאפשר לסמוך על ההורים שיאפשרו למידה נכונה ויסייעו בהכוונה נכונה לתיקון בעולם הזה.

הסביבה היא המחזקת התנהגות זו או אחרת של האדם. התנהגות נאותה ומקובלת על המסגרת היא זו שמאפשרת הליכה בטוחה ומשמעותית לכיוון ההצלחה. כל אדם חייב לדעת מה הם כללי ההתנהגות המקובלים באותה מסגרת בה הוא חי, עובד, לומד ולקבל משוב על התנהגות נאותה. המשוב יכול להגיע במילה טובה, בתעודה או פרס (החיזוק שהכי נכון לאדם ולהתנהגות הזוכה למשוב חיובי). המשוב להתנהגות נאותה, הוא שמחזק את אותה ההתנהגות נאותה והופך אותה למשמעותית (ראויה ומוקרת על ידי הסביבה).

הורים יקרים, חשוב מאוד לשבת במסגרת ביתית עם הילדים ולחדד שוב ושוב את כללי ההתנהגות בבית, כפי שנכון לכם כמשפחה. הבניית הכללים במסגרת הביתית נכתבים בהתאם למהות החיים שאותם אתם מאחלים לעצמכם ולילדכם. ביום יום כל ילד/ה מקבלים משוב מיידי (עד כמה שאפשר) ובסעודת שישי, מהללים ומשבחים את הילדים על התנהגות נאותה בפני כל הנוכחים. זה הזמן להבין שהתנהגות ילדכם במסגרות החינוך ובמסגרות החברה בהם הם נמצאים, תלויות בתגובה שלכם. מידת הערנות שלכם ההורים להתנהגות נאותה של ילדכם במסגרות השונות והתייחסותכם, היא שתכריע את הכף ותוביל להתנהגות נאותה משמעותית של ילדכם.