"עברנו את פרעה נעבור גם את זה". מה זה "זה"?

כמורה לשיר עברי, בבית הספר "מצפה גולן", במסגרת הלמידה מרחוק, למדתי את השיר "עקדת יצחק"/נעמי שמר. בשיר, נעמי שמר פורסת את היות עם ישראל נעקד בכל דור ודור. כמו שנאמר בהגדה של פסח "ולא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו". המסר שתמיד מגיע המלאך שימנע מהיד המאכלת לפגוע בנו. כמו שגם איננו יכולים לצפות מי תהא היד שתניף את המאכלת. מאידך, עלינו להאמין שיש ללמוד מכל ארוע שעובר עלינו.

ואת המסר הזה, חובה עלינו "והגדת לבנך". בזכות הכוח שקיבלנו מסיפורי האבות. כוח העם שלנו לשרוד. תמיד למצוא את האור ולהתאחד למען הניצחון, עם כל מאכלת שתקום עלינו, זה הכוח של העם שלנו.

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"? זו התשובה. סיפור יציאת מצרים הוא הבסיס לחיזוק החוסן הנפשי שיש לכל הורה בערב החג, סיפור שבא להעצים ולחזק את ילדיו. ספרו את סיפור יציאת מצרים. הכינו מבעוד מועד תרשים זרימה של השתלשלות הארועים במצרים. שאלו כל ילד מי הדמות שהוא הכי מתחבר אליה בסיפור יציאת מצרים ולמה?

הרמב"ם כותב באגרתו לבנו: "ויש לך לדעת, בני, כי "פרעה" מלך מצרים, הוא יצר הרע באמת… ותבין זאת מעניין המילה והרכבתה [פרעה – הערף]. ו"מצרים" בכללותה היא הגוף [כוחות הגוף]. ו"משה רבנו" הוא השכל האלוקי [הנשמה]".

הפרעה הנוכחי שלנו היום, היא הקורונה. מצרים היא הכוח של העם שלנו היום. עם שעל אדמתו שוכן. עם שמוביל במדע וידוע כעם חזק ומאוחד. משה רבינו שלנו, הוא האמונה שאנחנו, כל אחד מאיתנו, הוא נשמה שבאה לעולם לחוות וללמוד. אנחנו עוברים למידה. למידה משמעותית. למידה משמעותית, היא למידה שיש בה עבודת הדבורה. נעשה ונשמע.

השנה בעזרת התובנות מה"פרעה" שבא לעולמנו, אנו נצא מחוזקים כעם לחירות הנפש. להאמין בטוב ובאדם. לקבל כל אדם כיציר נברא. להכיר במשפחה הגרעינית את כל אחד ואחד ותפקידו במסגרת המשפחתית. כמו בשיר של נעמי שמר "לא נשכח כי הונף הסכין, לא נשכח את בנך, את יחידך אשר אהבנו, לא נשכח את יצחק". חשוב שנתאחד ונהיה חזקים כמשפחה, כעם. לא לחכות כל פעם שמשהו יקרה ואז נזכר שאנחנו חייבים להתחזק כעם.

זה המסר שיש לתת בליל הסדר לילדים שלנו. משפחה זה דבר חשוב. יש להתחזק ולחזק את הקשר המשפחתי כל הזמן. להרבות במסיבות וחגיגות משפחתיות. המפגשים סביב בריאות ואהבה. כי באחדות ובאחווה כוחנו. חג שמח.

להתנהג כרגיל, להתנהג רגיל, זו דרישה מוגזמת?

השעה הייתה עשר בלילה. צלצול הטלפון הפר את הדממה הרועשת בעידן הקורונה. נערה בת 16: "סליחה על השעה אני ממש זקוקה לך". כמובן, אני כאן לסייע. השיחה סבבה סביב הדרישה של ההורים והמורים "חייבים להמשיך כרגיל". למידה מרחוק, הכנה לבגרויות, למבחנים, עזרה בבית (ארבעה אחים), ההורים עובדים מהבית, זקוקים לעזרה בהסגר.

התנהגות אנושית מתרחשת ע"י בני אנוש. ההתנהגות הינה תוצר תגובתי לגירויים חיצוניים או פנימיים (גירויים מהסביבה או מאוויים פנימיים של האדם). קיימת יכולת לווסת את התגובות והפעולות לצורך הפקת התנהגויות מושכלות ומכוונות מטרה. האם קיימת התנהגות רגילה?

ההתנהגות תלויה בסביבה וגנטיקה. על הגירויים המותנים בסביבה, מחוייבים המבוגרים האחראים לתת את הדעת. הגנטיקה, היא אותם מאוויים פנימיים שהם נתון ויחד עם זאת גם בהתנהגויות שהן תוצר של גנטיקה, ניתן להתמודד על ידי חינוך מחדש, כך הוכח במדעי ההתנהגות.

האם קיימת התנהגות רגילה? האם קיים מצב, שהגירויים בסביבה והאדם אינם משתנים כלל וכלל? האם מצב כזה אפשרי? המשתנים בסביבה אינם קבועים, כך שהתגובתיות של האדם למשתנים בסביבה גורמים לו להתנהגות אחרת. בטח כשמדובר במצב שלא הכיר לפני כן. כך שגם אין חזרתיות על התנהגות שהסביבה הכירה אצל אדם זה בזמן אחר בעברו.

אוסקר ווילד אמר "אף פעם אל תתייחס למשהו שמתייחס אליך כרגיל". בנקודה זו ברור שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות רגיל. לא יכול להיות כרעהו או כאחד אחד זולתו. כל אדם מגיב אחרת למה שקורה סביבנו. היום אנחנו לומדים להכיר את ההתנהגויות שהן תוצר למצב הלא רגיל, שנכפה עלינו. חשוב להיות רגישים, לשוחח, לאפשר.

במסגרת ההתנהגות המתבקשת של אכפתיות, אמפתיה, סולידריות והכלה, חשוב מאוד להכיר באחריות להתנהלות בריאה פיזית ומנטלית שלנו ושל הסובבים אותנו. שיחה פתוחה עם הילדים. שיקוף המצב העכשווי. שיחה יומית. שיחת בוקר פותחת יום ושיחת ערב סוגרת יום. כל יום אינו כרגיל. כל יום שונה מקודמו. חשוב להכיר במשתנים הסביבתיים והאנושיים המרכיבים את ההתנהגות של כל הנפשות בבית.

ההכרה שתכונות מסוימות של האדם והטמפרמנט שלו נוטים להיות עקביים, אך עם זאת התנהגויות אחרות יכולות להשתנות במהלך החיים מרגע הלידה, לאורך תהליך ההתבגרות והחיים הבוגרים, כל שכן במצבי לחץ הנגרמים ממשתנים סביבתיים. בנוסף להשפעות של הגיל והגנטיקה, ההתנהגות האנושית מונעת בחלקה על ידי מחשבות ורגשות, אין לשכוח זאת ואף לו לרגע. הילדים שלנו זקוקים לנו המבוגרים האחראיים לאיזון ומציאת השפיות בכל הכעוס הקיים. היו שם בשבילם. ההתנהגות האנושית היא חלון לנפש האדם, שדרכו ניתן לחשוף את העמדות ואת הערכים שלו ושלנו.

 

אתה לא בן אדם רגיל, אמרה לי אשתי

ימים קשים של הסגר נכפו עלינו. ההסגר מבקש מאיתנו להיות נוכחים אחד במחיצתו של השני הרבה יותר זמן מאשר נכחנו בימים שבשגרה. עם סדר יום קבוע של יציאה לעבודה, הילדים במסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. ההתנהלות היומית שלנו אינה "רגילה" ולכן גם איננו יכולים להיות "רגילים".

התנהגות אנושית מתרחשת ע"י בני אנוש. ההתנהגות הינה תוצר תגובתי לגירויים חיצוניים או פנימיים (גירויים מהסביבה או מאוויים פנימיים של האדם). קיימת יכולת לווסת את התגובות והפעולות לצורך הפקת התנהגויות מושכלות ומכוונות מטרה. האם קיימת התנהגות רגילה?

ההתנהגות תלויה בסביבה וגנטיקה. על הגירויים המותנים בסביבה, מחוייבים המבוגרים האחראים לתת את הדעת. הגנטיקה, היא אותם מאוויים פנימיים שהם נתון ויחד עם זאת גם בהתנהגויות שהן תוצר של גנטיקה, ניתן להתמודד על ידי חינוך מחדש, כך הוכח במדעי ההתנהגות.

האם קיים מצב, שהגירויים בסביבה והאדם אינם משתנים כלל וכלל? האם מצב כזה אפשרי? המשתנים בסביבה אינם קבועים, כך שהתגובתיות של האדם למשתנים בסביבה גורמים לו להתנהגות אחרת. בטח כשמדובר במצב שלא הכיר לפני כן. כך שגם אין חזרתיות על התנהגות שהסביבה הכירה אצל אדם זה, בזמן אחר בעברו.

אוסקר ווילד אמר "אף פעם אל תתייחס למשהו שמתייחס אליך כרגיל". בנקודה זו ברור שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות רגיל. לא יכול להיות כרעהו או כאחד אחר זולתו. כל אדם מגיב אחרת למה שקורה סביבנו. בימים אלו, אנחנו לומדים להכיר את התנהגויות הקרובים לנו, שהן תוצר למצב הלא רגיל, שנכפה עלינו. חשוב להיות רגישים, לשוחח, לאפשר.

במסגרת ההתנהגות המתבקשת של אכפתיות, אמפתיה, סולידריות והכלה, חשוב מאוד להכיר באחריות להתנהלות בריאה פיזית ומנטלית שלנו ושל הסובבים אותנו. שיחה פתוחה עם בן הזוג והילדים. שיקוף המצב העכשווי. שיחה יומית. שיחת בוקר פותחת יום ושיחת ערב סוגרת יום. כל יום אינו כרגיל. כל יום שונה מקודמו. חשוב להכיר במשתנים הסביבתיים והאנושיים המרכיבים את ההתנהגות של כל הנפשות בבית.

ההכרה שתכונות מסוימות של האדם והטמפרמנט שלו נוטים להיות עקביים, אך עם זאת התנהגויות אחרות יכולות להשתנות במהלך החיים מרגע הלידה, לאורך תהליך ההתבגרות והחיים הבוגרים, כל שכן במצבי לחץ הנגרמים ממשתנים סביבתיים. בנוסף להשפעות של הגיל והגנטיקה, ההתנהגות האנושית מונעת בחלקה על ידי מחשבות ורגשות, אין לשכוח זאת ואף לו לרגע. הילדים שלנו זקוקים לנו המבוגרים האחראיים לאיזון ומציאת השפיות בכל הכעוס הקיים. היו שם בשבילם. בכל בן זוג, קיים הילד הקטן. גם הוא חושש, פוחד, זקוק לחום ואהבה. ההתנהגות האנושית היא חלון לנפש האדם, שדרכו ניתן לחשוף את העמדות ואת הערכים שלו ושלנו. היות האדם לא רגיל, היא שמביאה אותו להיות יחיד ומיוחד. היות האדם לא רגיל, היא שהביאה אותנו לבחור באדם הזה ולאהוב אותו יותר מכל האחרים.

היו קשובים לצרכים, לקשיים ולהשלכותיהם על ההתנהגות. שקפו מה כדאי לשמר כהתנהגות שמטיבה לכל בני הבית ואת ההתנהגויות שאינן מטיבות, המירו לעשייה חיובית, חשבו ביחד על איזה צורך עונה אותה התנהגות לא מיטבית וכיצד ניתן בהתנהגות אחרת בעשייה מיטבית לענות על אותו צורך. אל תשאירו ווקום. סיוע נוסף בנושא, בתקופה זו, אני מאפשרת להתקשר אלי לייעוץ.

 

איך עוזרים לילד/ה שנגמרה להם הסבלנות?

כשלחצנו לקבל תשומת לב מהורינו, שהיו עסוקים בשיחה, בבישול, בניקיון, נאמר לנו: "סבלנות, לא קונים בשום חנות". אז, מה עושים שנגמרת הסבלנות? ממי הילדים יקנו, ילמדו סבלנות? סבלנות היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים.

יכולות התנהגותיות במצב מסוים, הן אותן כישורי החיים שאדם חייב ללמוד בתהליך ההבניה שלו כבוגר ואחראי להצלחה בחייו. סבלנות מתוארת כמידה טובה גם בדת. סבלנות היא הרגל נרכש, לא תכונה מולדת – ופיתוח הרגלים הוא מומחיות גדולה שלנו. סבלנות היא אחת מאבני היסוד החשובות והיעילות ביותר שעליהן אנו יכולים להתחיל לבנות הרגלים. ההרגלים הם אותם קווי התנהגות שמסייעים לנו להתנהל נכון בחיינו למען השגת מטרותינו. השגת המטרה שלנו תהא חווית ההצלחה לה אנו שואפים.

האחריות לטפח סבלנות היא עלינו, ואנחנו גם הראשונים ליהנות ממנה. כשאנחנו ננהג בסבלנות, גם ילדנו ילמדו לנהוג בסבלנות. מה גם, שנוכל לתת להם דוגמאות שנהגנו בסבלנות. אנחנו כהורים מאוד לוחצים למילוי הוראות במיידי. כאן ועכשיו. מסיימים את הארוחה, עכשיו קמים מכניסים מדיח או עכשיו שוטפים כלים. כמה פעמים נעתרנו לילד שאמר "אמא, אני חייב לעשות משהו במחשב ואשטוף כלים בעוד עשרים דקות" , האם הסכמנו לדחות רק בחמש דקות כניסה למקלחת, כשעוד חמש דקות נגמרת תוכנית שהילד כל כך רוצה לראות.

לנהוג בסבלנות, זה להתחשב ולכבד את צרכי הזולת, צרכי המסגרת או צרכי המערכת. ההבנה שאנחנו חלק ממכלול ענק שנקרא יקום. היקום מתנהל בשילובם של מרכיבים רבים. ההמתנה שהגלגלים המניעים את היקום יסתובבו, זו יכולת הסבלנות שמתבקשת כרגע.

חוסר הסבלנות שלנו מביא אותנו לעבוד באוטומט. הרבה מהטעויות שלנו נעשות כי לא נהגנו בסבלנות. אנחנו לא מדברים על דחיינות, לא מדברים על אי עשייה. נעשה, רק לא בזמן שרצינו. זמן העשייה יגיע. מאוחר יותר.

סבלנות היא תכונה חשובה בחברה המודרנית, ולכן מגיל קטן מקובל להנחיל לילדים את עיקרון הסבלנות.המדהים ביכולת הסבלנות הוא היכולת למתוח את תפיסת הזמן שלנו. ברגע שאנחנו מכירים בכך שחמש הדקות שנמתין למילוי משימה, נבלעות בעשייה הכללית. כשאנו מתייחסים לזמן כאל משאב גמיש יותר, או במילים אחרות כשאנו עוברים למוד של סבלנות, אנו יכולים להציף את עצמנו בשלווה, להשיג מטרות ארוכות טווח ולהיות בתהליך למידה בלתי פוסק.

כשילד/ה אומרים "נגמרה לי הסבלנות", בררו סבלנות למה? תנו להם דוגמאות איך אתם מתנהלים בסבלנות באותה סיטואציה שקשה להם, הדוגמה האישית תמיד עוזרת. הסבלנות היא מעלה/מידה המסייעת לשלוות הנפש. תקופה זו של הקורונה מלמדת אותנו לקחת את הזמן ללימוד וצמיחה ולא להתנהל באוטומט שיוצר קפאון מחשבתי.

כמה קצרים אנחנו בסבלנות לקורה סביבנו?

לילדים הצעירים, שלוחצים לקבל כאן ועכשיו את מבוקשם, אנו אומרים: "סבלנות, לא קונים בשום חנות". אז, כיצד זה שלנו המבוגרים נגמרת הסבלנות? חשוב שנלמד מהי סבלנות. סבלנות היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים.

יכולות התנהגותיות במצב מסוים, הן אותן כישורי החיים שאדם חייב ללמוד בתהליך ההבניה שלו כבוגר ואחראי להצלחה בחייו. סבלנות מתוארת כמידה טובה גם בדת. סבלנות היא הרגל נרכש, לא תכונה מולדת – ופיתוח הרגלים הוא מומחיות גדולה שלנו. סבלנות היא אחת מאבני היסוד החשובות והיעילות ביותר שעליהן אנו יכולים להתחיל לבנות הרגלים. ההרגלים הם אותם קווי התנהגות שמסייעים לנו להתנהל נכון בחיינו למען השגת מטרותינו. השגת המטרה שלנו תהא חווית ההצלחה לה אנו שואפים.

האחריות לטפח סבלנות היא עלינו, ואנחנו גם הראשונים ליהנות ממנה. כשאנחנו ננהג בסבלנות, גם הסובבים לנו, ילמדו לנהוג בסבלנות. הדוגמה האישית היא התהליך הנכון ביותר ללמד סבלנות. כשאני מאוד רוצה לאכול ארוחת ערב, אבל אשתי עוד חמש דקות תסיים לראות סידרה שהיא אוהבת, לא יקרה כלום. סבלנות. כשאני מאוד רוצה לקלח את הילדים, אבל הבעל הרגע נכנס הביתה, איחור קל שלא קורה כל יום ומבקש עשר דקות, סבלנות, לא קרה כלום.

לנהוג בסבלנות, זה להתחשב ולכבד את צרכי הזולת, צרכי המסגרת או צרכי המערכת. ההבנה שאנחנו חלק ממכלול ענק שנקרא יקום. היקום מתנהל בשילובם של מרכיבים רבים. ההמתנה שהגלגלים המניעים את היקום יסתובבו, זו יכולת הסבלנות שמתבקשת כרגע. יש כאן מצב שאף אחד מאיתנו לא יכל לצפות ולהתכונן לו, נלמד ביחד, בסבלנות.

חוסר הסבלנות שלנו מביא אותנו לעבוד באוטומט. הרבה מהטעויות שלנו נעשות כי לא נהגנו בסבלנות. אנחנו לא מדברים על דחיינות, לא מדברים על אי עשייה. נעשה, רק לא בזמן שרצינו. זמן העשייה יגיע. מאוחר יותר.

סבלנות היא תכונה חשובה בחברה המודרנית, ולכן מגיל קטן מקובל להנחיל לילדים את עיקרון הסבלנות.המדהים ביכולת הסבלנות הוא היכולת למתוח את תפיסת הזמן שלנו. ברגע שאנחנו מכירים בכך שחמש הדקות שנמתין למילוי משימה, נבלעות בעשייה הכללית. כשאנו מתייחסים לזמן כאל משאב גמיש יותר, או במילים אחרות כשאנו עוברים למוד של סבלנות, אנו יכולים להציף את עצמנו בשלווה, להשיג מטרות ארוכות טווח ולהיות בתהליך למידה בלתי פוסק.

נברר ביחד, במה וממה קצרה סבלנותנו? נחשוב ביחד כיצד ניתן להתמודד ולהמתין בסבלנות לפתרון הבעיה. הסבלנות היא מעלה/מידה המסייעת לשלוות הנפש. תקופה זו של הקורונה מלמדת אותנו לקחת את הזמן ללימוד וצמיחה ולא להתנהל באוטומט שיוצר קפאון מחשבתי.

אמא שלי חולה, למה אין משהו שיעזור?

שיחת טלפון עם נערה בת 14. אמא עברה ניתוח. יש בבית עוד ארבע אחיות צעירות. אם יש ילדה בת 14, ברור שיש מי שיטפל באמא. הילדה שואלת איך מתמודדים? ואני כותבת לכם, כי אני חושבת שהילדה באמת לא מסוגלת לבד להתמודד. היא זקוקה למשפחה המורחבת ולקהילה תומכת.

ביקור חולים היא מצווה הנכללת בגמילות חסדים ועניינה לבקר אצל החולה, להשתתף בצערו, לעודד אותו מורלית ולראות אם יש צורך שהוא נזקק לו. הילדה מתמודדת עם חסך זמני של אין אמא ומשתדלת להיות אחות, האמא זקוקה להכלה. זקוקה לאהבה עוטפת. הילדה יודעת זאת אך אינה עומדת בנטל הכבד.

מילוי המצווה איננה בהרמת טלפון. "מה שלומך? איך את מסתדרת? אם תצטרכי עזרה, תתקשרי". אז, לא. הילדה לא תתקשר לבקש עזרה. תפקידכם להגיע לביקור ולתת את העזרה הנחוצה שתראו בזמן הנוכחות שלכם בקרבת החולה והילדות.

חשוב מאוד לדאוג להסעדה לבני הבית. האמא החולה זקוקה לאדם שיכנס וישב איתה מעט. או שמשהו יהיה עם הבנות כדי שהילדה בת ה14 תוכל להתפנות ולהיות קצת עם אמא שלה. החלמה היא המגע האנושי. לשבת וקצת לשוחח.

שיחת טלפון יכולה להיות מעצימה, אם מדובר בשיחה מורלית. תשאלו מה שלומך? האם יש משהו איתך? מתי הכי נכון שאבוא כדי לסייע? במה את צריכה עזרה? לסיים את השיחה בסיכום מתי באמת תגיעו לביקור, לעודד בציון מענה לבקשת העזרה. "אנחנו איתך, נעבור את התקופה ביחד".

אני מבקשת לרענן את מצוות ביקור חולים. משפחה. אהבה. כל משפחה צריכה מיד להתארגן במשמרות. מי הולך ומתי. מי מביא מה וכמה. שוב ושוב אומר, כמות האוכל היא אינה המהות של הביקור. זמן האיכות, הנוכחות. לתת לחולה ביטחון, אנחנו כאן בשבילך. לתת ביטחון לילדים, אנחנו כאן איתכם, עד שאמא תחלים. אמא היא כוח משמעותי בחוסן הנפשי של הילדים. כשאמא חולה, הילדים בקושי שקשה לתאר במילים. היו שם בשבילם. חזקו אותם. היו מעשיים ותראו להם שהם לא לבד. תגיעו כדי להיות ולעזור מבפנים. פיזית.

זה הזמן להוכיח כמה המשפחה מלוכדת. מי דואג לשוחח עם רופא המשפחה שיהיה בקשר רציף ומעקב עם האמא החולה. מי מתקשר לביטוח לאומי לבדוק זכויות? אל תשאירו לאמא החולה לנהל טלפונים. היא אינה מסוגלת.

בספר "סדר היום" הושם דגש על חשיבות החיזוק הנפשי, השבת נפשו של החולה, ניחומו והקלת חוליו מעליו. חשוב לציין שאם יש חשש להתדבקות חשוב שהמבקר ימגן עצמו במסכה, כפפות וחלוק. אפשר לשמור על מרחק מהחולה. מצוות ביקור חולים היא מהחשובות ביותר בגמילות חסדים. העולם הוא גלגל. האנושות היא חיה חברתית וחבר נמדד בשעת צרה. היו שם בשביל, היו שם למען. הוקירו עצמכם על נתינה ועשייה משמעותית למען הזולת.

האם מצוות ביקור חולים, לדתיים בלבד?

ביקור חולים היא מצווה הנכללת בגמילות חסדים ועניינה לבקר אצל החולה, להשתתף בצערו, לעודד אותו מורלית ולראות אם יש צורך שהוא נזקק לו. אני אתייחס לחולה שעבר ניתוח, אשפוז, אבל לא רק. אדם חולה, הינו אדם שהוגדר כחולה. אדם חולה זקוק להכלה. זקוק לאהבה עוטפת.

האם אנחנו נוהגים כך? היום בעידן הפלאפון, יש שחושבים, שמילוי המצווה בהרמת טלפון. "מה שלומך? איך את מסתדרת? אם תצטרכי עזרה, תתקשרי". אז, לא. חולה לא יתקשר לבקש עזרה או יאמר "אני צריך אותך אצלי בבית". אדם שיכין לו כוס תה. שיספר לו מה הוא עושה בימים אלו. מה קורה בעולם מחוץ לביתו ולעולם הכאבים שהוא חש. כשאדם יושב מולך ואתה נכנס לעולמו הבריא, זו התרופה להחלמה. זה כמו דמיון מודרך. אתה יוצא מהמחשבה על עצמך ועל החולי שלך ויוצא למחוזות של עשייה משמעותית ובריאה.

לאדם חולה אין תאבון של אדם בריא. העובדה שממלאים את ביתו בסירים ופשטידות, אינה משביעה את רעבונו לאהבה. אדם חולה אחרי ניתוח לא יכול להוציא סיר מרק מהמקרר, למזוג לעצמו, לחמם במיקרוגל ולאכול. החלמה היא המגע האנושי. לשבת וקצת לשוחח.

שיחת טלפון יכולה להיות מעצימה, אם מדובר בשיחה מורלית. אדם שכואב לו לא יכול לשמוע את המילים "סבלנות, זה עובר". כרגע כואב מאוד. או "תהי חזקה". אני לא! אי אפשר להיות חזקים כשכאבים תוקפים אותך. והכי מעצבן אדם חולה, שנלקחה לו ביופסיה לבדיקה פתולוגית, שכל יום משהו אחר מתקשר "נו, יש תשובה?" מטרת השיחה להוציא את האדם מרוע הגזירה שנפלה עליו. תשאלו מה שלומך? מה את עושה כדי להקל על הכאב שלך? האם יש משהו איתך? מתי הכי נכון שאבוא כדי לסייע? במה את צריכה עזרה? לסיים את השיחה בסיכום מתי באמת תגיעו לביקור, לעודד בציון מענה לבקשת העזרה. "אנחנו איתך, נעבור את התקופה ביחד".

אני מבקשת לרענן את מצוות ביקור חולים. משפחה. אהבה. כל משפחה צריכה מיד להתארגן במשמרות. מי הולך ומתי. מי מביא מה וכמה. שוב ושוב אומר, כמות האוכל היא אינה המהות של הביקור. זמן האיכות, הנוכחות. לתת לחולה ביטחון, אנחנו כאן בשבילך. מים יש לידך? הכדורים נגד כאבים בהישג יד? הפלאפון מוטען ותקין לשיחות יוצאות?

משפחה, זה הזמן להוכיח כמה המשפחה מלוכדת. מי דואג לשוחח עם רופא המשפחה שיהיה בקשר רציף ומעקב עם החולה. מי מתקשר לביטוח לאומי לבדוק זכויות? אל תשאירו לאדם החולה לנהל טלפונים. הוא אינו מסוגל.

בספר "סדר היום" הושם דגש על חשיבות החיזוק הנפשי, השבת נפשו של החולה, ניחומו והקלת חוליו מעליו. חשוב לציין שאם יש חשש להתדבקות חשוב שהמבקר ימגן עצמו במסכה, כפפות וחלוק. אפשר לשמור על מרחק מהחולה. מצוות ביקור חולים היא מהחשובות ביותר בגמילות חסדים. החולה צריך להרגיש שבאתם לבקר אותו, כי הוא חשוב ולא כי באתם למלא מצוות ביקור חולים ושאלוהים יזכה אתכם.

ושרק נהיה בריאים.