משהו יכול להגיד לי מה יהיה?

ילדים והורים נמצאים היום באי ודאות שמביאה אותנו לכעסים, חוסר מוטיבציה וקשיי חברות שלא חשבנו שיכולים להתקיים. חוסר ודאות מתקיים משום שלא ניתן לדעת בדיוק מלא האם אותו המאורע יתרחש או לא ומה השלכות מעצם יישומו. תקופת הקורונה החלה במרץ 2020 ואיש אינו יודע מתי תסתיים, מה יהיו ההשלכות בהתנהלות היומיומית בכלל ובמסגרת החינוכית בפרט. ישנו קשר הדדי בין יכולת איסוף המידע לרמת אי הוודאות. בעוד שאיסוף המידע יכול לצמצם את רמת אי הוודאות, מצבים המאופיינים בחוסר ודאות יכולים לשמש לצורך איסוף מידע חדש. כך, שכשקיימת אי וודאות, מן הראוי שנשב ונבדוק מה וודאי בשלב זה?

אי ודאות היא אחד הגורמים לספק, שהוא מצב בין אמונה לחוסר אמונה. הספק מביא להטלת פקפוק ברעיונות מסוימים במציאות, ומובילה להשהיה או דחייה של פעולות רלוונטיות מתוך דאגה מפני טעות. כל החיים למדו אותנו לחלום, לתכנן תוכניות והנה אנו לומדים משהו חדש "כאן ועכשיו". כל החיים למדנו אותנו להתנהל באופן שתוגמלנו במיידית על עשייה ולכן כדי לזכות בגמול יישמנו מהלכים מסוימים בחיינו לאחר הבניית תוכניות להגשמה. תקופת הקורונה מלמדת אותנו להתנהל ללא תוכניות ארוכות טווח. גם מערכת החינוך חייבת להבנות דרכים חדשות ובמקביל להן, דרכים חלופיות לכל שינוי שיהיה. היום קפסולות, קבוצות, מחר אולי כן בית ספר יחזור להתנהלות רגילה, או כולם יהיו בהסגר? אי אפשר לדעת. ולכן, יש לחשב מהלכים באופן הטוב ביותר לאותה סיטואציה. בפסיכולוגיה קוראים לזה "כאן ועכשיו". זו הוודאות שתחזק אותנו.

קבלת החלטות היא תהליך שכלי של בחירה מבין מספר אפשרויות. אחד הגורמים המקשים על קבלת החלטות הוא תנאי אי-ודאות. כך שאלמלא אי הודאות לא היינו עושים למען הוודאות. ההחלטה היא בכדאיות ההחלטה לכל הגורמים הקשורים ביישומה.

ההמצאות ברגע באמת, מורידה את המשא מהכתפיים,שוכחים מכל הטרדות הקטנות והגדולות.במקומן נכנסת קלילות ושמחה בלב. כתבו לעצמכם את הוודאי. את היש שלא תלוי בשינוי והוראות מגוף חיצוני. מה תלוי רק בכם. מה יש לכם "ביד"? הספר "לאלף את השדון" , מאת ריצ'רד ד. קרסון, מדבר על להכיר ברגע הקיים כחוסן נפשי שמטיב עם האדם. כותב ריצ'רד בספרו: "יש לנו שלושה מקומות בלבד אליהם אנו יכולים לכוון את התודעה שלנו ברגע נתון.הגוף שלנו, העולם שסובב אותנו, ועולם הנפש (המחשבות).כשממקדים את המודעות בגופנו הפיזי או בסביבה החיצונית, נמצאים ב'כאן ועכשיו', נוכחים וחווים את הרגע.כשהמודעות נמצאת במחשבות – אזי אנחנו נודדים למחוזות אחרים; לעבר, לעתיד, לניתוחים, תכנונים וכדומה.מה שבטוח – זה מה שקורה כרגע, בהווה, לחיים האמיתיים המתרחשים ברגע זה ממש."

יש הרבה ודאי בחיינו, הסתמכו על הוודאי וקבלו ממנו את החוסן הנפשי להתמודדות עם החוסר ודאות. יש לנו את הכוח להתמודד אם רק נאמין בכוחנו זה. שיהיה בהצלחה.

"לא התכוונתי להעליב", כמה פעמים שמעתם?

התפישה של שפה מעליבה משתנה בין אנשים, ולעיתים תלויה בהקשר בה נאמרה והאנשים המעורבים. העוסקים בהתנהגות חברתית, טוענים שעלבונות מצביעים לפעמים על הסקת מסקנות מוטעית על אופיים או המוטיבציה של אחרים. יתרה מכך ברור שלא ניתן לתרץ את העלבה כדאגה לזולת. כי הדאגה מתפרשת באופן חד משמעי שאנחנו לא סומכים על האחר, שיודע היטב מה נכון לו.

העלבה גם נתפשת במקום של להכניע את האחר ולגמד אותו אל מול ההצלחה שלי. "אני מצליח להתגבר ולא לאכול את פרוסת העוגה, אתה לא". עלבונות עשויים להיות מכוונים כלפי מאפיינים שונים של האדם (כגון מראהו, רמת האינטליגנציה שלו, התנהגותו המוסרית, לקות שקיימת אצלו או מיומנותו בתחומים שונים), כלפי הרקע הדמוגרפי שלו (כגון עלבונות על רקע מגדרי, גזעני, מיני, משפחתי או דתי), ועוד.

חשוב שנבין שאדם שפוגע, אינו מגיע ממקום חזק. שאם כן, היה יודע לדבר איתך נכון על מנת שתשארו בקו שווה של השיחה. אנחנו "מורידים" אדם ממקומו כשאנחנו מרגישים שהוא גבוה מאיתנו ולא נוח לנו. שיחה בגובה עיניים היא השיחה שמביאה לתוצאות טובות ומועילות לכל הנוכחים. השפלה ועלבון הזולת, מורידה אותנו למקום שאנחנו לא מאמינים בעצמנו שנצלח את השיחה במעמד שווה.

אני רוצה להאמין שכשאנחנו בוחרים זוגיות, אנחנו באים באהבה. כשאנחנו פוגעים בבן הזוג, אנחנו יוצרים השפלה. השפלה היא תחושת אי-נוחות נפשית ובפרט תחושת פגיעה בכבוד, הנגרמת לאדם כתוצאה מיחס אליו, להתנהגותו או למאפיינים כלשהם הקשורים אליו. עוצמת תחושת ההשפלה קשורה בפער שבין הדימוי העצמי ותחושת הכבוד של המושפל לפני ואחרי שהושפל. במקרים קיצוניים עלולה השפלה לדחוף את האדם לביצוע פעולות קיצוניות, עד כדי התאבדות.

העלבה עלולה ליצור אצל הנעלב "כעס" על המעליב שיכולה להביאו לתגובה תוקפנית ובוטה או לחלופין התכנסות פנימה המוגדרת כתגובת "ברח" ועשויה להכניסו לדיכאון. מכל מקום, העלבה והשפלה הן התנהגות מילולית אלימה שאין לה מקום ורע בחברה מתורבתת ומכבדת.

כשאנחנו מבינים שתקשורת של העלבה והשפלה אינם מקובלים, נכין ארגז כלים ובו משפטים כתגובה, אם נגיע למצב שפוגעים בנו. "המילים שאמרת לא במקום". "אני מקווה שלא התכוונת לפגוע בי, כי נפגעתי". ועוד. אין מצב שאנחנו מסכימים להיות בקשר עם אנשים שפוגעים בנו. בהצלחה.

האם בזוגיות קיימת סובלנות?

סובלנות היא הנכונות לקבל את השונה ולכבד את זכותו של הזולת, לשמור על שונותו ולתת לה ביטוי. בזוגיות אנו מחויבים לחיים הרמוניים מתוך הכרה בלגיטימיות של העמדה האחרת. השאלה שנשאלת האם אותם חיים הרמוניים מאפשרים "אוטונומיה" בחיים המשותפים. חשיבה אוטונומית פירושה חשיבה משותפת, דיאלוגית.דיאלוג בין בני-אדם המכוננים את הרציונליות שלהם באמצעות השיח, לא בני-אדם המביאים אל השיח מוצרים מוגמרים שאז מתחרים ביניהם בכוחניות פוליטית ויוצאים מחלוקת כמעט תמידית.

בעוד אמת ושקר הם עניין של  כן-או-לא, הרי שהתנהגות נכונה, דהיינו קיום זוגיות בנורמות המקובלות, הוא עניין אחר. המוסר מאפשר את השגת האמת לאדם לא רק בשכלו ובחיצוניות לבו, אלא ממקור פנימי ועמוק שאינו מורגש כלל כבא מן ה"אני" העכשווי. מה ששומע אדם באופן זה ברור כל כך שאין להרהר אחריה בשכלו, כי היא המסקנה הסופית של פנימיותו. האינטואיציה היא לשמוע את האמירה הפנימית הבוקעת מתוך מעמקי נפש האדם, אף שזו נדמית לאדם כאילו באה מבחוץ.

הדגש הוא על מהשחובה לעשות מהמוסר האישי ולא על מה שחובה מתוך נורמות חברתיות. לצורך הבהרה בעניין אעזר ב"תנורו של עכנאי" שמהווהנדבך חיוני בתפיסת עולם הקוראת להתמודד "כראוי" עם בעיות השעה והזמן, התמודדות שכרוכה בלאספק בפרשנויות חדשניות להלכה. "לא בשמיים היא" מתלכד היטב עם הערכים המודרניים שלאוטונומיה, סובלנות וחיים בחברה. במובנים אלה, לתנורו של עכנאי מסר שיש להתייחס לפרשנויות חדשניות של ההלכה, בהתאם למציאות המשתנה, ובהתאם להלכי הרוח של הדור.

הגישה הפלורליסטית מכירה בכך כי למין האנושי ישנן דרכי חשיבה שונות, אשר אינן תמיד עולות בקנה אחד.גם בזוגיות אנו נזקקים לאותה מערכת חברתית הדוגלת בערכי שוויון וסובלנות ובנכונות לחיות יחד מתוך כבוד הדדי, הכרה הדדית והסכמה בין השניים. "פלורליזם חברתי" זהו הפלורליזם שמכיר בערכו של האחר. הזוגיות חייבת להיות מבוססת על ההכרה בשוני הקיים בין בני אנוש ובין תרבויות ואף חשוב שיהיו מעוניינים השניים בטיפוחו. לדעת גולדמן, אחד הטיעונים המרכזיים לתמיכה בפלורליזם מסוג זה הוא ההכרה בעובדה שבכל יחיד ויחיד (ולפיכך גם בכל חברה) מצויים מספר "קולות" ערכים ושאיפות שאינם עולים בקנה אחד. גדולתו של זוג שידע סובלנות וילמד לצמוח בהקשבה לזולתו.

"לא בשמיים היא" ולא בנורמות חברתיות: חכמה הנה סגולה אנושית, המחייבת יצירתיות, חירות ודיאלוג. בני זוג, בכדי להגיע לשלום בית ימצאו את הדרך ליישב מחלוקות ע"י הקשבה והבניית הכללים המתאימים לשני בני הזוג ולאו דווקא יהיו אלו מוסכמים ע"י הסביבה. לכל בית ישנה האוטונומיה לקביעת כללי ההתנהגות המוסכמים על בני הבית, כל עוד מדובר בכבוד ומוסר הראויים.

בוויכוח אין מנצחים, חשוב להגיע לפשרה.

קהילת עכבישים מפיקה תועלת מדו-קיום בין עכבישים חברותיים יותר ובין אחיהם החברותיים פחות. מי שמקבל מדע מאומת שכזה, יכול להבין כי אדם שאינו מסכים איתנו אינו בהכרח רדוד, בור. הוא פשוט חווה את העולם בדרך שונה מזו שלנו, מעבד את התנסותו ומגיב בהתאם. כפי שלכולנו העדפה ערכית של הדרך שבה יש לבנות חברה, יש לכל אחד מאיתנו את האמת לזוגיות הנכונה.

אין אמת אחת לזוגיות. הרעיון שנגיע להסכמה מלאה באמצעות דיאלוג אינו מציאותי. מעשי ומפוכח יותר להכיר בהבדלים המשמעותיים. חשוב שנהיה מוכנים להתפשר, מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר לממש את האינטרסים האישיים שלנו.

העמקתי בכתבות קודמות על ההבדל שבין הניצים ליונים. חשוב שנבין שלאו דווקא האמת של הנץ האגרסיבי היא האמת שעליה יבנו היחסים. הניצים בטוחים בעצמם ואינם נותנים אמון בזולת, כי הסיפור שלהם קוהרנטי ופשוט ולא משתמע לשני פנים.

הקושי לשים קץ לסכסוכים, או חילוקי דעות באמצעות משא ומתן קיים עקב היחס השונה של שני הצדדים להפסדים ולרווחים. על פי תורת הערך שניסח כהנמן, אנו זקוקים לרווח כפול מהפסד נתון כדי לפצות על הכאב הרגשי הכרוך בהפסד שבוויכוח.

כיוון שאנו רואים במה שלא הסכימו איתנו, שוויתרנו עליו במשא ומתן, הפסד ובמה שהסכימו איתנו רווח, אנו זקוקים לקבל פי שניים לפחות ממה שאנו מוותרים עליו, כדי שנרגיש בנוח. מה שאנו שוכחים זה, שגם הצד השני מרגיש כך בדיוק.

בוויכוח מתמשך בין בני הזוג (ניצים ויונים), כולנו זקוקים לנשר – מנהיג שמסוגל לראות מבעד להטיות האיומים הממשיים לחברות בין השניים, ויחד עם זאת להבחין גם בהזדמנויות, אפילו שהן נמצאות באי-ודאות.

ניהול ויכוח באופן תרבותי בשאיפה לצאת מהוויכוח כששני הצדדים "מנצחים", הוא סוד העניין. חשוב להציף את ההסכמות בין בני הזוג, ברמה שתגמד את האי הסכמה והיכולת להתגבר עליה בפשרה, שלא תפגע באף אחד מבני הזוג. חשוב למלא את החסר שנוצר מוויתור של אחד מבני הזוג למען שלום בית.

דוגמה מהשטח: הזוג מוזמן ליום הולדת של אחיין של האשה. הגבר לא מעוניין לנסוע ליום ההולדת. יש לכבד את האשה שתגיע ליום ההולדת ויש לכבד את הגבר שלא מעוניין להיות נוכח במפגש. אפשר ליצור פשרה. ההבנה מדוע הגבר לא מעוניין לנסוע, תסייע למצוא את הפשרה. מפגש בין בני המשפחה חייב להתקיים למען המשך הזוגיות. יש להקל על הנסיבות ולהביא למפגש בין הגבר, האחיין ומשפחתה של האשה. האמת המובילה היא אחדות המשפחה ויש לעשות למען. אם הזוג זקוק ל"נשר", זה הזמן לחפש יועץ. במלחמה אין אמת אחת ואין מנצחים.

למה חשוב לנו להכניס לחיינו בן זוג?

מחקרים רבים העלו שנשואים מאושרים, חיי משפחה טובים וחברים קרובים נמצאים בראש רשימת הגורמים לאושר ושביעות רצון. יחסים חברתיים ותומכים משפיעים על חוסן נפשי והחלמה גם ממחלות קשות. קשרים חברתיים משפיעים על אושרו של היחיד יותר מהישגים מקצועיים או ביטחון כלכלי.

עם היווצרות הקשר הראשוני של התינוק עם אימו, מתפתחים יסודותיה של ההתחברות החברתית, כצורך בסיסי להימצא בחברתם של אנשים אחרים בעתות מצוקה ומצבים חדשים. התינוק לומד שנוכחות הזולת מרגיעה אותו ומשמשת לו עוגן להתמודדות. אנו נמשכים לקשר עם האדם שיוצר בקירבנו את החוסן הנפשי להצלחה ותמיכה בשעות משבר. המשיכה הרומנטית איננה עיוורת וגם היחסים בין בני זוג מתבססים על שיקולים של רווח והפסד.

נוכחותו של הזולת אינה מרגיעה רק בינקות. ההתחברות לזולת בקרב אנשים מבוגרים  גוברת כשהם נרגשים עקב ארועים טראומטיים ונוכחות הזולת מסייעת לרכך את המתח ולהקל על המצוקה.  סגנון התקשרות המאופיין בביטחון נמדדת בתחושת הערך שרוחש לו הזולת ובתחושת האהבה שהוא ראוי לה, תוך אמון מלא בכוונותיו הטובות של הזולת. אופי זה של תקשורת מפתח יחסי קירבה המלווים בהרגשת נוחות רגשית.

תכיפות המפגש עם הזולת מגבירה את תחושת הנוחות בנוכחותו ומשפיעה על תחושת החיבה כלפיו. הסיכויים להיווצרות וחיזוק יחסי חברות תלויים במיקום ובתכיפות המפגשים. חשיפה של שני בני הזוג לקשיים והתמודדות מולם, תוך תמיכה הדדית והכלה, מחזקים את הביטחון שאכן מדובר בחבר לחיים והוא האדם הנכון להוות בן זוג. תחושת ההקלה שמרגיש היחיד אל מול הקושי בזמן נוכחות הזולת, היא המעצימה את החיבה וחיברות כלפי השותף.

גורם נוסף וחשוב לא פחות הוא גילגולו של חינוך. מי שקרא את הספר שלי, יכול מיד להתחבר ולהבין מה בבן הזוג מזכיר את אמא/אבא, אלו תכונות אופי או התנהגות מזכירים לנו את המורה/המדריך או כל אדם שהיה משמעותי בחיינו.

חשוב שנדע שכל מערכת יחסים שנבנית מושתתת על יחסי גומלין. בנויה על רווח והפסד. בן זוג אינו משהו שחייב גוף האדם. בן זוג, זו תוספת יקרה לחיים שיש לשקול היטב את הערך המוסף החיובי והמטיב לחיי.

שני הסברים להערכת בן הזוג, הנזקפים שניהם לכדאיות ותועלת. מקור המשיכה לבן הזוג היא בתועלת שבקשר. עד כמה יצליחו חיי טוב יותר בנוכחות בן הזוג? עד כמה רגועים יהיו חיי בנוכחות בן הזוג? בהצלחה.

ויכוחים הם מצע טוב ללמידה וצמיחה אישית

משפחה שהיא קבוצה של בני אדם שיש להם קרבת אבות, מהווה סביבה מאתגרת לתקשורת בין אישית. בכל משפחה תמצא מחלוקת, אי⁻הסכמהביןמספרצדדיםעלאודותסוגיהמסוימת. כלצדמנסהלהוכיחשטענתואודעתוהןהנכונותולעתיםאףבשימושבכוח. מחלוקותיכולותלהתקייםביןשניאנשים (זוג), כמוגםביןקהלרב (משפחה עם מספר ילדים).

הבחנה בין האנשים המרכיבים את המשפחה היא על יסוד הבדל אישיותי ביניהם המתבטא לא רק במאפיינים פסיכולוגיים אלא גם במאפיינים פיזיים ולעתים אף גנטיים. אם רק היינו יכולים לגרום לכל אדם להכיר בנטיות התקשורתיות שלו באותה מידה שהוא מכיר בטעמים ובמאכלים שהוא מצהיר בפני בני הבית, היה לנו קל יותר לנהל ויכוח ללא עימותים קולניים.

עמדות המוסר המשפחתי/החברתי והגנטיקה, הוכחו מחקרית כתלויות זו בזו על פי פיצוח במחקרים מדעיים על סודות הגנום האנושי. עם זאת על לנו לשכוח את הכוח של הסביבה בשינוי התנהגות שמועברת גנטית. מדעי ההתנהגות הוכיחו את היכולת להצלחה מלאה בשינוי התנהגות המועברת גנטית בכוח החיזוק הסביבתי.

חשוב להכיר בעובדה שבסביבה קיימים אותם ניצים ויונים שכבר סיפרתי אודותם בכתבות קודמות. הנץ הוא האסטרטג הלוחמני שבוחר להיות אגרסיבי ותוקפן להשגת מטרתו. לעומתו היונה שתעשה הכל להימנע מעימות, כך שגם אם תפתח באסרטיביות שנושקת באגרסיה, נמצא מיד דרך להרגיעה ולקיים שיחה מניבה לשני הצדדים. לנץ אין כל כוונה להכיר במשאלות יריבו, אלא לממש את חזונו שלו.

"דע מאין באת ולאן אתה הולך", חשוב שכל אדם יכיר את הוריו וילמד את הנכון לו, לזוגתו ולמשפחתו העתידית. בספר "גלגולו של חינוך" שכתבתי, אני מציינת את המשפטים וההתנהגויות שאנחנו לוקחים מהבית, והם לא תמיד לטובתנו. חשוב שנכיר שעימותים, ויכוחים ומחלוקות הן חלק חשוב ומשמעותי במערכות יחסים בכל מסגרת חברתית, כל שכן במשפחה. הכרה בעמדותיהם הרעיוניות של כל אחד ואחד במשפחה. כבוד לאדם. חיזוק הנקודות הנושקות שכל הצדדים ותכנון מוקדם להתמודדות עם אותן מחלוקות מסייעות לשלום בית.

נהלו ויכוח בצורה מכבדת של הקשבה והתייחסות לנקודות המחלוקת כך שתמצאו את המחזק שבקשר המשפחתי ובאופן שכל אחד ירגיש שעמדתו באה לידי ביטוי ומוצאים ביחד את הדרך למלא את החלל שנוצר באם לא מתאפשר לענות לדרישה המתעוררת. ייתכן שתצליחו לשכנע שדרך ההתנהגות של ההורים הייתה נכונה והצליחה ויש מצב שתלמדו להכיר שיש לשנות את החינוך וההתנהלות מהבית. זוג מצליח לבנות את ביתו ומשפחתו, כשלומד להבנות באופן מושכל את אישיותו. למדו מכל ויכוח, מי אתם, מה חשוב לכם באמת.

משמעותו של הרושם הראשוני במערכות היחסים

רושם ראשוני הוא ההזדמנות הראשונה, ולעיתים היחידה שניתנת לנו, לתת למישהו תחושה לגבי מי אנחנו ומה אנחנו, תחושה שתמשיך להתקיים כנראה לאורך זמן.  על סמך אותו מפגש קצרצר, האנשים שפגשנו ייצרו לעצמם דעה עלינו, ויחליטו ככל הנראה אם הם מחבבים אותנו או לא. העניין, הכנות והנעימות שאחרים ימצאו בנו יקבעו אם הם ירצו לשוחח איתנו שוב, יחבבו אותנו, ישתדלו ליצור קשר חברי איתנו.

רושם ראשוני נבנה מאיסוף מידע דו צדדי של מראה, לבוש, דיבור והתנהגות כמכלול, כמו גם מרכיבים פנימיים כמו שפת גוף וטון דיבור. מפגש שמתקיים אחרי קריאת קורות חיים או מידע שמקבלים, מקבל הטייה שכלתנית שמשפיעה על הנפגשים.

כשאנחנו עוסקים במפגש שאנו מביאים את בת/בן הזוג הביתה, אל ההורים, חשוב מאוד לתת הקדמה ולשקף את התכונות החמות וקווי האופי המאפשרים מערכת זוגית בונה ומיטבית, מערכת משפחתית חמה ותומכת. לאמא ואבא חשוב שבן בת הזוג יהיו בבוא היום המחליפים הטובים ביותר למסגרת החמה שבה גידלו את בנם/בתם. למפגש הראשוני חשיבות רבה מאוד להבניית מערכת היחסים.

מחקרים רבים הוכיחו שאנו מתייחסים בהערצה לאנשים חמים שהם גם בעלי יכולת. הרושם הראשוני שאנו מייחלים לו הוא להכיר את האדם החם, המכיל והאוהב ורק אחר כך, היכולות, המסוגלות להישרדות  ועוד.

אנשים שמשדרים חום נראים לרוב מאיימים פחות מאלה המשדרים קור או ריחוק. חום יכול להתבטא בתשומת-לב פיזית, חיוך או מנוד ראש. בנוסף, העברת מסר של ביטחון מצמצמת אצל האחרים את החשש וגורמת למעוניין ביצירת הרושם הנכון להיראות מזמין. התאמה למקום גורמת לאחרים לחוש בנוח עם עצמם, וכפועל יוצא מזה, עם האדם המתאים את עצמו.

חשוב להבין שלהכנת ההורים למפגש עם בן/בת הזוג יש חשיבות מאוד גדולה. אנחנו מכירים את ההורים שלנו ויודעים היטב מה הציפייה שלהם. הדגש על התכונות החשובות להורים יוצרת מצב של הרגעה וביטחון שאכן מדובר באדם המתאים לחיים טובים ובריאים.

חשוב, כמובן, להיראות טוב. ניקיון, הקפדה על לבוש מכבד.  כדאי גם לשדר מצב-רוח טוב. לעיתים תספיק הגדלת החיוך בחצי סנטימטר, או פשוט הצגת קצת יותר אנרגיה.

אנחנו בני האנוש, חיים בחברה. לא סתם נעשים מחקרים רבים לחיזוק המסוגלות החברתית של האדם. בכל דבר שניגע בו בחיינו, אנו חלק מחברה ומבקשים להיות עטופים באהבה. סיוע נפשי ופיזי, הם שמסייעים לנו לשרוד את הקשיים ולהתחזק בשמחות. אל לנו לזלזל בחשיבות המגע הראשוני עם הסובבים אותנו. כל אדם רוצה להרגיש שדעתו חשובה, דעה של אדם היא נוכחותו. כשדעתו חשובה, נוכחותו יקרה לבאים בחברתו. תנו לכל אדם שאתם פוגשים את החוויה של להיות יקר וחשוב.

משפחה אינה רק מילה יפה

"שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אדני עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (עמוס ג א).המשפחה ממוקמת במקום מרכזי בין החברה הכוללת לבין הפרט והיא מצויה במעגלים  הבין-דוריים. המשפחה מהווה מוקד מרכזי שבו מתרחש תהליך ההזדקנות ולכן, הבנת צורכי הזקן ומתן מענה עליהם ייעשו בצורה הטובה ביותר בהקשר המשפחתי. תהליך ההזדקנות מתחיל ברגע שהאדם מרגיש ש"הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת".

המשמעות היסודית של השורש שפ"ח היא 'להצטרף', 'להתחבר'. כשתינוק נולד הוא מצטרף ומתחבר אל המשפחה הקיימת. המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת. שלמות המשפחה היא בחיבור אוהב, מכיל ואחראי לכל השייכים. מדובר בקשר מנטלי, רגשי ואנושי שבונים ביחד כל היחידים במשפחה.

המשפחה הייתה, ועודנה, מסגרת החיים ובית הגידול הכמעט בלעדי של בני אדם צעירים ובוגרים כאחד. זו שמספקת קשר חברתי חזק ועוצמתה הרבה מורגשת לאורך מעגל החיים כולו. מתוך הקשרים המשפחתיים, הקשר האחראי הוא קשר ייחודי, משום שהוא משלב בתוכו בו זמנית מרכיבים של קשר משפחתי וקשר חברי והמורכבויות שהוא כולל אינן דומות לאלה הקיימות במערכות יחסים אחרות.

זוג מתחתן במטרה לבנות משפחה. זוג שמבין שהוא מגדיל את המשפחה הקיימת ויודע לחבר בין המשפחה שהוא בונה למשפחה שליוותה אותו עד כה, ידע להנחיל לדורות הבאים את חשיבות המשפחה. הקשר הבן דורי, הוא חובה להצלחת ההמשכיות. "כבד את אמא ואבא, כבד גם את סבא וסבתא", ילד שעד לכיבוד הורים ע"י הוריו, ששומרים על כבוד והערכה, דאגה וחיבוק להורים המבוגרים, לומד ויחקה את ההתנהגות בבוא היום שהוריו יהיו מבוגרים כשהוא יצא לבנות את משפחתו שלו. הג'ינוגרם שהוא המפה לשושלת המשפחה, מהווה מצע טיפולי כשאדם בא לטפל בעצמו. אין מצב שנכון לנתק קשר משפחתי , אלא אם לא חס וחלילה מדובר באלימות או השפעה מאוד שלילית על התנהלות בריאה. חשוב לעשות הכל כדי לשמור על אחדות המשפחה ותקשורת מחבקת ומפרה.

בני זוג שמנהלים חיי משפחה חייבים לשבת ולתכנן נכון את המשפחתיות הרחבה. מגפת הקורונה בידלה את המשפחה הגרעינית ממקום של חולי. הבידול היה בגלל המגפה, לא בשביל להביא לבריאות המשפחה הנפשית. הזמינו את ההורים אליכם הביתה, סעו לבקר את ההורים. חברו אתם את ילדיכם אל הוריכם. למדו את ילדיכם "אל תשליכני לעת זקנה". זכרו גם אתם תגיעו לנקודת הזמן הזו.

סרן שמועתי בפעולה, מה עושים?

שמועה שמסתובבת פוגעת כחרב פיפיות. גם השומע וגם האדם שעליו מסתובבת השמועה נפגעים. כבר עסקתי רבות בלשון הרע מהמקום ההלכתי. חשוב לי שנבין ביחד ששמועה באשר היא אינה תורמת לאיש ולכן, יש מיד להוריד אותה לרמת שיח נקי והגון עם האדם עליו נאמרו הדברים.

בדרך כלל גם האחרון שישמע את השמועה הוא האדם עליו מדברים. יש תכונה לחפש את אותה רכילות, כאילו אנחנו מושלמים. אנחנו, לא, אנחנו לא נעשה כזה דבר. אל תנסו ואל תתהוללו. כל אחד מאיתנו יכול למעוד במסגרת "המושלמות שבנה לעצמו". ואל אחת כמה וכמה שלפעמים לא עשינו שום  רע וסתם מפרשים התנהגות ככזו.

מחקרים רבים במדעי ההתנהגות מאשרים את מה שחוכמת ההמון כבר יצקה באמרות עממיות מוכרות שעל פיהן, שם טוב נרכש בקושי אך נמחה בקלות, בעוד שם רע נרכש בקלות ונמחה בקושי, או בלשונו של בנג'מין פרנקלין: "דרושים מעשים טובים רבים כדי לזכות במוניטין טוב, אך די במעשה רע אחד כדי לאבד אותו".

גלגל מסתובב, אל תדברו רע על אף אדם. שמעתם משהו, חשבו: המידע יכול להועיל לאדם שאתם רוצים לספר לו? שמעתם שאח של האישה שלכם הבריז מיום עבודה, ראו אותו נפגש עם בחורה, תרוצו לספר לאשתו? תרימו טלפון ותחקרו?

ג'וזף הול, איש דת אנגלי מהמאה -17 הבחין ואמר "מוניטין שנפגע עשוי להשתקם, אך העולם יישא תמיד את עיניו למקום שבו התגלה הסדק".

ולכן, הזהרו בלשונכם. האח בכלל לא הבריז, הוא הודיע בעבודה, שחבר טוב שלו עבר תאונה בחו"ל ונפגש עם אשתו של החבר לברר כיצד ניתן לסייע. כך התברר אחרי שאשתו של אותו אח קיבלה את השמועה בטלפון והייתה כבר בטוחה שמדובר בבגידה וחצי מהישוב כבר היה מעורב.

חשוב מאוד לקיים תקשורת נקייה. אל תכנסו לפרשנויות. כל אחד שיחיה את חייו ויתעסק בענייניו. נקראתם לסייע, היו שם בשביל ולמען הזולת. הגיע אליכם סרן שמועתי, בקשו להבין מאיפה נבעה השמועה. הסבירו לאדם שמספר לכם, עד כמה חמור יכול להיות המצב אם אין אמת בשמועה.

אנחנו חלק מרקמה אנושית אחת. בפרקי אבות כתוב: "אל תדון אדם עד שאינך בא במקומו". קל מאוד לפצוע ולצרוב צלקת בליבו של אדם, קשה מאוד לרפא אותה. היו אנושיים אדם לרעהו. תודה

כמה קצרים אנחנו בסבלנות לקורה סביבנו?

לילדים הצעירים, שלוחצים לקבל כאן ועכשיו את מבוקשם, אנו אומרים: "סבלנות, לא קונים בשום חנות". אז, כיצד זה שלנו המבוגרים נגמרת הסבלנות? חשוב שנלמד מהי סבלנות. סבלנות היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים.

יכולות התנהגותיות במצב מסוים, הן אותן כישורי החיים שאדם חייב ללמוד בתהליך ההבניה שלו כבוגר ואחראי להצלחה בחייו. סבלנות מתוארת כמידה טובה גם בדת. סבלנות היא הרגל נרכש, לא תכונה מולדת – ופיתוח הרגלים הוא מומחיות גדולה שלנו. סבלנות היא אחת מאבני היסוד החשובות והיעילות ביותר שעליהן אנו יכולים להתחיל לבנות הרגלים. ההרגלים הם אותם קווי התנהגות שמסייעים לנו להתנהל נכון בחיינו למען השגת מטרותינו. השגת המטרה שלנו תהא חווית ההצלחה לה אנו שואפים.

האחריות לטפח סבלנות היא עלינו, ואנחנו גם הראשונים ליהנות ממנה. כשאנחנו ננהג בסבלנות, גם הסובבים לנו, ילמדו לנהוג בסבלנות. הדוגמה האישית היא התהליך הנכון ביותר ללמד סבלנות. כשאני מאוד רוצה לאכול ארוחת ערב, אבל אשתי עוד חמש דקות תסיים לראות סידרה שהיא אוהבת, לא יקרה כלום. סבלנות. כשאני מאוד רוצה לקלח את הילדים, אבל הבעל הרגע נכנס הביתה, איחור קל שלא קורה כל יום ומבקש עשר דקות, סבלנות, לא קרה כלום.

לנהוג בסבלנות, זה להתחשב ולכבד את צרכי הזולת, צרכי המסגרת או צרכי המערכת. ההבנה שאנחנו חלק ממכלול ענק שנקרא יקום. היקום מתנהל בשילובם של מרכיבים רבים. ההמתנה שהגלגלים המניעים את היקום יסתובבו, זו יכולת הסבלנות שמתבקשת כרגע. יש כאן מצב שאף אחד מאיתנו לא יכל לצפות ולהתכונן לו, נלמד ביחד, בסבלנות.

חוסר הסבלנות שלנו מביא אותנו לעבוד באוטומט. הרבה מהטעויות שלנו נעשות כי לא נהגנו בסבלנות. אנחנו לא מדברים על דחיינות, לא מדברים על אי עשייה. נעשה, רק לא בזמן שרצינו. זמן העשייה יגיע. מאוחר יותר.

סבלנות היא תכונה חשובה בחברה המודרנית, ולכן מגיל קטן מקובל להנחיל לילדים את עיקרון הסבלנות.המדהים ביכולת הסבלנות הוא היכולת למתוח את תפיסת הזמן שלנו. ברגע שאנחנו מכירים בכך שחמש הדקות שנמתין למילוי משימה, נבלעות בעשייה הכללית. כשאנו מתייחסים לזמן כאל משאב גמיש יותר, או במילים אחרות כשאנו עוברים למוד של סבלנות, אנו יכולים להציף את עצמנו בשלווה, להשיג מטרות ארוכות טווח ולהיות בתהליך למידה בלתי פוסק.

נברר ביחד, במה וממה קצרה סבלנותנו? נחשוב ביחד כיצד ניתן להתמודד ולהמתין בסבלנות לפתרון הבעיה. הסבלנות היא מעלה/מידה המסייעת לשלוות הנפש. תקופה זו של הקורונה מלמדת אותנו לקחת את הזמן ללימוד וצמיחה ולא להתנהל באוטומט שיוצר קפאון מחשבתי.