להתבייש פרושו לוותר ולא להתקדם

הילד מגיע הביתה מתוסכל, שלא הבין את החומר, אומרים לו תאמר למורה שלא הבנת והוא יאמר "אני מתבייש". חשוב שנבין מה הקשר בין קשיים בתחום החברתי לבין אותה ביישנות שאנו פוגשים לבקרים. בcbt  אנחנו מבינים שהכל מחשבות אוטומטיות מול החברה ובתוכה.

פרופ’ צופי מרום, פסיכולוגית קלינית מומחית CBT המתמחה בהפרעות חרדה בדגש על חרדה חברתית, מרצה בכירה לתואר שני בפסיכולוגיה וחוקרת בתחום שכתבה עם קולגות את הספר החשוב “איך הביישן למד”, שנועד לטיפול עצמי בביישנות קשה וחרדה חברתית ומשמש גם הרבה מטפלים בתחום. כותבת: “חרדה חברתית מתחילה בילדות. ממחקרים רבים עולה כי למעלה מ-95% מהאנשים שאובחנו בבגרותם כמתמודדים עם הפרעת חרדה חברתית.

ישנו גבול דק שמקשה לזהות אם הילד ביישן או ילד עם חרדה חברתית של ממש. במקום להיכנס לחקר פילוסופי חשוב להתחיל עבודה רגשית במיידי. ההבדל בין מנצחים לבין השאר הוא איך מתנהגים שם, מול הקושי: מוותרים, חונים או מטפסים (אלון אולמן).  חשוב שנקבל שמי שמזניח את עצמו – מזניח גם את ילדיו. משום שזאת הדוגמה שהם מקבלים ממנו וזה  מה שהם לומדים. מי שסביר שחיי הילדים שלו לא תלויים באופן שבו הוא עצמו חי – אני מציעה לו לבחון חדש.

הורה שיודע שאם חסר, אני לא מתבייש לבקש. הורה שיודע שאם יש בעיית התנהגות עם הילד שלי, גם אם אני מורה, איש חינוך, פרופסור, אני יודע לבקש עזרה. אני גאה כשאני נעזר והצלחתי לקבל פתרון לקושי ועשיתי תהליך. הצלחת בתהליך, כי אתה אדם אקדמי ומבין עניין. החיים של ילדנו, עכשיו ובעתיד תלויים במי שאנחנו, באופן שבו אנחנו מתנהגים – כלפי עצמנו וכלפי אחרים, באייך שאנחנו בוחרים להיראות, ביושרה שיש (או אין) לנו.

אני יצאתי ללמוד ייעוץ חינוכי, ניתוח התנהגות, אימון אישי, cbt ועוד תחומי דעת טיפוליים, לא כי הם היו חלק מההשתלמויות הבית ספריות. הלכתי ללמוד כדי להתנהל נכון יותר וטוב יותר עם הקשיים שהוצפו בעצם היותי אמא יחידנית לארבעה ילדים שלא היה להם קל ולמאות התלמידים שחנכתי ולמדתי. כשהמצב הכלכלי היווה קושי יצאתי לנקות בתים ולהכין ארוחות בוקר בצימרים. כשאתה עושה כדי להשלים את שחסר לך, היה גאה, היה חזק. אל תשכחו לעולם שאתם מודל חיקוי.

איך נשקיט רגשות שמעכבות אותנו?

בבודיהיזם טוענים שה"גיהנום החם" הוא אותם רגשות שמאיימות לשרוף אותנו מבפנים. מי מאיתנו לא זוכר שנוירולוג זה או אחר, אמר לאמא שלו (ולצערו גם נכח ושמע): "מהילד הזה לא יצא כלום". או שבחצר הילדים לגלגו והקטינו אותנו? העבר שלנו מכתיב את ההווה. אנחנו לא יכולים לשנות את הדרך שבה זה מאורגן אצלינו במוח. התת מודע שלנו אלבום תמונות ישן, אותן תמונות מהוות חסמים לעשייה פורייה ומלאת אנרגיות.
את הדרך האוטומטית שבה אותן חוויות עדין מופיעות בחיינו ומשפיעות עלינו אנחנו רוצים לשנות. אנחנו לא מעוניינים להאשים את ההורים שלנו, אנחנו רוצים לתת מענה לצרכים שלא זכו למענה הולם במשך כל חיינו ואם יש דרך לעשות שילדנו לא יחוו את אותן רגשות אז חשוב שנעשה.
מודעות קשובה לילדים שלנו היא הדרך. אפשר גם ללמד את הילדים להקליט מסר קצר וייחודי המשבח את העבודה הרגשית האמיצה שחוו. את ההתקדמות בלקיחת אחריות או במודעות האמפתית במטרה להפריך דפוסים או אמונות מעוותות. שמכונות "מחשבות אוטומטיות" בתורת הcbt.
ההתוודעות שלנו אל דרך החשיבה הזו היא סוג של מדיטציה בפני עצמה. ראשית, עלינו לפתח תשומת לב מודעת לסבל שלנו עצמנו. נחשוב על כך שכול בני האדם אינם רוצים לחוות שום סוג של סבל נפשי, ובכל זאת הם נקלעים למצבים קשים של סבל שזועק מתוך הנשמה. חשיבה מסוג זה מובילה אותנו לחמלה. אם לא נפַתח את המשאלה להשתחרר מכול הסבל שלנו עצמנו, כיצד נוכל לפתח את המשאלה שהילדים ישתחררו מסבלם הם? עלינו להרחיב את המשאלה הזו לכלל הסובבים אותנו, שגם הם חפֵצים באושר. יש לנו יכולת לאמן את התודעה שלנו ולפתח את המשאלה שכולן וכולם ייפרדו לחלוטין מסבלם.
אנחנו מאוד חוששים להעיז ולהגיב כשמשהו פוגע בנו. שמא נקרא "חוצפנים". מהי חוצפה? חוצפה היא התנהגות שאינה מצייתת לנורמה תוך כדי התרסה, ובפרט יש בה חוסר ציות לסמכות. חוצפה יכולה להיות שלילית, לא מכבדת ומגיעה מחוסר חינוך ולעומתה ניתן להכיר חוצפה שמהווה פריצת דרך תוך כדי עשייה חיובית ומטיבה לעצמי ולסביבה. עלינו להכיר בכבודנו ולשמור עליו מכל משמר. כשאנחנו נעשה זאת ילמדו מאיתנו ילדנו. חשוב שנשים לב למוצא פינו. נעשה הכל שילדנו לא יחוו כניעה לסמכות שפוגעת בהם ומשאירה אותם עם חוויות שיעכבו אותם בעתיד מהצלחה ורווחה נפשית. כניסה עם הילדים לדמיון מודרך בו הם מרשים לעצמם להגן על כבודם ולדבר על הרגשות מול סמכות. שומרים על כבוד ותקשורת נקייה ומשקיטים רגשות שיעכבו אתנו בעתיד.

הדרכה לשליטה עצמית והימנעות מתגובה אוטומטית

תלמיד כתה ז' הגיע אלי בטענה שכל הזמן מציקים לו. "אני לא רוצה להיות בבית הספר הזה, כי אני בסוף ארים אבן ואזרוק למשהו בראש". אין ספק שהילד הגיע במצוקה מאוד גדולה. תחתית המוח שנקראת אמיגדלה (הרגש) השתלט באופן כמעט מלא על המוח העילי, הוא הקורטקס (השכל). במקרה זה, התבקש הליך קוגנטיבי, כדי להביא את הילד למצב של שליטה עצמית בהתנהלות הרגשית למען שליטה בהתנהגות.
בקשתי שיתאר סיטואציות בהן חש שמציקים לו. מה קרה לפני שהציקו, כיצד הגיב להצקה וכמובן כיצד היום, כשהוא רגוע, יכול לתאר תגובה אחרת לאותה סיטואציה. הקשבה מלאה ללא שפיטה. לתת לגיטימציה לתחושה, שמה שקרה גרם לו להרגיש מאוים. משם מתחילה שיחה שאינה משתמעת לשני פנים. אנחנו לא פותרים שום בעיה באלימות. השיח האסרטיבי הוא דיאלקטי: מצד אחד הוא מתייחס ליכולת שלנו לבטא את הצרכים שלנו באופן ענייני, חד וברור ומצד שני הוא מתייחס ליכולת שלנו להבין ולהתייחס לצורך של האחר, תוך הקשבה לעמדתו והתחשבות בצרכיו (אפל, 2015).
אסרטיביות לא נמצאת על ציר האוטומטי של בריחה ותקיפה, היא דורשת מאמץ כי היא מחייבת שימוש במיומנויות שליטה עצמית. אני מתייחסת לתגובה של המבוגר האחראי, ההורה או איש הצוות. הילד שמגיע עם מצוקה, קודם כל חשוב להקשיב לו. להכיל את המקום שאליו נקלע. ורק אחרי שפרק את הכעסים וגם אם יהיו קולניים, נכיל אותו. גם אנחנו לעיתים מרימים קול כשאנחנו כועסים. נאמר "ננשום עמוק, ננסה מעט להירגע, נשאל מה יכול לעזור לך להירגע? אולי כוס מים". יש כאלה שכשכועסים, השאלות האלו רק מעצבות יותר. ולכן חשוב לתת לפרוק כעס. ולנהל את השיחה כשהילד נרגע.
בשיח רגוע הובלתי את הילד להכיר בכך שהמחשבות האוטומטיות מאופיינות בזרם של מחשבות ספונטניות הצצות ללא שליטה, ללא הרהור מעמיק או חשיבה שקולה. המחשבות האוטומטיות חולפות במוחנו כהרף עין ואנו נוטים להתייחס אליהן כנכונות מבלי לבחון אותן (בק, 2011). הבנה מושכלת מביאה לתודעה שניתן לשלוט באותן מחשבות אוטומטיות, שמביאות אותנו לתגובות ספונטניות לא רצוניות. מלל בוטה או התנהגות אלימה שלא מכבדת, לא אותנו ולא את הסביבה..
נסכם כי תקשורת אסרטיבית מכוונת לפתרון בעיות ודורשת מיומנויות בין אישיות כמו יכולת הקשבה, יכולת שליטה עצמית ותכנון תגובה המאזנת בין הצרכים שלי לצורכי האחר. בזמן שמקשיבים לילד, בונים את השיח המכיל, הבונה והמחנך, כך שהילד ירגיש שהבנו אותו, שאנחנו לא שופטים אותו אלא מסייעים לו להגיע לשליטה עצמית למענו ולמען הסביבה.