כמה משפיעה החברה על נפש האדם?

שנת הלימודים הסתיימה ואנחנו עדים לניידות של תלמידים בין בתי הספר. תלמידים בכיתות ה'-ו' בוחרים לבקש לעבור לבית הספר אחר בטענה שאינם מקובלים או שמשתמשים בתיאור מצבם החברתי כ"דחויים". חשוב לי הורים ותלמידים שנבין שמשנה מקום לא בהכרח משנה מזל.

החוקר יעקוב לוי מורנו מנע בתורתו הפסיכוסוציאלית את עיקרון האהבה והשיתוף ההדדי כעיקרון עבודה הכרחי בחיים הקבוצתיים. אין אדם בעולם שראוי שירגיש דחוי, לא אהוד על סביבתו. לרגשות שכאלה יש השלכות פסיכולוגיות ופיזיות על בריאותו ההוליסטית של האדם ולא משנה מה גילו. היכולת שלנו כסביבה מעצבת היא לעשות הכל למען נאפשר לכל אדם, בכל גיל את הספונטניות והיצירתיות שהם הכוחות המובילים את התקדמות האדם.

דר' אברהם בן חמו דורש מההורים והמורים לשים דגש על חינוך ל"הצגת העצמי", להביא כל ילד/ה לגאווה עצמית בעשייה משמעותית. ילד בחיק אימו ואביו תמיד יהיה הילד המושלם. המפגש החברתי במסגרות החינוך ומסגרות החברה הם המראה למי אני באמת. שם האהבה אינה מובן מאליו. יש לעשות על מנת לזכות בה. פעולות גומלין בחברה הן העשייה לרמת המסוגלות החברתית הנדרשת והיא המצע להצלחה בחיים.

מנקודת הראות של המבנה החברתי: נטיית הקהל היא לקבל את האני שמציג בפניהם המבצע היחיד, הוא מקבל את ביצועו המוגדר של הפרט כעדות לכושרו לבצע שגרה. כאשר הפרט הוא חלק מיחידה כלשהי לגיטימיות יחידתו צריכה להיבחן מחדש ושמו הטוב עלול להינזק או להתחזק, בהתאם לעשייתו בתוך המבנה החברתי.

הלמידה השיתופית התופסת את מקומה בבתי הספר (הלמידה במרחבים), מבוססת על העקרונות של הצבת הלומד במרכז, שימת דגש על אינטראקציה, עבודה בקבוצות ופיתוח פתרונות לבעיות אמיתיות (אקדמיות וחברתיות). מודלים של למידה שיתופית מוכיחים הצלחה בשיפור המעורבות, הכישורים וההישגים של התלמידים.האתגר של מערכת החינוך הוא לאפשר ולסייע ללומד לעצב בעצמו עוגן, בדמות זהות אישית אותנטית, ומצפן דרכים, זאת לצד הנחלת הערכים החשובים לה.

חשוב להדגיש שלצד החשיבה להכנת הילדים להתמודדות וצמיחה בתוך חברה משתנה, משקיעים המורים חשיבה גבוהה בלמידה מותאמת אישית לתלמידים וכמובן תוספות של לימודי העשרה בתחומים אי פורמאליים, כגון מוזיקה, רובוטיקה, תקשורת, אומנות ועוד.  התהליכים הפדגוגיים להכלת צרכי התלמידים ויישום נכון במסגרת החברתית למען העצמת הילד, אינם במחי כף. השיתוף ההדדי עם הבית שישקף גם הוא את "הצגת העצמי" ביחד עם המסגרת החינוכית יבנו נכונה את החוסן הנפשי של הילד לחיים נכונים ומועצמים בתוך חברה משתנה.

התייחסות להקשר ולא לתוכן , תאפשר מיקוד ענייני ולא וכחני.

חשוב מאוד  לתקשר בתוך ומתוך ההקשר ולא בתוכן. במרבית הוויכוחים שלנו אנו נוטים להשקיע בשינוי התכנים ולא נותנים דעתנו להקשר. כדי להבין את המושגים אחזיר אתכם לזמן בית הספר. הרבה מההורים מתווכחים אם כן יש לתת שיעורי בית בבית הספר או לא. הוויכוח הוא על תוכן שמשתמע מתוך ההקשר הגבוה יותר של חינוך לחיים בעתיד. שיעורי הבית הם חלק קטן מפסיכופדגוגיה המבקשת להביא את הילד/ה להיות אדם אוטונומי, השואף לממש את נטיותיו ויכולותיו ולהשיג את מטרותיו,בעל/ת כישורים לניהול עצמי. הוויכוח צריך להיות בתחום ההקשר. באיזה גיל אנו מאמינים שיש להתחיל וללמד את הילד להיות אוטונומי ולנהל את עצמו? מכיוון שהכנת שיעורי הבית שאמורים להעשות על ידי התלמיד באופן עצמאי, אינם ההקשר החינוכי אלא התוכן ליישום ההקשר.

כשאנחנו מגיעים הביתה אנחנו מצפים לזרוק את התיק, לחלוץ נעליים ולהניח את הרגליים על השולחן באקט שמסמל "סיימתי לעבוד להיום". אבל האמת היא שזוגיות היא עבודה ככל עבודה, בדיוק כפי שהורות היא עבודה. מערכות יחסים הם דבר קשה, לעיתים קשה מידי. לצפות להצליח במערכת יחסים מבלי להשקיע בה, דומה לניסיון להתקדם בקריירה מבלי להשקיע טיפת מאמץ. הצלחה בלימודים אינה מסתיימת בהשקעה בסיום זמן הלימודים בבית הספר יש המשכיות אחרי. מסגרת זוגית היא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו בפן האישי ובפן העוטף אותנו לאורך כל היום, כל השבוע, כל השנה וכל החיים.

אין הדפסת כרטיס בחלק מהשעות של הסגרת הזוגית. ההצלחה בזוגיות היא הכרה בהקשר של מהי זוגיות. הקשר הזוגי מתבסס על ההקשר של מהי זוגיות נכונה.  ויכוחים הם בלתי נמנעים. בקשרים שאין בהם ויכוחים גם חסרה בהם תשוקה ועניין הדדי. אפשר ללמוד להתווכח נכון. במבדקים שנערכו לזוגות במסגרת "מעבדת האהבה" של ג'ון גוטמן, נמצא שזוגות שמשתמשים בהומור, מקשיבים באמת לצד השני, לא יורדים מתחת לחגורה, ונמנעים מלהפוך את הוויכוח לאישי ובעל תוכן או חסר תוכן, מצליחים לצלוח וויכוחים באופן מוצלח יותר וגם מתווכחים פחות. ג'ון גוטמן מצא כי 70% מהוויכוחים בין בני זוג בעצם חוזרים על עצמם ומשקפים הבדלי גישות בין בני הזוג ולא יכולים להיפתר לעולם. ולכן חשוב להבין מהו ההקשר של אותו תוכן המביא לוויכוח וכיצד ניתן להגיע לתמימות דעים ביחס להקשר.

קשר ארוך טווח יכול להתקיים אם ישנה הסכמה לגבי ההקשרים שמבנים את הזוגיות עליה אתם חולמים. כתיבת ההקשרים לאחר שיח ממוקד ומושכל מונעת ויכוחים ומאפשרת זרימה. בזמן המיקוד בהקשר הבונה את הזוגיות שלכם, חשוב שתעסקו בחוזקות של שני בני הזוג (הקשבה, אכפתיות, הכלה, אהבה, כבוד). כאשר יש הבנה בין שני הצדדים, זהו השלב הראשון ביצירת אווירת שיתוף פעולה. שימוש נכון בהקשבה פעילה מאפשר לאנשים להיפתח, מונע אי-הבנה, ממתן קונפליקט ובונה אמון. בהצלחה.

אבן היסוד בזוגיות – אמון בערכים משותפים.

במאמרים הקודמים שלי, השכלנו בתקשורת בין אישית והעמקנו ביישום נכון לתקשורת נקייה בעלת יושרה וכבוד הדדי. רבים מאמינים שזוגיות טובה היא פרפרים בבטן כשפוגשים אחד את השני, אהבה מלאת תשוקה, נסיעות לתיאלנד וחופשות אין ספור. איכותה של אהבה נמדדת דווקא בארוחת הערב הנשכחת באחד מימי השבוע כששני בני הזוג חוזרים עייפים מהעבודה. אותה ארוחת ערב שאנו חוזרים עליה שוב ושוב  במהלך חיינו. הארועים שחווים ביחד. המהמורות שנמצאים בהם במשך החיים כשבן הזוג הוא האיש שעומד לצידך. זו זוגיות.

אז מה מרכיב את אותם רגעים קטנים של זוגיות, של אהבה אמיתית?  קודם כל חברות אמיצה.בשביל זוגיות לטווח רחוק,  שום דבר הוא לא באמת יותר חשוב מההרגשה שלצידך חבר טוב. אדם שיש לך איתו הומור משותף, היכולת להנות יחד גם מרגעים שאינם מהנים במיוחד, כמו סידור הבית וטיפול בילדים.  כבוד הדדי והערכה לצורת החשיבה אחד של השני – אם אתה לא באמת מעריך את מה שיש לבן הזוג שלך לומר על נושאים שמעסיקים ומעניינים אותך, אתה לא באמת תרצה לשתף אותו. חברות עמוקה נקבעת גם על סמך ערכים משותפים ומטרות לטווח הארוך. לפני שבחרתם להתחתן, למסד את הזוגיות, חשוב שתשימו לב  אם הזוגיות שנכנסתם אליה הולמת את הערכים שלאורם אתם חיים, ואל תתפשרו על הדברים שחשובים לכם בחיים. אם לדוגמה חום ואכפתיות הם ערכים שחשובים לכם, הסיכוי שתסתדרו לאורך שנים, לאחר שהורמוני ההתאהבות ייעלמו, עם אדם מרוחק או קריר הוא קטן ביותר. בטרם בחרתם למסד את הזוגיות בחתונה נוצצת וקניית בית משותף, שבו ביחד באופן מושכל חישבו האם הערכים שלנו להבניית הבית המשותף אכן משותפים? האם אנחנו מאמינים באותם ערכים, כאבני היסוד לחיים טובים?

אדם צריך להרגיש בנוח. להרגיש בבית בתוך הזוגיות: בטוח, טבעי, לגמרי עצמך מבלי להסתיר חלקים שנראים לך שבן זוגך לא יראה בעין יפה, או שיגרמו לו לאהוב אותך פחות. התנהגות שכזו מכונה במדעי ההתנהגות ריצוי. ריצוי הינו נתינה שעל מנת לקבל פרס או לחילופין להימנע מעונש. התנהגות שכזו לא יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן.

אם אתם נותנים כי אתם פוחדים שיתאכזבו מכם, שיחשבו עליכם שלילי,  או שידחו אתכם. אם הנתינה היא על מנת לא לאבד משהו, ולא כי אתם מאמינים במשהו. אם אתם עושים מה שהאחר מבקש כדי למנוע קונפליקטים. אתם מתנהלים ממקום שאתם לא מעריכים את עצמכם וכמובן שאתם לא מרגישים מוערכים על ידי בן הזוג. האדם המרצה מעמיד את צורכי האחר לפני הצרכים שלו ובכך "דורך" על עצמו וזאת על מנת שיחשבו שהוא טוב, מסור, אוהב, מתעלה על עצמו, גדול מהחיים, כל יכול וכד'. התוצאה שהוא יוצר היא חוסר ערך כלפיו.

ריצוי נובע מצורך עמוק לשמח את האחר, אך העקב אכילס של זה, שזה בא "על חשבון" המשמח. המרצה נשאר עם סימן שאלה גדול: " איך אני נותן ונותן, כל הזמן מנסה לשמח ואני מקבל חזרה חוסר הערכה, חוסר אהבה וגם בורחים ממני? זוגיות טובה נבנית בשיחות שהן תוצר של קונפליקט, אל תפחדו מהקונפליקט, שבו תתווכחו, תשכנעו אחד את השני בערכים החשובים לכם. על הבניית קונפליקט באופן מיטבי לשני הצדדים ארחיב בטור הבא. אל תוותרו על עצמכם – זה אבן היסוד בזוגיות טובה לאורך זמן.

  למי למי יש יותר כבוד?

הגיעו אלי לקליניקה זוג הורים. ביקשו דחוף להיפגש. הילד איבד כל רסן ואנחנו אובדי עצות. אנחנו מנסים בכל דרך לחנך את הילד שלנו ליראת כבוד, אין. לא בבית ולא בבית ספר. אנחנו חוזרים כרגע מבית הספר והמורה מאשימה אותנו שאין לילד חינוך. הוא חוצפן, מדבר מאוד לא יפה וסרבן ברמה שלא מאפשרת להביא אותו לידי שינוי התנהגות. מה לעשות?

יראת כבוד מגיעה מהַעֲרצה, הערכה והוקרה. הילד חייב להרגיש שהמבוגר שעומד מולו, הוא הדמות הנכונה להביא אותו להצלחה. "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו" (ויקרא, י"ט, ג'). גם בתורה המשפט המחייב הזה, לא נאמר אלא אחרי שאלוהים הוכיח את עצמו והוציא את בני ישראל מעבדות לחרות. כדי לדרוש כבוד, כדי לדרוש עשייה שמתורגמת לכבוד, חובת ההוכחה על הדורש. מורא אב ואם היא מצווה בתורה, שמחייבת התנהגות של יראת כבוד כלפי האב והאםולא לעבור על דבריהם. זהו ערך שאינו ניתן לערער עליו במסגרת האמונה והדת היהודית. המצווה מטילה חובה על הצאצא (בן או בת) שלא לבזות אותם, לא לזלזל בהם, לא לסתור את דבריהם בפומבי ולא לגרום להם צער. "איזה הוא מורא, ואיזה הוא כבוד: מורא–לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא  מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו משנה את שמם". (הרמב"ם, הלכות ממרים פרק ו הלכה ג). כך שאין מקום לדיון בעניין הכבוד להורים.

לעומת זאת, כשמדברים על כבוד שבין התלמיד למורה, מחוייב המחנך לכבוש את נפש החניך וכמובן שאין מדובר בפעולה חינוכית. הכיבוש יתקיים מתוך אהבה ולא מתוך כפייה. הנוער בגיל החינוך הוא "מרדני", ולפיכך, יש לבוא מתוך אהבה. הילד חייב להרגיש ולהפנים בכל דרך אפשרית שהמחנך מהווה מבוגר אחראי שרוצה את טובתו. מבוגר שאוהב אותו באמת וחשוב לו שיצליח. יש לראות כיסוד הדינמי האמיתי של החינוך לא את החוויה המשעשעת אלא את יראת הכבוד. יראת הכבוד, הבאה מתוך הערצה, הערכה והוקרה לעשייתו של המחנך,  היא הנותנת את הכוח ללמוד לימוד של ממש, להשקיע בלמידה ולעשות הכל על מנת להתחייב לה ולהצליח בה.

המושג יראת כבוד כולל בתוכו את ההתנהגות המצופה (מתן כבוד ) ורומז על הסיבה להפגנת התנהגות מכבדת, משני הצדדים, המחנך והתלמיד. הסכם התנהגות בין שני הצדדים מחייב כבוד הדדי. התנהגות שמטיבה לשני הצדדים. הסכם שמבוסס על הבנה של מהות המסגרת המפגישה את השניים (המחנך והתלמיד) ומחוייבות להצלחה במסגרת החינוכית.

תוכנית ההתערבות במקרה של חוסר יראת כבוד בין תלמיד למחנך, שואפת להעצים את החוסן הרגשי של התלמידים ולפתחבהם יכולת לוויסות רגשי ולניהול עצמי מתוך בחירה ושיקולי דעת, כשהם מודעים להצלחה המתאפשרת, אם ינהגו ביראת כבוד כלפי המחנך. קיימת השפעה ההדדית בין תהליך הלמידה לבין החוויה הרגשית שחווה הילד במסגרת החינוכית. אין ילד שלא נותן כבוד למי שהוא מרגיש שמכבד אותו. חשוב להכיר את הילד ולהבין איזו התנהגות התפרשה אצלו כחוסר כבוד. אם הפרשנות לא הייתה נכונה, זה הזמן להסביר לו. לשקף לילד אילו מעשים נעשו שניתן למדוד אותם כעשייה מכבדת, מלאת אהבה ויראה להצלחתו שלו.

התמדה ונחישות בחיי זוגיות

"הַנִּיסָּיוֹן נִקְנֶה בְּהַתְמָדָה וּבְמַעַשׂ, וּמְעוֹף הַזְּמַן מַשְׁלִים אוֹתוֹ." כתב ויליאם שייקספיר.  ההתמדה היא עשייה לאורך זמן. כך שהמטרה העומדת בפנינו בחיי זוגיות, היא העשייה המשותפת וההדדיות שמשימות המשותפות. יחסי הדדיות, הם יחסים המועילים לשני המינים המשתתפים. במערכת זוגית ההדדיות היא הכרחית. העשייה המשותפת מתקיימת ביחסי גומלין המוסכמים על שני הצדדים. המדד לאותה עשייה משותפת מקבל משמעות  מההשפעה של שני הצדדים זה על זה.

רבים מהזוגות מחלקים את המטלות בהתנהלות הביתית. לדוגמה, האשה אחראית על הוצאת הילדים מהגנים, למלא את שעות אחר הצהרים והכנת ארוחת הערב. בן הזוג אחראי על הבאת הילדים לגנים בבוקר, מקלחות בערב וקניות בסופר. חלוקה כזו היא נכונה ויפה, למי שכך מתאים, אך אינה מהווה עשייה הדדית משמעותית. הכנת ארוחת הערב המשותפת יכולה לשפר את ההדדיות ולתת לילדים מודל חיקוי לעשייה בה מתקיימים יחסי גומלין המשפיעים על התקשורת המשפחתית. המקלחות לילדים בחוויה המשותפת מהווה מפגש המועיל לכל הנפשות השותפות, ההורים והילדים.

המטרות שהזוג מציב לעצמו, לפני הכניסה לחיי זוגיות. ההכרות העמוקה שזוג זקוק להכיר את האדם שאיתו אני נכנס לזוגיות, הם שתורמים להבנייה נכונה של מערכת יחסי גומלין שבאמת משפיעים לטובה ומפרים את שני הצדדים. כמה זוגות, מבינכם, ישבו לפני שבחרתם לגור תחת קורת גג אחת, או לפני שבחרתם להקים משפחה וחשבתם ביחד, מה המטרות והיעדים שלנו בחיים המשותפים?  כמה מכם תכננו מה האמצעים שיש ברשותינו להצליח להגשים את היעדים והמטרות שכזוג חשוב לכם להגשים, להצליח? מהי נחישות אמיתית להשגת מטרות? ואיך להשיג מטרות על ידי דבקות במטרה? ומהי התמדה ונחישות אמיתית, שהאדם צריך כדי להשיג מטרות בחיים?

כל עוד אדם נמצא לבדו. בזכות עצמו בלבד, המטרות שלו בחיים, הן בעצם הרצונות שלו, שהוא מזדהה איתם ושהוא חושב שחשוב שהוא ישיג אותם. האדם בוחר בבחירה חופשית, האם להזדהות עם הרצונות האלו, או לא להזדהות עם הרצונות האלו. כשאנחנו באים למערכת זוגית, שדורשת יחסי גומלין, שדורשת הדדיות, אין מקום לשנויים דרסטיים ברצונות, אלא אם מתקיים דיון בתקשורת נקייה עם בן/בת הזוג.

הרצונות והמטרות שמציבים הזוג לחיים המשותפים, באים מתוך הכרה ברורה במיטביות של השניים ביחד וכל אחד לבד. הצבת המטרה מגיעה מהכרות עמוקה של הנפשות השותפות. על מנת להשיג את המטרות ולענות על הרצונות שהצבתם, יש לנהוג בנחישות ובהתמדה. שהרי אם לא תגשים את המטרות שהצבת לעצמך, איזו משמעות תהא לחייך, מה יהיה אושרך?

כדי להשיג את האושר בזוגיות, להיות מאושרים, עלינו להצליח להגשים את המטרות שהצבנו לעצמנו כזוג. כדי להגשים את המטרות נהיה חדורי מטרה. ומי שרוצה להשיג איזו מטרה, בפרט מטרה שדורשת המון מאמץ(כמו זוגיות טובה), עליו להיות נחוש ולהתמיד בדבקות במטרה. דהיינו, להיות מוכן להתאמץ למען השגת המטרה. וכיצד יכול האדם לחזק את הדבקות שלו במטרה?

כאשר המטרה באמת חשובה לאדם, הוא יהיה מוכן להתאמץ למענה, וליפות גם את הדרך המלאה בקוצים, גם אם הדרך לא סלולה וקלה. ההתמדה נמדד בעשייה לאורך זמן וללא לאות. מדי שנה ביום השנה לזוגיות, יושבים ועושים "בדק בית": מה היו המטרות? מה כבר עשינו? מה עוד עלינו לעשות וכיצד נעשה זאת בהדדיות משמעותית, שתתן לשני בני הזוג תחושת משמעותיות. כי זה האושר העילאי.

זוגיות טובה – בתגובת שרשרת

 

 

לזוגיות טובה יש חשיבות והשפעה רבה על כל אחד מבני הזוג ועל המשפחה כולה. ביחד נזהה ונתמודד עם קונפליקטים בזוגיות, במטרה לשפר את היחסים.  בתקופתנו, מתפרקות משפחות רבות. שכיחותם של הגירושין בחברתנו אינה מפחיתה מעוצמת הסבל הכרוך בהם. המשפחה המתפרקת היא תוצאה של אין ספור סיבות וגורמים שתלויים בנסיבות התנהגותיות שניתן להכיר ולשלוט בהן. התפרקות התא המשפחתי יוצרת תגובת שרשרת, שהשפעותיה עוברות מההורה אל הילד ומהילד הן מתפשטות אל סביבתו המשפחתית והחברתית.

שימור המערכת הזוגית של אנשים, מהווה כוח לחיזוק האהבה והמשפחתיות שהיו בעבר מנת חלקם. זיהוי נכון וממוקד של גורמי הקושי בהתנהלות הזוגית והביתית, מאפשרים לנו למנוע את תגובת השרשרת והבניית תוכנית להתמודדות עם הקושי שמהווה מקור לאותם זעזועים שמביאים להתפרקות המשפחה.

שרשרת הלחצים שיוצרת המערכת הזוגית נובעת מהשינויים הרבים המהווים מעצם השותפות והמחוייבות ההדדית, לאותה מערכת זוגית. כמו שינויים באורח החיים, בין אם הם צפויים או תנאים פתאומיים שלא נצפו מראש, חיוביים או שליליים. אותם שינויים יוצרים מוקדי לחץ, שלא קלים להתמודדות, מהווים אתגר ועם זאת ניתנים לפתרון.

הבנייה נכונה של מערכת היחסים מבעוד מועד, לפני שבירת הכוס, היא שמאפשרת התמודדות משכילה עם אותם גורמים מעכבים המהווים מוקדי לחץ, שמתעוררים לבקרים במערכת הזוגית הנורמטיבית. חשוב להכיר בעובדה שלכל אחד מבני המשפחה יש קצב אחר של הסתגלות לשינוי אורח החיים (מהיותי אדון לעצמי למערכת בה יש תעדוף להדדיות). כמו כן, העוצמה המנטלית המושקעת בשינוי אורח החיים שונה בין אדם לאדם.

ילדים שעוברים לבית הספר ומשנים את אורח חייהם מהגן לבית הספר, עוברים תוכנית מובנת של "מעברים". מכינים אותם באופן מושכל למעבר. הילדים עורכים ביקורים בבית הספר ונפגשים עם תלמידי כתה א'. שואלים אותם שאלות וחווים את המסגרת החדשה, אליה הם עומדים להיכנס. תלמידים המסיימים את בית הספר היסודי, יוצאים לבקר בתיכון, להכיר את המסגרת. מסיימי יב' מקבלים הרצאות  להכנה לצבא. מה תוכנית המעבר של הבאים להיכנס בברית הנישואין?

יש הדרכת כלה. שם לומדת הכלה על טהרת המשפחה. מרבית הכלות היום שמגיעות להדרכת כלה, מגיעות לעשות V   במחוייבות לרבנות ולא כי חשוב להן להקשיב ולקבל הדרכה לטהרת המשפחה. ומה לגבי החתן, האם גם הוא קיבל הדרכה, הנחייה, הכוונה?

מנסים להבין מה סוד הקסם, מי הם הזוגות שלא רק שישמרו על הזוגיות, אלא גם יחוו אותה כמספקת וטובה ומיטיבה? המחקרים מצביעים על כך שחלק מהגורמים להצלחת הזוגיות כמו גם למשבר הזוגי, הנם אובייקטיבים, לדוגמא: מצב סוציואקונמי וגיל נישואין. בצד אלו, קיימים לא מעט משתנים הקשורים לדפוסי ההתנהגות שלנו שיכולים לתרום ליציבות הקשר ולשביעות רצון ממנו. המיקוד יהיה במישור הרגשי, תמיכה רגשית או עויינות, גלויה או סמויה. במישור התיפקודי, לקיחת אחריות בהתנהלות הביתית. במישור החברתי, מסוגלות חברתית/ משפחתית ובמישור ההורי, הכרה בצרכיי הילדים ושיתוף הפעולה להגשמת החזון: מערכת זוגית ומשפחתית תקינה ונאותה.

כדי לשמור על מערכת יחסים זוגית טובה לאורך זמן, דרוש אקלים זוגי המוזן  בין היתר מתחושת ביטחון, תמיכה, כבוד, סבלנות, הערכה, גילויי חיבה ותשוקה, וכן עניין משותף.