בוויכוח אין מנצחים, חשוב להגיע לפשרה.

קהילת עכבישים מפיקה תועלת מדו-קיום בין עכבישים חברותיים יותר ובין אחיהם החברותיים פחות. מי שמקבל מדע מאומת שכזה, יכול להבין כי אדם שאינו מסכים איתנו אינו בהכרח רדוד, בור. הוא פשוט חווה את העולם בדרך שונה מזו שלנו, מעבד את התנסותו ומגיב בהתאם. כפי שלכולנו העדפה ערכית של הדרך שבה יש לבנות חברה, יש לכל אחד מאיתנו את האמת לזוגיות הנכונה.

אין אמת אחת לזוגיות. הרעיון שנגיע להסכמה מלאה באמצעות דיאלוג אינו מציאותי. מעשי ומפוכח יותר להכיר בהבדלים המשמעותיים. חשוב שנהיה מוכנים להתפשר, מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר לממש את האינטרסים האישיים שלנו.

העמקתי בכתבות קודמות על ההבדל שבין הניצים ליונים. חשוב שנבין שלאו דווקא האמת של הנץ האגרסיבי היא האמת שעליה יבנו היחסים. הניצים בטוחים בעצמם ואינם נותנים אמון בזולת, כי הסיפור שלהם קוהרנטי ופשוט ולא משתמע לשני פנים.

הקושי לשים קץ לסכסוכים, או חילוקי דעות באמצעות משא ומתן קיים עקב היחס השונה של שני הצדדים להפסדים ולרווחים. על פי תורת הערך שניסח כהנמן, אנו זקוקים לרווח כפול מהפסד נתון כדי לפצות על הכאב הרגשי הכרוך בהפסד שבוויכוח.

כיוון שאנו רואים במה שלא הסכימו איתנו, שוויתרנו עליו במשא ומתן, הפסד ובמה שהסכימו איתנו רווח, אנו זקוקים לקבל פי שניים לפחות ממה שאנו מוותרים עליו, כדי שנרגיש בנוח. מה שאנו שוכחים זה, שגם הצד השני מרגיש כך בדיוק.

בוויכוח מתמשך בין בני הזוג (ניצים ויונים), כולנו זקוקים לנשר – מנהיג שמסוגל לראות מבעד להטיות האיומים הממשיים לחברות בין השניים, ויחד עם זאת להבחין גם בהזדמנויות, אפילו שהן נמצאות באי-ודאות.

ניהול ויכוח באופן תרבותי בשאיפה לצאת מהוויכוח כששני הצדדים "מנצחים", הוא סוד העניין. חשוב להציף את ההסכמות בין בני הזוג, ברמה שתגמד את האי הסכמה והיכולת להתגבר עליה בפשרה, שלא תפגע באף אחד מבני הזוג. חשוב למלא את החסר שנוצר מוויתור של אחד מבני הזוג למען שלום בית.

דוגמה מהשטח: הזוג מוזמן ליום הולדת של אחיין של האשה. הגבר לא מעוניין לנסוע ליום ההולדת. יש לכבד את האשה שתגיע ליום ההולדת ויש לכבד את הגבר שלא מעוניין להיות נוכח במפגש. אפשר ליצור פשרה. ההבנה מדוע הגבר לא מעוניין לנסוע, תסייע למצוא את הפשרה. מפגש בין בני המשפחה חייב להתקיים למען המשך הזוגיות. יש להקל על הנסיבות ולהביא למפגש בין הגבר, האחיין ומשפחתה של האשה. האמת המובילה היא אחדות המשפחה ויש לעשות למען. אם הזוג זקוק ל"נשר", זה הזמן לחפש יועץ. במלחמה אין אמת אחת ואין מנצחים.

"עברנו את פרעה נעבור גם את זה". מה זה "זה"?

כמורה לשיר עברי, בבית הספר "מצפה גולן", במסגרת הלמידה מרחוק, למדתי את השיר "עקדת יצחק"/נעמי שמר. בשיר, נעמי שמר פורסת את היות עם ישראל נעקד בכל דור ודור. כמו שנאמר בהגדה של פסח "ולא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו". המסר שתמיד מגיע המלאך שימנע מהיד המאכלת לפגוע בנו. כמו שגם איננו יכולים לצפות מי תהא היד שתניף את המאכלת. מאידך, עלינו להאמין שיש ללמוד מכל ארוע שעובר עלינו.

ואת המסר הזה, חובה עלינו "והגדת לבנך". בזכות הכוח שקיבלנו מסיפורי האבות. כוח העם שלנו לשרוד. תמיד למצוא את האור ולהתאחד למען הניצחון, עם כל מאכלת שתקום עלינו, זה הכוח של העם שלנו.

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"? זו התשובה. סיפור יציאת מצרים הוא הבסיס לחיזוק החוסן הנפשי שיש לכל הורה בערב החג, סיפור שבא להעצים ולחזק את ילדיו. ספרו את סיפור יציאת מצרים. הכינו מבעוד מועד תרשים זרימה של השתלשלות הארועים במצרים. שאלו כל ילד מי הדמות שהוא הכי מתחבר אליה בסיפור יציאת מצרים ולמה?

הרמב"ם כותב באגרתו לבנו: "ויש לך לדעת, בני, כי "פרעה" מלך מצרים, הוא יצר הרע באמת… ותבין זאת מעניין המילה והרכבתה [פרעה – הערף]. ו"מצרים" בכללותה היא הגוף [כוחות הגוף]. ו"משה רבנו" הוא השכל האלוקי [הנשמה]".

הפרעה הנוכחי שלנו היום, היא הקורונה. מצרים היא הכוח של העם שלנו היום. עם שעל אדמתו שוכן. עם שמוביל במדע וידוע כעם חזק ומאוחד. משה רבינו שלנו, הוא האמונה שאנחנו, כל אחד מאיתנו, הוא נשמה שבאה לעולם לחוות וללמוד. אנחנו עוברים למידה. למידה משמעותית. למידה משמעותית, היא למידה שיש בה עבודת הדבורה. נעשה ונשמע.

השנה בעזרת התובנות מה"פרעה" שבא לעולמנו, אנו נצא מחוזקים כעם לחירות הנפש. להאמין בטוב ובאדם. לקבל כל אדם כיציר נברא. להכיר במשפחה הגרעינית את כל אחד ואחד ותפקידו במסגרת המשפחתית. כמו בשיר של נעמי שמר "לא נשכח כי הונף הסכין, לא נשכח את בנך, את יחידך אשר אהבנו, לא נשכח את יצחק". חשוב שנתאחד ונהיה חזקים כמשפחה, כעם. לא לחכות כל פעם שמשהו יקרה ואז נזכר שאנחנו חייבים להתחזק כעם.

זה המסר שיש לתת בליל הסדר לילדים שלנו. משפחה זה דבר חשוב. יש להתחזק ולחזק את הקשר המשפחתי כל הזמן. להרבות במסיבות וחגיגות משפחתיות. המפגשים סביב בריאות ואהבה. כי באחדות ובאחווה כוחנו. חג שמח.

כמה קצרים אנחנו בסבלנות לקורה סביבנו?

לילדים הצעירים, שלוחצים לקבל כאן ועכשיו את מבוקשם, אנו אומרים: "סבלנות, לא קונים בשום חנות". אז, כיצד זה שלנו המבוגרים נגמרת הסבלנות? חשוב שנלמד מהי סבלנות. סבלנות היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים.

יכולות התנהגותיות במצב מסוים, הן אותן כישורי החיים שאדם חייב ללמוד בתהליך ההבניה שלו כבוגר ואחראי להצלחה בחייו. סבלנות מתוארת כמידה טובה גם בדת. סבלנות היא הרגל נרכש, לא תכונה מולדת – ופיתוח הרגלים הוא מומחיות גדולה שלנו. סבלנות היא אחת מאבני היסוד החשובות והיעילות ביותר שעליהן אנו יכולים להתחיל לבנות הרגלים. ההרגלים הם אותם קווי התנהגות שמסייעים לנו להתנהל נכון בחיינו למען השגת מטרותינו. השגת המטרה שלנו תהא חווית ההצלחה לה אנו שואפים.

האחריות לטפח סבלנות היא עלינו, ואנחנו גם הראשונים ליהנות ממנה. כשאנחנו ננהג בסבלנות, גם הסובבים לנו, ילמדו לנהוג בסבלנות. הדוגמה האישית היא התהליך הנכון ביותר ללמד סבלנות. כשאני מאוד רוצה לאכול ארוחת ערב, אבל אשתי עוד חמש דקות תסיים לראות סידרה שהיא אוהבת, לא יקרה כלום. סבלנות. כשאני מאוד רוצה לקלח את הילדים, אבל הבעל הרגע נכנס הביתה, איחור קל שלא קורה כל יום ומבקש עשר דקות, סבלנות, לא קרה כלום.

לנהוג בסבלנות, זה להתחשב ולכבד את צרכי הזולת, צרכי המסגרת או צרכי המערכת. ההבנה שאנחנו חלק ממכלול ענק שנקרא יקום. היקום מתנהל בשילובם של מרכיבים רבים. ההמתנה שהגלגלים המניעים את היקום יסתובבו, זו יכולת הסבלנות שמתבקשת כרגע. יש כאן מצב שאף אחד מאיתנו לא יכל לצפות ולהתכונן לו, נלמד ביחד, בסבלנות.

חוסר הסבלנות שלנו מביא אותנו לעבוד באוטומט. הרבה מהטעויות שלנו נעשות כי לא נהגנו בסבלנות. אנחנו לא מדברים על דחיינות, לא מדברים על אי עשייה. נעשה, רק לא בזמן שרצינו. זמן העשייה יגיע. מאוחר יותר.

סבלנות היא תכונה חשובה בחברה המודרנית, ולכן מגיל קטן מקובל להנחיל לילדים את עיקרון הסבלנות.המדהים ביכולת הסבלנות הוא היכולת למתוח את תפיסת הזמן שלנו. ברגע שאנחנו מכירים בכך שחמש הדקות שנמתין למילוי משימה, נבלעות בעשייה הכללית. כשאנו מתייחסים לזמן כאל משאב גמיש יותר, או במילים אחרות כשאנו עוברים למוד של סבלנות, אנו יכולים להציף את עצמנו בשלווה, להשיג מטרות ארוכות טווח ולהיות בתהליך למידה בלתי פוסק.

נברר ביחד, במה וממה קצרה סבלנותנו? נחשוב ביחד כיצד ניתן להתמודד ולהמתין בסבלנות לפתרון הבעיה. הסבלנות היא מעלה/מידה המסייעת לשלוות הנפש. תקופה זו של הקורונה מלמדת אותנו לקחת את הזמן ללימוד וצמיחה ולא להתנהל באוטומט שיוצר קפאון מחשבתי.

אמא שלי חולה, למה אין משהו שיעזור?

שיחת טלפון עם נערה בת 14. אמא עברה ניתוח. יש בבית עוד ארבע אחיות צעירות. אם יש ילדה בת 14, ברור שיש מי שיטפל באמא. הילדה שואלת איך מתמודדים? ואני כותבת לכם, כי אני חושבת שהילדה באמת לא מסוגלת לבד להתמודד. היא זקוקה למשפחה המורחבת ולקהילה תומכת.

ביקור חולים היא מצווה הנכללת בגמילות חסדים ועניינה לבקר אצל החולה, להשתתף בצערו, לעודד אותו מורלית ולראות אם יש צורך שהוא נזקק לו. הילדה מתמודדת עם חסך זמני של אין אמא ומשתדלת להיות אחות, האמא זקוקה להכלה. זקוקה לאהבה עוטפת. הילדה יודעת זאת אך אינה עומדת בנטל הכבד.

מילוי המצווה איננה בהרמת טלפון. "מה שלומך? איך את מסתדרת? אם תצטרכי עזרה, תתקשרי". אז, לא. הילדה לא תתקשר לבקש עזרה. תפקידכם להגיע לביקור ולתת את העזרה הנחוצה שתראו בזמן הנוכחות שלכם בקרבת החולה והילדות.

חשוב מאוד לדאוג להסעדה לבני הבית. האמא החולה זקוקה לאדם שיכנס וישב איתה מעט. או שמשהו יהיה עם הבנות כדי שהילדה בת ה14 תוכל להתפנות ולהיות קצת עם אמא שלה. החלמה היא המגע האנושי. לשבת וקצת לשוחח.

שיחת טלפון יכולה להיות מעצימה, אם מדובר בשיחה מורלית. תשאלו מה שלומך? האם יש משהו איתך? מתי הכי נכון שאבוא כדי לסייע? במה את צריכה עזרה? לסיים את השיחה בסיכום מתי באמת תגיעו לביקור, לעודד בציון מענה לבקשת העזרה. "אנחנו איתך, נעבור את התקופה ביחד".

אני מבקשת לרענן את מצוות ביקור חולים. משפחה. אהבה. כל משפחה צריכה מיד להתארגן במשמרות. מי הולך ומתי. מי מביא מה וכמה. שוב ושוב אומר, כמות האוכל היא אינה המהות של הביקור. זמן האיכות, הנוכחות. לתת לחולה ביטחון, אנחנו כאן בשבילך. לתת ביטחון לילדים, אנחנו כאן איתכם, עד שאמא תחלים. אמא היא כוח משמעותי בחוסן הנפשי של הילדים. כשאמא חולה, הילדים בקושי שקשה לתאר במילים. היו שם בשבילם. חזקו אותם. היו מעשיים ותראו להם שהם לא לבד. תגיעו כדי להיות ולעזור מבפנים. פיזית.

זה הזמן להוכיח כמה המשפחה מלוכדת. מי דואג לשוחח עם רופא המשפחה שיהיה בקשר רציף ומעקב עם האמא החולה. מי מתקשר לביטוח לאומי לבדוק זכויות? אל תשאירו לאמא החולה לנהל טלפונים. היא אינה מסוגלת.

בספר "סדר היום" הושם דגש על חשיבות החיזוק הנפשי, השבת נפשו של החולה, ניחומו והקלת חוליו מעליו. חשוב לציין שאם יש חשש להתדבקות חשוב שהמבקר ימגן עצמו במסכה, כפפות וחלוק. אפשר לשמור על מרחק מהחולה. מצוות ביקור חולים היא מהחשובות ביותר בגמילות חסדים. העולם הוא גלגל. האנושות היא חיה חברתית וחבר נמדד בשעת צרה. היו שם בשביל, היו שם למען. הוקירו עצמכם על נתינה ועשייה משמעותית למען הזולת.

האם מצוות ביקור חולים, לדתיים בלבד?

ביקור חולים היא מצווה הנכללת בגמילות חסדים ועניינה לבקר אצל החולה, להשתתף בצערו, לעודד אותו מורלית ולראות אם יש צורך שהוא נזקק לו. אני אתייחס לחולה שעבר ניתוח, אשפוז, אבל לא רק. אדם חולה, הינו אדם שהוגדר כחולה. אדם חולה זקוק להכלה. זקוק לאהבה עוטפת.

האם אנחנו נוהגים כך? היום בעידן הפלאפון, יש שחושבים, שמילוי המצווה בהרמת טלפון. "מה שלומך? איך את מסתדרת? אם תצטרכי עזרה, תתקשרי". אז, לא. חולה לא יתקשר לבקש עזרה או יאמר "אני צריך אותך אצלי בבית". אדם שיכין לו כוס תה. שיספר לו מה הוא עושה בימים אלו. מה קורה בעולם מחוץ לביתו ולעולם הכאבים שהוא חש. כשאדם יושב מולך ואתה נכנס לעולמו הבריא, זו התרופה להחלמה. זה כמו דמיון מודרך. אתה יוצא מהמחשבה על עצמך ועל החולי שלך ויוצא למחוזות של עשייה משמעותית ובריאה.

לאדם חולה אין תאבון של אדם בריא. העובדה שממלאים את ביתו בסירים ופשטידות, אינה משביעה את רעבונו לאהבה. אדם חולה אחרי ניתוח לא יכול להוציא סיר מרק מהמקרר, למזוג לעצמו, לחמם במיקרוגל ולאכול. החלמה היא המגע האנושי. לשבת וקצת לשוחח.

שיחת טלפון יכולה להיות מעצימה, אם מדובר בשיחה מורלית. אדם שכואב לו לא יכול לשמוע את המילים "סבלנות, זה עובר". כרגע כואב מאוד. או "תהי חזקה". אני לא! אי אפשר להיות חזקים כשכאבים תוקפים אותך. והכי מעצבן אדם חולה, שנלקחה לו ביופסיה לבדיקה פתולוגית, שכל יום משהו אחר מתקשר "נו, יש תשובה?" מטרת השיחה להוציא את האדם מרוע הגזירה שנפלה עליו. תשאלו מה שלומך? מה את עושה כדי להקל על הכאב שלך? האם יש משהו איתך? מתי הכי נכון שאבוא כדי לסייע? במה את צריכה עזרה? לסיים את השיחה בסיכום מתי באמת תגיעו לביקור, לעודד בציון מענה לבקשת העזרה. "אנחנו איתך, נעבור את התקופה ביחד".

אני מבקשת לרענן את מצוות ביקור חולים. משפחה. אהבה. כל משפחה צריכה מיד להתארגן במשמרות. מי הולך ומתי. מי מביא מה וכמה. שוב ושוב אומר, כמות האוכל היא אינה המהות של הביקור. זמן האיכות, הנוכחות. לתת לחולה ביטחון, אנחנו כאן בשבילך. מים יש לידך? הכדורים נגד כאבים בהישג יד? הפלאפון מוטען ותקין לשיחות יוצאות?

משפחה, זה הזמן להוכיח כמה המשפחה מלוכדת. מי דואג לשוחח עם רופא המשפחה שיהיה בקשר רציף ומעקב עם החולה. מי מתקשר לביטוח לאומי לבדוק זכויות? אל תשאירו לאדם החולה לנהל טלפונים. הוא אינו מסוגל.

בספר "סדר היום" הושם דגש על חשיבות החיזוק הנפשי, השבת נפשו של החולה, ניחומו והקלת חוליו מעליו. חשוב לציין שאם יש חשש להתדבקות חשוב שהמבקר ימגן עצמו במסכה, כפפות וחלוק. אפשר לשמור על מרחק מהחולה. מצוות ביקור חולים היא מהחשובות ביותר בגמילות חסדים. החולה צריך להרגיש שבאתם לבקר אותו, כי הוא חשוב ולא כי באתם למלא מצוות ביקור חולים ושאלוהים יזכה אתכם.

ושרק נהיה בריאים.

מתי נאהב את מה שאנחנו עושים?

התקשרה אלי תלמידה, במסגרת הלמידה מרחוק. תקשורת של למידה אחרת. ללא תוכנית מעברים, התבקשו הילדים להיות חלק מלמידה אחרת. המורים עושים עבודתם נאמנה ומשקיעים שעות על מנת להגיע בדרך הוראה לכל תלמיד ותלמידה, עם כל המורכבויות והחריגות. התלמידים מאוד רוצים להיות חלק מהלמידה מרחוק, חלק מהחוויה המשפחתית החדשה – כל יום, כל היום.

יעל התקשרה אלי "אפשר לדבר איתך?" וכך התפתחה לה שעה של שיחה. איך לוקחים את כל הכעוס הזה ועושים מלימון לימודה? פעמים רבות אנחנו נקלעים לסיטואציה שלא אנחנו בחרנו וגם אם הייתה ניתנת לנו הבחירה, לא בטוח שכך היינו בוחרים לעשות. השאלה היא אם להישאר ממורמרים או לעשות כדי לאהוב את הנתון העכשווי?

אין כאן מקום של בחירה. נקלענו למצב נתון. מה שעלינו לעשות זה להמתיק את רוע הגזירה. השגרה מכניסה אותנו לאזורי נוחות. להרגל. ההרגל מכניס אותנו לשלווה. האם אותה שלווה נכונה לנו? לאישיות שלנו, לנפש שלנו, לנשמה שלנו? זו שאלה פילוסופית שאפשר לדון עליה שעות. מאידך, כמה חשוב שאותה סיטואציה שלא בחרנו באהבה גדולה, מביאה אותנו לצאת מאזור הנוחות ולחשוב מה מה אעשה ואוכל לאמר שאני אוהב את מה שאני עושה.

אבל בשביל זה אדם צריך לעבור משהו, תהליך כלשהו עם עצמו… והתהליך מתחיל בנקודה של לברר לעצמי – מה אני אוהב ורוצה לעשות… עד כמה שזה נשמע פשוט או פשטני – זו שאלה שמיעוט קטן מהאנשים יודע באמת לענות עליה… תבדקו…זה הזמן. יש לכם הרבה זמן.

בכל זמן נתון למדו "מה באה ללמד אותי אותה עשייה?" כי כל סיטואציה שאנו מצויים בה יש בה משהו. תכננו מה עושים כשנסיים את אותה עשייה. בזמן העשייה חשוב תמיד  שימוש בהומור. הורים יקרים,  אל תעירו לילדים כשמשתטים, אפשרו להם לצחוק ולהשתובב, אפשרו גם לגדולים, הסחות דעת טובות בזמן לחץ. כל עוד, הילד לוקח אחריות ומסיים את המטלות. מסיימים את המטלות ואז עוברים למשחק מחשב או סרט. סדר יום מאוד חשוב לכל אדם ובטח לילדים.

בסדר היום, אל תשכחו לאפשר שיחה לא רצינית על המצב, להגזים ולהפריך אותו. למשל: לדמיין מה היה קורה לו חיינו על הירח.לספר את החוויה מעיניה של נמלה עמלה, שמסתובבת בחצר ביתנו ופתאום אף אחד לא דורך עליה. לצחוק על הסיטואציה (זה בסדר ומותר גם במצבים רציניים). חשוב לעשות פעילויות גופניות. לא רק מול המחשב, משחקי קופסה וקלפים. לרקוד מול הטלוויזיה, לפזר קופסאות שימורים ולרוץ ביניהן. שחרור גופני מסייע לשחרר לחצים נפשיים.

הלמידה מרחוק חשובה מאוד. היא חלק מההווי המתבקש כרגע, היו קשובים לצרכי הילדים וכן למדו גם אותם להיות קשובים לצרכיכם, זה הזמן ללמוד הקשבה והכלה לעצמכם ולזולתכם. בהצלחה.

הידעתם ששעמום הוא הגורם מספר אחד לגירושין?

הקריטריונים לבחירת בן זוג  מתמקדים בערכיו המנטליים: אכפתיות, אהבה, אמפתיה, מחבק, מנשק ועוד. כמו כן, איש שיח טוב: מקשיב, מעניין, בעל חוש הומור ועוד. מצאנו את האידיאל ועברנו לגור ביחד. השיחות כבר לא אותן שיחות, האמפתיה כבר לא אותה אמפתיה. העניין הוא שזה בלתי נמנע. אנחנו מתרגלים זה לזה, מכירים זה את זה, יודעים לצפות מראש את הצעד הבא של בן/בת הזוג שלנו וזה נחמד, עד שזה נהיה משעמם. ואז המאמצים, הערך והפעילות של בן/בת הזוג נעשים בלתי נראים, מה שיוצר אצלם ואצלנו תסכול ומרירות.

בעידן של היום, זהו, עילה לגירושין. משעמם לי. הקורונה שמלמדת אותנו כל כך הרבה. באה ללמד אותנו איך עושים שזוג יכיר ויוקיר את הזוגיות ונעשה שלא ישעמם. אם עד כה היינו ערב במשותף. סוף שבוע במשותף. ותמיד בחרנו להיות עם חברים, ללכת למשפחה. כעת עלינו לחשוב כיצד מתנהלים זוגיות ולומדים ליהנות אחד מהשני.

התחושה המציקה שתוקפת אותנו בזמן שעמום נובעת, מחוסר התאמה בין מה שהיינו רוצים לעשות ובין המצב הנתון – אפשר להגדיר את השעמום כמצב קיצוני של חוסר גירויים. בין אם הוא נובע מפעולה מונוטונית, חוויה שכבר עברנו או מטלת חובה – השעמום מודיע לנו שאנו עסוקים בפעולה שאינה מספקת את ההגשמה העצמית שלנו.

לשעמום יש גם כוח הנעה לפעולה. התחושה המעיקה שמלווה אותו עשויה לדחוף אותנו לנסות ולהפסיק את המצב המשעמם על ידי מציאת עיסוק מסקרן או כזה שיכול לענות על ההגדרה של הגשמה עצמית. למעשה, אנו מחפשים לתת משמעות לרגעים שלנו, ושעמום מעיד על חוסר משמעות. לא פלא, אם כן, שתחושת שעמום מלווה גם בעיוות של תפיסת הזמן: אם לרגע אין משמעות, הזמן כמו מאט ואף עומד מלכת. כאילו שכדי להמשיך בחיים, אנו חייבים למלא אותם במשמעות.

נלמד להפיג את השעמום, ניתן משמעותיות לזמן של הביחד. להחליט ביחד על סדר יום. מתי אוכלים? מי מכין ארוחת בוקר, צהרים וערב. מתי המטלה על האחד ומתי ביחד. משחק קופסה, או משחק הכרות. כל אחד חייב לחשוב על משהו שהבן זוג עדיין לא יודע עליו. אם הצליח אחת המטלות שנקבעו כשלו עוברת לבן הזוג. זמן המחשב גם הוא נקבע מראש. צפייה משותפת בטלוויזיה. זמן פנאי. כל אחד משתדל לחשוב על הפתעה קטנה לארוחת ערב. חשוב להסביר למה נבחרה דווקא הפתעה זו. תקראו להפתעה מחוות אהבה.

זמן זה של אחד על אחד. זמן זה של השקעה נטו בזוגיות, כשאתם צעירים ויפים, זה זמן המבחן שלכם. את הבידוד הזה חווים המבוגרים. הפעם נותנים לכם את הזמן הזה כשאתם צעירים. אל תפספסו את ההזדמנות. היו משמעותיים אחד לשני ומלאו זמנכם באהבה. תקופה זו של בידוד תחזק את הקשר המנטלי שלכם לכל החיים.

האם כל אדם שמשדר פחד היא חרדתי?

רבים מאתנו לא מבחינים בין פחד לחרדה. הפחד הוא רגש טבעי, הנחוץ לשמירה על קיומנו. תגובת הפחד היא זו שמסייעת לנו להימלט ולחפש מחסה או להילחם במצב של סכנה מידית. כשהאדם הקדמון  נתקל בחיה מסוכנת, הוא היה צריך לברוח או להילחם בה, ולכן רגש הפחד והמנגנונים בגוף שהוא הפעיל הצילו את חייו. עם זאת, בתקופתנו, ישנם מצבים רבים בהם מנגנון הפחד מתחיל לפעול במצבים בהם הוא מיותר, כמו למשל באמצע שיעור במכללה, בסלון ביתנו. מצבים אלה מעוררים בגופנו תגובות לא נעימות שיכולות לגרום לנו סבל רב.

לחרדה תסמינים גופניים: קוצר נשימה, דופק מואץ, תחושת מחנק, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות והפרעות בשינה. וגם תסמינים רגשיים: תחושת מצוקה, פחד, ייאוש, חוסר אונים או דאגה. חרדה הינה תחושה פיזיולוגית שנובעת מהשלכה פסיכולוגית. מה שמכנים גוף ונפש. התסמינים ההתנהגותיים במצב של חרדה  הם דרישה להישאר במקום הבטוח והמוכר. אם מדובר בילדים ברור שהם נתלים בהוריהם. תגובת הוריהם לתחושות הפחד היא שאחראית להתחזקות התחושה או הפחתתה עד לידי הכחדה. כשמדובר בזוג בוגר ומבוגר ברור שהתמיכה וההכלה  הכרחיים להפגת הפחד והקניית תחושת הביטחון.

לפעולת התמיכה של בן הזוג יש שני מרכיבים הכרחיים:

- קבלת הסבל ותמיכה: בן הזוג צריך לקבל ולהכיל את סבלו של האחר. לא ניתן לתמוך ללא הנכונות לתת לסבל מקום לגיטימי, להימנע מעמדה מאשימה ולהושיט נחמה ועידוד. האמירה: "תפסיקי להיות חרדתית" "תפסיקי להיות דרמתית", לא עוזרת.

- דרישה לתפקוד ברמה מסוימת: בן הזוג צריך להוביל למצב בו יכולות התפקוד של האחר יבואו לידי ביטוי. לא ניתן לתמוך תוך ויתור על דרישות התפקוד. "בואי נקלח את הילדים ביחד, נשכיב אותם לישון ונשב לדבר".

ברור לנו שלתפקוד היומיומי יש חשיבות בחיינו מעבר להישרדות, כלכלה  וכו'. התפקוד שלנו בחיינו הוא הרוח החייה המאפשרת לנו לחיות ולהיות קיימים ברוחנו, נפשנו, גופנו ונשמתנו. חוסר תפקוד הוא "אין חיים". אדם לא יכול לבקש להיות בריא, אם אינו חי. ולכן, חובה עלינו להמשיך תפקוד. התפקוד שלנו אינו רק בתוך הבית, או המשפחה. תוך שימת לב לפרטים החשובים בהגנה והימנעות מהדבקות, ממלחמה, מתאונה. ממשיכים החיים.

לכן, כשאתם מבחינים שבן הזוג משדר פחד. שבו. חבקו, הקשיבו. שקפו את הפחד. ממה מפחדים? מתי מפחדים? כמה הפחד עצום, דרגו אותו? מה אני עושה כשאני מפחד? מה אני יכול לעשות כדי שמה שאני מפחד ממנו, לא יקרה? התעמתו עם הפחד וכתבו כיצד אתם גוברים עליו. הוא תחושה ותחושה אמיתית. תנו לעצמכם את ארגז הכלים כיצד להתמודד מולו. ותמיד ביחד.  מצאו את האדם הנכון ושתפו אותו. שרק נהיה בריאים.

האם פחד של ילד/ה יכול להתפרש כתסמין לחרדה קלינית?

הגיעו לקליניקה השבוע הורים לילד בן 9. ההורים טענו שהילד בחרדה מנגיף הקורונה ולא רוצה ללכת לבית הספר. שאלתי את הילד מה אתה מרגיש, כשאתה בחרדה? השתמשתי במושג שהשתמשו ההורים ולו כדי להבהיר שלחרדה תסמינים מסוימים. תסמינים גופניים: קוצר נשימה, בחילות והפרעות בשינה.תסמינים רגשיים: תחושת מצוקה של חוסר אונים. הילד אמר: "אני לא רוצה ללכת לבית ספר, נקודה".

חרדה היא ביטוי פסיכולוגי או פיזיולוגי לתחושות  פיזיולוגיות הנגרמת בשל השפעות פסיכולוגיות.  יש הבדל בין פחד לחרדה. "אני פוחד להידבק", הפחד הוא רגש טבעי, הנחוץ לשמירה על קיומנו. תגובת הפחד היא זו שמביאה אותנו להימלט ולחפש מחסה או להילחם במצב של סכנה מידית. לעומת הפחד, החרדה  מתקיימת במצבים רבים שבהם מנגנון הפחד מיותר, כמו למשל באמצע שיעור בכיתה. מצבים אלה מעוררים בגופנו תגובות לא נעימות שיכולות לגרום לנו סבל רב. החוויה האמתית של החרדה היא בצורה של גל שעולה ולאחר מכן – תוך 20 עד 40 דקות – יורד. ילדים רבים שחווים חרדות נמצאים במצב של חשש מתמיד מפני התחושה ולכן הם נמנעים ממצבים שעלולים לעורר אצלם תגובות חרדה.

בשיחה בקליניקה, הובן  שהתקיים תרגיל ביטחון בבית הספר. פרשנות ההורים "אתה מפחד מהקורונה", אינה תורמת לביטחון הילד.  שיחה המשקפת מצב של ביטחון בזמן טילים או רעידת אדמה יכולה לסייע בהפגת הפחד. חשוב לשוחח בבית עם הילדים בטרם הם מגיעים לבית הספר, ביום בו מתקיים תרגיל. ההורים מקבלים התרעה על התרגיל המתקיים. כמו כן, חשוב מאוד שהמורה בכיתה תשוחח עם הילדים ביום התרגיל ותקבל תמונת מצב בטרם התרגיל מתקיים ולאחריו.

המעבר בין "אני מפחד מ" ל"הפרעת חרדה" גדול מאוד. נורמטיבי בהחלט שמפחדים. השאלה שתשאל: "ממה את פוחדת?" "מתי את פוחדת?" ואם התשובות עדיין ברמה של הבעת רגש פחד מוגזם לסיטואציה, השאלה תהיה: "איך את מרגישה כשאת פוחדת?" השיחה שמתנהלת עם הילד אחד על אחד במקום של הקשבה ולא פרשנות, מאפשרת לילד לשקף את הסיטואציה שמביאה אותו לתחושת הפחד ולעיתים די בכך כדי להפיג את הפחד.  חשוב לשדר לילד ביטחון של מוגנות. להבנות עם הילד רשימה של הגדרות עשייה : "מה עושים כשמרגישים את הפחד?"

אם באמת ילד פוחד מאוד מלהידבק מנגיף הקורונה,  ההדבקות אינה רק בבית הספר, היא גם בחנות הפיראט האדום ובקניון. נבחן ביחד כיצד נשמרים מהדבקות? לשמור על היגיינה: לשטוף ידיים ולנקות את סביבת החיים, לא לחטט באף ואחר כך לגעת במזון, להקפיד על שיעול והתעטשות בשקע המרפק הפנימי.  ושרק נהיה בריאים.

הערכות והכנה ליציאה לנופש.

מי מאתנו לא צמא לקצת חופש? מי מאיתנו לא מאמין שחופש, יקרב אותנו אל בן או בת הזוג ויגבש את המשפחה? עם זאת, רבים מאיתנו פוחדים שהחופש ישבש את השגרה המוכרת.  יטלטל את המסגרת המתנהלת כל כך יפה ונכון. איך נעשה נכון שאותה יציאה לנופש תעצים והווה עוד חוויה חיובית בזוגיות ובמשפחתיות הרוקמת עור וגידים?

החופש מסמל את היציאה מהמסגרת. חשוב שנבין שהתנהגות נאותה בין בני הזוג, אינה מסווגת למסגרת ביתית בלבד. בטרם יוצאים לנופש חשוב לשבת לשיחה ממוקדת מטרה. סיכום נכון ומתוכנן גם לגבי התקציב וגם לגבי ההתנהגות המתבקשת. קובעים מראש את התקציב המוקצב לנופש. רושמים את הפעילויות שאתם מתכוונים לעשות מהיציאה מהבית ועד החזרה. מעריכים את גובה ההוצאה לכל פעילות. מסכמים את כלל ההוצאות הנ"ל ובודקים אם יש מקורות מימון מתאימים. התאימו את תכנית הפעילויות ליכולת ולאפשרויות. אל תצאו מפתח הבית, עד שלא גיבשתם דעה משותפת בעניין ההוצאה.

שבו ונסחו ביחד מסגרת של "חוקי נופש" שתאפשר לכם ליהנות מפריבילגיות של חופש תוך שמירה על הקווים האדומים שלכם כזוג המתנהל נכון במסגרת הביתית. הקווים האדומים נועדו לשמור עליכם שלא תיפגעו או תפגעו בשלום הבית שלכם. הכבוד ההדדי ישמר גם בימי שגרה וגם בימי נופש, כאן אין שינוי! השתדלו שרשימת הכללים הזו תהיה ברורה וקצרה.

אתם רוצים  ליהנות כמה שיותר בנופש והמטרה שתהא לכם חוויה נעימה. חשוב לשמור על מסגרת התקציב שקבעתם, להתאים את הגבולות ולהגמיש בהתאם ליכולות הכלכליות.  גבשו בינכם מה המסגרת ההתנהגותית עוד בטרם ארזתם את המזוודה. תגיעו לתמימות דעים, מה המשאבים ומהם הקווים האדומים שלכם. אל תשאירו מקום לוויכוח בזמן השהות בנופש. שיתוף פעולה ותכנון הוא תנאי הכרחי להצלחת הנופש. תחליטו על מה קריטי לכם לשמור ועל מה אתם מוכנים להתגמש: שעות שינה, שעות מסכים, אירוח חברים, ארוחות  ועוד. בזמן השיחה, כבדו את מה שחשוב לצד השני. בררו ביניכם מה הכי חשוב לכם ואיפה אפשר לוותר או להתגמש, אל הנופש צאו מגובשים.

אם אל הנופש שלכם מצטרפים הילדים. אחרי שהתגבשתם אתם, שתפו את הילדים במטרת השיחה: איך ניצור חופש נעים יותר ובטוח? חשוב להקשיב הקשבה יתרה לילדים ולציין את כללי ההתנהגות החשובים שהם מעלים על דף. משם הדרך סלולה לנופש מושלם.  ככל שהילדים מעורבים יותר בהכנת הטבלאות והרשימות, כך המודעות שלהם לסדר היום מתחזקת. חשוב גם לעבור עם הילדים בכל ערב על סדר היום המתוכנן למחר. סדר יום ברור וידוע מראש מרגיע ועוזר לילד לווסת את עצמו.