האמת של מי אמיתית יותר?

השבוע הגיעו לקליניקה שלי שני הורים צעירים עם שני ילדים בוגרים. האחד בן 10 והשני בן 13. כשאני אומרת בוגרים, אני מציינת את התנהגותם המילולית ורמת השיח שהתקיימה בחדר. ההורים ציינו שהילדים לא מסתדרים ביניהם והם מבקשים את עזרתי בהשכנת שלום. הילדים נקלעים לעימותים כמעט בכל יום, כשמהות הוויכוח שונה בכל פעם. ביום אחד יכנס האחד לחדרו של השני, זה יאמר דפקתי בדלת וזה יאמר התפרצת לחדרי. ביום אחר יתיישב האחד על כיסא המחשב בדיוק כשהשני כבר הניח את המחברת על שולחן המחשב לעבודה. ומי בא לעזרתם? אחד ההורים שעייפו משיחות ומחליטים: "אתה תכין עכשיו ואתה בעוד שעה".

הילדים טוענים שההורים אינם הוגנים. זה אומר: "הם תמיד לטובתו" והשני אומר: "הם לא רואים מה באמת קורה כאן". חז"ל עסקו בכך, כשדיברו על ההבחנה בין דין לבין פשרה: "ושפטתי בין איש – זה הדין שאין בו פשרה; בין רעהו – זה הדין שיש בו פשרה, מגיד ששניהם נפטרין זה מזה כרעים".

חובת ההורה המביא עצמו למצב של דיין אמת, להכריע ולא ברמת פשרה. מאידך, כאשר אין פשרה, בבוא בית הדין ליקוב את ההר, כוחו ועוצמתו של המשפט מכריעים במחלוקת, אך אינם מביאים לשלום ולא לאחדות. הרי מדובר באחים ומה מבקש הורה יותר מכך שישרור השלום בבית ותהא אחדות בין האחים.

על מנת שהכרעת דין שכזו תוכל להועיל לתהליך החברתי ולא להזיק לו, נדרש כי ההכרעה – גם אם, מטבע הדברים, לא תתקבל על דעתו של צד מסוים – לא תרמוס את האמת שעל-פיה הוא התנהל. חשוב שנקבל את האמת של הילדים שלנו. הכרעת הדין תוביל אותם להבין שהאמת שלהם לא הטיבה איתם וכך ישנו אותה. אך ניתן להם להשמיע את האמת שלהם ונביע אמון לעת עתה בדבריהם, בטח בזמן השיח עם האח שעומד מנגד. האפשרות שפסק דין יוכל לקדם את האחווה בין האחים במסגרת הביתית (ולפחות לא לפגוע בה), טמונה בכך שההורה מסוגל להכיל את הנרטיבים הסותרים הללו.

על ההורה להיזהר מאוד מלבטל כעפרא דארעא את האמת הנגדית, לאמת שלו כהורה. כדי שהחיבור בין קצוות שונים בין האחים יוכל להמשיך להתקיים גם לאחר פסק הדין, יש להשתדל לתת מקום לכולם. לעתים מדובר בגבול דק. פסק דין בעניין עקרוני שכזה ראוי לו שיעסוק בחינוך, אך מוטב לו שיישמר מן ה'חינוך מחדש'.זמן סכסוך, זמן ויכוח אינו הזמן ולא הסביבה המתאימה לחינוך מחדש. נסייע לשני הצדדים להכיר במהות החינוכית שבעניין שאליו נקלעו, אך לא נעשה באותה נקודת זמן מהלך לשינוי התנהגות. התהליך לשינוי התנהגות דורש חשיבה על הגורמים שהביאו את הילד לנהוג בדרך שאינה מטיבה איתו ועם הסביבה ומכאן לתכנן תוכנית התערבות שתסייע לו לשנות את קו החשיבה ולהוביל להתנהגות אחרת שתטיב איתו ועם הסביבה.

תכלית ההתערבות של ההורה בזמן ויכוח בין שני ילדים, הינה תכלית חברתית ולא חינוכית. בנקודת הזמן של הוויכוח. חשוב לראות ש"שני נדבכים לה לתכלית החברתית: הנדבך הראשון, עניינו מנוחה ליגע ומרגוע לעמל (להביא את האחווה והשקט למסגרת הביתית); על גביו מונח הנדבך השני, שעניינו טיבה של אותה מנוחה ומרגוע לכל אחד מהיגעים והעמלים באותה משפחה. יש לראות כל ילד כנשמה עם יעוד משלה ולא לשפוט את האמת שלו על פי גילו.

האם חובה שיהיה קשר בין הבית ובית הספר?

השבוע הגיע אלי תלמיד כתה ו'. ההורה התקשר וביקש שאפגוש את הילד שלא בנוכחותו. ההורה שיתף אותי שלבנו קשה מאוד להיות בבית הספר  "הילד מעדיף להישאר בבית. אם אינו מושהה, עקב הצקות או אלימות, הוא בשעה אחת מתקשר ומבקש ללכת הביתה". לא הצלחתי לשכנע את האב להגיע לשיחה. התלמיד המתוק הגיע (אם לא הייתי מסכימה לקבל את הילד בגפו, כנראה שהמקרה לא היה מטופל).

הילד התיישב על הספה. הביט בי. בחן את החדר. שוב הביט בי ואמר: "נכון שרוב הילדים מגיעים אלייך עם ההורים, או לפחות עם אחד מהם?" אמרתי: "יש ויש". הילד סיפר שההורים שלו עובדים מאוד קשה. יש לו הרבה "דברים" שלהרבה חברים שלו אין. "אני בבית כמעט כל הזמן לבד. בבוקר מגיע לבית הספר בהסעה וחוזר מבית הספר בהסעה וההורים מגיעים בערב בסביבות שבע. אבל, כשאני בבית מושהה, הם חוזרים יותר מוקדם. או כשאני לא מרגיש טוב ומבקש שיבואו לאסוף אותי מבית ספר, אז הם נשארים בבית".

מעורבות הורית כתשומה משפחתית חינוכית נתפסת כמשאב להצלחת תלמידים ולהצלחה ביתספרית על ידי המדיניות החינוכית והספרות המחקרית. מחקרים הוכיחו שלימוד בבית הספר בשילוב עבודה המכוונת לקידום הישגי תלמידיםהנעשית בבית מניבה הישגי תלמידים ומכאן שנדרשת השקעה בשני התחומים. המחקרים מדברים על הישגים ואני מוסיפה ומדגישה שמדובר בחוסן נפשי ומסוגלות חברתית. תפיסה זו מעבירה את המוקד של שיפור חינוכי מהכיתה ומבית הספר לזירת הבית. ילדים שהוריהם מעורבים בחייהם (מסגרת חינוכית ומסגרת פורמלית), מעורבים יותר חברתית ומתנהלים נכון לימודית. המשפחות אמורות בו זמנית להשפיע ולהיות מעורבות על חיי הילדים שלהם. אין הכוונה שההורה יהיה לעזר הוראה לילדו. הכוונה שההורה יהיה מעורב בכל שלומד ילדו. יכיר מקרוב את המורים שאיתם נפגש הילד במשך היום. עולם הילד חייב להיות מוכר וידוע עד לפרטים הקטנים להורה.

השתתפות הוריםבתהליך החינוכי וחוויות ילדיהם, היא חובת ההורה מעצם היותו הורה. מעורבות ההורים מוגדרתכהשתתפות בהבנייתו לאדם בוגר ואחראי. חובת ההורה להיות משמעותי בפעילויות המקדמות את התהליך החינוכי של הילד עלמנת לעודד ולאפשר את השגשוג האקדמי והחברתי של הילד. פרופ' רולידר נותן מקום חשוב מאוד לשיגרת הבוקר ושיגרת השינה בערב. בשני הפרוצדורות חשוב מאוד שההורים ילוו את הילדים. כמו כן, הפגישה עם הילדים לארוחת הצהרים וליווי הילדים לחוגים מהווה זמן חשוב מאוד להבניית החוסן הנפשי של הילד.

גישת השותפות ביןבית ספר להורים, מעמידה את הילד השלם במרכז ושואלת כיצד על משפחותואנשי מקצוע לשתף פעולה וסביב אילו נושאים עליהם להיות מתואמים על מנת להגדיל אתאפשרויות ההצלחה של ילדים ובני נוער במישור החברתי, רגשי, התנהגותי והאקדמי.

הילד שהגיע אלי לקליניקה זועק לנוכחות הורים. מפגש שהתקיים יומיים אחרי בבית הילד עם הוריו ובניית תוכנית התערבות למעורבות הורים בחייו של הילד, הביא לתוצאות מיטביות בבית הספר ובבריאותו הכללית של הילד. הילד לא מבקש מהוריו לבוא לקחת אותו, כי תמיד אחד ההורים  מחכה לו בבית, או מגיע כעבור שעה מהרגע שהגיע הביתה. הילד מחתים את הוריו מדי יום על מחברת קשר עם המחנך. ההורים שינו את מהלך חייהם במטרה להטיב עם ילדם. יישר כוח.

תקשורת נקייה תנאי לתקשורת מקרבת

הדרישה לתקשורת נקייה היא האמת שהתקיימה וניתנת למדידה בעשייה מציאותית. אמירה נחשבת שקר רק כאשר מרמים מישהו באמצעותה וגורמים בכך להונאת ממון. כל מה שאינו שקר כזה הרי הוא אמת. אם בעל אומר: "עבדתי כמו חמור", ברור לשומע שמדובר בעבודה קשה ולא בהשוואה לצורת העבודה או הקושי שמרגישה החיה אחרי עבודתה. אך במילים אלו אין אפשרות למדידה נכונה של מה שבאמת מתכוון הבעל למסור לאשתו.

אמת טהורה ומזוקקת אינה חוטאת לא למציאות, לא למדבר עצמו ולא לשומע. דובר אמת אינו מוסיף על הנכון והעובדתי אף לא קורטוב של משהו שאין בו. שמה צביעת הסיפור ואפילו כדי להחיות אותו, יכולה להתפרש אחרת באוזני השומע. המגזימן להפך יוצר פיחות גדול במשקלן של המילים שהוא אומר. ולכן חשוב הדיוק כשאנו באים לבקש אמפתיה והכלה מצד השומע.

מי שמורגל לשמוע סוג כזה של דיבורים ודיווחים, גם דברים חמורים ביותר הופכים אצלו זולים מאוד. הנמכת העוצמה וחיבור למציאות, היא משימה חשובה בכל פעם שאנו מתקשרים עם זולתנו. בדיבור מאופק ומרוסן, נהיה קרובים יותר אל האמת. האמת תתגמל אותנו לשמירת משקלם האמיתי של מלים וביטוים, ערכים ומושגים.

תקשורת שצמודה לאמת היא תקשורת נקייה. האמת תמיד משאירה את נפשותינו נקיות ושלוות. הרצון והתמיכה בשיתופי פעולה, שילוב כוחות וכישרונות למטרה משותפת, הם שבאים לידי ביטוי בתקשורת בין אישית נקייה. תקשורת בה מסתכלים על בעיה כהזדמנות, משתפים ממקום של אמונה בקשר שביני לבין בן הזוג העומד למולי.  אותו קשר שמהווה ראשי תיבות: קיים – שייך – רצוי. כשאני בעל משמעות לאדם העומד למולי, תהא הקשבה מתוך כבוד ושותפות לחוויה המתוארת באותה סיטואציה. שיפוטיות / ביקורתיות- חוסמות את הזרימה הנכונה לתקשורת מקרבת.

הבסיס של תקשורת מקרבת הוא הקשבה. הקשבה כזו המאפשרת לדובר לבטא עצמו באופן מלא, ולהרגיש "מוקשב". הקשבה מלאה למילים, ובעיקר למה שבניהם. כשאדם מרגיש שיש מקום לרגש שלו, הוא אהוב ומקובל, אין לו כל צורך בהגזמה. בכל שיח חשוב לעודד כנות, אותנטיות, צמיחה ושיתוף, כשמאפשרים לאדם ממול להיות הוא. תקשורת מקרבת מתפתחת טוב יותר כאשר היא מלווה בקשר אישי יותר, המבוסס  על מכנה המשותף ובמטרות משותפות של בני הזוג.

זוגות רבים המגיעים לטיפול אומרים כי לדעתם הקושי המשמעותי ביותר שלהם היא התקשורת הלקויה ביניהם. הם מביעים תסכול על כך שאינם מצליחים לגרום לבן הזוג להבין למה הם מתכוונים או לשכנע אותו בצדקת רצונם. חשוב שנבין שתקשורת מילולית היא גם נחשבת כהתנהגות מדידה. וככזו ברור שיש סיבה לכל תוצאה שבאה לידי ביטוי בתקשורת. לכן, חשוב לנהוג בתקשורת נקייה, המתנהלת רק בשפה הולמת, בנינוחות ובחשיבה בטרם דברים נאמרים. במקום למהר ולהפגע, חשוב לשאול תאמר למה אתה מכוון כשאמרת "אני עובד כמו חמור"? ואמר כך, מה אתה מצפה ממני, כיצד אני יכול/ה לעזור? דברו ישירות, בלי רמזים. אמרו את מה שבאמת חשוב לכם להשמיע. אמרו זו בכבוד  לאדם שמולכם, אך היו אמיתיים. התחשבו ברגשות של הזולת- חשבו כיצד ניתן לאמר את הדברים שיובנו נכון והאדם ממול לא יפגע. מאוד חשוב להקפיד ולתת מילה טובה בתחילת השיחה ובסופה. כי האדם שעומד מולכם, נמצא שם כי לדעתכם יש בו מספר דברים טובים שגרמו לכם להיות איתו בקשר.

חשוב לזכור כי תקשורת נקייה  היא הבסיס של כל מערכת יחסים. היכולת לבטא את עצמך בצורה עניינית ובונה היא המתכון לזוגיות מוצלחת.

איזו סמכות יכבד הילד?

הגיעו אלי לקליניקה אמא ושני ילדים, אחד צעיר בן 9 והשנייה בת 12. האם מספרת: "הם לא מקשיבים לי". שאלתי ואייך בבית ספר, מקשיבים למורים? אמרה: "לא". שאלתי את הילדה בת ה12, מה אומרת אמא? אמרה הילדה: "את צריכה לשמוע איך היא צועקת" והילד, פניתי ושאלתי: מה אתה אומר על מה שאמא אומרת? אמר הילד: "מה שאני עושה לא מספיק".

לפני שניתן הגדרות עשייה לסמכות הורית וסמכות מורית, חשוב שנבין מה חשיבותה של סמכות הורית וסמכות מורית בתהליך ההתפתחות המנטלית של הילד. הסמכות ההורית והמורית חשובים לחיזוק החוסן הנפשי של הילד.

כאשר לא נדרוש מילד דבר, אין הוא יידע למה הוא מסוגל, שהרי לא עמד בפני דרישות ואתגרים. חשוב לדרוש מהילד, לומר "לא" כשצריך, גם אם זה ילווה בבכי ובהתקף זעם. חשוב שנלמד את הילד לדחות סיפוקים, להבליג ולוותר. רק בצורה כזו, התוקפנות הטבעית שלו לא תיהפך לאלימות. ילד שלא יידע לקבל סירוב יתקשה להתנהל בכל מסגרת חברתית וכישוריו החברתיים ילקו בחסר. כדי להסתדר בחברה, צריך ללמוד שיש חוקים וכללים לכל מסגרת.

קבלת החוקים והכללים מהווה יכולת התמודדות ומסוגלות להתגבר על קשיים. כבר בגיל בגיל הרך, אנו נחשפים לתגובות הילדים כשנדרש מהם לדחות סיפוק. כמו במשחק עם ילדים אחרים, המתנה בתור במגלשה, עמידה בחוקי משחק קופסה והבנה שדעתם אינה היחידה הקובעת ויש לפעמים לקבל את דעת האחר ולנהוג לפיה, גם אם נחוש היית לפעול בדרך אחרת.

ילדים שבגיל הרך קיבלו את היכולת לעשות כרצונם ללא חוקים וכללים המוכתבים על ידי המסגרת, יתקשו מאוד בגיל ההתבגרות ויגררו את הקושי בהתנהלות נכונה והולמת למסגרת הצבא ומשם למשפחתם העתידית.

ילדים להורים שמאפשרים לילד לעשות כל העולה על רוחו ללא חוקים וגבולות, סובלים מרמת חרדה ותוקפנות גבוהים יותר מהממוצע. אין הם יודעים מה מצופה מהם, וחוסר הגבולות גורם להם ללחצים נפשיים ותגובות אלימות בלתי נשלטות שנובעות מאי מסוגלות להתמודד עם קשיים. החוקים והגבולות מאפשרים חוסן נפשי. ביטחון עצמי ויכולת עמידה מול קשיים המתעוררים בחיינו לבקרים.

ילד שמגיע לכיתה א' ומוכן נפשית לקבל חוקים וכללים במסגרת חדשה, ימצא את הדרך לבטא את חוזקותיו ואת ה"אני שלו" במסגרת הנתונה, כי החוסן הנפשי ינחה אותו. אחר, שיגיע לאותה מסגרת ללא מוכנות בקבלת חוקים וכללים, לא ידע לדחות סיפוק ויתקשה להתנהל בהתנהגות הולמת שתאפשר לו הצלחה בלימודים ובחברה.

בתקופתנו הגישה הרווחת בקרב הורים, היא הסמכות הגמישה. סמכות זו מדברת על הצבת חוקים ברורים והקניית ערכים עפ"י אמות מידותיו של ההורה, כאשר ההורה מסוגל למנוע מילדו להזיק לעצמו ולסביבה שלו. ההורה מכתיב את החוקים, לאחר היכרות עם הילד. היכרות עם החוזקות והחולשות של הילד. הכרות עם המסוגלויות שבאות לידי ביטוי בבית ובמסגרות החינוכיות. חשוב  לאפשר לילד להביע את דעתו לגבי החוקים ולנהל משא ומתן בנושאים שאינם ווטו חד משמעי בעבור ההורה. ישנו מקום לילד וכיבוד רגשותיו. הכללים המוכתבים אינם אקראיים ונקבעים לאחר מחשבה. הורות בה טמונה היכולת להיות סמכותי תוך שימוש באינטליגנציה רגשית היא הורות שתפיק עימותים מעטים יותר ותיצור הבנה בין הורה לילד, גם כאשר אין הסכמה ביניהם.

ילד יקבל סמכות כשיש בכוחו הנפשי לעמוד בדרישה. הילד חייב להרגיש שהסמכות העומדת מולו מכבדת את תחושותיו, עמדותיו ודרכי הסתכלותו על עולמו שלו ועל המסגרת הנתונה. הכרה בהיותו בעל משמעות.

תקשורת בין אישית נכונה במערכת זוגית

תקשורת נלמדת מהיום שילד מתחיל לדבר. לדבר עם הסביבה הקרובה, לדבר עם הסביבה הלא מוכרת. באותה נשימה כמעט, נאמר שזוגיות אינה מתחילה ומתהווה רק כשבונים מערכת זוגית במטרה להקים משפחה. זוגיות נלמדת ביום שאנו מבנים מערכת יחסים עם אדם נוסף. גם מערכת שבין ילד ואם/ ילד ואב, זו מערכת זוגית. המסגרת במערכות הזוגיות, היא זו ששונה ועליה יש לתת את הדעת.

התקשורת אותה יש להכיר, אותה תקשורת בין אישית, חשוב שתלמד מגיל צעיר ולו כדי לקבל מיומנויות תקשורת שיסייעו לנו להתנהל נכון בכל מערכת זוגית שרק נבנה. ומהי תקשורת בין אישית?

התקשורת מהווה אמצעי חשוב לביסוס קשר אותנטי וזורם בין אנשים, שהוא תנאי הכרחי ובסיסי לשיתוף פעולה משום שהוא מזמן אמצעים לפתרון בעיות ולהבעה של אכפתיות וקרבה. כך שהבנייה נכונה של תקשורת בין אישית היא התנאי הבסיסי למסוגלות חברתית. התקשורת הבין-אישית היא חלק מההתפתחות החברתית של האדם. התקשורת הבין-אישית נלמדת על ידי התינוק מינקותו, בשל הצורך בטיפול על ידי הסובבים אותו. התקשורת היא זו שמאפשרת הבנייה נכונה של נפש האדם. הנפש שלנו סופגת את התקשורת העוטפת אותנו בדרכים שונות: שפת גוף, הבעות פנים וקול. כן, כן. הקול, הדיבור מהווה רק חלק זעיר מהתקשורת שסביבנו שמשפיעה עלינו בהתנהגות היומיומית. כמה פעמים קורה שאדם נפגע מאיתנו ואנחנו אומרים: "מה כבר אמרתי?" לשפת הגוף ולהבעות הפנים מקום נכבד בתקשורת הבין אישית שלנו.

התקשורת הבין-אישית כוללת גם את היכולת לתקשר במידה נכונה, באופן הנכון מול הסובבים כך שהתגובה תהיה נורמטיבית. קשיים בתקשורת בין-אישית נובעים מחוסר היכולת של היחיד להפעיל באופן אינטואיטיבי את הבעות פניו, קולו ותנועות הגוף שלו ביחס לקורה סביבו, זאת כאשר הוא לא מבין מהי הנורמה ומה פירוש המצב לו הוא שותף, ולכן תגובתו אינה נורמטיבית.

כל מערכת זוגית מקבלת את המסגרת לרמת ההתנהגויות המצופה ונתפסת כראויה ומקובלת על פי הערכים של אותה התרבות. ישנם מספר כללים ברורים לתקשורת בין אישית נכונה והולמת. אתחיל עם נוכחות בשיחה. אין מצב שאשה שוטפת כלים בזמן שבעלה מדבר איתה. אין מצב שגבר צופה במשחק כדורגל כשאשתו מדברת איתו. חשוב להסתכל אחד לשני בעיניים. ל"ראות"  שהאדם ממול מקשיב למה שנאמר, והמקשיב נותן לדובר ביטחון שאכן הוא מקשיב לכל מילה שנאמרת. בזמן ההקשבה, באמת להקשיב לאדם האחר בלי לנסות להשלים את המילים ובלי לחשוב איך אנחנו הולכים להגיב. לא תמיד הדובר מבקש את תגובת המקשיב, לפעמים פשוט רוצה להשמיע. חשוב לשאול, אם נכון לו לקבל משוב, פתרון למה שאמר? להיות קשובים לסיבת השיתוף, האמירה. לזכור שאין אמת אובייקטיבית, לכל אדם יש השקפה שונה וזה בסדר.

זוגיות נמדדת באמון בין הצדדים. אמון באמפתיה שרוחשים האחד לשני. לבני האדם יש רצון אוניברסלי להיות שייכים ולאהוב, והוא מתממש ביחסים אינטימיים שהם קרבה רגשית עמוקה בין בני אדם הנוצרת הן על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. המאפיינים של יחסים אינטימיים כוללים התנהגות מתמשכת של יחסי גומלין וחשיפה הדדית, התקשרות שחוזרת על עצמה, משיכה רגשית והגשמה. יחסים אינטימיים לא חייבים להיות רק בזוגיות והם קיימים גם באהבת רעים.  נקודה זו של הבנת הזוגיות כמערכת חברתית עם נורמות התנהגותיות המצופות ונתפסות כראויות בין הצדדים, מהווה תנאי משמעותי בהצלחת הזוגיות. זוגיות נבנת בתקשורת בין אישית ראויה ומכבדת ויש לתת את הדעת על מה נאמר, אייך תאמר ומתי נאמרו המילים.

נהיה לראש ולא לזנב.

הברכה "שנהיה לראש ולא לזנב" מקורה בפסוק הנזכר בברכות שבפרשת כי תבוא: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב"(ספר דברים). במסכת אבות במשנה נאמר: "רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים". מפרש הרמב"ם את הנמשל: עדיף לו לאדם ללמוד ממי שגדול ממנו בידע, מאשר ללמד את מי שקטן ממנו בידע, כי במקרה הראשון הוא יחכים, ואילו במקרה השני הוא יפסיד.
מה הסיבה, להיות זנב לאריות? הרי האריה הוא טורף גדול ממשפחת החתוליים . האריה צד חיות שאוכלות עשב ומשלים את ארוחותיו באכילת פגרים של בעלי חיים. מדובר בטורף. מסוכן מאוד לסביבתו. לכינוי "מלך החיות" זכה האריה כיוון שהוא נחשב בהיסטוריה ובתרבות האנושית לסמל הגבורה והכוח. האם משהו מאיתנו מאמין בזכות הכוח המנטלי או השכלי, ירצה לתפוס את מקומו בעולם הזה?
או ראש לשועלים? הרי השועל המצוי הוא טורף ממשפחת הכלביים שבסדרת הטורפים. באגדות ובמשלים מסופר על השועל שאוכל ענבים בגניבה. בסיפורי האגדות מופיע השועל כערמומי ופיקח. מדוע שנבקש לעצמנו, או נאחל לאהובים עלינו להיות ראש ערמומי ולזכות במרמה בכס המלכות?
בואו נתרכז ביחד בפסוק הנתון מהתורה ללא תוספות. נהיה לראש ולא לזנב. ראש הוא האזור החשוב בגוף אדם או בעל חיים (ולא נשכח שכל אדם הוא בעל חיים). הראש ממוקם בחלק העליון בגוף. הראש בנוי ממערכת של עצמות שטוחות חזקות מאוד (גולגולת) ובתוכו נמצא המוח. תפקידה של הגולגולת הוא הגנה על המוח. המוח הוא האיבר הראשי במערכת העצבים, המצוי בגופם של בעלי חיים מפותחים. הוא מבקר ומתאם את הפעילות של מערכות הגוף השונות. תפקידו של המוח הוא לקבל מידע ממערכות החוש, לעבד אותו, ולהשתמש בו על מנת לנהל את התנהגותו של בעל החיים המפותח. עכשיו ברור לנו מדוע אלוהים חשב לנכון לברך אותנו שנהיה לראש. שנעבד נתונים מהסביבה ונדע נכונה כיצד להתנהג. ברור שיש כאן מדע. גם סקינר טען שהתנהגות נאותה של אדם נמדדת ביחס ישיר לעשייה אישית ולעשייה בהתחשבות למסגרת החברתית בה הוא חי. עד כמה ההתנהגות של האדם עושה טוב לו באופן אישי ולסובבים אותו. בנוסף למוח, נמצאים בראש, בדרך כלל, רוב איברי החישה של היצור, כגון האף עבור חוש הריח, אוזניים עבור חוש השמיעה, עיניים עבור חוש הראייה וחלקי הפה עבור חוש הטעם. כך שבראש יש כמעט את כל מה שצריך האדם על מנת לחיות נכון ובאופן שיקל עליו פיזית את חייו.
הזנב לעומתו, הוא חלק גמיש בגופם של בעל חיים, היוצא בחלקו האחורי. זנב מאפיין בעיקר בעלי חוליות, אצלם מהווה את קצה עמוד השדרה. עמוד השדרה בגופו של האדם הוא חלק מרכזי במערכת העצבים של בעלי חוליות. חוט השדרה הוא המשכו של המוח, ומרכיב יחד איתו את מערכת העצבים המרכזית. כך שאותו זנב למעשה הוא המשכו של אותו ראש חושב. המוביל מבינהם הוא הראש.
הברכה מבקשת לאחל לנו שנדע להיות מובילים. בעלי חוט שדרה ללא שימוש בדרכים לא ישרות. שנדע להצליח בזכות ולא בחסד. שנכיר היטב את סביבתנו, תוך שימוש נאור, נאות ומושכל. ונעשה צעדנו ללא פגיעה בזולת. שנקפיד לא לנפנף בזנב ל"העיף את הזבובים המציקים", אלא נשתמש בראש ובאופן מושכל תוך חשיבה יתרה נשתמש בתקשורת נקייה לאסוף את הסובבים אותנו לסייע לנו להגשים את החלומות.
אין צורך להיות טורפים, אין צורך להיות ערמומיים. נהיה כולנו פיקחים. כינויו של הפיקח ניתן לו משום שעיניו פקוחות (פתוחות), ואולי גם אוזניו. ראיה מרחבית של מה ומי שמסביבנו יתן לנו את העוצמה להצליח בכל שרק נחפוץ.
הברכה הזו נאמרת בראש השנה ולא סתם. ראש השנה. זמן חשיבה ותכנון. זמן ראיית הנולד לשנה הקרובה ובאה. זה הזמן לשבת בסיום ארוחת החג, עם הקרובים ביותר, לכתוב ולספר מה התוכניות לשנה הקרובה ולשכל אחד יכתוב על אותו דף, איפה הוא יכול לעזור להגשים את התוכניות של הזולת. הסכמים לשנה החדשה. שרק נהיה בריאים ושיתגשמו כל חלומותינו.