חינוך שנבנה על עבר, מתפתח בהווה ומעצב עתיד

בעולם החינוך אנו רגילים לומר כי הכול מתחיל מהלב — מהאדם העומד מול הילדים. המחנך. אך לעיתים, בלחץ של חדשנות, רפורמות, שינוי ו"שדרוג", אנו שוכחים את הדבר הפשוט: לפני שנחדש – עלינו לראות, להכיר ולהוקיר את שנעשה עד כה. כפי שכתב ויליאם שייקספיר, אותו הזכרתי בספרי „הרוח בחינוך“: „הניסיון נקנה בהתמדה ובמעש, ומעוף הזמן משלים אותו“. התמדה היא עשייה לאורך זמן. חזון אמיתי אינו מתנתק משורשיו — הוא צומח עליהם.

במוסדות החינוך פועלים אנשים שהקדישו את חייהם לילדים. לרבים מהם ניסיון יקר מפז, שבזכותו נבנתה המציאות הקיימת. כאשר מורה צעיר נכנס בשערי בית־הספר, נלהב להוביל חדשנות – חשוב שיזכור: חדש יכול לצמוח רק על בסיסו של ישן. ההצלחה האמיתית תגיע כאשר נחבר בין החוכמה שנצברה לאורך שנים לבין הרעננות והרעיונות החדשים המבקשים לפרוץ קדימה. זו זוגיות: ותיקים וצעירים. זהו שלם.

בספרי „הרוח בחינוך“ כתבתי: „כאשר ניגשים למשימה חשובה של הגדרת חזון בית ספרי – חשוב להגדיר מטרות ויעדים לביצוע, וחשוב להיות מודעים לערכים האישיים של הצדדים המובילים את החזון.“ והוספתי: „בתהליך של הגשמת חלום, חשוב להדגיש את החשיבות של הגדרת החזון. רק כך תיווצר הזדהות אישית שהיא היסוד להצלחת יישום התהליך.“

החינוך הוא רב־ממדי: סמכות ומקצועיות לצדו של לב, הקשבה ורגישות. גם בשיעור מתמטיקה — לא רק מקצוע נלמד, אלא גם סבלנות, שיתוף פעולה והצלחה חברתית. כך גם במוזיקה — יש מקצועיות הדורשת מיומנות, אך גם תזמורת של נשמות: הרמוניה, הקשבה, גיבוש.

הסתכלות רחבה על החינוך רואה שילוב של כל תחומי החיים. כפי שאני כותבת בספרי „סבתא, מי הוא ילד מחונך?“: „החינוך הוא אחריות שאינה מסתיימת בארגון חפצים – יש להקפיד על עמידה בלוח זמנים ולהיות ערניים לכל הכללים.“ וכתבתי גם: „לדבר בנחת ובכבוד למבוגרים.“ מעבר להיותנו עוסקים בחינוך אל לנו לשכוח מעשה אבות.

ערכים – הם דרך חיים. והמורה הוא הדוגמה החיה. ילדים לומדים  איך המורה מתייחס לחבריו לעבודה, כמה הוא מעריך עבר ומסורת, כיצד הוא מדבר עם ותיקים וכיצד עם חדשים. חינוך מתחיל במחנך – ולכן תלמידים צריכים לראות שמורה צעיר אינו מוחק מורשת, אלא ממשיך אותה, מעבה אותה, ומכניס בה את קולו הייחודי מתוך כבוד והכרה בשורשים.

החינוך הוא יצירה קהילתית ־ דורית — פסיפס של אנשים, זיכרונות, ערכים וחלומות. נצליח להוביל ילדים לעתיד טוב יותר, יציב יותר, אנושי יותר. כשנכיר בכך שהחדשנות פורחת כששורשיה עמוקים.

לכבד – חובה. לאהוב – לא בטוח

אחד מתלמידי שיצא  משיעור "זהות יהודית" בבית הספר, סיפר שבשיעור הסיכום נאמר לתלמידים כי המסר המרכזי של השנה הוא "לכבד ולאהוב כל אדם". אני מודה, משהו בניסוח הזה עצר אותי. לכבד – בהחלט. לאהוב – כאן אני מסתייגת. סוד אהבת הימים הוא סוד העין הטובה, ההבטה החיובית בכל אדם, הלשון המפרגנת והמספרת בשבח הסובבים (צ. אייל, 2010). מצוות "ואהבת לרעך כמוך" עוסקת באהבה כלפי הקרובים אליך, ולא בהכרח כלפי כל אדם בעולם. יתכן שזה דיון פילוסופי אך הדקות הזו של לדרוש לאהוב כחובה, מאוד לא התאים לרוח החינוך בה חשוב לי לחנך את הדור הבא.

אני חושבת שחינוך לכבוד הוא ערך יסוד: גם אם אינך מסכים עם מישהו, גם אם קשה לך אתו, עדיין אתה מחויב להתייחס אליו בכבוד. כבוד הוא נקודת מוצא אנושית שמאפשרת קיום משותף. לעומת זאת, אהבה אינה חובה שאפשר להטיל על ילד (או על מבוגר). אהבה היא רגש עמוק, חופשי, שמתפתח מרצון, מהכרה או מחוויה – ולא מצוֹוֶה מבחוץ.

נזכרתי בשיחות שהיו לי עם בני כשהיה בגיל ההתבגרות. מתחים, עימותים, גבולות – כל מה שיכול להפוך ילד למתבגר מתוסכל ולהורה למי שמציב חוקים. לא פעם אמר לי: "אני שונא אותך!" ותמיד עניתי לו: "אתה לא חייב לאהוב אותי. אתה כן חייב לכבד אותי." זו הייתה עבורי הבחנה ברורה: רגשות יכולים להיות סוערים ומשתנים, אבל כבוד נשאר מסגרת מחייבת.

גם במחקרים פסיכולוגיים ובספרות החינוכית קיימת הבחנה בין רגשות שאי אפשר לכפות לבין נורמות התנהגות. הפסיכולוג קרל רוג'רס, שייסד את הגישה ההומניסטית, הדגיש כי קבלת האחר היא תנאי ליחסים טובים – אך גם הוא לא התכוון שמדובר תמיד באהבה במובן הרגשי, אלא בכבוד בסיסי לזכות של האחר להיות מי שהוא.

במקורות היהודיים יש ביטוי חשוב: "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (פרקי אבות, א משנה טו). גם כאן מדובר במאמץ של התנהגות נאותה, יחס של כבוד – לא בדרישת אהבה לכל אחד. לכן אני מציעה זהירות בשפה החינוכית שלנו. דרישה לאהוב כל אדם עלולה לעורר בילדים תחושת אשמה או צביעות – כי לא תמיד אפשר לאהוב. לעומת זאת, לכבד – זו מטרה אפשרית, חשובה והכרחית.

הורים ומחנכים, בואו נלמד את ילדינו שהכבוד הוא חובה. כיבוד כל אדם הוא ערך בסיסי המדגיש את החשיבות של יחס מכבד כלפי כל אדם. זהו יסוד לחברה הוגנת ושוויונית, המאפשרת לכל אדם לחיות בכבוד ובהערכה עצמית.

מה יעזור לי טיפול משפחתי או אישי?

רבים מתקשרים אלי ושואלים: . מה יעזור לי טיפול משפחתי או אישי?חשוב שנחדד נקודת מוצא לתשובה לשאלה זו. קשרי משפחה הם קשרים בין-אישיים אינטנסיביים ומורכבים. כך שכל משפחה מורכבת ממספר אישים. משפחה מהווה את המסגרת החשובה והמשמעותית ביותר בחייו של כל אדם, על יתרונותיה וכוחותיה, על חסרונותיה ומכאוביה.המשפחה מציבה בפני חבריה וחברותיה אתגרים והתמודדויות לא קלים. כך, שייתכן מאוד שאלמלא היית קשור למשפחה זו, לא היית זקוק לסיוע. לא היית נמצא במצב זה או אחר בחייך.

טיפול משפחתי, נועד לקדם את צרכי המשפחה כולה, מבלי להאשים אף אחד מהמשתתפים בה.  עם זאת הטיפול נותן מקום להכיר במיקומו של היחיד בתוך המסגרת המשפחתית. להבין אילו התנהגויות מחוזקות ע"י המשפחה והיכן התא הגרעיני יכול להוות מצע מעצים ומצמיח ליחידים שבתוכה.

טיפול משפחתי הוא סוג של ייעוץ שמשתתפים בו כל בני המשפחה, או חלקם.במטרה לסייע לבני המשפחה לשפר דפוסי תקשורת ולפתור קונפליקטים.   יש הרבה סיבות לפנייה לטיפול משפחתי.למשל, התמודדות עם קשיים של ילד הסובל מבעיה בבית הספר, שימוש כרוני בסמים של אחד ההורים /ילדים או הפרעת אכילה אצל אחד הילדים. מכאן ברור שהטיפול המשפחתי יכול להיות קושי של אחד מבני המשפחה והטיפול מאפשר התמודדות עם הקושי של היחיד וקבלת כלים במטרה להתגבר ביחד על הבעיה. מדעי ההתנהגות הוכיחו שהתנהגויות ברות שינוי בהתערבות מטפל שמתבסס בהתליה הביתית. יועץ שמבנה את הטיפול לשינוי התנהגות במעורבות של המשפחה כולה בתהליך.

המשפחה היא ישות אורגנית שתפקודה הכולל ובריאותה תלויים בכל אחד מחבריה ובקשר ביניהם. רווחתו הנפשית ואיכות החיים של האדם תלויות במערכות היחסים ובקשרי הגומלין שהוא מנהל.טיפול משפחתי עשוי להועיל גם במקרים בהם המשפחה מתמודדת עם תקשורת בעייתית ברמה הביתית. כמו קשיים בהצבת גבולות ברורים, פערים בציפיות וכיוונים למימוש עצמי. לכל הגורמים הללו יש פוטנציאל לערער את היחידה המשפחתית, ובמקרים מסוימים לסחרר אותה לעבר משבר משפחתי שעלול לפגוע בתפקוד ובהתפתחות של כל אחד מחבריה, או חלק מהם.

לכן, גם אם אדם בוחר טיפול אישי, מן הראוי שמשפחתו תיקח חלק בטיפול. יידוע המשפחה בתהליך הטיפול, מהווה גורם מלכד, מפרגן, מעצים ומצמיח. חובת המטפל להכיר את סביבתו הטבעית של המטופל שלו וסביבת חייו באופן שיאפשר לו לבחון מקרוב את כל הגורמים המאבחנים שמהווים סיבה להתנהגות זו או אחרת, כי רק אז, נוכל להבין כיצד ניתן לסייע לשינוי התנהגות שהמהווה אבן יסוד בהצלחה ובאושר האישי של כל אחד ואחת.