תגית: כללים

הגיעו אלי לקליניקה הורים לשלושה ילדים 4,8,10. "אין לנו כוח יותר, תצילי אותנו" "נשלם לך קחי אותם קצת". ביקשתי שננסה לפרק מה קשה באמת? "הרעש, הבלאגן, לא נותנים רגע לנשום". ונפרק מה טוב עם הילדים? "שבת בבוקר כולם במיטה ביחד, לראות סרט ילדים ביחד, לשבת ליד שולחן השבת ביחד ועוד". המגע, החיוך, החיבוק, אין סוף לטוב שיש לנו מהיות הילדים איתנו. נעשה כדי למזער את הרעש, הבלאגן וכל מה שקשה לנו איתו, כי הרעש והבלאגן הם גם הזעקה של הילדים שקשה להם. חוקים וכללי התנהגות בבית ייקבעו בשיחה משפחתית. לא צועקים בבית, לא הילדים ולא ההורים. סדר וניקיון הם מנת חלקם של כל בני הבית. אמא לא זורקת את הפיג'מה על המיטה ובמקלחת משאירה מגבת על הריצפה. כל התנהגות של ההורים היא מודל חיקוי לילדים. דקה של חשיבה טרם עשייה תוביל להתנהגות מבוקרת גם של הילדים.
אסטרטגיות חוויתיות הממוקדות ברגש, כגון תרגילי קשיבות ודמיון מודרך, יכולות להועיל מאוד בהחלשת הבולטות של מודים לא מסתגלים ובהקניית מיומנויות של ויסות רגשות של שני הצדדים, הילדים וההורים. בפגישה המשפחתית מקיימים תרגיל של דמיון מודרך שמאפשר כתיבת טקסט מחודש של זיכרונות מקשיים וחסכים. הדמיון יכול גם לפעול כאמצעי לעיצוב מחדש של אמונות רגשיות המכתיבות את התגובות הנוכחיות של הפרט לסביבה.
תרגילי קשיבות וחמלה עצמית עוזרים בבניית מיומנויות של ויסות רגשות, טיפול בחוסר סובלנות לתסכול ולפרפקציוניזם, וכן מודעות לעצמי ולזולת. תרגילים של אהבה ונועם הליכות יכולים לעזור במיוחד לחבר את הילד לתחושה של אנושיות משותפת וערך עצמי בלתי תלוי (Neff,2011), לספק חלופה להסתמכות על השוואות תחרותיות ולסטנדרטים הבלתי מתפשרים לדימוי עצמי.
חשוב מאוד לא לעשות השוואות עם השכנים. להגיע לאירוח והבית של השכן/הבן דוד כל כך מסודר. זה לא בטוח שבבוקר, לפני שהגעתם, כך היה הבית. כל אחד ואחת שיבחן את שלו ויעשה את הנכון והמתאים לקהל היעד שלו. הילדים שלכם הם התוצר שלכם ולא של השכן או הבן דוד. הילדים שלכם הם תמונה של שחור ולבן, בלי פילטרים של החינוך שלכם. ילדים הם המתנה שלכם לחיים טובים. ללמידה ולצמיחה של הערך העצמי שלכם. קחו את המתנה בשתי ידיים ועם לב ענק של אור ואהבה, עשו אתם, שהמשפחה שלכם תהא תחנת הדלק להתמודדות עם כל הקשיים שמגיעים ללא התראה. תנשמו עמוק, חבקו את הילדים ותשאבו מהם אנרגיות של אחווה והרמוניה.

שיחת טלפון בהולה מאם שמאסה בשיחות מהמחנכת "היא תמיד מתקשרת אלי בשעות הכי עמוסות בעבודה לשתף אותי שהבן שלי לא רק שלא עושה כלום בכיתה, הוא מסתובב במסדרונות ומפריע לכיתות אחרות". צודקת, אין מקום להטריד הורים בשעות הבוקר אלא אם מדובר באלימות, שמצריכה להביא אותם לבית הספר כדי לקחת את הילד הביתה. שהרי שיחת טלפון שחוותה האם, כזו לא תביא לשינוי בהתנהגות הילד וגם לא תרתום את ההורה לשיתוף פעולה. בתום יום הלימודים כותבים להורה "אשמח מאוד לשוחח איתך ולהבין ביחד כיצד עוזרים לילד להתנהג באופן שיצליח להיות שותף ללמידה ולהתנהלות היומית בבית הספר. האם אפשר שנשוחח עוד היום בטלפון או שאפשר שתגיע מחר לשיחה?" הורה שמקבל בקשה לשיח משותף ולא נזיפה, יהיה שותף.
למה חשובה השיחה עם ההורים? השיחה עם ההורים מאפשרת למורה להכיר טוב יותר את הילד, את בנק החיזוקים שאיתו אפשר לעודד התנהגות נאותה וגם להכיר טוב יותר כיצד מתנהל ההורה עם הילד בבית. לזה קוראים היסטוריית ההתנהגות של הילד. חשוב שההורה יבין שחינוך הילד חייב להיות בשיתוף פעולה מלא עם המסגרת החינוכית. ומשם לכוון את החינוך לסגנון סמכותי המאופיין במתן הוראות ברורות לילדים, בהצבת דרישות ובפיקוח על התנהגות הילדים. כי רק כך נמנעים ממאבקי כוח ומפגיעה אישית.
מחקרים, כמו מחקרה של באומרינד (1966), הביאו לתובנה שכשלא מציבים גבולות ברורים וקיים חוסר אלמנט הדרישה ההורית, הדבר תורם משמעותית לקשיים בוויסות הרגשי של הילדים, תורם להתנהגות מרדנית ומתריסה מול מצבים מתסכלים ותורם לקושי בהתמדה מול משימות. החיבור בין ההורה למורה, הוא בדיוק אותו חיבור המתבקש בין האם והאב בחינוך הילדים. הילדים חייבים לקבל קו אחד ואחיד ברור בחינוך. הילד חייב להבין מהו קו החינוך ומה מטרתו. כשהילד מבין שישיבה בכיתה אינה עונש אלא קניית הרגלים להקשבה, התמדה, נחישות, אכפתיות, יישום של משימות – הוא מבין שהחינוך הוא להטמיע בו הרגלים לעתיד. החוקים והכללים להתנהגות במסגרת חינוכית מטרתם לסייע בעתיד להסתגלות והתנהלות במסגרת השירות הצבאי ובמסגרת העבודה וכל מסגרת חברתית אחרת.
סגנון ההורות הסמכותי תורם משמעותית לעליה בערך העצמי של הילד, לשמחת החיים שלו ולאמונה ביכולת שלו להסתדר עם מצבים שונים (דר' אפל, 2015). מטרתנו בחינוך להקנות כלים להתמודדות במצבי לחץ, מצבי חרדה וכל מצב בו הילד חייב לגייס כוחות לעשייה חיובית עבורו ועבור החברה.

מי מאתנו לא צמא לקצת חופש? מי מאיתנו לא מאמין שחופש, יקרב אותנו אל בן או בת הזוג ויגבש את המשפחה? עם זאת, רבים מאיתנו פוחדים שהחופש ישבש את השגרה המוכרת.  יטלטל את המסגרת המתנהלת כל כך יפה ונכון. איך נעשה נכון שאותה יציאה לנופש תעצים והווה עוד חוויה חיובית בזוגיות ובמשפחתיות הרוקמת עור וגידים?

החופש מסמל את היציאה מהמסגרת. חשוב שנבין שהתנהגות נאותה בין בני הזוג, אינה מסווגת למסגרת ביתית בלבד. בטרם יוצאים לנופש חשוב לשבת לשיחה ממוקדת מטרה. סיכום נכון ומתוכנן גם לגבי התקציב וגם לגבי ההתנהגות המתבקשת. קובעים מראש את התקציב המוקצב לנופש. רושמים את הפעילויות שאתם מתכוונים לעשות מהיציאה מהבית ועד החזרה. מעריכים את גובה ההוצאה לכל פעילות. מסכמים את כלל ההוצאות הנ"ל ובודקים אם יש מקורות מימון מתאימים. התאימו את תכנית הפעילויות ליכולת ולאפשרויות. אל תצאו מפתח הבית, עד שלא גיבשתם דעה משותפת בעניין ההוצאה.

שבו ונסחו ביחד מסגרת של "חוקי נופש" שתאפשר לכם ליהנות מפריבילגיות של חופש תוך שמירה על הקווים האדומים שלכם כזוג המתנהל נכון במסגרת הביתית. הקווים האדומים נועדו לשמור עליכם שלא תיפגעו או תפגעו בשלום הבית שלכם. הכבוד ההדדי ישמר גם בימי שגרה וגם בימי נופש, כאן אין שינוי! השתדלו שרשימת הכללים הזו תהיה ברורה וקצרה.

אתם רוצים  ליהנות כמה שיותר בנופש והמטרה שתהא לכם חוויה נעימה. חשוב לשמור על מסגרת התקציב שקבעתם, להתאים את הגבולות ולהגמיש בהתאם ליכולות הכלכליות.  גבשו בינכם מה המסגרת ההתנהגותית עוד בטרם ארזתם את המזוודה. תגיעו לתמימות דעים, מה המשאבים ומהם הקווים האדומים שלכם. אל תשאירו מקום לוויכוח בזמן השהות בנופש. שיתוף פעולה ותכנון הוא תנאי הכרחי להצלחת הנופש. תחליטו על מה קריטי לכם לשמור ועל מה אתם מוכנים להתגמש: שעות שינה, שעות מסכים, אירוח חברים, ארוחות  ועוד. בזמן השיחה, כבדו את מה שחשוב לצד השני. בררו ביניכם מה הכי חשוב לכם ואיפה אפשר לוותר או להתגמש, אל הנופש צאו מגובשים.

אם אל הנופש שלכם מצטרפים הילדים. אחרי שהתגבשתם אתם, שתפו את הילדים במטרת השיחה: איך ניצור חופש נעים יותר ובטוח? חשוב להקשיב הקשבה יתרה לילדים ולציין את כללי ההתנהגות החשובים שהם מעלים על דף. משם הדרך סלולה לנופש מושלם.  ככל שהילדים מעורבים יותר בהכנת הטבלאות והרשימות, כך המודעות שלהם לסדר היום מתחזקת. חשוב גם לעבור עם הילדים בכל ערב על סדר היום המתוכנן למחר. סדר יום ברור וידוע מראש מרגיע ועוזר לילד לווסת את עצמו.

יצאתי לסוף שבוע בים המלח. סוף שבוע שהוזמנתי להרצאה בפני קבוצות מאורגנות שהגיעו למלון בים המלח. בקבוצות היו הורים עם ילדים. "מה שלא לשמה, בא לשמה". הגעתי למלון והקבוצה של ההורים עם הילדים הגיעו באוטובוס למלון. הילדים ירדו מהאוטובוס, רצו אל לובי המלון בצהלות שמחה, מיהרו לפינת הכיבוד הקל ו… אתם מתארים לעצמכם מה היה שם – סדום ועמורה.

החופש מסמל את היציאה מהמסגרת. חשוב שנבין שהתנהגות נאותה אינה מסווגת למסגרת חינוכית או ביתית. בטרם יוצאים לנופש חשוב לשבת עם הילדים לשיחה. לא להנחית על הילדים סט של כללי התנהגות. שבו איתם ונסחו ביחד מסגרת של "חוקי נופש" שתאפשר להם ליהנות מפריבילגיות של חופש תוך שמירה על הקווים האדומים שלכם אותם אתם מנחים. הקווים האדומים נועדו לשמור עליהם שלא יפגעו ושהנופש יעבור בשלום.ענייני בטיחות, והתנהגויות פוגעניות כמו אלימות, פגיעה ברכוש, כבוד לאחים ולהורים וכדומה ישמרו גם בימי שגרה וגם בימי נופש, כאן אין שינוי! השתדלו שהרשימה הזו תהיה ברורה וקצרה.

ילדים רוצים ליהנות כמה שיותר בנופש והמטרה שתהא להם חוויה נעימה. מה שמסבך את העניין, הוא שבהעדר מסגרת חלופית, נוצר המון פנאי לא מנוהל שצריך למלא.ילדים רוצים לעשות בנופש מה שבא להם, לפרוק עול, קצת לשבור את הכלים ואת הכללים – זה נורמלי. עדיין, חשוב לשמור על מסגרת, להתאים את הגבולות ולהגמיש בהתאם לעניין.

גבשו בינכם מה המסגרת ההתנהגותית עוד בטרם כינסתם את הילדים. תגיעו לתמימות דעים, מה המשאבים ומהם הקווים האדומים שלכם. אל תתווכחו בנוכחות הילדים . שיתוף פעולה הורי ותכנון הוא מודל מופת לילדים שלכם. תחליטו על מה קריטי לכם לשמור ועל מה אתם מוכנים להתגמש: שעות שינה, שעות מסכים, אירוח חברים, ארוחות, ממתקים ועוד. בזמן השיחה, כבדו את מה שחשוב לצד השני ועם זאת אל תשכחו שאתם המבוגרים האחראים ואתם יודעים מה נכון לילדים. בררו ביניכם מה הכי חשוב לכם ואיפה אפשר לוותר או להתגמש, בואו מגובשים לשיחה עם הילדים. קחו בחשבון שהם יבדקו גבולות וינסו אתכם.

בזמן השיחה, שתפו את הילדים במטרת השיחה: איך ניצור חופש נעים יותר ובטוח? חשוב להקשיב הקשבה יתרה לילדים ולציין את הכללים החשובים שהם מעלים על דף. משם הדרך סלולה. לגבי שינה, ארוחות, חברים ומסכים תנו לילדים את המקום לקבוע את הכללים כשאתם שמים גבולות להתנהגות, שיכולה להביא למצב של פגיעה במסגרת הנופש עליה חלמתם. הדגישו את הקווים האדומים.

ככל שהילדים מעורבים יותר בהכנת הטבלאות והרשימות, כך המודעות שלהם לסדר היום מתחזקת. חשוב גם לעבור עם הילדים בכל ערב על סדר היום המתוכנן למחר. סדר יום ברור וידוע מראש מרגיע ועוזר לילד לווסת את עצמו.

נפגשתי השבוע עם מספר ילדים שמגיעים למצבים בהם אינם ממושמעים למסגרת החינוכית או למסגרת הביתית. מורדים בכל דרך אפשרית במוסכמות החברתיות. אלימות מילולית ופיזית. סרבנות לסמכות המורית ו/או ההורית. ביקשתי מכל ילד לתאר את העשייה הלא הולמת, הלא נאותה, הלא מקובלת במסגרת המחוייבות. מדהים היה לגלות שכל ילד תאר באופן ברור את ההתנהגות כשהוא משקף גם את מה שנכון לעשות. כל ילד מכיר ויודע את החוקים והכללים ובכל זאת בוחר לעשות  כדי לפגוע במסגרת ובכללים. כמו כן, רבים מהם בוחרים לפגוע בסמכות שקבעה את הכללים. בסמכות שמובילה את המסגרת שבה הם מורדים.

ביקשתי מכל ילד לספר על מסגרות, שבהם הם מרגישים שהם עומדים בחוקי המסגרת ונאמנים למתבקש מהם מהסמכות המנהלת את המסגרת. העיניים שהיו בסבב הראשון כל כך כבויות וכואבות, נפקחו לרווחה. בעיניים בורקות סיפרו הילדים על שיעורי העשרה, על פרוייקטים בית ספריים, על פעילויות בבלתי פורמלי, על טיולים עם ההורים ומפגשים משפחתיים משמעותיים.

למידה משמעותית מושתתת על שלושה עקרונות מרכזיים: ערך ללומד ולחברה, מעורבות הלומד והמלמד ורלוונטיות ללומד. הערך הנלמד נתפס על ידי הלומד כמאתגר, כמעורר סקרנות, כבעל ערך וכתורם לו ולחברה. המעורבות של הלומד מתקיימת שהלומד מרגיש פעיל בתהליך הלמידה, מפתח הבנה מעמיקה ומבנה את הידע. הרלוונטיות ללומד נמדדת כשהלמידה מותאמת למאפייני הלומד ולצרכיו בעולם מתחדש ומשתנה, מסתמכת על ידע קיים ומתקשרת לתכנית הלימודים, לעולם המושגים, לתחומי העניין ולרגשות של הלומד.

אין ספק שלהביא ללמידה משמעותית מאתגר הרבה יותר משינון חומר יבש, עובדתי שלא מותיר מקום לחשיבה מסדר גבוה. בהתחשב שלמידה אינה מתקיימת רק בבית הספר או רק בבית, אני מצפה להכרה משותפת ברמת הלמידה המתבקשת ולהבנות את הלמידה במשותף. תמיכה ומעורבות של ההורים מבית עם המורים המלמדים. להקניית ערכים המובילים להתפתחות רגשית- חברתית- קוגניטיבית, עידוד לפעולות למען החברה, חשוב להבנות פעילויות שמהוות למידה משמעותית. למידה חוויתית, שבונה הפעילות מכיר בפדגוגיה ובפסיכולוגיה למען השגת המטרות. הילדים חווים את החוויה, משתפים פעולה ובדרך מושכלת אנו המבוגרים משיגים את המטרה: בוגר אחראי לעצמו ואכפתי לחברה.

הילדים היום דורשים להיות מעורבים בהבניית אישיותם. ולכן חשוב מאוד לתת מקום לילד ולשתף אותם ברגש, בצורך המתבקש ובדעתו של הילד. גם אם תבחרו שדעתו אולי לא מלאה בניסיון, מצאו את הדרך הנכונה להשתמש בחלק מדעתו. תנו לו את המקום שדעתו חשובה להצלחת הפרוייקט. עשו הכל שתתקיים אינטראקציה בין הלומדים. קשר תקשורתי ומגע עיניים להבניית התוצר הסופי. תשקפו שהצלחת הפרוייקט מותנת בתקשורת בין הלומדים. הלומדים יצליחו יותר כשהם ידעו שההצלחה היא הצלחתם שלהם. כשאני אומרת לומדים, איני מתכוונת ללמידה אקדמית בלבד. אני מתכוונת ללמידה משמעותית לחיים. המשמעות נמדדת בהשלכות לחיים העתידיים. איפה זה יעזור לי בעתיד? זו השאלה שהילדים שואלים. גם בהתנהלות הביתית וגם במסגרת החינוכית, תנו לילדים תשובה לשאלה זו ותזכו בכל שתבקשו.

הגיעו אלי לקליניקה אמא ושני ילדים, אחד צעיר בן 9 והשנייה בת 12. האם מספרת: "הם לא מקשיבים לי". שאלתי ואייך בבית ספר, מקשיבים למורים? אמרה: "לא". שאלתי את הילדה בת ה12, מה אומרת אמא? אמרה הילדה: "את צריכה לשמוע איך היא צועקת" והילד, פניתי ושאלתי: מה אתה אומר על מה שאמא אומרת? אמר הילד: "מה שאני עושה לא מספיק".

לפני שניתן הגדרות עשייה לסמכות הורית וסמכות מורית, חשוב שנבין מה חשיבותה של סמכות הורית וסמכות מורית בתהליך ההתפתחות המנטלית של הילד. הסמכות ההורית והמורית חשובים לחיזוק החוסן הנפשי של הילד.

כאשר לא נדרוש מילד דבר, אין הוא יידע למה הוא מסוגל, שהרי לא עמד בפני דרישות ואתגרים. חשוב לדרוש מהילד, לומר "לא" כשצריך, גם אם זה ילווה בבכי ובהתקף זעם. חשוב שנלמד את הילד לדחות סיפוקים, להבליג ולוותר. רק בצורה כזו, התוקפנות הטבעית שלו לא תיהפך לאלימות. ילד שלא יידע לקבל סירוב יתקשה להתנהל בכל מסגרת חברתית וכישוריו החברתיים ילקו בחסר. כדי להסתדר בחברה, צריך ללמוד שיש חוקים וכללים לכל מסגרת.

קבלת החוקים והכללים מהווה יכולת התמודדות ומסוגלות להתגבר על קשיים. כבר בגיל בגיל הרך, אנו נחשפים לתגובות הילדים כשנדרש מהם לדחות סיפוק. כמו במשחק עם ילדים אחרים, המתנה בתור במגלשה, עמידה בחוקי משחק קופסה והבנה שדעתם אינה היחידה הקובעת ויש לפעמים לקבל את דעת האחר ולנהוג לפיה, גם אם נחוש היית לפעול בדרך אחרת.

ילדים שבגיל הרך קיבלו את היכולת לעשות כרצונם ללא חוקים וכללים המוכתבים על ידי המסגרת, יתקשו מאוד בגיל ההתבגרות ויגררו את הקושי בהתנהלות נכונה והולמת למסגרת הצבא ומשם למשפחתם העתידית.

ילדים להורים שמאפשרים לילד לעשות כל העולה על רוחו ללא חוקים וגבולות, סובלים מרמת חרדה ותוקפנות גבוהים יותר מהממוצע. אין הם יודעים מה מצופה מהם, וחוסר הגבולות גורם להם ללחצים נפשיים ותגובות אלימות בלתי נשלטות שנובעות מאי מסוגלות להתמודד עם קשיים. החוקים והגבולות מאפשרים חוסן נפשי. ביטחון עצמי ויכולת עמידה מול קשיים המתעוררים בחיינו לבקרים.

ילד שמגיע לכיתה א' ומוכן נפשית לקבל חוקים וכללים במסגרת חדשה, ימצא את הדרך לבטא את חוזקותיו ואת ה"אני שלו" במסגרת הנתונה, כי החוסן הנפשי ינחה אותו. אחר, שיגיע לאותה מסגרת ללא מוכנות בקבלת חוקים וכללים, לא ידע לדחות סיפוק ויתקשה להתנהל בהתנהגות הולמת שתאפשר לו הצלחה בלימודים ובחברה.

בתקופתנו הגישה הרווחת בקרב הורים, היא הסמכות הגמישה. סמכות זו מדברת על הצבת חוקים ברורים והקניית ערכים עפ"י אמות מידותיו של ההורה, כאשר ההורה מסוגל למנוע מילדו להזיק לעצמו ולסביבה שלו. ההורה מכתיב את החוקים, לאחר היכרות עם הילד. היכרות עם החוזקות והחולשות של הילד. הכרות עם המסוגלויות שבאות לידי ביטוי בבית ובמסגרות החינוכיות. חשוב  לאפשר לילד להביע את דעתו לגבי החוקים ולנהל משא ומתן בנושאים שאינם ווטו חד משמעי בעבור ההורה. ישנו מקום לילד וכיבוד רגשותיו. הכללים המוכתבים אינם אקראיים ונקבעים לאחר מחשבה. הורות בה טמונה היכולת להיות סמכותי תוך שימוש באינטליגנציה רגשית היא הורות שתפיק עימותים מעטים יותר ותיצור הבנה בין הורה לילד, גם כאשר אין הסכמה ביניהם.

ילד יקבל סמכות כשיש בכוחו הנפשי לעמוד בדרישה. הילד חייב להרגיש שהסמכות העומדת מולו מכבדת את תחושותיו, עמדותיו ודרכי הסתכלותו על עולמו שלו ועל המסגרת הנתונה. הכרה בהיותו בעל משמעות.