צלחנו באוקיינוס, נטבע באגם?

המיסטיקה טוענת שהתוחלת הקרוייה לו לאדם אינה תמיד באחריותו. המדע טוען שלכל תוצאה יש סיבתיות ברורה ומובנת. מן הראוי שנדע לשלב בין השניים למען נטיב עם דרכינו. הרי מי מאיתנו לא היה רוצה לדעת מה צופן לו העתיד?  האם לכל מה שנקרה בדרכי, יש השפעה למה שיקרה בעתיד? האם אני יכול לעשות משהו, כדי שבטוח החיים שלי יהיו "תותים"? ביחד נכיר מספר עובדות מתוך מדע הרוח – התורה הכתובה ומתוך מדע ההתנהגות – הפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות. הנשמה שלנו בוחרת לחזור לעולם, לגלגול נוסף במטרה לתקן. תיקון (קבלה) הוא מעשה שנעשה בהתאם לתפיסה יהודית-מיסטית, באמונה שלמעשים לא ראויים יש השלכות רעות על העולם, הפיזי או הרוחני; מעשה זה (התיקון) נועד לתקן השפעות אלה. מכן, שהעולם נברא לנסות בו את האדם. עמידה בניסיון היא מטרה עליונה של קיום האדם בעולם, שהרי לפי תוצאותיו של הניסיון נקבע מעמדו של האדם וערכו בעולם הזה. התיקון שהאדם עושה הוא מהותו ומשמעותו בעולם. שהרי, נבראנו בצלם אלוקים. לשמר את שברא ולהמשיך את הבריאה למען כלל הבריאה כולה. יחיד הוא האדם היכול לבחור דרך אחת מבין כמה דרכי תגובה אפשריות לכל מצב נתון. הבחירה של דרך ההתנהגות אינה קבועה בהכרח מראש בהתאם לטבעו, אלא ניתנת להישקל ולהיקבע ע"י רצונו החופשי. שהרי אם לא כן, בשביל מה יבואו חוקרי מדעי ההתנהגות, שכל מטרתם לתת נקודות אחיזה לכך שיש לו לאדם את יכולת הבחירה להתנהגות נאותה שתטיב עימו ועם הסביבה. הטבע כולו כפוף לחוק סיבה – תוצאה. חוק זה עומד ביסודו של המדע. לפי חוק זה אנו מניחים שכל תופעה נובעת מסיבות שקדמו לה, והסיבות גורמות לתופעות הנובעות מהן. תפקידו של המדע הוא לגלות את הסיבות הקודמות לכל תופעה. כאשר אלה מתגלות, אנו קובעים חוק טבע האומר שסיבות אלה מביאות לתופעה מסוימת. גורם מאבחן, כמו עננים שחורים בשמים, כולנו יודעים להסתתר כי עוד מעט ירד גשם. ילד קטן חוזר מבית הספר יצפה שאמא שלו תקבל אותו בבית. כי ככה אמור להיות. לפחות בעבר הרחוק מאוד, ככה היה ברור. אמא מחכה לילד שחוזר מבית הספר וארוחת צהרים חמה מחכה. עם השנים גם חוק זה נשבר. מה גורם לשינויים של חוקים ברורים? חוקי ההתנהגות גם הם משתנים. הפסיכולוגיה עוסקת אומנם בחקר התנהגותו של האדם ובקביעת חוקיה, אך חוקים אלה אינם מוחלטים. מבחינה סטטיסטית נוהגים באמת רוב בני האדם כנאמר בחוקי הפסיכולוגיה, אם משום שבחירתם החופשית קבעה כך, או משום שלא הפעילו את רצונם החופשי והניחו לטבעם להנחותם. התגובות של בני האדם אינם צפויות מראש והמדע מאפשר לנו לשלוט בשינוי התנהגות, שלא נכונה לאדם ולסביבתו (התנהגות לא נאותה) ולשנותה להתנהגות שתורמת ומטיבה לאדם. כואב לחשוב שאנחנו מכונות התנהגות, ושכל מעשינו מוכתבים על ידי תכונותינו שירשנו מהורינו או חונכנו להן על ידי הסביבה (עיינו בספרי "גילגולו של חינוך").  האמת היא כי למרות תכונותינו, תמיד קיימת האפשרות של הפעלת רצוננו החופשי שאינו כפוף לשום דבר שקדם לו. זוהי הבחירה בה מתמקד ייחודנו כאדם. בכל ניסיון ניתנת לאדם ההזדמנות לבטא את נשמתו. אין מסכמים חייו של אדם על פי מספר מנות העוף שאכל וכוסות התה ששתה, אלא על פי מידת ההוצאה מן הכוח אל הפועל של היכולת העליונה שניטעה בו (עשה ואל תעשה). העולם (היקום) מאפשר לאדם ניסיונות באופן  אינטנסיבי ויעיל להפליא. בכל ניסיון בחיים (צומת), אפשר שנמצא הוראה ועצה במה לבחור וכיצד לנהוג. אתה חופשי לבחור בדרך המוכתבת  על ידי תכונותיך, טבעך ויצריך. חשוב שתבין שכל דרך שתבחר תלמד אותך לעתיד. לכל דרך שתבחר יש מחיר ויש רווח. אפשרות בחירה זו ניתן לנסח גם אחרת: אתה חופשי לא לבחור ואז ממילא תנהג בהכרח לפי התכתיב של חלק מחומר שבך, חלק הבעל חיים שבך. כך שחשוב לשקול היטב את צעדך, כשאתה מכיר את עצמך ויודע מה היכולות שלך להתמודדות עם התוצאה מעשיה זו או אחרת שתבחר לעשות. מי שסבור שהניסיון האחרון בו הוא נתקל הזדמן לו לפני חודשים אחדים, הרי שבמשך זמן זה לא ידע כלל שבינתיים נבחן בכמה רבבות של ניסיונות. האומנם מאמינים אתם שאנו בונים  את מהותנו הרוחנית רק בניסיונות מסדר גודל של עקדת יצחק? או עבודת הפרך במצרים? כאשר אדם חי את יומו על עשרות ארועיו שכל אחד מהם בחן אותו בניסיונות רבים, והוא מתקשה להיזכר מתי לאחרונה קרה לו ניסיון כלשהו, אין צורך בכישרון רב כדי לנחש שלא עמד בניסיונות עם בחירה חופשית ערכית אלא פעל כאוטומט בתכתיב מתוכנת של טבעו. אז, אנחנו צולחים אוקיינוס של ניסיונות. מצב כלכלי קשה, נעזרים בעמותות עזרה. מתגרשים. חווים אובדן של הורים, דודים. פיטורין. ילדים כועסים. פרידות ובגידות. ניתוחים ומצבים בריאותיים קשים מנשוא. כל אחד מהניסיונות קשים.  וצלחנו. עברנו את כולם. ואז, פתאום מגיע עוד ניסיון. וואו, מה לא מספיק? מי מחליט מה מספיק? למי מספיק? אל תזלזלו בכוח הנשמה שלכם שהצליחה לצלוח את אוקיינוס. וגם אם עומד לפניכם ניסיון שנראה לכם הכי קשה שבעולם, תאמינו בכוח הנשמה. תאמרו לה ולכם "צלחתי את האוקיינוס, לא אטבע באגם". זיכרו "הכל לטובה". הביטוי "הכל לטובה" הוא מגמרא מפורשת (ברכות דף ס, עמוד ב) על רבי עקיבא. כל מה ששולח ה' לאדם הוא לטובתו, ואפילו ייסורים קטנים ביותר נועדו לכפרה על עוונותיו במטרה להביאו שלם ומתוקן לגן-עדן.בעולם הבא רואות הנשמות שכל מה שנעשה, נעשה לטובה. אפילו הייסורים הקשים ביותר, מטרתם להטיב איתנו. בעולם הזה ובעולם הבא. למען חיינו והצלחתם עלינו להיות מודעים לניסיונות. עלינו לזהותם בתוך שטף החיים הרגיל. עלינו להוקיר את הכוח שלנו להתגבר על הקשיים.  כדי לדעת מה נדרש מאתנו בכל ניסיון ומהן דרכי ההתנהגות הנאותות עלינו להיות קשובים לצרכים שלנו ולסובבים אותנו במקביל. עשו הכל למען הצלחתכם. בריאות איתנה ואהבת חינם. עשו מעשים טובים וקבלו באהבה את הניסיונות הנקרים בדרככם, כי למענכם מתקיימים המה.

השלכות נפשיות – מיסטיקה, פסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות בנשימה אחת.

הברכה בימי הולדת: "שתזכה למעשים טובים ומשמעותיים בחייך". ברכה שלכל הדעות משמעותית, כי כולנו מבינים שעשייה משמעותית מביאה לאושר גדול, לחווית הצלחה, מקפצה לעשייה נוספת, מוטיבציה להמשכיות בעשייה חיובית ועוד.
הברכות והאיחולים ביום ההולדת נועדו לזרוע אנרגיות חיוביות. לאחרונה אנו מקבלים הנחייה לא לברך בדרך השלילה. לא לאמר: שרק תצליח להתגבר על הקשיים, או שלעולם לא תחלה, או שלעולם לא יפטרו אותך. האיחולים לא יזכירו שלילה. ברור שדרך זו הגיעה לאחר חשיבה יתרה שאם נעסוק בשלילה, השלילה תגיע בדלת האחורית, כפי שנאמר "כאשר יגורתי". כך שאנחנו מסכימים שתמיד צריכה להיות חשיבה במה אנו עוסקים ובמה אנו מעסיקים את מחשבותינו.
הגיעו אלי מטופלים שעסוקים מאוד בארוע זה או אחר שחוו במהלך חייהם. הארוע התרחש בילדותם, בבגרותם, בנקודות זמן שונות בחייהם. כתבתי את כל המקרים וניתחתי את הסיטואציות ברמה המעוגנת במדעי ההתנהגות. מצאתי שלכל המקרים נקודות תואמות : מתי, אייך וכמה. הסיטואציה (הארוע הטראומטי) מהווה גורם התנהגותי מעכב לכאן ועכשיו.
מדעי ההתנהגות מנתחים ארוע התנהגותי באבחון הסיבה הגורמת לתוצאת ההתנהגות. מה הביא אותי לנהוג באופן שבו נהגתי. מה שאומר באופן חד משמעי ולא משתמע לשני פנים, שאם נהגתי באופן זה או אחר, הסיבה להתנהגותי המעשית, שאותה ניתן לכמת בערכים נאותים או לא נאותים, תלויים בגורם שאני ורק אני נתתי לו להשפיע עלי ברמה שיגרום לי לנהוג כפי שנהגתי.
ואם כך המדע אומר, מי אנחנו שנאמר אחרת. זה אומר שעל מעשיי שלי, עלי להלקות את עצמי ונשמתי שגרמה לאותו "גורם מובחן" להיות לי מנתב להתנהגות זו או אחרת. להביא עצמי לרמת דיכאון של הלקאה עצמית. שנאה גדולה לנשמה שהביאה אותי ליישם מעשה נוראי.
הרוחניות, שכל מטרתה העצמת הנשמה ולא דישה ב"למה זה קרה לי", תתמקד בגורם המוטיבציוני שגרם לאותו גורם מאבחן להשפיע עלי ולהביאני לידיי מעשה. שוב דישה ב"למה" .
רבותיי זה לא רלוונטי. אנחנו צריכים להבין ש"לא בוכים על חלב שנשפך", או יגידו בערבית "אילי פת – מת." ~ מה שעבר – מת, מה שהיה – היה. המבט תמיד קדימה. אני צומח. אני מוצא את האור ואליו אני מכוון את הצמיחה העתידית שלי. אני מוצא את סביבת החיים הנכונה שלי כפרח לפרוח. מוצא את הגנן הנכון שידע לתת לי את המינון הנכון של הדשן והמים להם אני זקוק. אדם אחד שיאמין בי, שילך איתי יד ביד אל האור.
ואם נעזוב את הבוטניקה לרגע ונחזור להיותנו בני אדם. חקר האישיות (הפסיגולוגיה החברתית) וחקר ההתנהגות (מדעי ההתנהגות) טוענים שאנחנו מחוזקים מהסביבה. הסביבה היא שמעודדת אותנו למעשים ולחוויות. כשאנחנו מוצאים את עצמנו סביב מספר גדול של אנשים שיאמרו לנו שהמקרה שחווינו בחיים נוראי. שיעצימו את המקרה ויגידו "על זה אני לא הייתי מוותר" – ככל שנשמע את העצמת החושך לממימדים ש"איך אתה חיי עם זה"? = לא נחייה! נכנס עמוק יותר למקרה וכך גם ייחרט המקרה יותר בנשמתנו. העצמת המקרה הלא טוב שעבר חברנו, אדם שאנחנו אוהבים חייב לקבל פרופורציות של הישרדות, של "עברנו את פרעה נעבור גם את זה".

הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להכנע. (קובי לוריא)

בכל מקרה לגופו. חשוב שימצא האשם שהיה שם ועודד אותנו לעשות את המעשה הלא נאות. אבל ואבל גדול, את האשם ימצאו העושים במלאכה. אנחנו מיד צריכים למען יקירנו לחפש את האור, לצמוח ולהתפתח הלאה. ללא דישה באשם ובחייו. הוא את שלו יקבל, אם אנו מאמינים בבורא עולם, בורא עולם ידאג לעשות צדק בדרך שלו. אם נאמין באנשי הצדק והאחראים על ביטחוננו, הם ידאגו. תפקידנו להעצים את עצמנו ואם הנפגע הוא בן, בת, חבר, חברה, מיד להיות 100% שם בפרופורציות והמשך חיים נורמטיביים ומיטיבים. מציאת האדם שגרם לשקית החלב להישפך על הרצפה לא תאפשר לנו למזוג לכוס הקפה הבא את קמצוץ החלב המתבקש. כן כולנו ננסה ללמוד להבא אייך ננהג אחרת שנמנע משקית החלב להשפך.
עברתי בחיי לא מעט. הדישה בחושך לא מסייעת להרים ראש ואף גורמת לנפש הפגועה לפתח מחלות פיזיולוגיות. צאו מזה. כמה שיותר מהר. הרימו ראש. נר קטן מאיר חשכה גדולה. זה תפקידכם בעולם – להאיר ולכוון לטוב.

התנהגות מיטבית

באדם פועלים כוחות רבים ושונים, תכונות ומידות טובות ורעות, דחפים ויצרים, תשוקות וצרכים. נניח שכוח אחד מכוחות אלה פועל להניע אותו לעשות דבר מה שהוא גם יודע שלא צריך לעשותו, כי פעולה זו לא תטיב איתו. אבל לצערו פעול בו דחף לעשותו.
ברגע זה עליו לגייס את כוח הרצון המופשט שלו, את כוח הבחירה שלו, כדי לעכב ולרסן את הכוח הזה המניע אותו לפעולה שלילית. על מנת לעשות את הפעולה המעכבת עליו להשתמש בכוחות מהצד החיובי והמיטבי שבו (כי בכל אחד יש גם הרבה בצד הזה) ולהטות את הכף. לדוגמה: במקרה שפעולה כמו עצלות מעכבת אותו מלעשות מה שצריך לעשות. הוא יגייס את כוח הרצון שבצד החיובי לעכב את כוח העצלות המשתלט עליו. אדם ששולטת בו מידת העצלות הוא לעיתים אדם טוב לב. אז כשאותו אדם אינו רוצה לקום לעבודה אבל חבר לעבודה יתקשר ויאמר לו "אחי, אני כל כך צריך את עזרתך", הבן אדם יקום במהירות ממיטתו וירוץ למקום העבודה לעזור לאותו חבר, כי יש בו מידה של טוב לב.
מידת טוב ליבו של האדם שימשה ככוח מדרבן לשרת אותו במקרה של אותה עצלות שהשתלטה עליו.
בגישה הרוחנית/התנהגותית המכירה את נבכי האדם ניתן למצוא מול כוח שללי הפועל באדם איזה שהוא כוח אחר שניתן לגייס אותו ככוח נגדי. ברגע שניתן המקום לטוב הלב לפעול ולהתגשם, לא נותר ולו פינה קטנה לעצלות. ומן הסתם שתכחד.
הגישה הוכחה כמדעית לגילוי משתנים סביבתיים המשפיעים על התנהגות בעלת משמעות חברתית, ויישום טכניקות לשינוי התנהגות.
בעולם יש חוקיות וסדר, אירועים לא מתרחשים באקראיות. כל תופעה מתרחשת כתוצאה מאירועים אחרים. מדענים צריכים להמשיך להטיל ספק ולשאלות שאלות לגבי דברים המתייחסים אליהם כאל עובדה. להתייחס לכל מידע כזמני עד שיתברר מידע חדש. אין להיצמד לאבחונים פסיכו/דידקטיים לא למספר חודשים ובטח לא לשנים. ברור היום מעל לכל ספק בגישה לחקר ההתנהגות כי קיים מימד מנטאלי שאינו שונה מהמימד ההתנהגותי, אלא מהווה מראה.
מנטליזם מניח שתופעה במימד "הפנימי" גורמת ישירות, או לפחות מתווכת חלק מההתנהגויות, אם לא את כולן. מנטליזם נשען על :
מבנים היפותטיים (Hypothetical Constructs) – מונחים תיאורטיים שמניחים על קיומם, אך לא ניתן לצפות בהם (רצון חופשי, זיכרון, עיבוד מידע וכו').
ביהביוריזם רדיקלי מנסה להסביר את כל ההתנהגות האנושית, כולל אירועים פנימיים, כגון רגשות ומחשבות.
הנחות מרכזיות לגבי טיב האירועים הפנימיים:
מחשבות ורגשות הם התנהגות סמויה. התנהגות המתרחשת בתוך הגוף נבדלת מהתנהגות אחרת רק באי הנגישות שלה.
התנהגות פנימית מושפעת מאותם משתנים כמו התנהגות גלויה.
ההתנהגות הסמוכה ביותר להופעת המחזק – היא זו שתחוזק.
אנחנו כולנו אנושיים. יש בנו רגשות. הכרות עם הילד/ה, האיש/ה שמולנו. הבנה של נבכי נשמתו (אם רק נרצה בטובתו), נסייע לו להשתמש בצדדים/במידות הטובות שלו למען הכחדת אותן מידות המעכבות אותו מהצלחה.
אנחנו כבוגרים בעלי מודעות, מסוגלים להיות המחזקים. המנחים. המדריכים. לשבח ולהלל את המידות הטובות. להאיר בכל אחד שלמולנו את המידות החיוביות שבו. מחזק הניתן לאחר עיכוב של מעל 3-4 שניות מרגע ההתנהגות – יהיה פחות אפקטיבי. היו פרקטים. היו ערניים ושלחו מחמאות, אור ואהבה למעשים הטובים שסביבכם.
כתוצאה מהיסטוריית החיזוקים אדם לומד להגיב יותר בנוכחות הגירוי המבחין לעומת בהיעדרו. אדם לא צריך להבין או להיות מודע לכך שמיושם חיזוק על מנת שתהליך של חיזוק יתרחש.
הכוח להבאת האור לחייו של האדם ו/או הילד שנמצא למולנו בידיים שלנו. היו "אם ואחות" לכל מי שסביבכם. לא סתם כל ישות שמגיעה לרדיוס בו אתם נוכחים, מגיעה.

מהו הכוח (האנרגיה) המניע אותנו לפרשנות של הנסיבות שמובילות להתנהגות זו או אחרת?

המודל הפסיכוסקסואלי הוא מודל התפתחותי פסיכואנליטי שהוצג על ידי זיגמונד פרויד. המודל מתאר את התפתחות הילד כתהליך המורכב משלבים עוקבים, כאשר בכל שלב קיים אזור ארוגני שבו מרוכז הליבידו (האנרגיה המינית) של הילד. אחד משני הכוחות המניעים את הנפש. הליבידו איננו יצר המין כפשוטו, אלא מכלול גורמים המשפיעים על עיצוב האגו, ושמקורם בדחפים מיניים מולדים ונרכשים כאחד.
הפרשנות למילה לִיבִּידוֹ אינה מסתפקת ביִצרה. תשוקה, תאווה, יֵצר המין.
התוספת לפרשנות היא בכלל האֵנֶרגיות הנפשיות שבאדם.
כמו כן, ידוע לנו שעל פי מודל זה, כל שלב מאופיין בהתנהגויות ובקונפליקטים, שאם לא יבואו על פתרונם הראוי לא יאפשרו לילד להמשיך את התפתחותו כראוי וייצרו קבעון (פיקסציה).
כמובן שאנו עוסקים בהתפתחותו הנפשית של הילד. העיסוק בפסיכולוגיה יכול להיות מדעי, אם נבחין בשכפול. שדבר אחד קורה בשלב מסויים יכול להופיע שווה בשווה במקרה אחר – ילד אחר. השאלה שנשאלת האם האופק שאני רואה הוא אותו אופק שאתה רואה? האם כל דבר נראה נתון למדידה ולכמות. האם האנרגיות הנפשיות של האדם הן מדידות ברמה שמדד פרוייד את ההתנהגויות המיניות של הילד מאז נולד?
נתייחס למדעי ההתנהגות שהם מדידים. יש אפשרות לראות באופן ברור ביותר כיצד מועצמת התנהגות לא נאותה ע"י חיזוקים מהסביבה. בלא אותו ניתוח התנהגות מדיד לא היה זה מאובחן כשלב במדעי ההתנהגות. ביהביוריזם (אנגלית. Behaviour – התנהגות) זוהי גישה מערכתית לחקר התנהגות האדם ובעלי החיים. היא טוענת שכל ההתנהגות מורכבת מרפלקסים (תגובות לגירויים מסוימים מהסביבה החיצונית או הפנימית), ואופרנטים (סוגי התנהגות שמתרחשים באופן ספונטני בתנאים כלשהם וגם כן – נשלטים על ידי גירויים מהסביבה החיצונית ואו הפנימית). הביהביוריסטים מקבלים את חלקה החשוב של התורשה הגנטית בהתנהגות, אך הם מתמקדים בעיקר בגורמים הסביבתיים.
נתמקד ברשותכם באופרנטים ובאנרגיות. האם אותם סוגי התנהגות שמתרחשים באופן ספונטני נגרמים ע"י הסביבה בלבד או שהם גם "גנטיים" כי האנרגיה היא המניע שמביא את הגורם- הסיבה לתוצאת ההתנהגות להראות אחרת לי ולך, ולכן גם תוצאת ההתנהגות תהא אחרת.
לפי הפיזיקה, האנרגיה על צורותיה השונות סובבת אותנו, היא המקור לכח המניע גופים, היא החום, היא מה שיוצר את הזרם החשמלי, את זרם המים, את אור השמש ועוד. אבל אין אחד מאיתנו שלא מדבר היום על
"אנרגיות חיוביות" / "אנרגיות שליליות". משמע שאנחנו באופן כל כך ברור לקחנו מושג מדעי – מדיד ויצרנו אשלייה? המונח רוחניות הוא שם כולל למספר גישות לפיהן העולם אינו מסתכם רק באנרגיה, חומר, ותודעה, וכי קיימים מאפיינים נוספים לקיום כגון תכלית, נשמה, גמול, שכר ועונש, קארמה, גורל, רוחות (spirits).
המונחים נפש (mind) ותודעה (consciousness) נזכרים לעיתים בחיבורים הקשורים במושג הרוחניות וזוכים שם לפרשנויות מגוונות, אם כי הם נחקרים מאד גם בשיח המדעי (בפרט בתחומים מדעי המוח ונוירופסיכולוגיה).
כך שהנפש שלנו, כשהיא נמצאת במודעות, יש בה אנרגיות חיוביות. אותן אנרגיות המניעות אותנו לראות בסיבות או נכון יותר בנסיבות גורם להתנהגות מיטבית או לצערנו התנהגות שאינה מיטבית להצלחתנו.
אז כשפרוייד טען בפסיכואנליזה שמדובר בכלל האֵנֶרגיות הנפשיות שבאדם. וסקינר טען שהמניע הוא זה שמביא אותנו להתייחסות שונה לנסיבות… הם שניהם דיברו על אותה אנרגיה (רוח האדם – הנשמה הנצחית) שמהווה גורם מכריע בהגיענו לכל סיטואציה שנקראת בחיינו. ואם כך העניין זה הזמן לקרוא את הספר שלי "גלגולו של חינוך" ולהבין את מקומה המשמעותי של הנשמה שלנו בחיינו. ההבנה כיצד לעבר של הנשמה, שהיא המקור לכח המניע גופים, היא החום, היא מה שיוצר את הזרם החשמלי, את זרם המים, את אור השמש בעולמנו, יש השפעה כל כך גדולה על ההתנהגות שלנו. אותה התנהגות שמביאה אותנו להישגים שלנו או לאי הצלחה שלנו בהגשמת חלומותינו.