השבוע הוזעקתי ע"י הורים מודאגים שצפו בבתם בת השנתיים וחצי משתוללת על הריצפה ובועטת בספה, בכיסאות שסביבה. ההורים מספרים שתופעה זו של התנהגות החלה לפני יומיים והם לא מכירים את ההתנהגות הזו. האמא: "מדובר בילדה מאוד רגועה, ורבלית, יודעת להביע ולדרוש כל מה שהיא חפצה בו". האבא: "בכי, רק כשבאמת נפצעה או כאב לה משהו".
הוזמנתי לפגישה כמנתחת התנהגות. ג'ון ב. ווטסון (1878-1958) היה האיש שביסס את מעמד הביהביוריזם בעולם. ביהביוריזם, או הגישה ההתנהגותית היא תאוריית למידה מרכזית בפסיכולוגיה, הקוראת להתמקדות בחקר ההתנהגות הגלויה של האורגניזם, ובדרך לעצבה. מקור השם "ביהביוריזם" הוא מהמילה behavior שפירושה התנהגות. הביהביוריסטים שאפו להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, ההתנהגות ולמידתה. הביהביוריזם של ווטסון ידוע בשם פסיכולוגיית גירוי – תגובה Stimulus-Response Behaviorism פסיכולוגיית S-R מתמקדת בהתנהגות נצפית ולא בעמדות או תהליכים רגשיים.
ההורים הזמינו אותי כמנתחת התנהגותABA (Applied Behavior Analysis). תחום מדעי אשר עוסק בהבנה ובשיפור התנהגות אנושית. גישה מדעית לגילוי משתנים סביבתיים המשפיעים על התנהגות בעלת משמעות חברתית, ובהתאם לכך – יישום טכניקות לשינוי התנהגות. קשר פונקציונאלי בין התנהגות לבין אירועים המתרחשים בסביבה בה פועל המתנהג.
מטרות הפגישה הייתה זיהוי והגדרת התנהגות (או התנהגויות) המטרה לשינוי. זיהוי המשתנים המשפיעים על התנהגות המטרה. ומשם לצאת לניתוח התנהגות כשאני אוספת מידע על סביבתו של המטופל (משאבים, אחרים משמעותיים, תליות מתחרות ועוד) ועל מחזקים / מענישים פוטנציאליים בהם ניתן יהיה להשתמש בבניית תוכנית התערבות.
כשאנחנו רוצים לשנות התנהגות אנחנו למעשה מביאים את המתנהג להתעמת עם הדחף שלו להתנהגות שאנחנו המבוגרים יודעים שמזיקה לו ולסביבה למען החינוך שבו אנו חפצים. כשילד מתנהג משתולל בסלון ומפריע לנו לנהל שיחה, אנחנו שולחים אותו לחדרו. הילד בוכה, הילד מאוכזב מאיתנו ולעיתים גם צועק "אני שונא אותך", למרות זאת אנחנו עיקשים במטרה לחנך את הילד להתנהג יפה ולכן אנחנו רואים בשלב זה של העימות בין הדחף של הילד להתנהגות לא נאותה לבין החינוך בו אנו חפצים, שלב הכרחי ואנחנו עיקשים במטרה.
לשינוי התנהגות ישנם פרוצדורות (תהליכים) שונים. מנתח ההתנהגות יודע לבחור את הפרוצדורות שיביאו לשינוי ההתנהגות בדרך הנכונה ביותר לאישיות הילד/ה. בזמן ניתוח ההתנהגות, בזמן שמנתח ההתנהגות בוחן את ההתנהגות ועוקב מתי מתבצעת ההתנהגות (מה קורה לפני ההתנהגות? מה קורה אחרי ההתנהגות?), אייך מתבצעת ההתנהגות (מה קורה לילד בזמן ההתנהגות, האם הוא פוגע בעצמו, בסביבה? האם משתמש בחפצים או רק באברי גופו?) וכמה פעמים ביום? בשבוע?
את כל השאלות שרשמתי למעלה אני שואלת את ההורים. למחרת הגעתי לגן לראיין את הגננת. וגם צפיתי בילדה בזמן ששחקה בפינות המשחק השונות בגן. מדובר בילדה מאוד חברתית. בזמן הצפייה שמעתי ילדה אחרת בפינה אחרת בוכה. אותה ילדה נשכבה על הריצפה והחלה לבעוט במיטת הבובה בפינת הבובות. הגננת מהרה אליה, הרימה אותה מהרצפה ואמרה לה: "אני יודעת מה את רוצה, אני אתן לך סוכריה על מקל, נכון? אל תתנהגי ככה, הנה את נרגעת". כל הילדים בגן, לא רק הילדה שבאתי לצפות בה התבוננו במקרה. חלקם הפסיקו את המשחק ששיחקו בו והתיישבו בעצב על הריצפה. עקבו אחר הגננת שהולכת לתת לילדה סוכריה על מקל.
עוד באותו יום חזרתי לבית ההורים. שאלתי אותם: "כשהילדה שלכם נזרקת ככה כמו שתארתם על הריצפה, בוכה ובועטת, היא מבקשת משהו? מה בכל זאת מרגיע אותה?" האמא מיד שלפה: "היא כל הזמן מבקשת סוכריה על מקל, זה משהו שאני לא אתן לה, זה מסוכן".
הכינותי מראש סוכריה על מקל בתיק. ביקשתי מההורים לקרוא לילדה לשיחה קצרה משותפת. כתבתי לאמא לשאול את הילדה "איזה ממתק את הכי רוצה בעולם?" הילדה אמרה: "סוכריה על מקל". צחקתי ואמרתי: "יש לי סוכריה על מקל בתיק, אני יודעת שזה מסוכן לילדים קטנים" (כי ידיעתי שזה מה שחשוב להורים לשקף לילדה). הוצאתי את הסוכריה וביקשתי מהאם להסביר לילדה, מדוע סוכריה על מקל לדעתה מסוכנת בגיל זה. האם הסבירה שבזמן מציצת הסוכריה לפעמים הסוכריה כשהיא עדיין גדולה ניתקת מהמקל וילד קטן יכול לבלוע סוכריה שגדולה מקנה הבליעה של ילד בגילה. זה בכלל לא משנה אם כאדם אני מאמינה במה שהאם חוששת ממנו או לא. מה שחשוב שהילדה הבינה שבגיל ארבע ליום ההולדת שלה היא תקבל שקית של סוכריות על מקל. שאין צורך להיזרק על הריצפה על מנת לקבל סוכריה על מקל. ובטח לא לבעוט בחפצים. מקרה שלנו הכל עבר מושלם. אבל גם אם הילד לא כל כך מקבל, ההורה חייב להיות עיקש במה שהוא מאמין בו, הוא המבוגר האחראי ולקבל ולהכיל את שלב העימות שחווה הילד, עד לחינוך המתבקש.
ההתנהגות של הילדים שלנו, היא התנהגות נלמדת. מנתח התנהגות, מגיע על מנת לאבחן את מקור ההתנהגות, הגורם. שינוי הגורם להתנהגות, משנה את תוצאת ההתנהגות. חשוב מאוד לא להשאיר חלל ריק. למלא את הצורך שמהווה גורם להתנהגות בגירוי חיובי וממלא. הילדה יודעת שהיא תקבל את הממתק בגיל מאוחר יותר. ואם היה מדובר בממתק שאסור בתכלית האיסור, ניתן לשכנע את הילד להחליף בממתק אחר. שיחת הבהרה, כשאנחנו מבינים מה הגורם להתנהגות, מסייעת לשנות התנהגות.