חודש: פברואר 2020

מי מאתנו לא צמא לקצת חופש? מי מאיתנו לא מאמין שחופש, יקרב אותנו אל בן או בת הזוג ויגבש את המשפחה? עם זאת, רבים מאיתנו פוחדים שהחופש ישבש את השגרה המוכרת.  יטלטל את המסגרת המתנהלת כל כך יפה ונכון. איך נעשה נכון שאותה יציאה לנופש תעצים והווה עוד חוויה חיובית בזוגיות ובמשפחתיות הרוקמת עור וגידים?

החופש מסמל את היציאה מהמסגרת. חשוב שנבין שהתנהגות נאותה בין בני הזוג, אינה מסווגת למסגרת ביתית בלבד. בטרם יוצאים לנופש חשוב לשבת לשיחה ממוקדת מטרה. סיכום נכון ומתוכנן גם לגבי התקציב וגם לגבי ההתנהגות המתבקשת. קובעים מראש את התקציב המוקצב לנופש. רושמים את הפעילויות שאתם מתכוונים לעשות מהיציאה מהבית ועד החזרה. מעריכים את גובה ההוצאה לכל פעילות. מסכמים את כלל ההוצאות הנ"ל ובודקים אם יש מקורות מימון מתאימים. התאימו את תכנית הפעילויות ליכולת ולאפשרויות. אל תצאו מפתח הבית, עד שלא גיבשתם דעה משותפת בעניין ההוצאה.

שבו ונסחו ביחד מסגרת של "חוקי נופש" שתאפשר לכם ליהנות מפריבילגיות של חופש תוך שמירה על הקווים האדומים שלכם כזוג המתנהל נכון במסגרת הביתית. הקווים האדומים נועדו לשמור עליכם שלא תיפגעו או תפגעו בשלום הבית שלכם. הכבוד ההדדי ישמר גם בימי שגרה וגם בימי נופש, כאן אין שינוי! השתדלו שרשימת הכללים הזו תהיה ברורה וקצרה.

אתם רוצים  ליהנות כמה שיותר בנופש והמטרה שתהא לכם חוויה נעימה. חשוב לשמור על מסגרת התקציב שקבעתם, להתאים את הגבולות ולהגמיש בהתאם ליכולות הכלכליות.  גבשו בינכם מה המסגרת ההתנהגותית עוד בטרם ארזתם את המזוודה. תגיעו לתמימות דעים, מה המשאבים ומהם הקווים האדומים שלכם. אל תשאירו מקום לוויכוח בזמן השהות בנופש. שיתוף פעולה ותכנון הוא תנאי הכרחי להצלחת הנופש. תחליטו על מה קריטי לכם לשמור ועל מה אתם מוכנים להתגמש: שעות שינה, שעות מסכים, אירוח חברים, ארוחות  ועוד. בזמן השיחה, כבדו את מה שחשוב לצד השני. בררו ביניכם מה הכי חשוב לכם ואיפה אפשר לוותר או להתגמש, אל הנופש צאו מגובשים.

אם אל הנופש שלכם מצטרפים הילדים. אחרי שהתגבשתם אתם, שתפו את הילדים במטרת השיחה: איך ניצור חופש נעים יותר ובטוח? חשוב להקשיב הקשבה יתרה לילדים ולציין את כללי ההתנהגות החשובים שהם מעלים על דף. משם הדרך סלולה לנופש מושלם.  ככל שהילדים מעורבים יותר בהכנת הטבלאות והרשימות, כך המודעות שלהם לסדר היום מתחזקת. חשוב גם לעבור עם הילדים בכל ערב על סדר היום המתוכנן למחר. סדר יום ברור וידוע מראש מרגיע ועוזר לילד לווסת את עצמו.

יצאתי לסוף שבוע בים המלח. סוף שבוע שהוזמנתי להרצאה בפני קבוצות מאורגנות שהגיעו למלון בים המלח. בקבוצות היו הורים עם ילדים. "מה שלא לשמה, בא לשמה". הגעתי למלון והקבוצה של ההורים עם הילדים הגיעו באוטובוס למלון. הילדים ירדו מהאוטובוס, רצו אל לובי המלון בצהלות שמחה, מיהרו לפינת הכיבוד הקל ו… אתם מתארים לעצמכם מה היה שם – סדום ועמורה.

החופש מסמל את היציאה מהמסגרת. חשוב שנבין שהתנהגות נאותה אינה מסווגת למסגרת חינוכית או ביתית. בטרם יוצאים לנופש חשוב לשבת עם הילדים לשיחה. לא להנחית על הילדים סט של כללי התנהגות. שבו איתם ונסחו ביחד מסגרת של "חוקי נופש" שתאפשר להם ליהנות מפריבילגיות של חופש תוך שמירה על הקווים האדומים שלכם אותם אתם מנחים. הקווים האדומים נועדו לשמור עליהם שלא יפגעו ושהנופש יעבור בשלום.ענייני בטיחות, והתנהגויות פוגעניות כמו אלימות, פגיעה ברכוש, כבוד לאחים ולהורים וכדומה ישמרו גם בימי שגרה וגם בימי נופש, כאן אין שינוי! השתדלו שהרשימה הזו תהיה ברורה וקצרה.

ילדים רוצים ליהנות כמה שיותר בנופש והמטרה שתהא להם חוויה נעימה. מה שמסבך את העניין, הוא שבהעדר מסגרת חלופית, נוצר המון פנאי לא מנוהל שצריך למלא.ילדים רוצים לעשות בנופש מה שבא להם, לפרוק עול, קצת לשבור את הכלים ואת הכללים – זה נורמלי. עדיין, חשוב לשמור על מסגרת, להתאים את הגבולות ולהגמיש בהתאם לעניין.

גבשו בינכם מה המסגרת ההתנהגותית עוד בטרם כינסתם את הילדים. תגיעו לתמימות דעים, מה המשאבים ומהם הקווים האדומים שלכם. אל תתווכחו בנוכחות הילדים . שיתוף פעולה הורי ותכנון הוא מודל מופת לילדים שלכם. תחליטו על מה קריטי לכם לשמור ועל מה אתם מוכנים להתגמש: שעות שינה, שעות מסכים, אירוח חברים, ארוחות, ממתקים ועוד. בזמן השיחה, כבדו את מה שחשוב לצד השני ועם זאת אל תשכחו שאתם המבוגרים האחראים ואתם יודעים מה נכון לילדים. בררו ביניכם מה הכי חשוב לכם ואיפה אפשר לוותר או להתגמש, בואו מגובשים לשיחה עם הילדים. קחו בחשבון שהם יבדקו גבולות וינסו אתכם.

בזמן השיחה, שתפו את הילדים במטרת השיחה: איך ניצור חופש נעים יותר ובטוח? חשוב להקשיב הקשבה יתרה לילדים ולציין את הכללים החשובים שהם מעלים על דף. משם הדרך סלולה. לגבי שינה, ארוחות, חברים ומסכים תנו לילדים את המקום לקבוע את הכללים כשאתם שמים גבולות להתנהגות, שיכולה להביא למצב של פגיעה במסגרת הנופש עליה חלמתם. הדגישו את הקווים האדומים.

ככל שהילדים מעורבים יותר בהכנת הטבלאות והרשימות, כך המודעות שלהם לסדר היום מתחזקת. חשוב גם לעבור עם הילדים בכל ערב על סדר היום המתוכנן למחר. סדר יום ברור וידוע מראש מרגיע ועוזר לילד לווסת את עצמו.

חשוב מאוד  לתקשר בתוך ומתוך ההקשר ולא בתוכן. במרבית הוויכוחים שלנו אנו נוטים להשקיע בשינוי התכנים ולא נותנים דעתנו להקשר. כדי להבין את המושגים אחזיר אתכם לזמן בית הספר. הרבה מההורים מתווכחים אם כן יש לתת שיעורי בית בבית הספר או לא. הוויכוח הוא על תוכן שמשתמע מתוך ההקשר הגבוה יותר של חינוך לחיים בעתיד. שיעורי הבית הם חלק קטן מפסיכופדגוגיה המבקשת להביא את הילד/ה להיות אדם אוטונומי, השואף לממש את נטיותיו ויכולותיו ולהשיג את מטרותיו,בעל/ת כישורים לניהול עצמי. הוויכוח צריך להיות בתחום ההקשר. באיזה גיל אנו מאמינים שיש להתחיל וללמד את הילד להיות אוטונומי ולנהל את עצמו? מכיוון שהכנת שיעורי הבית שאמורים להעשות על ידי התלמיד באופן עצמאי, אינם ההקשר החינוכי אלא התוכן ליישום ההקשר.

כשאנחנו מגיעים הביתה אנחנו מצפים לזרוק את התיק, לחלוץ נעליים ולהניח את הרגליים על השולחן באקט שמסמל "סיימתי לעבוד להיום". אבל האמת היא שזוגיות היא עבודה ככל עבודה, בדיוק כפי שהורות היא עבודה. מערכות יחסים הם דבר קשה, לעיתים קשה מידי. לצפות להצליח במערכת יחסים מבלי להשקיע בה, דומה לניסיון להתקדם בקריירה מבלי להשקיע טיפת מאמץ. הצלחה בלימודים אינה מסתיימת בהשקעה בסיום זמן הלימודים בבית הספר יש המשכיות אחרי. מסגרת זוגית היא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו בפן האישי ובפן העוטף אותנו לאורך כל היום, כל השבוע, כל השנה וכל החיים.

אין הדפסת כרטיס בחלק מהשעות של הסגרת הזוגית. ההצלחה בזוגיות היא הכרה בהקשר של מהי זוגיות. הקשר הזוגי מתבסס על ההקשר של מהי זוגיות נכונה.  ויכוחים הם בלתי נמנעים. בקשרים שאין בהם ויכוחים גם חסרה בהם תשוקה ועניין הדדי. אפשר ללמוד להתווכח נכון. במבדקים שנערכו לזוגות במסגרת "מעבדת האהבה" של ג'ון גוטמן, נמצא שזוגות שמשתמשים בהומור, מקשיבים באמת לצד השני, לא יורדים מתחת לחגורה, ונמנעים מלהפוך את הוויכוח לאישי ובעל תוכן או חסר תוכן, מצליחים לצלוח וויכוחים באופן מוצלח יותר וגם מתווכחים פחות. ג'ון גוטמן מצא כי 70% מהוויכוחים בין בני זוג בעצם חוזרים על עצמם ומשקפים הבדלי גישות בין בני הזוג ולא יכולים להיפתר לעולם. ולכן חשוב להבין מהו ההקשר של אותו תוכן המביא לוויכוח וכיצד ניתן להגיע לתמימות דעים ביחס להקשר.

קשר ארוך טווח יכול להתקיים אם ישנה הסכמה לגבי ההקשרים שמבנים את הזוגיות עליה אתם חולמים. כתיבת ההקשרים לאחר שיח ממוקד ומושכל מונעת ויכוחים ומאפשרת זרימה. בזמן המיקוד בהקשר הבונה את הזוגיות שלכם, חשוב שתעסקו בחוזקות של שני בני הזוג (הקשבה, אכפתיות, הכלה, אהבה, כבוד). כאשר יש הבנה בין שני הצדדים, זהו השלב הראשון ביצירת אווירת שיתוף פעולה. שימוש נכון בהקשבה פעילה מאפשר לאנשים להיפתח, מונע אי-הבנה, ממתן קונפליקט ובונה אמון. בהצלחה.

בבית הספר "מצפה גולן", ברמת הגולן, מתקיים מדי שנה פסטיבל הוקרה לזמר העברי. מוזמנים יוצרים וזמרים שהקימו כאן את המדינה. יורם טהרלב, אבי טולדנו, יוני רכטר,ירדנה ארזי, אילנית, קובי אושרת, חנן יובל והמאמר נכתב בפסטיבל המספר 14, הוקרה לזמרת אופירה גלוסקא. על הבמה הופיעו 300 תלמידים מכתה א' ועד ח'. את תהליך הפסטיבל התחלתי לפני ארבעה חודשים. מבין הבוגרים (תמידי ו' עד ח') נבחרו מדריכים להנחיית ריקוד, תרגיל התעמלות, הנחייה ועוד. כל מדריך קיבל לידיו רשימה של כ30 תלמידים. מלבד המדריכה של חבורת הזמר שקיבלה לידיה רשימה של 80 ילדים. הקבוצות היו קבוצות רב גילאיות, שבמרביתן ילדים לא מכירים אחד את השני טרם התחלת התהליך.

שתפתי את המדריכים בדרישה הכתובה בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, מה מתבקש מדמות הבוגר/ת הרצוי/ה? וכל הפרוט: אדם במיטבו, אדם אוטונומי, השואף לממש את נטיותיו ויכולותיו ולהשיג את מטרותיו, בעל/ת השקפת עולם ערכית- מוסרית המכוונת את האדם למציאת משמעות, בעל/ת תחושת השתייכות, יכולת ליצור קשרים בין אישיים ולפעול למען הזולת, בעל/ת מודעות עצמית והנעה פנימית, בעל/ת יכולת מסוגלות וגמישות בהתמודדות עם שינויים, בעל/ת כישורים לניהול עצמי: אקטיביות, יכולת הבעה, ניהול ו-ויסות רגשות, שליטה, עצמית, מנהיגות, בחירה מתוך שיקול דעת, בעל/ת כישורים לרכישת ידע, לארגונו, ליצירת ידע, בעל/ת חשיבה ביקורתית.

במשך ארבעה חודשים הילדים בנו את תמונות המופע לפי המתבקש לסיפור חייה של אופירה גלוסקא. הבניית התמונה נעשתה בשיתוף חברי הקבוצה ובתמיכה צמודה שלי שמובילת הפרוייקט. הייתי שם בשביל לסייע בעצות לפתירת בעיות משמעת, סכסוכים בין חברי הקבוצה, הבניית תנועות וכל שהתבקש, הייתי שם בשבילם 24/7. הקשר התנהל במתחם בית הספר  ובוואטצאפ, שכל קבוצה פתחה.

במשוב שכתבו הילדים ביום הפסטיבל, בפעילות הגיבוש שבה כל מדריך קיבל כ15ילדים מקבוצות אחרות לשיח משוב. כתבו הילדים: "למדתי לקחת אחריות על עמידה בזמנים", "למדתי שאפשר להתבטא גם בריקוד". "למדתי שביטחון עצמי הוא בראש שלי ורק אני אחראי עליו" תלמידיי ה'. תלמיד ו' : "אין לי יותר פחד קהל". תלמידת ג': "גם אם מפספסים שיעורים אפשר להגשים חלום". תלמידות ד': "למדתי את שפת הסימנים ושיש דרך תקשורת עם כל אדם". "למדתי שכל קושי הוא אתגר" ועוד.

כיועצת חינוכית אני אומרת שהפעילויות המוצעות ליישום הקניית כישורי החיים כמו מצגות, הרצאות, דפי עבודה, אינם דבורניים. ילד ללא עבודה לא יוכל למצוץ את הצוף ובטח שלא ליצר את הדבש. ילד חייב לחוות את העשייה וכשהלמידה משמעותית הוא יבין ויפנים. תנו לילדים להכיר את עצמם, להתמודד. העימות בין הדחף לחינוך, הוא המשמעותי. היו שם בשבילם בתמיכה והדרכה, אל תנסו לעשות את הדברים במקומם ותפסיקו עם ההרצאות. לילדים זה לא עוזר.

הוויכוח הוא כלי חברתי בעל עוצמה (ככה אני רואה אותו); בכוחו לפשר בין בעלי-הוויכוח, לקרב ביניהם, ליישר את ההדורים; אך בכוחו גם להרחיקם זה מזה ולהגביר את הקיטוב. כפי שגדלנו באמירה ש"מטעויות לומדים", חשוב לי שנראה שמוויכוח מתעצמים. הוויכוח מאפשר לי להכיר וללמוד את האמת של הצד השני. האמת של הצד השני, היא המהות עליה גדל והתחנך במשך שנים. האמת של הצד השני היא מהות האישיות שלו. הכרות שכזו יכולה להיות מצע נכון לשיחה מקרבת ומשמעותית להמשך חיי הזוגיות.

באחד מפסקי הדין כתב השופט יעקב טירקל: "לדין – פנים זועפות, לפשרה – פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה, ההכרעה השיפוטית 'מזעיפה', בדרך-כלל, את פניה למי מן המתדיינים… ". אני מבקשת לחבר אתכם לכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר, בה הסברתי מהמקום ההלכתי שהחיבור בין שני חומרים דליקים החמצן והמימן יוצרים מים שמכבים את האש. הוויכוח הוא החיבור. הוויכוח, שמתנהל באופן תרבותי, שיח מכבד, מהווה סביבה מטיבה להכרות והבנייה נכונה לעתיד טוב יותר.

גם אם  "גבה הר ביניהם" (בבלי, חולין ז, ב), הוויכוח המתנהל ברמת שיח מכבד, מהווה סלילת דרך חדשה החוצבת בהר ומגיעה לחבר בין השניים. על מנת שהכרעה בוויכוח שכזה תוכל להועיל לתהליך החברתי ולא להזיק לו, נדרש כי ההכרעה – גם אם, מטבע הדברים, לא תתקבל על דעתו של צד מסוים – לא תרמוס את האמת שעל-פיה הוא חי. בכל וויכוח חייבים לזכור את האינטרס המשותף שהוא חיים משותפים שלווים ורגועים.

וויכוח אף פעם לא יתנהל בנוכחות אנשים נוספים, שאינם אנשי מקצוע. בטח לא ילדים או בני משפחה. יש לקבוע מבעוד מועד זמן המתאים לשני בני הזוג לשיחה. אף פעם לא מתפרצים ללא חשיבה על כל מילה שיוצאת מהפה. בזמן הוויכוח, חשוב לשתף בכל המחשבות או הרגשות שהציפו בזמן הכעס, מה בדיוק היה קשה לי להכיל?  רק לאחר הקשבה בתשומת לב מלאה לכל הפרטים, מגיב הצד השני. התגובה תהיה קודם הכלה. שמעתי ש… הבנתי ש…  ורק אז, חשוב לי לאמר ש…

בכל סיום ויכוח יתקיים סיכום. מה בדיוק הבקשה לשינוי? חשוב שהבקשה תאמר באופן שמכבד את הצד השני, מכבד את המסוגלות שלו לנדרש ממנו. מכבד את האישיות שלו, את האדם שהוא ואת האמת על פיה הוא חי.

"בכלל לא טובה היא שיטת המלחמה בין החול ובין הקודש. הכרח הוא שנמצא איזה דרך שלום, שהחול והקודש, אף על פי שהם נראים כאילו הם מתנגדים זה לזה בחיים, מכל מקום כל אחד ילך במסילתו המיוחדת לו. ועל ידי זה … לא די שלא יהיו מתנגדים זה לזה, אלא שעוד יוסיפו אומץ זה לזה, וכל אחד מאלה שני הכוחות שבחיים ובמציאות יעזור את חברו להשלים את מטרותיו היסודיות" [מאמרי הראי"ה ב', הקודש והחול י'].חשוב להכיר באמת של הצד השני, גם אם לא לקבל אותה. לכבד את האמת של הצד השני ורק במקום של שיח מכבד, להיבנות וליצור את האמת המשותפת למען חיים משותפים רגועים ובטוחים.

השבוע הגיעו לקליניקה שלי שני הורים צעירים עם שני ילדים בוגרים. האחד בן 10 והשני בן 13. כשאני אומרת בוגרים, אני מציינת את התנהגותם המילולית ורמת השיח שהתקיימה בחדר. ההורים ציינו שהילדים לא מסתדרים ביניהם והם מבקשים את עזרתי בהשכנת שלום. הילדים נקלעים לעימותים כמעט בכל יום, כשמהות הוויכוח שונה בכל פעם. ביום אחד יכנס האחד לחדרו של השני, זה יאמר דפקתי בדלת וזה יאמר התפרצת לחדרי. ביום אחר יתיישב האחד על כיסא המחשב בדיוק כשהשני כבר הניח את המחברת על שולחן המחשב לעבודה. ומי בא לעזרתם? אחד ההורים שעייפו משיחות ומחליטים: "אתה תכין עכשיו ואתה בעוד שעה".

הילדים טוענים שההורים אינם הוגנים. זה אומר: "הם תמיד לטובתו" והשני אומר: "הם לא רואים מה באמת קורה כאן". חז"ל עסקו בכך, כשדיברו על ההבחנה בין דין לבין פשרה: "ושפטתי בין איש – זה הדין שאין בו פשרה; בין רעהו – זה הדין שיש בו פשרה, מגיד ששניהם נפטרין זה מזה כרעים".

חובת ההורה המביא עצמו למצב של דיין אמת, להכריע ולא ברמת פשרה. מאידך, כאשר אין פשרה, בבוא בית הדין ליקוב את ההר, כוחו ועוצמתו של המשפט מכריעים במחלוקת, אך אינם מביאים לשלום ולא לאחדות. הרי מדובר באחים ומה מבקש הורה יותר מכך שישרור השלום בבית ותהא אחדות בין האחים.

על מנת שהכרעת דין שכזו תוכל להועיל לתהליך החברתי ולא להזיק לו, נדרש כי ההכרעה – גם אם, מטבע הדברים, לא תתקבל על דעתו של צד מסוים – לא תרמוס את האמת שעל-פיה הוא התנהל. חשוב שנקבל את האמת של הילדים שלנו. הכרעת הדין תוביל אותם להבין שהאמת שלהם לא הטיבה איתם וכך ישנו אותה. אך ניתן להם להשמיע את האמת שלהם ונביע אמון לעת עתה בדבריהם, בטח בזמן השיח עם האח שעומד מנגד. האפשרות שפסק דין יוכל לקדם את האחווה בין האחים במסגרת הביתית (ולפחות לא לפגוע בה), טמונה בכך שההורה מסוגל להכיל את הנרטיבים הסותרים הללו.

על ההורה להיזהר מאוד מלבטל כעפרא דארעא את האמת הנגדית, לאמת שלו כהורה. כדי שהחיבור בין קצוות שונים בין האחים יוכל להמשיך להתקיים גם לאחר פסק הדין, יש להשתדל לתת מקום לכולם. לעתים מדובר בגבול דק. פסק דין בעניין עקרוני שכזה ראוי לו שיעסוק בחינוך, אך מוטב לו שיישמר מן ה'חינוך מחדש'.זמן סכסוך, זמן ויכוח אינו הזמן ולא הסביבה המתאימה לחינוך מחדש. נסייע לשני הצדדים להכיר במהות החינוכית שבעניין שאליו נקלעו, אך לא נעשה באותה נקודת זמן מהלך לשינוי התנהגות. התהליך לשינוי התנהגות דורש חשיבה על הגורמים שהביאו את הילד לנהוג בדרך שאינה מטיבה איתו ועם הסביבה ומכאן לתכנן תוכנית התערבות שתסייע לו לשנות את קו החשיבה ולהוביל להתנהגות אחרת שתטיב איתו ועם הסביבה.

תכלית ההתערבות של ההורה בזמן ויכוח בין שני ילדים, הינה תכלית חברתית ולא חינוכית. בנקודת הזמן של הוויכוח. חשוב לראות ש"שני נדבכים לה לתכלית החברתית: הנדבך הראשון, עניינו מנוחה ליגע ומרגוע לעמל (להביא את האחווה והשקט למסגרת הביתית); על גביו מונח הנדבך השני, שעניינו טיבה של אותה מנוחה ומרגוע לכל אחד מהיגעים והעמלים באותה משפחה. יש לראות כל ילד כנשמה עם יעוד משלה ולא לשפוט את האמת שלו על פי גילו.

טו' בשבט, איזה מועד נפלא. חג האילנות. מודים לאילן על הפרות שנותן לנו כל השנה. מפגש עם הורים לילדים בני 3-4 בקליניקה שלי, התקיים בסימן טו' בשבט. שמענו את השיר של לאה נאור "עץ חדש נולד". מה ילדים לומדים בגן כל השתיל הרך? תשובות ההורים, ציטוט המילים מהשיר:

"קצת חופרים במעדר,

לא לאט ולא מהר.

מחזיקים בשתיל ישר,

הכי ישר שרק אפשר,

מכסים מעט בחול,

מהדקים וזה הכל."

ואכן, העובדה שהשתיל יצמח ישר תלוי בדרך העבודה של החקלאי "קצת חופרים, לאט ולא מהר, מחזיקים, מכסים, מהדקים" וכמובן בכלי "המעדר". הכלי לעבודה אינו מספיק להצלחת התוצר, הפרי שיניב העץ. חשובה הדרך, חשוב התהליך. בשלב זה, עברנו לכלים שבידנו ההורים ולתהליך החינוך אותו אנו מיישמים בבית. סביבת החיים של הילד.

בשבועות האחרונים אנחנו דנים רבות בהצקות תלמידים במסגרות החינוך. ואני אומרת לכם שדפוס התנהגות ההצקה, אינו מסתיים בתיכון. אדם שגדל עם דפוס התנהגות כזה ממשיך איתו עד בכלל. תבניות התנהגותיות, דפוסי התנהגות מתגבשים ומושפעים מהסביבה הביתית בה הילדים גדלים. בין עם מדובר במציקים או בקורבנות ההצקה, לסביבה הביתית השפעה רבה בעיצוב אישיותם. ילד שצופה בהוריו בפתרון בעיות, לומד כיצד פותרים בעיות. אם ההורים בוחרים לצעוק, לגדף, לעקוץ, לרדות, להסיט את הילדים כנגד בן הזוג, הילדים לומדים שכך פותרים בעיות.

האינטראקציה בין ההורים, האינטראקציה בין האחים היא קרקע פורייה לאימון התנהגות הישרדותי. מחקרים רבים מוכיחים כי צפייה בפתרון קונפילקטים באווירה חמה ותוקפנית, מהווה השפעה על הילד ומנבא התנהגות דומה אצל הילד כשיגדל.

פרופ' רולידר מציין לא פעם שסגנון הורות המבוסס על סמכותיות יתר כמו: שימוש בענישה גופנית והתפרצויות זעם בלתי מבוקרות ואלימות מגביר את הסיכון שהילד יגדל להיות אלים כלפי אחיו וחבריו בבית הספר. חשוב להבין ששינוי התנהגות מתקיים בחשיבה יתרה ובתכנון מוקדם של ארגון הסביבה ללמידה. יש להשתמש באופן מושכל בכלים שברשותנו כהורים. גם בקבלה כתוב: "שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". לא להתבייש לבקש סיוע בקבלת כלים להתנהלות נכונה בזמן פתרון קונפליקטים.

פתרון קונפליקטים הוא תהליך הבנייתי לחיים טובים ובטוחים. חשיבה מושכלת לפתרון קונפליקטים בבית, בשיח מכבד, בהתנהלות שבאה ממקום של ביטחון ואמונה שיושרה ומנוחת הנפש של ההורים בעלת השפעה שאינה משתמעת לשני פנים על השתיל הרך שמתבונן בנו, יביאו לחייו של הילד שלנו ולנו, חיים טובים ונחת ממעשי ידנו. חג שמח.

"יהיה בסדר",  ביטוי שנחשב כמרגיע. אבל לא. "יהיה בסדר", זו דחיינות. במקום לאמר "יהיה בסדר", חשוב לשבת ולבנות תוכנית, איך נעשה שנביא את המצב לרגוע ומשרה ביטחון להמשך התנהלות ביתית נכונה. הדחיינות יוצרת דחיסה מוגזמת של כעסים ולכן אין להשאיר את הדברים לאחר כך ובטח לא להשאירם ללא תשובות. כן אפשר לאמר: "בואי נדבר על הכל כשהילדים ילכו לישון".

נעשה השוואה לחומרים מן הטבע. החמצן מתלקח, המימן עוד יותר. החיבור בין החמצן למימן יוצר מים. שמכבים את האש. זאת אומרת שחשוב מאוד החיבור בין בני הזוג על מנת לכבות את הלהבות הסוערות ששורפות אותנו מבפנים. על פי הקבלה בין ארבעת  יסודות הבריאה נמצא ה"מדבר", הוא האדם שהמרכיב הבסיסי בו הוא האש. כך שאין אדם שאין בו אש. גם במושג איש וגם במושג אישה נמצאת המילה אש. בטבע הבריאה, זוגיות שווה אושר. זאת כי החיבור הנכון בין האיש והאישה מביאים למים. זוגיות היא הצמיחה ורוויה.

הביטחון שאני מבקש בחיי זוגיות, היא מנוחת הנפש שכל אדם צריך. מנוחת הנפש היא מצב בו החשיבה מושכלת לפיתרון קושי. הזוגיות מטרתה אמונה וביטחון . כשהאדם רגוע הוא  יגיע לפתרון "כי בשמחה תצאון". ואם נכיר "שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", חשוב שבמקרה שלא מצליחים להירגע ולשוחח בכבוד וביראה אחד כלפי השני, לא להתמהמה ולבקש סיוע של אדם שלישי, שאינו חבר או בן משפחה.

בשיחה המשותפת, כל צד עושה רשימה של עד שלושה דברים שהוא דורש מזולתו. חשוב למצוא את הקושי השורשי, גרעין הקושי. להגדיר ולצמצם את הקשיים שבאמת הם קריטים, שהם באמת מהווים מכשול להמשך התנהלות ביתית. גם אם אתם חושבים שהבן זוג לא צודק, תהיו חכמים ותעשו הכל לתקן את הנקודות הקריטיות שחשובות לבן הזוג. לשים את העדיפויות האישיות בסדר שונה, למען הזוגיות. אתן דוגמא: אם הגבר אומר: "הכביסה הלא מקופלת משגעת אותי, מטריפה אותי". האישה לא מבינה מה לא בסדר ומדגישה שהבית נקי. מצוחצח. אז ההצעה היא לשנות את סדר העדיפויות. אם נהגה לשטוף את הבית כל יום. תשטוף כל יומיים ותקדיש את הזמן לקיפול הכביסה. או לקבוע זמן קיפול כביסה משותף. חשוב שכל צד יקריב מעצמו למען שלום בית. כל אחד יעשה צעד אחד קדימה למען זוגיות שלמה ומנוחת הנפש. הורים רגועים ושלווים משרים אהבה ורוגע לילדים ומסייעים בבריאותם הנפשית.

חשוב שכל צד יבוא לקראת השני במה שלבן זוגו מאוד חשוב. גברים צריכים לדעת שחשוב ל"ודבק באשתו", לתת לאשה את המסר "את אצלי במקום הראשון". אין לעבור על "כיבוד הורים", אבל חשוב לאמר לאשה "את יקרה לי, את המיוחדת שלי". לאחר שישבנו והחלטנו במה עלינו לשנות. חשוב מאוד שלאחר שראינו את השינוי, להוקיר את השינוי. ההוקרה נותנת כוחות ומוטיבציה לעשייה למען. אל לנו לשכוח שהבית הוא המבצר של האדם. אדם רוצה להגיע הביתה ולהרגיש בטוח. זו מטרת הזוגיות להביא את אותה מנוחת הנפש. לסייע בפתרון הקשיים שאינם מבית ובטח ובטח אם קיימים קשיים מבית. אדם צריך לקבל בבית את מלוא ההבנה והכוח בכדי להתמודד עם הקשיים היומיומיים. חשוב לא למתוח ביקורות באופן תוקפני. אדם מותקף תוקף. לכן חשוב להתחיל במחמאה, בהוקרה ואז לאמר ש"היה לי קשה עם….", להיות חכם בזמן העלאת הקושי. "המילה כל זמן שלא נאמרה, אתה שולט בה, לאחר שנאמרה, היא שולטת בך". חשוב לא לנהל שיחות בזמן הכעס.. לתכנן זמן שיחה ולהחליט שהשיחה מתנהלת בכבוד וביראה לזוגיות שהתחייבתם לה.

השיחה מהווה מצע להצלחת הזוגיות. שיחה שמנוהלת בכבוד הדדי, מהווה מבסיס לחיברות נכון לזוג ומודל חיקוי לילדים. הילדים לומדים שניתן לפתור בעיות בשיח מכבד. הילדים לומדים שלפעמים יש לוותר למען האחר. הבנייה נכונה של שיחה לפתרון קשיים, תביא את כל המשפחה לרווחה נפשית והצלחה גדולה בתחומי החיים בכלל.