ממואב ועד ישראל, נלמד אהבה וחסד

בנוסף לקריאת התורה, נהוג ברוב קהילות ישראל לקרוא במגילת רות העוסקת ברות, גיורת מואביה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך. רות הייתה גויה, היא התגיירה לבדה, עשתה את כל התהליך המייגע, התקדמה והתקדמה עד שזכתה שיצא ממנה דוד המלך! אם היא יכלה להגיע לשם, יש מישהו שלא יכול?

קריאת המגילה דווקא בחג זה של קבלת תורה מדגישה את האוניברסליות של התורה, שכל הרוצה לקבל את התורה יוכל לעשות כן גם אם הוא ממואב, עם שהיה אויב מר וקשה לעם ישראל באותה תקופה. רות המואביה בחרה להגיע לארץ ישראל ולהינשא לבועז, היא למעשה היא כאילו "נפלה" לסיטואציה רגשית שהביאה אותה להיות הסבתא רבתא של דויד המלך.

בשיר בין פרחי הגן, שכתב אוקסנברג, כתוב "נבנה קן קטן, על אדמת אבות, נחיה שנינו כבועז ורות", הנושא שאנו עוסקים בו הוא מקומו של הרגש בניהול חיו של האדם ועד כמה חשוב הוא להקמת הבית האיתן שלנו. אפשר לקחת את סיפורה של רות ולהכיר ברגש ככוח חזק וחשוב במערך הכוחות של האדם.

התורה היהודית נותנת לנו להכיר בכוחו של הרגש כבסיס להבניית התא המשפחתי. לא ניתן היה להקנות את החיבור לאדמת ישראל, הבית של העם היהודי ללא שיקוף האהבה שלנו לעשייה של בורא עולם.

עם זאת, טעם נוסף לקריאת המגילה בשבועות משום שבו ניתנה התורה שיסוד עיקרי בה הוא החסד, וכך במגילת רות החסד הוא היסוד החורז את כל תרחישיה, וכנאמר במדרש: "אמר ר' זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך שכר טוב לגומלי חסדים".

החסד והאמת מותנים ברגש ובשכל כאחד. בשיטה היהודית אין בורות, המסלול הוא הגיוני ומתוכנן. החתונה שלובשת לבן בחג השבועות בין בורא עולם לעם ישראל, היא מודל החתונה הטהורה שכל זוג שבוחר להתחתן ייקח לביתו שלו. עד כמה כל אחד מבני הזוג מוכן להקריב על מנת להקים את המשפחה ולראות את הבניית הדורות הבאים כהעצמת המשפחה הקיימת. עד כמה נעשה חסד האחד לשני באהבה גדולה.

רות המואביה הגיעה לתוך תוכנו ללמד להוקיר את האדם באשר הוא. להכיר בכוחה של האישה ובכוחה של האמונה להבניית בית בישראל. לבשו לבן וקצרו את החיטה שזרעתם בביתכם. הילדים שלכם, המשפחה שלכם היא החיטה שצומחת ותהיה הבסיס ללחם שיזין אתכם. חזקו את הקשר לשבולים שלכם, כי הכל בידיים שלכם.

אייך מתמודדים עם אובדן לאומי במשפחה הגרעינית?

מדינה שלמה אבלה על אסון כבד שהתרחש. זה קרה באסון הכרמל, המכביה, פיגועים שהמדינה שלנו חווה ועוד אסונות שפוקדים אותנו כמדינה וכעם.  כל אזרחי ישראל כואבים את האסון הכבד והתקשורת מציפה אותנו במידע. לעיתים המידע אינו מתמקד רק בעובדות ולכן חשוב מאוד שאם יש ילדים בבית או מבוגרים שאנחנו מכירים אותם ויודעים שהתמונות והמידע בתקשורת יהיו קשים להם, לעשות למען סגירת המסכים ולהתעדכן באמצעות הרדיו ואוזניות.

התרחשות מעין זו כרוכה בתחושות של פחד, חוסר ביטחון וחוסר מוגנות, בוודאי בקרב מעגלי הפגיעה הראשונים והקרובים, אך גם בקרב מי שאינו קשור ישירות לאירוע. הילדים והמבוגרים חוזרים ללימודים ולעבודה כאשר חלקם נחשפו לאירוע וחלקם לא. חלקם שוחחו על כך בבית עם המשפחה באופן תואם גיל ואחרים נחשפו למידע  אקראי ולא מתווך ע"י אדם בוגר ואחראי.

בהתאם לקרבת הנפשות לאירוע ועל פי שיקול דעת חשוב  לעסוק בנושא ולנהל שיח. חשוב להתאים את השיח לגיל הנפשות בבית ולבחור ברמת העמקה על פי מידת החשיפה לאירוע עצמו. המפגש הוא זמן חשוב להעברת מסרים מרגיעים יחד עם מתן מידע המותאם לגילם וחוסן נפשם. חשוב לציין שהארוע הסתיים. שישנם אנשים מקצועיים שחוקרים את המקרה ויבינו מה קרה וכיצד יעשו שמקרה כזה לא יקרה בשנית.

שיחה מובנית ומוגנת תאפשר התמודדות טובה יותר עם האירוע שאירע והמידע אליו נחשפו אודותיו. שיחה שלא תציף במידע רב מדי, תוכל לסייע לכולם להבנות את שאירע בקווים כלליים, להבין שהאירוע הסתיים ולשתף ברגשות ובמחשבות.

מבנה שיחה בנושא ארוע בהקף של אסון לאומי, כדי שיתנהל כך:

לפתוח ולשאול מה שמעו על שאירע ?

הקשיבו ותנו לאדם לדבר, אל תערערו את כל מה ששמעו, גם אם אתם מאבחנים פרשנויות ולא עובדות. נכבד כל אדם ונעניק להם מקום ובמה. כשיסיימו, ניתן להם מידע עובדתי באופן שיהיה מותאם לשלב ההתפתחותי ולמידת קרבתם לאירוע. נסכם את תיאור האירוע במילים פשוטות וברורות, ללא ירידה לפרטים מיותרים, ללא שימוש במילים קשות או בתיאורים רחבים. חשוב להיות ממוקדים בתאור עובדתי ולא להרחיב. נסביר שזה אירוע נדיר שלא קורה בדרך כלל ונדגיש שהאירוע הסתיים.

לפי שאתם מכירים את הנפשות בביתכם תרגישו אם נכון עיבוד רגשי, או שיש לדחות לזמן אחר.

העיבוד הרגשי מתחיל בשאלה פתוחה, מה הם מרגישים או חושבים? כך נעניק אפשרות לשיתוף ונביע תוקף לרגשות שעולים ולמחשבות ושאלות. חשוב לשקף: "נכון, זהו אירוע עצוב", אמפתיה לרגשות ולמחשבות. לתת לגיטימציה להרגשת עצב, פחד ועוד.חשוב לציין אנחנו ביחד להתמודדות עם האסון. מתוך כך נסייע לזהות גורמי חוסן וסיוע בהמשך. נזכיר את גילויי הערבות ההדדית, את אותם אזרחים שתמיד מתגייסים לסייע לנפגעים ולבני משפחותיהם. נזכיר את כוחות הביטחון וההצלה. את אנשי הטיפול המקצועיים שנרתמים לעשייה.

נכוון לעשייה ולפעילות משפחתית. נשאל: "מה עוזר לנו כשאנו עצובים?" וניצור עמם "בנק" רעיונות והגדרות עשייה להתמודדות והתחזקות. ניעזר במגוון הכלים המוכרים לנו ומתאימים למסגרת הביתית שלנו כמו: שיר, פעילות גופנית או טיול. תוך כדי השיחה נעביר מסרים בוני חוסן, שיחזקו את תחושת הביטחון. "מה מעניק לנו ולכל אדם תקווה להתמודדות ולהתאוששות?". חשוב לסיים את השיח במקום של אנחנו ביחד. שי לנו את הכוח להתמודדות.

בני משפחתי הם המראה שלי

בני המשפחה שלנו, הם המשמשים לנו נקודת משען, תמיכה ומקור לאהבה ולערך עצמי. הם למעשה ההשתקפות שלנו. אנשים יקרים אלו שמאפשרים לנו להגיע לאותן תובנות והבנות שבלעדיהם לעולם לא ניגע בהם. לרוב, הם אלו שמערימים עלינו קשיים, מתנגדים לדעותינו או למעשינו ולא בדיוק מקשיבים לנו. אלה הם המראה שלנו. הם משקפים לנו היכן בתוכנו קיימת נטייה לכעסנות, להתנגדויות, לפחדים ועוד. למעשה אותם קשיים שהם מעוררים בנו תפקידם להצביע על הכאב או הפחד שיניע אותנו לעשייה ולתיקון דרכינו למען נטיב עם עצמנו.

המראה הזו תפקידה חשוב ויש לנו את הזכות לכבד ולהוקיר אותה. אלמלא אותה מראה, אנו נשאר באזור הנוחות שאינו מטיב עמנו ויתרה מכך מעכב אותנו מהאושר האמיתי. כשאנו מביטים במראה ואנו רואים ששערנו פרוע, אנחנו לא נוזפים במראה, אנחנו מיד לוקחים את המברשת ומברישים את השיער. התגובות שאנו שומעים מהקרובים לנו ביותר, מאפשרים לנו להבין שמשהו בעשייה שלנו יכול לשנות את המצב הנוכחי, שלא תמיד הכי הכי. חשוב שנבין שאנו יכולים לשנות את עצמנו, את ההתנהגות שלנו והיא זו שתשנה את מצב ההשתקפות שלנו במראה. אל תנסו לשנות את המראה – את בני המשפחה.

בני המשפחה שלנו מצביעים על התכונות, הנטיות והמצבים שבהם לא נהגנו כשורה, מצבים שבהם איבדנו את הביטחון העצמי, מצבים שבהם הגבנו תגובת יתר, הרמנו קול או פגענו. המראה שמולנו תשקף את הקשיים שתפקידם לעורר ולהבין שיש לעשות למען איזון ואהבה. השיקוף מטרתו להבהיר לנו שניתן לתקן, שיש תקווה לעשות אחרת. חשוב לאהוב את אותם בני משפחה שמאפשרים לנו להגיע לאותן תובנות. הם מלאכים שבאים לעזור לנו.

אותה מראה מדומה לסרט. אתם הבימאים ותסריטאים של סרט חייכם. יש לכם הזדמנות לשנות את התסריט. להבנותו מחדש. אתם לא מחליפים את השחקנים ולא את התפקידים. אתם משנים את התמונות. השתמשו ביותר שמחה, אהבה, חמלה וסליחה. הכניסו לתסריט את מה שחשוב לכם באמת וותרו על מה שניתן לוותר. ההכרות עם המראה שלכם היא שתביא אתכם להבנה עצמית, לריפוי ולהרפייה, דרך שמאפשרת לחמלה להתעורר ולשמחה לבוא לידי ביטוי.

כשלא שומעים  או מקשיבים לכם, נסו לזהות מתי אתם דוחים, מתנגדים ולא מקשיבים. כשלא מעריכים או מתחשבים בכם, בדקו מתי התנהגתם אתם כך. היו קשובים לאנשי המראה שלכם למען תכירו נכון יותר ואמיתי יותר את מציאות חייכם. ההכרה וההוקרה לסובבים אתכם על היותם מראה בעבורכם, תביא אתכם למקום של שלמות נפשית ושלום בית.

לא טוב היות האדם לבדו

החגים היהודים ובכל הדתות, משקפים לנו את המיטביות בהוויית המשפחה. הכינוס של כל בני המשפחה סביב אותה מטרת חג מסמלת את החשיבות שלנו בלהיות שייכים לקבוצה. לא רק להשתייך לקבוצה, אלא שחשובה לנו איכות הקבוצה, שהרי כולנו מכירים את האמרה "תאמר לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה."

בראשית המאה העשרים העלה הפסיכולוג אלפרד אדלר את ההשערה שלצורך הבסיסי בשייכות יש יתרונות אבולוציוניים הישרדותיים. הערכה שלו הייתה שהמוטיבציה המרכזית לכל עשייה שלנו היא ביסודה חברתית. הצורך להשתייך הוא צורך אנושי עמוק. אם נפרק את המילה "קשר", נמצא שהיא מורכבת מקיים, שייך ורצוי. כך שהצורך שלנו להיות בקשר עם אדם נוסף או קבוצה, הוא במהותו לחוש קיימים ורצויים.

שני חוקרים מפנסילבניה, צ'ייני ורוברט, מצאו ששיעור ההישרדות של בעלי קשרים חברתיים מפותחים גבוה יותר ותוחלת החיים שלהם ארוכה יותר. לכן אל לנו לשאוב את תחושת הרווחה הפסיכולוגית שלנו והערכתנו העצמית מתכונות האישיות הייחודית שלנו ומהישגנו האישיים בלבד. חשוב שנוקיר את המשפחה ואת בני הזוג שלנו ושמקור הזהות שלנו, הערכתנו העצמית ורווחתנו הפסיכולוגית תשאב מהשתייכותנו למשפחה שלנו. ההוקרה למקור אנרגיה עצום זה שנקרא משפחה, הוא שגם יוביל אותנו בדרך סלולה להשקיע במשפחתיות. באותם כינוסים משפחתיים סביב חגים, אירועים שמחים ומגבשים.

חוקרי מדעי ההתנהגות מביעים דעתם המלומדת על הקשר החשוב שבין היחיד לחברה, באחיזה ברורה שמי שאנחנו מותנה בחיזוקים שאנו מקבלים מהסביבה שלנו. מרק לירי כותב: "הצורך להשתייך: התשוקה לקשר בינאישי כמוטיבציה אנושית מרכזית". כלומר אנשים שקשריהם עם הסביבה אינם מפותחים ותחושת השתייכותם החברתית אינה מספקת מועדים לסבול מבחינה התנהגותית ובריאותית.  חלק גדול מחרדותינו נובע מהפחד מדחייה ומבידוד חברתי.

ההשתייכות לקבוצה הינו צורך ולכן חשוב להקנותו מהגיל הרך ולהוות מודל חיקוי לילדים שלנו. כישורי החיים בבית הספר היסודי ובכלל בתיכון ובאוניברסיטה מטרתם לתת כלים לכל אדם ואדם להתנהל בתוך חברה. האנשים אליהם אני משתייך מחזקים אותי ובונים איתי את החוסן הנפשי שלי להתמודדות עם כל קושי שאפגוש בחיי.

לא טוב היות האדם לבדו. אימרה חזקה שמלווה אותנו בזמן משבר. אך לא כך הדבר, אנו חייבים להבין שהבניית המשפחה תלויה בכל אחד ואחת מאיתנו. החוזקות שאנו נכניס ליסוד המשפחה האיתנה הם שילוו אותנו עד יומנו האחרון. אל תמעיטו בערך המשפחתיות והיו שותפים להבניית הקשר המשפחתי. מדובר במפגשים (המציאו סיבות למסיבות), בהקמת קבוצות וואטצאפ, תקשורת שוטפת ומלווה. היו קשובים וערניים לכל מי שעוטף אתכם. אתם היום לקבוצה, מחר הקבוצה בשבילכם.

הקשר שבין ערכים והגשמת חלום: זוגיות ומשפחה

רבים מאיתנו מפנטזים על זוגיות מושלמת ומשפחה חמה, אוהבת, תומכת, עוטפת. כמה מאיתנו מבינים שאת החלום הזה ניתן להגשים אם רק נעשה נכון את תהליך ההבנייה להגשמת החלום? בתהליך המלווה בייעוץ זוגי, מבינים את השלבים ומיישמים אותם בהדרגה.

תחילה חשוב להבין מה הם הערכים האישיים שכל אחד מבני הזוג מאמין שמאפיינים אותו. הערכים האישים הם הבסיס להצלחת אותה שותפות שאנו מכנים זוגיות. החשיבות של זיהוי הערכים האינדיבידואליים שלכם גדולה מאד, שכן הם מקור המוטיבציה הפנימית הגדול ביותר שלכם להצלחת התהליך. כאשר אתם מתנהגים בהתאמה לערכים בהם גדלתם והתחנכתם, הדבר גורם לכם לשביעות רצון, תחושת שמחה וחדוות עשייה.לפי גישה זו, נוכל להבין כי אנשים יכולים לסבול בזוגיות מכיוון שאינם מודעים לערכים האישיים שלהם ואינם בודקים האם ערכי המשפחה אליה התחברו תואמים את ערכיהם האישיים.

כאשר אתם ניגשים למשימה החשובה של הגדרת חזון אישי או זוגי, הגדרת מטרות ויעדים לביצוע, עליכם להיות מודעים כל הזמן לערכים האישיים שלכם.הערכים האישיים שלכם  הם המצפן, המוודא כי אתם פועלים בדרך הנכונה לכם ביותר.פיתוח מודעות לערכים האישיים חוסכת תסכול  מיותר במערכות יחסים ובכל תחומי החיים.

הערכים אותם נראה כמובילים בחיינו הם שיאפשרו לנו להגשים חלומות. אם תחליטו כזוג שערך הביחד, התמיכה ההדדית, הפירגון ההדדי, הכבוד ההדדי, ילוו אתכם, בכל מטרה שתציבו לתהליך הגשמת החלום תהיה חשיבה יתרה על אותם ערכים.

"על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים" (עמוס ג'. א),חיבור של יוצאי מוצא אחד, השומרים על המשותף שביניהם. התורה עוברת בקיצור על משפחות העמים השונים עד שהיא באה לחיי האבות. כשבאים לסכם את חיי המשפחה של אברהם ושרה, יש לומר, שהיו אלה חיים אידיאליים, בכבוד הדדי, ובניהול בית בהבנה הדדית. בתוך הרחבת הדיבור עליהם בולטים חיי המשפחה שלהם בידידותם ובאהבתם ובהרמוניה שביניהם. אותה הרמוניה מגיעה מחזון משותף המושתת על ערכים תואמים.

אם כל אחד מבני הזוג ישב ויכתוב מהם הערכים שמאפיינים אותו ועליהם לא יוותר ומשם תגבשו את הערכים המשותפים לכם, מפה הדרך להבניית החזון המשותף למשפחה מאוחדת תהא סלולה. קחו בחשבון, שחזון אישי קשור בד"כ לתכלית חייכם. תכלית החיים היא נתיב שתוכלו להיות בו כל חייכם.מציאת הייעוד בחיים בחייכם וההכרזה עליו תעניק לכם כיוון רב.

העלו על הכתב כיצד תראה הצלחתכם העתידית, כיצד תראה הזוגיות שלכם? כיצד יראו חיי המשפחה שלכם?תקיעת יתד בעתיד שאתם שמים לכם למטרה תעזור לכם לשמור על התלהבות ומוטיבציה, וכך תוכלו להתמקד בדברים החשובים לכם ביותר.

בתהליך של הגשמת חלום, חשוב להדגיש את החשיבות של הגדרת החזון.  הגדרת החזון  תאפשר לכם, לזהות את ערכי המשפחה והערכים האישיים שחשובים לכל אחד מכם, וכך תיווצר הזדהות אישית שהיא יסוד להצלחת הזוגיות.

זוגיות אינה בירוקרטיה

בירוקרטיה (בעברית: מִשׂרָדָנוּת), הינה שלטון מנהלים.מושג רב משמעי מתחום הניהול הארגוני, שאחת המשמעויות המוכרות שלו היא צורת ניהול משאבי אנוש היוצרת תאום (השואף להיות רציונלי) במערכת. צורה זו מסודרת ומאורגנת בחוקים ברורים רשמיים ומוחלטים וקיים בה פיקוח רצוף על ביצועיה שלה ושל החברים בה.הסוציולוג הרציונליסטי מקס ובר,התריע כי ביורוקרטיה מקצועית עלולה לדאוג לאינטרס האישי שלה על חשבון האינטרס הציבורי. לצד זאת, וובר גם ביקר את הבירוקרטיה מתוך טענה שהיא עלולה להוביל לאובדן יחס אנושי, ופעולה מתמדת המתמקדת אך ורק במטרה מבלי לקחת בחשבון גם את הדרך.

השבוע הגיעו אלי לקליניקה זוג צעירים שהציגו את הוויכוחים ביניהם והשתקף למולי ויכוח בין בוס לעובד. חשוב להבין שזוגיות אינה בירוקרטיה. לבירוקרטים מבנה פסיכולוגי השונה מזה של אנשים אחרים בחברה נורמטיבית. הם שואבים את זהותם מהארגון שהם משרתים, לעיתים במחיר טשטוש זהותם האישית וזהות האדם שעומד למולם. ארגון בירוקרטי אינו יכול להרשות לעובדיו את החופש לשפוט ולהעריך מה צודק ומה מוטעה, מה מוסרי ומה אינו כזה. כך שברור שיועץ ארגוני שמייעץ להתנהלות נכונה בארגון אינו יכול להקיש את דרך הטיפול בארגון לטיפול זוגי.

אני משקפת לכם מהי התנהלות בירוקרטית, כדי לנבין כמה שונה ההתנהלות הזוגית. בירוקרטים אינם מושפעים ממערכת פנימית שמנחה את מעשיהם, והמצפן המקצועי שלהם נמצא מחוץ למערכת הרגשית שלהם. בעוד זוג מתנהל קודם כל בקשר רגשי ומתוך אכפתיות לנפש שמולו. אין כאן הערכה מקצועית של תפקוד מקצועי, בזוגיות מתנהלים כאדם לאדם. ניתן לשכנע את בן זוג בשיקולים של טוב ורע, הוגן לא הוגן, מוצדק לא מוצדק. הבית אינו משרד עם תקנון, ספר נהלים או חוק יבש. יש להכניס שיקול דעת בהתאם לנסיבות. אף אחד מבני הזוג לא נדרש לבטל את זהותו למען זהות הסביבה בה הוא חיי. זו הסיבה שהיום יותר מתמיד חובה עלינו לבחור את בן הזוג שתואם את ה"אני" שלנו. תלות במסגרת שאינה תואמת את האני שלי, יוצרת תסכול, מתחים הנובעים מוויתור על שיפוט בכלל ושיפוט ערכי בפרט. הבית משמש לנו מקום למפגש אנושי בהתבטאות רגשית ואין שום סיבה לוותר על חוסן נפשי שכזה.

בין בני זוג אין אמירה כמו "אם לא תפסיק לצטט את דבריי שלא במדוייק אעבור למוד דיבור איטי במיוחד שיותיר אותנו ערים עד לשעות הקטנות של הלילה". אף אחד לא עובד אצל אף אחד, זוגיות היא שותפות שמתבססת על תקשורת נקיה ומכבדת. ניתן לעבד וללמוד תקשורת נקייה מהי וכיצד מיישמים אותה למען זוגיות ארוכת שנים. שיהיה בהצלחה.

אייך להיות אותנטי בזמן ביקורת ולא לפגוע?

זוגות רבים מגיעים למצבים, בהם הם נוטים לשפוט התנהגות של בן הזוג ולבקר באופן שפוגע מאוד בו. לא ראוי לשפוט אדם שלא עמד במבחן, אם השופט לא עמד במבחן דומה. "הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ." (משנה אבות ב ד). הלל מסביר, אם ראית חברך שבא לידי ניסיון ונכשל, אל תדינהו לחובה עד שתגיע לידי ניסיון כמותו ותנצל.

אחת הדרכים להגיע למצב כזה של התנסות, היא לקיים שיח משותף, להכיר מה שלא נחשף והיה גלוי באותו ניסיון כושל שראינו למולנו, להכיר ולהבין את שגרם לאותה התנהגות. הכוונה היא לקיום סימולציה, התנסות במצבים קונפליקטואלים בסביבה בטוחה. ששני בני הזוג יחושו "שבאו בשלום ויצאו בשלום" מאותו שיח משותף. למרות שכל אחד יאמר את שעל ליבו כך שהאחר יוכל להכיל וללמוד מזה. היכולת להיכנס לנעלים של האחר בלי צורך לנעול אותן. ביחד לתור אחר האיזון (לב וראש), באופן מושכל וריגשי כאחד.

סימולציות הן מבחני דמה שמטרתן להכין אותנו בצורה המציאותית ביותר לחיים עצמם. את הסימולציה יש לנסות ולקיים בתנאים דומים ככל הניתן לסיטואציה האמיתית, כאשר לפני כל סימולציה יש לבצע חזרה על נושאים בהם אנו מתקשים בעזרת דמיון מודרך אישי.

סימולציה (או הדמיה) היא חיקוי של מציאות מורכבת באמצעות מודל מתאים. מטרת הסימולציה היא לייצג מאפיינים מסוימים בהתנהגות היומיומית שלנו. בדיקת התגובתיות שלנו בטרם יתקיימו בפועל, קבלת תחזיות על התנהגות עתידית. כמו כן, כדי לשקף התנהגות שלא אהבנו אפשר לשחק את הסיטואציה שכבר התקיימה ולבחון כיצד ננהג באותה סיטואציה באופן מושכל יותר בפעם הבאה.

כדי לדמות תנאי שכזה, יש לכתוב סיטואציות בפתקים ולקפלם (הפתקים של האישה יהיו עם סימן אחר מהפתקים של הבעל – בכדי שהבעל יבחר פתקים שכתבה האישה ולהפך), כל אחד מבני הזוג בוחר באופן אקראי פתק ומציג את הסיטואציה. למשל: האישה בחרה פתק "אני נכנס מיום עבודה מטורף הביתה, פותח ואומר אני שמח להגיע הביתה" והבעל יענה … יש לנהל שיחה של לא יותר מ10 דקות. אחר כך משוב. איך הרגשתם? מה הייתה מטרת השיחה? מה הייתה הצלחת?

הסימולציה מאפשרת לבן הזוג להכיר ולהבין אחד את השני טוב יותר, הכרות שמאפשרת הכלה ואמפתיה לצרכים ולרוגע הנפשי המאפשר שלום בית.

הזוגיות מצליחה כשאתה מאמין בה.

רבים מאיתנו בעידן המודרני עשויים לתהות האם קשר זוגי מונוגמי נחוץ בימינו. קולות הרקע שאנו שומעים מחברים לעבודה, בתקופה כל כך מבלבלת, יכולים לגרום לנו לתהות על קנקנה של הזוגיות. אני מאמינה באמונה שלמה שמשהו שאנחנו לא מאמינים בו באמונה שלמה לא יצלח. ולכן, חשוב שנביא את עצמנו לאמונה שלמה שזוגיות היא אכן עשויה להוות מרחב בטוח עבור בני הזוג, בו הם יכולים "לנוח" מן המירוץ של העולם החיצוני ולהיטען רגשית זה מזה. זוגיות היא התחושה שאפשר לבטוח במי שלידי ומלווה אותי בהתמודדויות החיים היא משמעותית ועונה על צורך עמוק וראשוני ביותר של בני אדם. הנתיב המעשי לזוגיות בונה מבוסס על קיום תקשורת זוגית יעילה – כלומר תקשורת פתוחה וכנה.

אביא מהמקורות, כמה חשוב להיצמד לאמונה בזוגיות ולא להשמע לחברים שוחרי הפרידה. כאשר ראה אברהם אבינו תכונות רעות אצל רועי מקנה לוט, הוא פנה מיד אל לוט בבקשה (בראשית יג, ט): "היפרד נא מעלי, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה". הטוב והרוע אינם יכולים לשכון במחיצה אחת, וכאשר הוברר לאברהם שהשהות באותה מחיצה לא הועילה לאותם רועים להחזירם למוטב, החליט שעליו לנתק כל מגע עימם מחשש פן יוזק על ידיהם. כשהאשה מרגישה שחבר מהווה מעכב לזוגיות שלכם, הקשיבו לה.

לאברהם אבינו ניתן תואר: "אברהם העברי" מכיוון שכל בני דורו היו מן העבר האחד, והוא כיחיד ובודד עמד בעבר האחר, איתן באמונתו וצדיק בכל מעשיו. אברהם אבינו לימד אותנו שלמרות לחץ החברה ניתן לעמוד מולה ולהתמודד איתה.מבמצב רגיל שבו ניצב היחיד מול החברה, גם אם היחיד יהיה צדיק, אם ישהה בחברה גרועה, הוא עלול להיסחף אחריה במרוצת הזמן. ולכן, הקשיבו לבני הזוג שלכם, שבחרו לבנות איתכם חיים משותפים.

התורה העידה על צדקותו ועל תמימותו של נח, שממנו נבנה העולם לאחר המבול. אולם החברה המושחתת, שהיתה באותו הדור, מנעה מנח להעפיל לרמה הרוחנית שאליה היה מסוגל להגיע בחברה מתוקנת.אמנם למרות רשעתם המופלגת של בני דורו, דבק נח בצדקתו ומצא חן בעיני ה', אולם גם הוא היה עלול להענש עימם. זו הסיבה שבגינה הצטווה נח לבנות את התיבה, כדי ליצור תנאים להינצל משטף המים הזידונים. לבטח הרבה צורות הצלה היו לפני ה' להציל את נח, ומה צורך היה בתיבה? אכן, תיבה זו שמשה להפרדה בין נח לבין בני דורו. רק כך יכול היה להיות בטוח שמצוותיו ומעשיו הטובים יגנו עליו ועל החוסים בצילו.

מצב  בו כל משפחה גרעינית נכנסה לתיבה שלה, לביתה שלה. שימו לב ש"תיבה" ו"ביתה", בנויות מאותן אותיות. המטרה כרגע היא להבנות לחברה טובה יותר, מיטבית ככל שאפשר. אחד התכנים להגיע לאותו הקשר, רב מימדים, היא הבניית הזוגיות והתא המשפחתי הגרעיני. במסגרת המשפחתית מתקיימים מגוון חוויות משמעותיות לכם כזוג וכתא משפחתי גרעיני. המצב הנוכחי יצר מצב שאין מנוס מהתמודדות עם קשיים בתוך התא. הדרך שלכם כבני זוג וכהורים להעצים וליישם נכונה מהלך זה, היא קודם כל להאמין שאכן יש סיבה לכל דבר. אין גזירה שבורא עולם "יפיל" עלינו שלא נוכל לעמוד בה. רק ללמוד.

השליטה שלכם בהתנהלות נכונה בתא המשפחתי מותנת באמונה שלמה שלכם שזוגיות ומשפחה הם מעל לכל. אתם צריכים ל"מכור" לילדכם ולכם את האמונה שלכם בכך שהכי נכון להבנות נכונה את המשפחה שלכם. להביא את בן הזוג להאמין שזה נכון לו להיות נוכח וחלק מהקשיים המתעוררים בזמן זה, ודרך פתרון הקשיים במטרה מושכלת היא לטובתו האישית, הוא ירוויח מהתקופה הזו.

הלבטים, הדחיינות, התרצת הנפוצה וכל מה שמעכב אותנו מלהיות שותפים לתהליך, מהווה מכשול להצלחת המשימה. ואם לא כרגע, יהיו לכך השלכות.. החוויות המשותפות של המשפחה הם שמבנות אותה להיות אחת. מגובשת ומיטבית לצמיחה משותפת. הנאמנות שננחיל לילדנו למסגרת המשפחתית, היא שתביא לאמונה שתהליכים התנהגותיים מהווים חלק יקר וחשוב בהבניית האישיות. בהבניית החוסן הנפשי של בני הזוג ובני המשפחה.

תפקוד בזום

השבוע קיבלתי מספר פניות השואלות: איך אפשר לתפקד בזום? סביבת העבודה והלמידה  השתנתה. זה מעורר קושי. מגיל צעיר למדנו שכאוכלים יושבים ליד שולחן, האוכל מוגש בצלחת. כשיוצאים לשטח, רבים מאיתנו לא יסכימו לאכול, כי הגורם המבחין שמביא לתאבון היא אותה צלחת דווקא ולא האוכל עצמו. בדיוק כמו הניסוי שערך פבלוב, זוכרים? הכלב, העצם והפעמון. הכלב בא כל פעם שהגישו לו עצם. לעצם צרף פבלוב פעמון. אחרי מספר פעמים שהעצם, שהייתה הגירוי לתאבון של הכלב, לוותה בפעמון. הגיב הכלב בריור גם למשמע הפעמון ללא העצם. למדנו ללמוד בכיתה, עם מחברת וספר. לעבוד במשרד עם צוות. עכשיו ישנה מחברת וספר ואין כיתה, אין משרד וצוות עמיתים. יש בית ומחשב.

בתלמוד הבבלי הוזכרה הכפייה ללימוד התורה כאיום.  ה' כביכול לכד את בני ישראל בתוך ההר, כאילו היו כלואים תחת גיגית הפוכה. הוא העמיד בפניהם בחירה: לקבל את התורה, או להיקבר בחיים בתוך ההר. אנחנו לא במצב שאנחנו מאיימים שאם לא נתפקד נמות. חשוב שהלימוד, העבודה והתפקוד, צריך לבוא מתוך בחירה ולעשות שתפקוד יהיה משמעותי ויביא  עימו חווית הצלחה. האם תמיד בא לנו להיכנס להתקלח. הימים קרים. העייפות חוגגת. עם זאת, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שלהתקלח זה הכרח המציאות.דבר שחייבים לעשות אותו מתוך כורח שוודאי יֵעָשה. ניקיון, הוכח מדעית כמונע מחלות. האמונה הכל כך חזקה שלנו בתחום משכנעת אותנו להיכנס ולהתקלח.

חז"ל אמרו שהקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית כדי שיקבלו את התורה, מצד שני, אמרו חז"ל שישראל קיבלו את התורה מרצון – הקדימו נעשה לנשמע, ואז ירדו מלאכי השרת וקשרו לכל אחד שני כתרים! הבחירה בידינו לומר נעשה ונשמע, שהרי הוכח מדעית שחינוך לעשייה משמעותית הוא שמביא חוסן נפשי ומקנה ארגז כלים עם כשורי חיים שלא רק מאפשרים השרדות אלא צמיחה נפשית וכלכלית.

כשאנו מביאים חינוך "הר כגיגית", יש בו ביטוי למשהו פנימי, לראות מעלינו טלית (מודל ההורים הסוככים מעלינו – שמירה אלוקית) לרצות לעמוד מתחתיה (לקבל מרות מדרישת הסביבה, את החום, האהבה והכתר מהאנשים שאנחנו אחראים לפרנס ולדאוג שלא יחסר להם דבר). תיאור זה שישראל עמדו תחת ההר הוא לשבחם של בני ישראל, ומעשה זה השלים את הקדמת נעשה לנשמע – למרות שה' כפה עליהם הר כגיגית, ישראל התקרבו ולא ניסו לתפוס מחסה. מבקשים הנחייה לעשייה. האדם מיום היוולדו מבקש מסגרת ברורה להתנהלות נורמטיבית. חוקים וכללים להתנהגות נכונה, אינם ממקום של כפייה, אלא ממקום של הנחייה למען מיטביות. המבוגר האחראי יודע מה נכון לעשות, לא כל כלל התנהגותי הוא בא מרצון ותשוקה לעשותו. היינו מעדיפים לנסוע לנופש, אך היותנו מבוגרים אחראים אנחנו מבינים שנופש זה איוורור ולא החיים האמיתיים. עשייה אמיתית למען הבנייה עתידית היא תפקוד של עבודה ולימודים. התנהלו בפסיכולוגיה חיובית. התחברו למתבקש למען תפקוד מועיל ומיטיב. שבחו את בני הזוג ואת הילדים על יכולת ההתמודדות בזמנים קשים.

יצירת מציאות חדשה

אפלטון בספרו "מדינה" מבקש להבנות משהו חדש. משהו אחר מהקיים. אותה התארגנות מחדש, המתבקשת מכל הורה בימים אלו, מהותה באמונה שכל אחד ואחד מכם יכול לשנות. בכל בית, הבניית המשפחה, דומה להבניית מדינה קטנה. אינשטיין טען שאי שפיות, זה לעשות אותו דבר, פעם אחר פעם ולצפות שהתוצאה תשתנה.

מפסיקים את ה"תרצת" (אין עבודה, הסגר לא במקום ועוד) והדחיינות (אחרי הסגר נחזור לתלם, אחרי הסגר נחזור נחזור לעבודה). עצרו התרוצים לא עוזרים, הדחיינות גם היא לא. שבו ותעלו ביחד את הקשיים בבית תכנסו לפרטים הקטנים, בכלכלה ובחינוך הילדים. מה נדרש מכם, כדי להביא את הבית להתנהלות נכונה בכל מצב. חלוקת תפקידים יומיים או שבועיים, כל משפחה בהתחשב בתרבות, במסורת, בדת ובכל הפרמטרים שמשפיעים על התוכנית.

לאותה התארגנות מחדש, אקרא אחריות.  חייבת להיות החלטה משותפת של המבוגרים האחראים ולהיות All in"". באופן לא מפתיע, אותם שלבים שמתוכננים אם יש בכוונתנו להצליח בזוגיות, התנהלות משפחתית נורמטיבית ועוד.

ההורים משמשים מודל חיקוי להתנהגות נאותה. אל תהיו מודל חיקוי לתרוצים, צדקנות ודחיינות. הילדים לומדים מכם שיש אפשרות לקחת פסק זמן מלהיות ילדים של…, הם יכולים להחליט ולשנות את החוקים בבית, ולאו דווקא בתחומים שיהיה נכון לכם כהורים לוותר שם. ואז, מתחילות הצעקות, הילדים מבינים שאתם מאבדים שליטה. הילדים מצליחים גם להביא את ההורים לאי הסכמה. היו חזקים. הילדים צריכים אתכם חזקים. הקול האסרטיבי והתקיף בא ממקום של ביטחון עצמי ושליטה, איתו ההורים מצליחים לשלוט באופן בריא ומיטבי בכל התנהלות הבית.

מצאו רגע שקט ושקפו מה המסוגלות שלכם כהורים, מצב כלכלי, מצב מנטלי כזוג  (ספירת מלאי) ואז תרשו לעצמכם לחלום. כיצד הייתם רוצים לראות ולהראות כמשפחה בעוד עשר שנים מהיום. מה האופוריה? אותה אופוריה שתחלמו עליה, תתגשם בעתיד כאוטופיה משפחתית, ומן הסתם תהיה תוצאת אותו חינוך אוטופי שתנחילו לילדכם. אתם ההורים האחראים באופן מלא ומוחלט על חינוך ילדכם. הסביבה שכוללת את המורים, הסבים, החברים, האחים, הם מתגברים את קו החינוך שלכם. אתם בוחרים גם את הסביבה בה חשוב לכם לגדל את ילדכם. להנחייה והכוונה אתם תמיד יכולים להתייעץ עם איש מקצוע, כמו יועץ זוגי/חינוכי או מנתח התנהגות.

הנחישות להצלחה באותה הבניה אוטופית, משמשת כמודל חיקוי לילדכם, שזה אפשרי ומי שמאמין ומתמיד בלקיחת אחריות גם מצליח. חשוב מאוד למען הצלחת המשימה להאציל סמכויות במיוחד על ילדים בוגרים. לאפשר להם להיות שותפים בחלוקת התפקידים. לחלק בין כל הילדים עשייה למען ההצלחה. מדובר בהצלחה משפחתית. מפגש משפחתי שבועי שמאפשר שיקוף הנעשה עד כה, העלאת הקשיים, מתן רעיונות לפתרון הבעיות ושוב הגדרות עשייה ברורות לעתיד. כל התחלת שינוי, מתחילה בהחלטה. ללמוד את העשייה, לבחון את היכולות ולצאת לדרך. בהצלחה