קטגוריה: הרצאות/סדנאות

רושם ראשוני הוא ההזדמנות הראשונה, ולעיתים היחידה שניתנת לנו, לתת למישהו תחושה לגבי מי אנחנו ומה אנחנו, תחושה שתמשיך להתקיים כנראה לאורך זמן.  על סמך אותו מפגש קצרצר, האנשים שפגשנו ייצרו לעצמם דעה עלינו, ויחליטו ככל הנראה אם הם מחבבים אותנו או לא. העניין, הכנות והנעימות שאחרים ימצאו בנו יקבעו אם הם ירצו לשוחח איתנו שוב, יחבבו אותנו, ישתדלו ליצור קשר חברי איתנו.

רושם ראשוני נבנה מאיסוף מידע דו צדדי של מראה, לבוש, דיבור והתנהגות כמכלול, כמו גם מרכיבים פנימיים כמו שפת גוף וטון דיבור. מפגש שמתקיים אחרי קריאת קורות חיים או מידע שמקבלים, מקבל הטייה שכלתנית שמשפיעה על הנפגשים.

כשאנחנו עוסקים במפגש שאנו מביאים את בת/בן הזוג הביתה, אל ההורים, חשוב מאוד לתת הקדמה ולשקף את התכונות החמות וקווי האופי המאפשרים מערכת זוגית בונה ומיטבית, מערכת משפחתית חמה ותומכת. לאמא ואבא חשוב שבן בת הזוג יהיו בבוא היום המחליפים הטובים ביותר למסגרת החמה שבה גידלו את בנם/בתם. למפגש הראשוני חשיבות רבה מאוד להבניית מערכת היחסים.

מחקרים רבים הוכיחו שאנו מתייחסים בהערצה לאנשים חמים שהם גם בעלי יכולת. הרושם הראשוני שאנו מייחלים לו הוא להכיר את האדם החם, המכיל והאוהב ורק אחר כך, היכולות, המסוגלות להישרדות  ועוד.

אנשים שמשדרים חום נראים לרוב מאיימים פחות מאלה המשדרים קור או ריחוק. חום יכול להתבטא בתשומת-לב פיזית, חיוך או מנוד ראש. בנוסף, העברת מסר של ביטחון מצמצמת אצל האחרים את החשש וגורמת למעוניין ביצירת הרושם הנכון להיראות מזמין. התאמה למקום גורמת לאחרים לחוש בנוח עם עצמם, וכפועל יוצא מזה, עם האדם המתאים את עצמו.

חשוב להבין שלהכנת ההורים למפגש עם בן/בת הזוג יש חשיבות מאוד גדולה. אנחנו מכירים את ההורים שלנו ויודעים היטב מה הציפייה שלהם. הדגש על התכונות החשובות להורים יוצרת מצב של הרגעה וביטחון שאכן מדובר באדם המתאים לחיים טובים ובריאים.

חשוב, כמובן, להיראות טוב. ניקיון, הקפדה על לבוש מכבד.  כדאי גם לשדר מצב-רוח טוב. לעיתים תספיק הגדלת החיוך בחצי סנטימטר, או פשוט הצגת קצת יותר אנרגיה.

אנחנו בני האנוש, חיים בחברה. לא סתם נעשים מחקרים רבים לחיזוק המסוגלות החברתית של האדם. בכל דבר שניגע בו בחיינו, אנו חלק מחברה ומבקשים להיות עטופים באהבה. סיוע נפשי ופיזי, הם שמסייעים לנו לשרוד את הקשיים ולהתחזק בשמחות. אל לנו לזלזל בחשיבות המגע הראשוני עם הסובבים אותנו. כל אדם רוצה להרגיש שדעתו חשובה, דעה של אדם היא נוכחותו. כשדעתו חשובה, נוכחותו יקרה לבאים בחברתו. תנו לכל אדם שאתם פוגשים את החוויה של להיות יקר וחשוב.

"שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אדני עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (עמוס ג א).המשפחה ממוקמת במקום מרכזי בין החברה הכוללת לבין הפרט והיא מצויה במעגלים  הבין-דוריים. המשפחה מהווה מוקד מרכזי שבו מתרחש תהליך ההזדקנות ולכן, הבנת צורכי הזקן ומתן מענה עליהם ייעשו בצורה הטובה ביותר בהקשר המשפחתי. תהליך ההזדקנות מתחיל ברגע שהאדם מרגיש ש"הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת".

המשמעות היסודית של השורש שפ"ח היא 'להצטרף', 'להתחבר'. כשתינוק נולד הוא מצטרף ומתחבר אל המשפחה הקיימת. המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת. שלמות המשפחה היא בחיבור אוהב, מכיל ואחראי לכל השייכים. מדובר בקשר מנטלי, רגשי ואנושי שבונים ביחד כל היחידים במשפחה.

המשפחה הייתה, ועודנה, מסגרת החיים ובית הגידול הכמעט בלעדי של בני אדם צעירים ובוגרים כאחד. זו שמספקת קשר חברתי חזק ועוצמתה הרבה מורגשת לאורך מעגל החיים כולו. מתוך הקשרים המשפחתיים, הקשר האחראי הוא קשר ייחודי, משום שהוא משלב בתוכו בו זמנית מרכיבים של קשר משפחתי וקשר חברי והמורכבויות שהוא כולל אינן דומות לאלה הקיימות במערכות יחסים אחרות.

זוג מתחתן במטרה לבנות משפחה. זוג שמבין שהוא מגדיל את המשפחה הקיימת ויודע לחבר בין המשפחה שהוא בונה למשפחה שליוותה אותו עד כה, ידע להנחיל לדורות הבאים את חשיבות המשפחה. הקשר הבן דורי, הוא חובה להצלחת ההמשכיות. "כבד את אמא ואבא, כבד גם את סבא וסבתא", ילד שעד לכיבוד הורים ע"י הוריו, ששומרים על כבוד והערכה, דאגה וחיבוק להורים המבוגרים, לומד ויחקה את ההתנהגות בבוא היום שהוריו יהיו מבוגרים כשהוא יצא לבנות את משפחתו שלו. הג'ינוגרם שהוא המפה לשושלת המשפחה, מהווה מצע טיפולי כשאדם בא לטפל בעצמו. אין מצב שנכון לנתק קשר משפחתי , אלא אם לא חס וחלילה מדובר באלימות או השפעה מאוד שלילית על התנהלות בריאה. חשוב לעשות הכל כדי לשמור על אחדות המשפחה ותקשורת מחבקת ומפרה.

בני זוג שמנהלים חיי משפחה חייבים לשבת ולתכנן נכון את המשפחתיות הרחבה. מגפת הקורונה בידלה את המשפחה הגרעינית ממקום של חולי. הבידול היה בגלל המגפה, לא בשביל להביא לבריאות המשפחה הנפשית. הזמינו את ההורים אליכם הביתה, סעו לבקר את ההורים. חברו אתם את ילדיכם אל הוריכם. למדו את ילדיכם "אל תשליכני לעת זקנה". זכרו גם אתם תגיעו לנקודת הזמן הזו.

שמועה שמסתובבת פוגעת כחרב פיפיות. גם השומע וגם האדם שעליו מסתובבת השמועה נפגעים. כבר עסקתי רבות בלשון הרע מהמקום ההלכתי. חשוב לי שנבין ביחד ששמועה באשר היא אינה תורמת לאיש ולכן, יש מיד להוריד אותה לרמת שיח נקי והגון עם האדם עליו נאמרו הדברים.

בדרך כלל גם האחרון שישמע את השמועה הוא האדם עליו מדברים. יש תכונה לחפש את אותה רכילות, כאילו אנחנו מושלמים. אנחנו, לא, אנחנו לא נעשה כזה דבר. אל תנסו ואל תתהוללו. כל אחד מאיתנו יכול למעוד במסגרת "המושלמות שבנה לעצמו". ואל אחת כמה וכמה שלפעמים לא עשינו שום  רע וסתם מפרשים התנהגות ככזו.

מחקרים רבים במדעי ההתנהגות מאשרים את מה שחוכמת ההמון כבר יצקה באמרות עממיות מוכרות שעל פיהן, שם טוב נרכש בקושי אך נמחה בקלות, בעוד שם רע נרכש בקלות ונמחה בקושי, או בלשונו של בנג'מין פרנקלין: "דרושים מעשים טובים רבים כדי לזכות במוניטין טוב, אך די במעשה רע אחד כדי לאבד אותו".

גלגל מסתובב, אל תדברו רע על אף אדם. שמעתם משהו, חשבו: המידע יכול להועיל לאדם שאתם רוצים לספר לו? שמעתם שאח של האישה שלכם הבריז מיום עבודה, ראו אותו נפגש עם בחורה, תרוצו לספר לאשתו? תרימו טלפון ותחקרו?

ג'וזף הול, איש דת אנגלי מהמאה -17 הבחין ואמר "מוניטין שנפגע עשוי להשתקם, אך העולם יישא תמיד את עיניו למקום שבו התגלה הסדק".

ולכן, הזהרו בלשונכם. האח בכלל לא הבריז, הוא הודיע בעבודה, שחבר טוב שלו עבר תאונה בחו"ל ונפגש עם אשתו של החבר לברר כיצד ניתן לסייע. כך התברר אחרי שאשתו של אותו אח קיבלה את השמועה בטלפון והייתה כבר בטוחה שמדובר בבגידה וחצי מהישוב כבר היה מעורב.

חשוב מאוד לקיים תקשורת נקייה. אל תכנסו לפרשנויות. כל אחד שיחיה את חייו ויתעסק בענייניו. נקראתם לסייע, היו שם בשביל ולמען הזולת. הגיע אליכם סרן שמועתי, בקשו להבין מאיפה נבעה השמועה. הסבירו לאדם שמספר לכם, עד כמה חמור יכול להיות המצב אם אין אמת בשמועה.

אנחנו חלק מרקמה אנושית אחת. בפרקי אבות כתוב: "אל תדון אדם עד שאינך בא במקומו". קל מאוד לפצוע ולצרוב צלקת בליבו של אדם, קשה מאוד לרפא אותה. היו אנושיים אדם לרעהו. תודה

לילדים הצעירים, שלוחצים לקבל כאן ועכשיו את מבוקשם, אנו אומרים: "סבלנות, לא קונים בשום חנות". אז, כיצד זה שלנו המבוגרים נגמרת הסבלנות? חשוב שנלמד מהי סבלנות. סבלנות היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים.

יכולות התנהגותיות במצב מסוים, הן אותן כישורי החיים שאדם חייב ללמוד בתהליך ההבניה שלו כבוגר ואחראי להצלחה בחייו. סבלנות מתוארת כמידה טובה גם בדת. סבלנות היא הרגל נרכש, לא תכונה מולדת – ופיתוח הרגלים הוא מומחיות גדולה שלנו. סבלנות היא אחת מאבני היסוד החשובות והיעילות ביותר שעליהן אנו יכולים להתחיל לבנות הרגלים. ההרגלים הם אותם קווי התנהגות שמסייעים לנו להתנהל נכון בחיינו למען השגת מטרותינו. השגת המטרה שלנו תהא חווית ההצלחה לה אנו שואפים.

האחריות לטפח סבלנות היא עלינו, ואנחנו גם הראשונים ליהנות ממנה. כשאנחנו ננהג בסבלנות, גם הסובבים לנו, ילמדו לנהוג בסבלנות. הדוגמה האישית היא התהליך הנכון ביותר ללמד סבלנות. כשאני מאוד רוצה לאכול ארוחת ערב, אבל אשתי עוד חמש דקות תסיים לראות סידרה שהיא אוהבת, לא יקרה כלום. סבלנות. כשאני מאוד רוצה לקלח את הילדים, אבל הבעל הרגע נכנס הביתה, איחור קל שלא קורה כל יום ומבקש עשר דקות, סבלנות, לא קרה כלום.

לנהוג בסבלנות, זה להתחשב ולכבד את צרכי הזולת, צרכי המסגרת או צרכי המערכת. ההבנה שאנחנו חלק ממכלול ענק שנקרא יקום. היקום מתנהל בשילובם של מרכיבים רבים. ההמתנה שהגלגלים המניעים את היקום יסתובבו, זו יכולת הסבלנות שמתבקשת כרגע. יש כאן מצב שאף אחד מאיתנו לא יכל לצפות ולהתכונן לו, נלמד ביחד, בסבלנות.

חוסר הסבלנות שלנו מביא אותנו לעבוד באוטומט. הרבה מהטעויות שלנו נעשות כי לא נהגנו בסבלנות. אנחנו לא מדברים על דחיינות, לא מדברים על אי עשייה. נעשה, רק לא בזמן שרצינו. זמן העשייה יגיע. מאוחר יותר.

סבלנות היא תכונה חשובה בחברה המודרנית, ולכן מגיל קטן מקובל להנחיל לילדים את עיקרון הסבלנות.המדהים ביכולת הסבלנות הוא היכולת למתוח את תפיסת הזמן שלנו. ברגע שאנחנו מכירים בכך שחמש הדקות שנמתין למילוי משימה, נבלעות בעשייה הכללית. כשאנו מתייחסים לזמן כאל משאב גמיש יותר, או במילים אחרות כשאנו עוברים למוד של סבלנות, אנו יכולים להציף את עצמנו בשלווה, להשיג מטרות ארוכות טווח ולהיות בתהליך למידה בלתי פוסק.

נברר ביחד, במה וממה קצרה סבלנותנו? נחשוב ביחד כיצד ניתן להתמודד ולהמתין בסבלנות לפתרון הבעיה. הסבלנות היא מעלה/מידה המסייעת לשלוות הנפש. תקופה זו של הקורונה מלמדת אותנו לקחת את הזמן ללימוד וצמיחה ולא להתנהל באוטומט שיוצר קפאון מחשבתי.

ביקור חולים היא מצווה הנכללת בגמילות חסדים ועניינה לבקר אצל החולה, להשתתף בצערו, לעודד אותו מורלית ולראות אם יש צורך שהוא נזקק לו. אני אתייחס לחולה שעבר ניתוח, אשפוז, אבל לא רק. אדם חולה, הינו אדם שהוגדר כחולה. אדם חולה זקוק להכלה. זקוק לאהבה עוטפת.

האם אנחנו נוהגים כך? היום בעידן הפלאפון, יש שחושבים, שמילוי המצווה בהרמת טלפון. "מה שלומך? איך את מסתדרת? אם תצטרכי עזרה, תתקשרי". אז, לא. חולה לא יתקשר לבקש עזרה או יאמר "אני צריך אותך אצלי בבית". אדם שיכין לו כוס תה. שיספר לו מה הוא עושה בימים אלו. מה קורה בעולם מחוץ לביתו ולעולם הכאבים שהוא חש. כשאדם יושב מולך ואתה נכנס לעולמו הבריא, זו התרופה להחלמה. זה כמו דמיון מודרך. אתה יוצא מהמחשבה על עצמך ועל החולי שלך ויוצא למחוזות של עשייה משמעותית ובריאה.

לאדם חולה אין תאבון של אדם בריא. העובדה שממלאים את ביתו בסירים ופשטידות, אינה משביעה את רעבונו לאהבה. אדם חולה אחרי ניתוח לא יכול להוציא סיר מרק מהמקרר, למזוג לעצמו, לחמם במיקרוגל ולאכול. החלמה היא המגע האנושי. לשבת וקצת לשוחח.

שיחת טלפון יכולה להיות מעצימה, אם מדובר בשיחה מורלית. אדם שכואב לו לא יכול לשמוע את המילים "סבלנות, זה עובר". כרגע כואב מאוד. או "תהי חזקה". אני לא! אי אפשר להיות חזקים כשכאבים תוקפים אותך. והכי מעצבן אדם חולה, שנלקחה לו ביופסיה לבדיקה פתולוגית, שכל יום משהו אחר מתקשר "נו, יש תשובה?" מטרת השיחה להוציא את האדם מרוע הגזירה שנפלה עליו. תשאלו מה שלומך? מה את עושה כדי להקל על הכאב שלך? האם יש משהו איתך? מתי הכי נכון שאבוא כדי לסייע? במה את צריכה עזרה? לסיים את השיחה בסיכום מתי באמת תגיעו לביקור, לעודד בציון מענה לבקשת העזרה. "אנחנו איתך, נעבור את התקופה ביחד".

אני מבקשת לרענן את מצוות ביקור חולים. משפחה. אהבה. כל משפחה צריכה מיד להתארגן במשמרות. מי הולך ומתי. מי מביא מה וכמה. שוב ושוב אומר, כמות האוכל היא אינה המהות של הביקור. זמן האיכות, הנוכחות. לתת לחולה ביטחון, אנחנו כאן בשבילך. מים יש לידך? הכדורים נגד כאבים בהישג יד? הפלאפון מוטען ותקין לשיחות יוצאות?

משפחה, זה הזמן להוכיח כמה המשפחה מלוכדת. מי דואג לשוחח עם רופא המשפחה שיהיה בקשר רציף ומעקב עם החולה. מי מתקשר לביטוח לאומי לבדוק זכויות? אל תשאירו לאדם החולה לנהל טלפונים. הוא אינו מסוגל.

בספר "סדר היום" הושם דגש על חשיבות החיזוק הנפשי, השבת נפשו של החולה, ניחומו והקלת חוליו מעליו. חשוב לציין שאם יש חשש להתדבקות חשוב שהמבקר ימגן עצמו במסכה, כפפות וחלוק. אפשר לשמור על מרחק מהחולה. מצוות ביקור חולים היא מהחשובות ביותר בגמילות חסדים. החולה צריך להרגיש שבאתם לבקר אותו, כי הוא חשוב ולא כי באתם למלא מצוות ביקור חולים ושאלוהים יזכה אתכם.

ושרק נהיה בריאים.

זוגיות היא מצב התנהגותי שבא מתוך בחירה. אופיה של הזוגיות נבנית על פי הזוג שבוחר לנהל חיים משותפים. ישנם שני סוגים: הנצים שהם ציפורי טרף, החייבים להיות חופשיים ואין להם התנהלות ביתית או משפחתית קבועה. אלו אנשי הקריירה. שלעתים ימים שלמים אינם מגיעים הביתה. אלה הבוחרים עבודה של נסיעות לחו"ל. ויש את התרנגולים, שחיים בלול וחייבים את המסגרת החמה. אלה שבוחרים עבודה של "להדפיס כרטיס", להגיע להשכיב ביחד את הילדים. ארוחת ערב משותפת לפחות פעם ביום.

והנה באה הקורונה. מצב נתון. לא יוצאים מהבית. הניצים צריכים ללמוד את מנהגי התרנגולים. זה לא קל, אבל זה הנתון. צריך לשבת בבית. לא לחפש לצאת לחוף הים. לא לצאת לצימרים, כי אינם יכולים לשבת בבית. המצב נכפה ויש לקיימו לפי הוראת משרד הבריאות, כי אחרת מצבנו הלאומי יהיה קטסטרופלי.

כדי להתגבר על המצב, אחשוף אתכם לשיטת הטרילותרפיה. פסיכולוגיה המשלבת בין הפסיכולוגיה המערבית לבודהיזם. השיטה מניחה שהנפש האנושית מכילה בתוכה שלוש קולות. הילד הפועל מהרגש, הילד שפועל באופן הגיוני ורציונלי וההורה שמנסה לאזן את שני אלה. האדם, כך טוענת השיטה, נולד עם פוטנציאל לאיזון בין הילד שעושה מה שהוא רוצה, לילד שעושה את מה שצריך אבל מהלך החיים עצמם משפיעים על שני קולות הילדים שבתוכנו כך, שכשקולו של אחד מהילדים חזק יותר מהאחר, משתבש האיזון המיוחל, והאדם חווה חוסר נוחות ומתח וכך נוצרים משברי החיים.

אקח את הקו של השיטה ואומר. יש בכל אחד מכם את הנץ "תעזבו אותי באמא שלכם, מה השטויות האלה, לשבת בבית", התרנגול "בואו נשמע ונשמור על סבתא וסבא, נשמור על האנשים שבאמת חשובים ויקרים לנו" ומשרד הבריאות "אל תצאו מהבית, נקודה".

אין כרגע אפשרות ללכת לטיפול. אתם תיקחו אחריות ותהיו המטפלים של עצמכם. תחליטו שאתם הבוגר האחראי שנמצא בכל מטופל ומחזיר לו את הכלים ליצירת אותו איזון פנימי. נהלו שיח שנותן מקום לרגש ומבטא בצורה ברורה את השכל וביחד מצאו את האיזון בין השניים קחו עליהם אחריות, עשו גישור מושכל בין  הקונפליקטים והכתיבו פתרון רגשי ומאזן, שנותן לכם את הכלים לאזן ולהתגבר על הקשיים שכל אחד חווה בתקופה זו שנכפתה.  מצאו את הנכון לכם בתוך התקופה הזו. אפשר להחליט על זמנים של מרפסת וחדר שינה. הפרדה. אחד קורא ספר והשני צופה בטלוויזיה. הכירו בקשיים של בני הזוג שלכם ותחליטו ביחד כיצד מתמודדים. בנו תוכנית. אל תחכו לפיצוצים. מצאו את כוח האהבה בשהות המשותפת. בהצלחה.

סדר פסח הוא אחד החגים הנחגגים ביותר בעולם היהודי. סדר פסח נתקבע כביטוי משמעותי ביותר של זהות יהודית במהלך הדורות בכל הזמנים והגלויות. יהודים קיימו אותו  בימי רדיפות ושמד באירופה של ימי הביניים. קיימו אותו אנוסי ספרד. וקיימו אותו יהודים בגטאות ובמחנות ההשמדה. בברית המועצות קיימו רבבות יהודים את הסדר כגילוי המשמעותי ביותר של זהותם היהודית. אז מה, לא נקיים סדר פסח?

הסדר עצמו הוא דבר שקל להזדהות עימו. מפגש משפחתי או חברתי גדול, ארוחה דשנה, קצת מורשת, קצת שירה, ומעל הכל קיים ערך אוניברסלי של מעבדות לחירות. היות והסדר נערך במסגרת קטנה בבית ולא בבית הכנסת, כל אחד יכול למלא את הערב כרצונו. לקרוא יותר או פחות ולהוסיף קטעים אקטואליים (כמו בהגדות שבקיבוצים). באלפיים שנה האחרונות יהודים מכל רחבי העולם מתכנסים באותו תאריך סביב טקס וטקסט שפחות או יותר דומים בכל מקום ומתדלקים את הזיכרון הלאומי במסר של יציאה מעבדות לחירות וחופש.

ובכל זאת, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? כל שנה אנחנו עושים את אותו סדר, את אותה ארוחה, אותו ויכוח, למי הולכים השנה? כל דבר שקורה ביקום, יש לו סיבה. זו אינה קלישאה. אפילו במדעי ההתנהגות, מדע לכל בר דעת, יש סיבה לכל התנהגות זו או אחרת. קטונתי מלהבין מה הסיבה שהקורונה באה על הארץ. עם זאת החשיבה מה יכולה להיות תוצאה של סיבת משבר הקורונה על ארוחת החג והסדר, יכולה להביא אותנו לתובנות שיעשו לנו רק טוב.

ארוחת החג מתקיימת. אדם בבידוד, זוג או משפחה בהסגר, הארוחה מתקיימת. כל סמלי החג על הצלחת אין עוררין. קריאת ההגדה מתקיימת כהלכתה. מי שמרשה לעצמו יכול להיות עם חלק מהמשפחה בסקייפ או בוידאו וואטצאפ. וכאן נכנסים להבין מה נשתנה? לא כולנו מסובין. לא כולנו משתתפים בסעודה שמסביב לשולחן. משתמשים בטכנולוגיה לצפות ולשתף. זה הזמן לשאול שאלות בין אישיות. כמו, מהי עבדות בשבילך? ומהי חירות? מי אני (העומד מולך), אם תשווה אותי לאחת הדמויות בהגדה. האם מי שאנחנו היום, הוא תוצר של מה שהתרחש שם במצרים? מה עשו קהילת היהודים כדי לשרוד את התקופה הקשה של העבדות במצרים?

מדי שנה אנחנו קוראים את ההגדה. כשאנחנו נתקלים בקושי, אנחנו אומרים "עברנו את פרעה, אז נעבור גם את זה". חשוב שנבין שהכוח בלשרוד משבר הוא הביחד. השיתוף. ההכלה של הפחד וצמיחה משותפת לניצחון. תכננו את הערב המשותף, תדאגו להיות בקשר עם ההורים, אף אחד לא לבד בחג. נשתמש באמצעים הטכנולוגים ונוקיר את התובנות גם בתקופה קשה זו.

הקריטריונים לבחירת בן זוג  מתמקדים בערכיו המנטליים: אכפתיות, אהבה, אמפתיה, מחבק, מנשק ועוד. כמו כן, איש שיח טוב: מקשיב, מעניין, בעל חוש הומור ועוד. מצאנו את האידיאל ועברנו לגור ביחד. השיחות כבר לא אותן שיחות, האמפתיה כבר לא אותה אמפתיה. העניין הוא שזה בלתי נמנע. אנחנו מתרגלים זה לזה, מכירים זה את זה, יודעים לצפות מראש את הצעד הבא של בן/בת הזוג שלנו וזה נחמד, עד שזה נהיה משעמם. ואז המאמצים, הערך והפעילות של בן/בת הזוג נעשים בלתי נראים, מה שיוצר אצלם ואצלנו תסכול ומרירות.

בעידן של היום, זהו, עילה לגירושין. משעמם לי. הקורונה שמלמדת אותנו כל כך הרבה. באה ללמד אותנו איך עושים שזוג יכיר ויוקיר את הזוגיות ונעשה שלא ישעמם. אם עד כה היינו ערב במשותף. סוף שבוע במשותף. ותמיד בחרנו להיות עם חברים, ללכת למשפחה. כעת עלינו לחשוב כיצד מתנהלים זוגיות ולומדים ליהנות אחד מהשני.

התחושה המציקה שתוקפת אותנו בזמן שעמום נובעת, מחוסר התאמה בין מה שהיינו רוצים לעשות ובין המצב הנתון – אפשר להגדיר את השעמום כמצב קיצוני של חוסר גירויים. בין אם הוא נובע מפעולה מונוטונית, חוויה שכבר עברנו או מטלת חובה – השעמום מודיע לנו שאנו עסוקים בפעולה שאינה מספקת את ההגשמה העצמית שלנו.

לשעמום יש גם כוח הנעה לפעולה. התחושה המעיקה שמלווה אותו עשויה לדחוף אותנו לנסות ולהפסיק את המצב המשעמם על ידי מציאת עיסוק מסקרן או כזה שיכול לענות על ההגדרה של הגשמה עצמית. למעשה, אנו מחפשים לתת משמעות לרגעים שלנו, ושעמום מעיד על חוסר משמעות. לא פלא, אם כן, שתחושת שעמום מלווה גם בעיוות של תפיסת הזמן: אם לרגע אין משמעות, הזמן כמו מאט ואף עומד מלכת. כאילו שכדי להמשיך בחיים, אנו חייבים למלא אותם במשמעות.

נלמד להפיג את השעמום, ניתן משמעותיות לזמן של הביחד. להחליט ביחד על סדר יום. מתי אוכלים? מי מכין ארוחת בוקר, צהרים וערב. מתי המטלה על האחד ומתי ביחד. משחק קופסה, או משחק הכרות. כל אחד חייב לחשוב על משהו שהבן זוג עדיין לא יודע עליו. אם הצליח אחת המטלות שנקבעו כשלו עוברת לבן הזוג. זמן המחשב גם הוא נקבע מראש. צפייה משותפת בטלוויזיה. זמן פנאי. כל אחד משתדל לחשוב על הפתעה קטנה לארוחת ערב. חשוב להסביר למה נבחרה דווקא הפתעה זו. תקראו להפתעה מחוות אהבה.

זמן זה של אחד על אחד. זמן זה של השקעה נטו בזוגיות, כשאתם צעירים ויפים, זה זמן המבחן שלכם. את הבידוד הזה חווים המבוגרים. הפעם נותנים לכם את הזמן הזה כשאתם צעירים. אל תפספסו את ההזדמנות. היו משמעותיים אחד לשני ומלאו זמנכם באהבה. תקופה זו של בידוד תחזק את הקשר המנטלי שלכם לכל החיים.

ישנם מצבים בהם מניפולציה אינה בעלת אופי בעייתי, והיא למעשה נתפסת כטובה או נעימה, כגון נתינת תחושת ביטחון לאדם הזקוק לו. לא פעם מניפולציות הן חלק בלתי נפרד מתחומי מחקר שונים (ככלל, אלו במדעי החברה ומדעי ההתנהגות). התנהגות מניפולטיבית יכולה להיות מכשול לזוגיות שלווה ובטוחה.

ברור לנו שלנהוג במניפולציה, זו דרך התנהגותית. התנהגות מקורה בגורם פנימי או חיצוני שמביא אותנו להכיר באותו גורם סיבה לתוצאת התנהגות. כך שאם בן הזוג נוהג באופן מניפולטיבי, עלינו להבין שמשהו בהתנהגות שלנו מהווה חיזוק לאותה התנהגות. כולנו משתמשים מידי פעם במניפולציה רגשית כזו או אחרת על מנת להשיג את מה שאנחנו רוצים. אז, למה לא לנהוג בתקשורת ישירה ונקייה. מה הסיבה שאנחנו או בן הזוג בוחר לנהוג במניפולציה על מנת להשיג את מבוקשו?

מניפולציה רגשית היא כוח רגשי רב עוצמה שמופעל על אדם אחר, בדרך כלל על הקרובים אלינו ביותר, כדי להשיג שליטה על האחר ולהניע אותו לפעול, להתנהג ולהרגיש בהתאם לצורך של האדם המפעיל את המניפולציה. המניפולציה מצליחה להפעיל אותנו כאשר ההערכה והדימוי העצמי שלנו ותחושת ה”בסדר” שלנו תלויים באחרים ואנחנו זקוקים לאישור חיצוני מהסביבה על מנת להרגיש את הערך שלנו ולא בפידבק הפנימי שאנחנו נותנים לעצמנו. היא מצליחה גם כאשר קשה לנו לסרב לאחרים ולא נעים לנו לומר להם “לא” גם כאשר הדברים לא מתאימים לנו. היא מצליחה לפעול עלינו גם כאשר יש לנו נטייה לקחת דברים של אחרים כאחריות שלנו, כמו למשל, שהאחרים ירגישו רגועים, שמחים ונינוחים בזכותנו.

המניפולציה סמויה והדברים האמיתיים לא נאמרים בגלוי מתוך פחד מהתגובה, מכעס, מהתנגדות, מעימות גלוי, מפגיעה או מדחייה וחשש איך הדברים ייתפסו ע”י הזולת או מה יחשבו ומה יגידו. כלומר, באמצעות המניפולציה הרגשית מדברים בשתי שפות בו זמנית- האחת, הגלויה והשנייה- הסמויה של המסרים האמיתיים . הדברים המוצהרים כלפי חוץ באים לבטא בצורה עקיפה את הכוונה האמיתית שמטרתה להשפיע על האחר ולהפעיל אותו על מנת להשיג ממנו משהו.

כשזוג מגיע לשיחה ייעוצית ומתלונן על מניפולציה, יש לבדוק את התקשורת הבין אישית של בני הזוג. הדברים לא נאמרים באופן ישיר ובתחושת ביטחון שהעומד מולי יעשה הכל כדי שיהיה לי טוב. האדם שעומד מולי הוא האיש שמקבל אותי כמו שאני, עם החולשות והחוזקות שלי. אין צורך להגיע למצב של ריצוי על מנת להכחיד התנהגות מניפולטיבית. יש צורך בשיחה שמחזקת את היות האחד בשביל השני וכן אם זה לא מתאים כלכלית או נפשית להתנהלות הביתית היומיומית, יש לקבל את הדברים כמות שהם ולא לנהוג במניפולציות רגשיות על מנת לשנות את דין ההחלטות. אם אין כוח נפשי כרגע לשטוף כלים, אין צורך לחטוף כאבי ראש. אם חשוב לכם לקבל עזרה ברוטינת השינה,  אפשר לתכנן את ההשכבה המשותפת ולא לרכוש פיג'מה יקרה, כשאין מספיק כסף לגמור את החודש.

רבים מאתנו לא מבחינים בין פחד לחרדה. הפחד הוא רגש טבעי, הנחוץ לשמירה על קיומנו. תגובת הפחד היא זו שמסייעת לנו להימלט ולחפש מחסה או להילחם במצב של סכנה מידית. כשהאדם הקדמון  נתקל בחיה מסוכנת, הוא היה צריך לברוח או להילחם בה, ולכן רגש הפחד והמנגנונים בגוף שהוא הפעיל הצילו את חייו. עם זאת, בתקופתנו, ישנם מצבים רבים בהם מנגנון הפחד מתחיל לפעול במצבים בהם הוא מיותר, כמו למשל באמצע שיעור במכללה, בסלון ביתנו. מצבים אלה מעוררים בגופנו תגובות לא נעימות שיכולות לגרום לנו סבל רב.

לחרדה תסמינים גופניים: קוצר נשימה, דופק מואץ, תחושת מחנק, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות והפרעות בשינה. וגם תסמינים רגשיים: תחושת מצוקה, פחד, ייאוש, חוסר אונים או דאגה. חרדה הינה תחושה פיזיולוגית שנובעת מהשלכה פסיכולוגית. מה שמכנים גוף ונפש. התסמינים ההתנהגותיים במצב של חרדה  הם דרישה להישאר במקום הבטוח והמוכר. אם מדובר בילדים ברור שהם נתלים בהוריהם. תגובת הוריהם לתחושות הפחד היא שאחראית להתחזקות התחושה או הפחתתה עד לידי הכחדה. כשמדובר בזוג בוגר ומבוגר ברור שהתמיכה וההכלה  הכרחיים להפגת הפחד והקניית תחושת הביטחון.

לפעולת התמיכה של בן הזוג יש שני מרכיבים הכרחיים:

– קבלת הסבל ותמיכה: בן הזוג צריך לקבל ולהכיל את סבלו של האחר. לא ניתן לתמוך ללא הנכונות לתת לסבל מקום לגיטימי, להימנע מעמדה מאשימה ולהושיט נחמה ועידוד. האמירה: "תפסיקי להיות חרדתית" "תפסיקי להיות דרמתית", לא עוזרת.

– דרישה לתפקוד ברמה מסוימת: בן הזוג צריך להוביל למצב בו יכולות התפקוד של האחר יבואו לידי ביטוי. לא ניתן לתמוך תוך ויתור על דרישות התפקוד. "בואי נקלח את הילדים ביחד, נשכיב אותם לישון ונשב לדבר".

ברור לנו שלתפקוד היומיומי יש חשיבות בחיינו מעבר להישרדות, כלכלה  וכו'. התפקוד שלנו בחיינו הוא הרוח החייה המאפשרת לנו לחיות ולהיות קיימים ברוחנו, נפשנו, גופנו ונשמתנו. חוסר תפקוד הוא "אין חיים". אדם לא יכול לבקש להיות בריא, אם אינו חי. ולכן, חובה עלינו להמשיך תפקוד. התפקוד שלנו אינו רק בתוך הבית, או המשפחה. תוך שימת לב לפרטים החשובים בהגנה והימנעות מהדבקות, ממלחמה, מתאונה. ממשיכים החיים.

לכן, כשאתם מבחינים שבן הזוג משדר פחד. שבו. חבקו, הקשיבו. שקפו את הפחד. ממה מפחדים? מתי מפחדים? כמה הפחד עצום, דרגו אותו? מה אני עושה כשאני מפחד? מה אני יכול לעשות כדי שמה שאני מפחד ממנו, לא יקרה? התעמתו עם הפחד וכתבו כיצד אתם גוברים עליו. הוא תחושה ותחושה אמיתית. תנו לעצמכם את ארגז הכלים כיצד להתמודד מולו. ותמיד ביחד.  מצאו את האדם הנכון ושתפו אותו. שרק נהיה בריאים.