מתי נאהב את מה שאנחנו עושים?

התקשרה אלי תלמידה, במסגרת הלמידה מרחוק. תקשורת של למידה אחרת. ללא תוכנית מעברים, התבקשו הילדים להיות חלק מלמידה אחרת. המורים עושים עבודתם נאמנה ומשקיעים שעות על מנת להגיע בדרך הוראה לכל תלמיד ותלמידה, עם כל המורכבויות והחריגות. התלמידים מאוד רוצים להיות חלק מהלמידה מרחוק, חלק מהחוויה המשפחתית החדשה – כל יום, כל היום.

יעל התקשרה אלי "אפשר לדבר איתך?" וכך התפתחה לה שעה של שיחה. איך לוקחים את כל הכעוס הזה ועושים מלימון לימודה? פעמים רבות אנחנו נקלעים לסיטואציה שלא אנחנו בחרנו וגם אם הייתה ניתנת לנו הבחירה, לא בטוח שכך היינו בוחרים לעשות. השאלה היא אם להישאר ממורמרים או לעשות כדי לאהוב את הנתון העכשווי?

אין כאן מקום של בחירה. נקלענו למצב נתון. מה שעלינו לעשות זה להמתיק את רוע הגזירה. השגרה מכניסה אותנו לאזורי נוחות. להרגל. ההרגל מכניס אותנו לשלווה. האם אותה שלווה נכונה לנו? לאישיות שלנו, לנפש שלנו, לנשמה שלנו? זו שאלה פילוסופית שאפשר לדון עליה שעות. מאידך, כמה חשוב שאותה סיטואציה שלא בחרנו באהבה גדולה, מביאה אותנו לצאת מאזור הנוחות ולחשוב מה מה אעשה ואוכל לאמר שאני אוהב את מה שאני עושה.

אבל בשביל זה אדם צריך לעבור משהו, תהליך כלשהו עם עצמו… והתהליך מתחיל בנקודה של לברר לעצמי – מה אני אוהב ורוצה לעשות… עד כמה שזה נשמע פשוט או פשטני – זו שאלה שמיעוט קטן מהאנשים יודע באמת לענות עליה… תבדקו…זה הזמן. יש לכם הרבה זמן.

בכל זמן נתון למדו "מה באה ללמד אותי אותה עשייה?" כי כל סיטואציה שאנו מצויים בה יש בה משהו. תכננו מה עושים כשנסיים את אותה עשייה. בזמן העשייה חשוב תמיד  שימוש בהומור. הורים יקרים,  אל תעירו לילדים כשמשתטים, אפשרו להם לצחוק ולהשתובב, אפשרו גם לגדולים, הסחות דעת טובות בזמן לחץ. כל עוד, הילד לוקח אחריות ומסיים את המטלות. מסיימים את המטלות ואז עוברים למשחק מחשב או סרט. סדר יום מאוד חשוב לכל אדם ובטח לילדים.

בסדר היום, אל תשכחו לאפשר שיחה לא רצינית על המצב, להגזים ולהפריך אותו. למשל: לדמיין מה היה קורה לו חיינו על הירח.לספר את החוויה מעיניה של נמלה עמלה, שמסתובבת בחצר ביתנו ופתאום אף אחד לא דורך עליה. לצחוק על הסיטואציה (זה בסדר ומותר גם במצבים רציניים). חשוב לעשות פעילויות גופניות. לא רק מול המחשב, משחקי קופסה וקלפים. לרקוד מול הטלוויזיה, לפזר קופסאות שימורים ולרוץ ביניהן. שחרור גופני מסייע לשחרר לחצים נפשיים.

הלמידה מרחוק חשובה מאוד. היא חלק מההווי המתבקש כרגע, היו קשובים לצרכי הילדים וכן למדו גם אותם להיות קשובים לצרכיכם, זה הזמן ללמוד הקשבה והכלה לעצמכם ולזולתכם. בהצלחה.

איך בונים תקווה לימים טובים?

"הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן…" (יהושע, ב', י"ח). ישנו הבדל בין אמונה שהיא תחושה שמשהו יתרחש, לבין תקווה שהיא עצם השאיפה לטוב, בלי נגיעה של המציאות והריאליות: "גם כשנראה שאפסו הסיכויים – לא מתה התקווה". בתקווה מתגלמת השאיפה של האדם לעולם טוב או שונה.

ההורים שיתקשרו אלי מבקשים כיוון לשיחות עם הילדים. העיסוק בלמידה מרחוק או במשחקים עם ההורים אכן מעבירים את הזמן, אך אינם מפיגים את הפחד ממה שקורה כרגע ואז לפני השינה הילדים משדרים קושי בלהרדם. מתעוררים בלילה. ולכן חשוב מאוד לנהל שיחות.

לא לדבר על מה הרע מכל. להיפך להכניס תקווה. התקווה היא החוסן הנפשי שיסייע לילדים גם להרדם בלילה ולישון טוב. חשוב לשבת עם הילדים ולצייר את העתיד הורוד. מה תרצו לעשות "אחרי הרעש הגדול"? ילדים שיכולים לכתוב שיכתבו מה מתכננים, מי השותפים למימוש התקווה. הצעירים יותר שיציירו. את הדפים ניתן לתלות בחדר. "תקווה לימים טובים יותר". אפשר לשמוע את הישר "ימים של שקט". להתחבר לשיר. תמיד יש הימים שאחרי הסערה.

חוסן נפשי או עמידות נפשית הם מונחים המתארים יכולת פסיכולוגית חיובית להתמודד עם מצבי דחק ומשבר, ולהסתגל לנסיבות החיים שנגרמו בעקבות מצבים לא קלים. החוסן הנפשי אינו תכונה מולדת בלבד, אלא גם יכולת שמתפתחת במהלך החיים. גורמים שעשויים לתרום להתפתחות החוסן הם המזג של האדם, האווירה החמה והתומכת במשפחתו, ומערכת תמיכה חברתית שהייתה קיימת עבורו במהלך חייו.

חשוב לא לחשוף את הילדים לתקשורת. הטלוויזיה נפתחת בשליטה של ההורים על מה שמותר לראות. גם המחשב. סדר יום ברור ובו שעות מכוונות למסכים. להנות ממשחקי קופסה, משחקים חברתיים ושיחות. זה הזמן ללמוד ולהכיר את בני הבית ולתת את החוסן הנפשי לכל אחד ואחד בבית.

על פי הפסיכולוג אריק אריקסון בשלב הראשון של הילדות בינקות, בקונפליקט שמתעורר אצל התינוק בין אמון בסיסי לחשדנות בסיסית, בצליחה תקינה של שלב זה, הוא אמור ללמוד לפתח תקווה, כאשר הוא יודע שאימו איננה לידו, והוא מקווה שהיא תחזור שוב. הילדים מאמינים שאנחנו המבוגרים נהיה החוסן שלהם. אנחנו כאן ואין לכם מה לדאוג. זה המסר החשוב. כבוגרים אחראים אנחנו גם מכתיבים את הכללים. לשטוף ידיים כל שעה בערך. כשחוזרים מגן שעשועים או בטיול בחוץ מיד נכנסים להתקלח. לשתות מים ולמצוא זמן ריקוד ושירה… חשוב מאוד.

עצמאות, למה זה חשוב?

המילה עצמאות לא קיימת בתנ”ך. עצמאות היא מילה חדשה יחסית בשפתנו העתיקה, בת אלפי השנים. המצאת המילה נרשמת לזכותו של איתמר בן אב”י בתחילת המאה העשרים, והיא נגזרת מהמילה ‘עצמי‘. מאידך נראה לכאורה כשנאמר הפסוק “וַיֵּשֶׁב (ישבו) יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח (בביטחון) אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ” (מלכים א ה, ה). מתכוון הסופר המקראי לאמר שהביטחון הוא זה שנותן לאדם את תחושת העצמאות.
מכאן נשאבת האמונה החינוכית שעלינו לעשות הכל ללמד את הילד להיות לומד עצמאי ויתרה מכך להיות אדם עצמאי. כי חשוב שנגדל להיות עם חוסן נפשי וביטחון שיאפשרו לנו לחיות את החיים רצופי הטלטלות בבריאות נפשית ואיתנה.
עצמאי, בהקשר הכלכלי, הוא אדם שהכנסותיו מגיעות מפעילות עסקית עצמאית שלו, ולא כשכיר המועסק אצל מעסיק. בניגוד לשכיר המקבל משכורת קבועה ממעסיקו, העצמאי מנהל לבד את עיסוקו או פועל בדרך של התאגדות משפטית (כמו שותפות).שוב ברור לנו שעצמאי אחראי בלעדי להכנסותיו, לביטחונו הכלכלי. שהרי השכיר תולה את הצלחת המפעל בו הוא עובד במנהל המפעל, שהוא בעל הביטחון והחוסן הנפשי לנהל ולהתנהל נכון.
במדע המדינה, עצמאות היא מצב שבו מדינה אינה תלויה בגורם חיצוני לצורך קיומה הפיזי והכלכלי, הגנה על גבולותיה ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק. עצמאותה של מדינה נמדדת על פי מספר מדדים: מידת עצמאותה בתחומי מדיניות החוץ והביטחון; מידת עצמאותה הכלכלית; עצמאותה הניהולית; ומידת ההכרה הבינלאומית בעצמאותה.
עצמאות של אדם, לעומת זאת, זו היכולת שלנו לשלוט בחיים ובמציאות שלנו – מבלי להיות תלויים בדעות או במעשים של אנשים אחרים. כשהיינו רכים בשנים, טענו הפסיכולוגים שאנחנו אגוצנטרים; מאמינים שהכל נברא למעננו. במטרה לאפשר לנו את החיים. לאן זה נעלם? למה?
אומרים לנו תאהבו את עצמכם, כי אם לא תאהבו את עצמכם, כיצד תלמדו אחרים לאהוב אתכם. אומרים תדאגו לעצמכם, כי "אם אין אני לי, מי לי?" אז למה להיות אגואיסט, זו מילה גסה?
מחנכים דגולים וגדולים טענו שהנכון ביותר הוא ללמד את הילד להיות לומד עצמאי, ללמד את הילד להיות אחראי למעשיו. פסיכולוגים רבים טוענים שיש מדדים להצלחה והישגים. המדדים הם אישיים לעשייה משמעותית ומהדהדת.
עצמאותנו תלויה במספר הגדרות עשיה משמעותיות:
אסרטיביות – תכונה שלגמרי ניתן לרכוש, על ידי הצבת גבולות בריאים, ללמוד להגיד לא ולהיות ברורים לגבי הצרכים והרגשות שלכם. המשמעות של זה היא שאתם מכבדים את עצמכם ומכבדים אחרים.
פתיחות וגמישות מחשבתית – אחד המפתחות לצמיחה ועצמאות – זה לבחון מחדש כיצד אנחנו תופסים את עצמנו ואת העולם. אם תהיו פתוחים לשינוי, תהיו פתוחים להתפתחות אישית ולעצמאות.
החלטיות -יכולת לבצע החלטות (ולקחת אחריות עליהן) בכוחות עצמנו. אדם בוגר ועצמאי יודע מה טוב לו וגם יודע לשאת באחריות בהחלטות שלו, גם כאלו שבדיעבד התגלו כשגויות.
הפסיקו לרצות אחרים – לכל אחד מאיתנו צרכים שונים; רגשיים, חברתיים, פיזיים או רוחניים. הכינו רשימה ברורה על הצרכים שלכם ובידקו עד כמה אתם עושים כדי לספק את הצרכים האישיים שלכם.
עצמאות לא קונים בחנות. החלוצים שהגיעו לארץ בשנת 1882 היו חדורי אמונה, שכאן תקום מדינה. הם הצליחו כי הם היו נחושים שיצליחו, הם התמידו בעשייה למרות החולי והתמותה. עד כמה אתם חדורי אמונה להגשים את עצמכם? באתם לעולם במטרה לעשות משהו בשבילכם. האנשים סביבכם הם הנשמות שהנשמה שלכם בחרה כדי להגשים את ייעודה. היו סבלנים, היו סובלניים, אבל לעולם, לעולם, אל תוותרו על העצמי שלכם: השאיפות שלכם ועצמאותכם.

טעות לעולם חוזרת

טעות, פעל או חשב לא נכון; שגה. אלון גל מדבר על בניין העשייה. אדם שלא עושה לעולם אינו טועה. אדם שעושה, מן הסתם שיחווה מדי פעם טעות. מה שיעשה את אותה טעות להצלחה, היא העמידה על הטעות. ומה עם כן, "עָמַד עַל טָעוּתוֹ": הכיר בשגיאה שלו, נוכח שטעה. "הוא עמד על טעותו."
חשוב לי שנבין שאנחנו בני אדם. איננו מושלמים ולא נוכל אף פעם לשאוף למושלמות, כי שאיפה שכזו תגרום לנו להיות מעוכבי צמיחה. הפחד שמא נכשל, שמא נעשה טעות, ישתק אותנו ולא נעשה מאומה. אנו שואפים למצויינות. שואפים למשמעותיות. לעשייה.
חשוב שניתן את הדעת לטעות אנוש. טעות אנוש היא שגיאה שביצע אדם אחד או יותר עקב אי-ידיעה, שיפוט לקוי, היסח הדעת, שיקול דעת פגום, רשלנות וכדומה. מכיוון שאנו באים ממקום של אור ואהבה. אל לנו להגיע לשפיטה. לדון אדם על רשלנות, כל עוד לא באנו במקומו. באופן לוגי פעולות אנושיות יכולות להיכשל בהשגת מטרותן בשתי דרכים שונות: הפעולה יכולה להתקיים כמתוכנן, אך התוכנית יכולה להיות לקויה (מה שמוביל לטעויות); או שהתוכנית יכולה להיות מותאמת ומשביעת רצון, אך הביצוע לקוי (מוביל לטעות פרוידיאנית ושכחה). עם זאת, כישלון בפני עצמו הוא לא טעות אם לא הוגדרה תוכנית להשגת יעד מסוים. כך שתוכנית היעד יכולה להיות של העושה במלאכה ומובנית באופן מדוייק להשגת מטרותיו. ומאידך לאדם הצופה מן הצד ומתלווה לתהליך, אך אינו שותף פעיל לפרטי התהליך של מיישם התוכנית, אפשר שיבחן פעולה זו או אחרת כטעות. טעות שאינה עונה על ציפייה מסויימת שבונה התוכנית ומיישמה, אינו רואה בה כפעולה לקויה להשגת מטרתו שלו.
טעות אנוש וביצוע הם שני צדדים לאותו מטבע: מנגנוני "טעות אנוש" הם זהים למנגנוני "ביצוע אנוש"; ביצועים מסווגים כ"טעות" רק במבט לאחור: לכן פעולות המוגדרות מאוחר יותר כ"טעות אנוש" הן למעשה חלק מהספקטרום הרגיל של התנהגות אנושית.
המחקר בתחום טעות אנוש הוא תחום מחקר פעיל מאוד, וכולל עבודות מחקר הקשורות למגבלות זיכרון וקשב, וכן לאסטרטגיית קבלת החלטות והתנהגויות הכרתיות אחרות. נושא אי ההבנות בתקשורת אנושית נחקר בניתוח שיחות, וכן נחקרו הפרות בנושא עקרון שיתוף הפעולה.
ישנם חוקרים הטוענים כי הדיכוטומיה של פעולות אנושיות כ"נכונות" או "לא נכונות" היא פשטנות יתר מזיקה של תופעה מורכבת. גישה מועילה יותר יכולה להיות התמקדות בהשתנות של ביצועים אנושיים וכיצד האדם פועל . גישות חדשות יותר כמו הנדסת חוסן, מדגישות את התפקיד החיובי של האדם במערכות מורכבות.
מכן, ברור הוא שהאדם העוסק במלאכה מן הראוי שיכיר בטעות וילמד ממנה, על מנת להבנות אחרת בכדי להשיג את יעדו. אם אדם צופה מגיע ומשקף טעות שלו נראית כטעות (זה לא אומר שאכן קיימת טעות), מן הראוי להיות בחוסן ולהדגיש את התפקיד החיובי במערכת המורכבת של תהליך העשייה. לכל דילמה יש פתרון. לעיתים הפתרון לא צץ ברגע, לעיתים תחושת הכישלון פוקדת על העוסק במלאכה ולו כי אדם מן החוץ בא ומטיח את הטעות כשיפוט לקוי, היסח הדעת, שיקול דעת פגום, רשלנות. הדרך התקשורתית של אותו אדם שופט היא הלקויה ורצוי שילמד לנהל תקשורת נקייה ונכונה. בזמן הטחת הביקורת, אל לנו להתייחס כלל. האדם ממול לא שומע אותנו. הנהנו בראש. וכתבו את הדברים. רק כשנרגעתם. יש לקחת אויר וממקום מושכל ועם חוסן נפשי לכתוב את הטעות עליה דובר. להבין אותה ולעשות הכל כדי לעקוף אותה כך שלא תפגע בתהליך עצמו וביישומו להשגת היעד. העושה במלאכה מן הראוי שיאמין בדרכו. יהיה בעל חוסן נפשי אל מול כל המבקרים והשופטים אותו, כל עוד הוא מאמין בהצלחת התוצאה.
ולכל המבקרים והשופטים. קחו נשימה. מצאו דרך להתעזר בסבלנות עד להגשת התוצר. האמינו. מטעויות לומדים. טעות היא עוד שלב בתהליך להצלחה. אל תפחדו מטעויות, אל תעצרו עצמכם בגלל אנשים מהצד שעומדים ושופטים ומבקרים. עשו למען. הגיעו לתוצאות. למדו מהטעויות שבדרך ובעשייה הבאה הצליחו יותר.