ערכים בונים חברות אמיתית

בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה האחרונה, מגיעים אליי לקליניקה יותר ויותר ילדים שהקושי המרכזי שלהם הוא בתחום החברתי. אחת השאלות הראשונות שהורים שואלים היא: מהם בעצם כישורים חברתיים? האם יש "מתכון" להצלחה חברתית?  לדעתי, אין נוסחה אחת שמתאימה לכל הילדים. כל ילד מגיע עם האישיות שלו, עם הערכים שספג בבית, עם החוויות שצבר ועם הדרך שבה הוא מפרש את העולם. דווקא משום שאנו חיים בחברה דמוקרטית ומגוונת, תפקידנו אינו להכתיב לילדים כיצד עליהם להתנהג בכל מצב, אלא להדריך אותם לחשוב, להתבונן, לבחור ולהבין איזו התנהגות מיטיבה עבורם ועבור הסביבה.

לא תמיד נכון להתערב בכל קושי חברתי. לעיתים חשוב לאפשר לסיטואציה להתפתח באופן טבעי. מתוך ההתנסות הילד לומד, וכאשר מתעורר קושי – זהו הזמן לעצור, לשוחח ולחשוב יחד. במקום למהר לפתור עבורו את הבעיה, אפשר לשאול שאלות, להבין מה קרה, מה הוא הרגיש, כיצד פירש את האירוע ומה ניתן לעשות אחרת בפעם הבאה. בשלב הזה ניתן לבנות יחד תוכנית. לא תוכנית שנכפית על הילד, אלא כזו שהוא שותף מלא ליצירתה. כאשר הילד שותף לחשיבה, הוא מפתח אחריות, לומד לזהות דפוסי התנהגות ולבנות לעצמו דרכי פעולה חדשות שיסייעו לו במפגשים עתידיים.

אחד הכלים היעילים לכך הוא מודל אפר"ת – אירוע, פרשנות, רגש ותגובה. המודל מאפשר לילדים להבין שלא תמיד האירוע עצמו הוא שיוצר את הקושי, אלא האופן שבו אנו מפרשים אותו. כאשר משנים את הפרשנות, משתנה גם הרגש, ובהמשך גם התגובה. כך הילד מגלה שיש לו אפשרות לבחור כיצד להגיב, במקום להיות מופעל באופן אוטומטי. כלי נוסף שאני מרבה להשתמש בו הוא התוצאות ההגיוניות. אלו מפחיתות מתחים, מחזקות תחושת אחריות ותורמות ליצירת אווירה רגועה והרמונית יותר. הן גם מסייעות לילדים להכין לעצמם "תוכנית מגירה" – דרך פעולה שתעמוד לרשותם אם מצב דומה יחזור בעתיד. ולפעמים, למרות כל החשיבה, זה עדיין לא עובד. חוזרים לשיחה, מנתחים מחדש את האירוע ומנסים להבין מה ניתן לדייק. חשוב שהילד ידע שתמיד יש לו מקום בטוח לחזור אליו, מקום שבו לא שופטים אותו אלא לומדים יחד איתו. להבניית תחושת המסוגלות.

חברות היא מערכת יחסים שנבנית לאורך זמן, והיסודות שלה מונחים כבר בבית. המשפחה היא החברה הראשונה שבה הילד מתנסה. בבית הוא לומד מהו כבוד, כיצד מקשיבים, איך פותרים מחלוקות ואילו ערכים מובילים את ההתנהלות בין אנשים. כאן עולה נקודה משמעותית במיוחד: כל אחד מאיתנו גדל בבית עם מערכת ערכים מעט שונה. אם בבית שלי כבוד מתבטא בהגעה בזמן ובהבאת הציוד שנקבע מראש, סביר להניח שאלו יהיו עבורי ערכים מרכזיים גם בחברות. כאשר חברה מאחרת באופן קבוע, ייתכן שאחווה זאת כחוסר כבוד. האם עליי לשנות את עצמי? לא בהכרח. אך בהחלט כדאי ללמוד להסביר את הערכים שלי, להקשיב לערכים של האחר ולבדוק האם ניתן למצוא דרך משותפת שמכבדת את שני הצדדים. זו בדיוק מהותה של חברות אמיתית –לדעת להבין, לכבד, לתקשר ולבנות גשר בין עולמות שונים. הכישורים החברתיים החשובים ביותר אינם רשימת כללים שניתן לשנן. הם היכולת לחשוב, לבחור, להקשיב, לכבד, ללמוד מכל חוויה ולהמשיך לצמוח ממנה. כאשר ילדים גדלים על ערכים של כבוד, אחריות, אמפתיה ושיח פתוח, הם אינם רק רוכשים חברים – הם בונים חברויות אמיתיות, יציבות ומיטיבות, כאלה שילוו אותם לאורך החיים.

חינוך צריך להרחיב את עולמו של הילד

בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת התפיסה שלפיה יש להתאים את תכני הלמידה לעולמם המוכר של הילדים. אם נלמד ילדים רק את מה שהם כבר מכירים – כיצד נרחיב את עולמם?  ילד אינו נולד כשהוא מכיר את סיפור החלוצים והחלוצות, המעפילים והמעפילות, לוחמי ולוחמות הפלמ"ח, המעברות או ה"קבוצה", שעליה נבנה הרעיון הקיבוצי. הוא גם אינו מבין מאליו מהי ערבות הדדית, אחריות, שייכות, אהבת הארץ או תרומה לחברה.

יאנוש קורצ'אק כתב שילדים אינם "אנשי המחר", אלא בני האדם של היום. הם זכאים להיפגש כבר בילדותם עם התרבות, ההיסטוריה והמורשת שעליהן צומחת חברה. להרחיב את עולמו של הילד פירושו להכיר לו מילים שלא שמע, שירים שלא שר, סיפורים שלא פגש, דמויות שלא הכיר וערכים שעדיין אינם חלק מעולמו. כך נבנים זהות, שייכות וחוסן. חינוך הוא עיצוב הרוח. והרוח של ילד נבנית מהמילים, מהשירים, מהסיפורים ומהערכים שהמבוגרים בוחרים להנחיל לו.

השירה העברית היא אחת המתנות הגדולות שיש בידינו. שיר הוא סיפור,  זיכרון, שפה, זהות. באמצעות השירים יכולים ילדים להכיר את החלוצים, את המעפילים, את לוחמי הפלמ"ח, את העולים שבנו כאן בית, ואת ה"קבוצה" שממנה צמח הרעיון הקיבוצי. הם פוגשים דמויות ומעשים שמלמדים מהי אחריות, נתינה, שותפות ואהבת הארץ.

כשילד לומד להכיר את הסיפורים שקדמו לו, הוא בונה בתוכו תחושת שייכות. וילד שמרגיש שייך, גדל להיות מבוגר שמרגיש אחריות לעצמו, לזולת ולחברה. מרטין בובר ראה בחינוך מפגש חי בין המבוגר לילד. תפקידו של המחנך להוביל את הילד למקום שעדיין לא הכיר. זו מהות החינוך. זהו תפקידם של ההורים ושל אנשי החינוך – להנהיג, לכוון, לבחור ולהעניק. מתחילים מעולמו של הילד, אך לא נשארים בו.

מורה טוב  מעודד, ממריץ ומעורר סקרנות. מעניק לילד כלים לחשוב, להרגיש, לכבד, לשתף פעולה ולמצוא את מקומו בתוך החברה. חינוך אינו נמדד רק במידת ההנאה של הילד מן השיעור. ברור שילדים נהנים מתנועה, ממשחק ומיצירה, אך תפקידנו אינו רק להעסיק אותם. תפקידנו לבנות בתוכם עולם פנימי עשיר – עולם של מושגים, ערכים, שפה, זיכרון ושייכות.

הילדים לא יכירו את סיפורה של הארץ אם אנחנו לא נספר אותו. הם לא יפגשו את ערכיה אם אנחנו לא נלמד אותם. השאלה איננה אם המושגים האלה שייכים לעולמם של הילדים. השאלה היא אם אנחנו, המבוגרים, עדיין מאמינים שהם חשובים מספיק כדי להיות חלק מהחינוך שאנחנו מעניקים להם.

אשא עיניי אל ההורים

בערב הוקרה למורים שבו השתתפתי אמר הרב שי פירון משפט שנחרט בזיכרוני: "אשא עיניי אל ההורים". בדבריו הוא ביקש להפנות את המבט אל תפקידם המרכזי של ההורים בעיצוב דור העתיד – לא מתוך האשמה, אלא מתוך הכרה בכוחם, באחריותם ובהשפעתם הרבה על ילדיהם ועל החברה כולה.

בעשורים האחרונים חלו שינויים עמוקים במבנה המשפחה ובתפיסות החינוך. אם בעבר היו דפוסים ברורים של סמכות, משמעת וכיבוד הורים, כיום אנו חיים בחברה דמוקרטית יותר, המדגישה שוויון, זכויות אישיות וכבוד האדם. זהו שינוי מבורך וחשוב, אך לעיתים הוא יוצר בלבול בין שוויון לבין היעדר גבולות.

חשוב לזכור: שוויון אינו אומר שהורה וילד ממלאים את אותו תפקיד. כל אדם זכאי לכבוד, אך תפקיד ההורה הוא להוביל, לכוון ולהציב מסגרת המאפשרת לילד לצמוח בביטחון. ההורה אינו שליט, אך גם אינו חבר שווה-מעמד לילדו. ילדים זקוקים למבוגר אחראי שיראה את התמונה הרחבה ויוביל אותם בדרך הנכונה.

ילדים קולטים היטב את רוח התקופה. הם מבינים את זכויותיהם, אך לא תמיד את האחריות הנלווית אליהן. כאשר חירות מתפרשת כיכולת לעשות כל מה שרוצים, נוצרים חיכוכים, מאבקים ופגיעה במרקם המשפחתי והחברתי. חופש אמיתי מתקיים רק לצד אחריות. כפי שהחופש לנהוג ברכב מחייב ציות לחוקי התנועה, כך גם החופש במסגרת המשפחה ובית הספר מחייב התחשבות בזולת, שמירה על כללים וקבלת גבולות.

גבולות אינם עונש אלא מקור לביטחון, יציבות ושייכות. אחת הטעויות הנפוצות בדורנו היא הענקת חופש ללא גבולות. כאשר ההורים נושאים בכל האחריות והילדים פטורים ממנה, נפגעת יכולתם לפתח בגרות, אחריות ועצמאות. ילדים זקוקים למבוגרים שיאמינו בהם, יעודדו אותם וידרשו מהם לקחת אחריות על מעשיהם.  לצד האחריות בבית, קיימת גם חובה לגבות את אנשי החינוך. מורים אינם יכולים למלא את תפקידם כאשר כל גבול שהם מציבים נתון לערעור. ילד השומע מהוריו מסר ברור של כבוד למורה, לכללי הכיתה ולסמכות החינוכית, לומד שיעור חשוב על אחריות, שיתוף פעולה והתנהלות במסגרת.

בסופו של דבר, החינוך לערכים מתחיל בבית. הקשבה, כבוד למבוגרים, קבלת סמכות, התחשבות בזולת ועמידה בכללים אינם נרכשים מעצמם. הם נלמדים מהדוגמה האישית של ההורים ומהמסרים שהם מעבירים מדי יום. זהו האתגר הגדול של דור ההורים כיום – לגדל ילדים בחירות, אך גם באחריות; בכבוד, אך גם בגבולות. רק כך נצמיח דור ערכי, בוגר ותורם לחברה..

לגדל שניים – ולראות כל אחד

כמדריכת הורים, בשנים האחרונות אני פוגשת הורים לתאומים שמגיעים עם השאלה: איך מגדלים שני ילדים יחד, מבלי לאבד את הייחוד של כל אחד מהם, ומבלי לוותר על חינוך ערכי, רגשי ואנושי. גידול תאומים אינו רק אתגר לוגיסטי, אלא הזדמנות חינוכית יוצאת דופן, כזו שמזמינה אותנו כהורים לעבוד בו־זמנית עם החשיבה, הרגש והנוכחות שלנו.

רודולף שטיינר כתב: “אדם מסוגל להבין באמצעות הרגשתו, תחושתו ומצב רוחו באותה מידה כמו בשכלו.” משפט זה מקבל משנה תוקף בהורות לתאומים. ילדים, ובוודאי תאומים, קולטים את העולם לא רק דרך מילים והסברים, אלא דרך האקלים הרגשי שבו הם גדלים. הטון שבו אנו מדברים, האופן שבו אנו מגיבים, המתח או הרוגע שאנו מביאים איתנו – כל אלה הופכים לשפה חינוכית חיה.

כמדריכת הורים המשלבת עקרונות CBT, אני רואה עד כמה המחשבות האוטומטיות של ההורים משפיעות על ההתנהלות היומיומית. בהורות לתאומים עולות לעיתים מחשבות של חוסר, אשמה או השוואה: מי קיבל יותר, מי נפגע יותר, ומי “מאחור”. כאשר אנו לומדים לזהות את המחשבות הללו, לאתגר אותן ולהחליף אותן בפרשנות גמישה וחומלת יותר, אנו יוצרים מרחב רגשי בטוח. מרחב שבו הילדים לא נמדדים זה מול זה, אלא נראים כל אחד בפני עצמו.

אזכיר את דבריו של ז’אן פאול, מספרו על החינוך, שכתב: “ההתבטאות שלך והצליל של קולך, כשהם מתאימים ללהיטותו האינטואיטיבית של הילד להבין, יזרעו אור על מחצית המשמעות, ובסיועה תתבהר במשך הזמן גם מחצית ההבנה, הילד לומד להבין את שפתו בטרם ילמד לדבר בה.”

דברים אלו מזכירים לנו אמת חינוכית עמוקה: הילדים אינם מחכים שנדייק במילים, הם לומדים אותנו דרך האופן שבו אנו מדברים ומתנהגים. כך נבנית שפה רגשית עוד הרבה לפני השפה המדוברת. האופן שבו אנו פונים אל כל אחד מהתאומים, גם כשהם יחד, נחקק בהם כתבנית של יחס לעולם.

בריאיון שערכתי בתוכנית הרדיו עם טלי שץ, מדריכת הורים המתמחה בתאומים, היא חידדה את החשיבות של שמירה על הקשר הראשוני בין התאומים גם ברמה המעשית. לדבריה, תינוקות תאומים רצוי שישנו באותה מיטה עד גיל שלושה חודשים, מתוך הבנה שהקרבה הפיזית תומכת בתחושת הביטחון והוויסות הרגשי שלהם. עד גיל שנתיים חשוב מאוד שיישנו תחת קורת גג אחת, ושלא לפצל את הילדים לשני בתים (גם אם ההורים יוצאים לחופשה קצרה). החוויה של “יחד” בשנים הראשונות בונה בסיס של יציבות ושייכות. טלי שץ הדגישה כי בגיל בית הספר ניתן בהחלט לשקול הפרדה בין שני בנים או שתי בנות, כדי לאפשר לכל אחד לבנות קבוצת חברים נפרדת וזהות חברתית עצמאית. ההבחנה הזו בין הצורך בקשר קרוב בגיל הרך לבין הצורך בנפרדות בריאה בהמשך, משקפת חינוך שרואה את הילד בהתפתחותו, ולא רק את הסיטואציה.

גידול תאומים מזמין אותנו כהורים לא להשוות אלא להקשיב, לא למהר לפתור אלא לשהות. החינוך מתרחש כשמשלבים חשיבה, רגש והתנהגות – אנו מעניקים לתאומים לא רק ילדות משותפת, אלא בסיס אנושי עמוק שילך איתם הרבה מעבר לבית.

חינוך שנבנה על עבר, מתפתח בהווה ומעצב עתיד

בעולם החינוך אנו רגילים לומר כי הכול מתחיל מהלב — מהאדם העומד מול הילדים. המחנך. אך לעיתים, בלחץ של חדשנות, רפורמות, שינוי ו"שדרוג", אנו שוכחים את הדבר הפשוט: לפני שנחדש – עלינו לראות, להכיר ולהוקיר את שנעשה עד כה. כפי שכתב ויליאם שייקספיר, אותו הזכרתי בספרי „הרוח בחינוך“: „הניסיון נקנה בהתמדה ובמעש, ומעוף הזמן משלים אותו“. התמדה היא עשייה לאורך זמן. חזון אמיתי אינו מתנתק משורשיו — הוא צומח עליהם.

במוסדות החינוך פועלים אנשים שהקדישו את חייהם לילדים. לרבים מהם ניסיון יקר מפז, שבזכותו נבנתה המציאות הקיימת. כאשר מורה צעיר נכנס בשערי בית־הספר, נלהב להוביל חדשנות – חשוב שיזכור: חדש יכול לצמוח רק על בסיסו של ישן. ההצלחה האמיתית תגיע כאשר נחבר בין החוכמה שנצברה לאורך שנים לבין הרעננות והרעיונות החדשים המבקשים לפרוץ קדימה. זו זוגיות: ותיקים וצעירים. זהו שלם.

בספרי „הרוח בחינוך“ כתבתי: „כאשר ניגשים למשימה חשובה של הגדרת חזון בית ספרי – חשוב להגדיר מטרות ויעדים לביצוע, וחשוב להיות מודעים לערכים האישיים של הצדדים המובילים את החזון.“ והוספתי: „בתהליך של הגשמת חלום, חשוב להדגיש את החשיבות של הגדרת החזון. רק כך תיווצר הזדהות אישית שהיא היסוד להצלחת יישום התהליך.“

החינוך הוא רב־ממדי: סמכות ומקצועיות לצדו של לב, הקשבה ורגישות. גם בשיעור מתמטיקה — לא רק מקצוע נלמד, אלא גם סבלנות, שיתוף פעולה והצלחה חברתית. כך גם במוזיקה — יש מקצועיות הדורשת מיומנות, אך גם תזמורת של נשמות: הרמוניה, הקשבה, גיבוש.

הסתכלות רחבה על החינוך רואה שילוב של כל תחומי החיים. כפי שאני כותבת בספרי „סבתא, מי הוא ילד מחונך?“: „החינוך הוא אחריות שאינה מסתיימת בארגון חפצים – יש להקפיד על עמידה בלוח זמנים ולהיות ערניים לכל הכללים.“ וכתבתי גם: „לדבר בנחת ובכבוד למבוגרים.“ מעבר להיותנו עוסקים בחינוך אל לנו לשכוח מעשה אבות.

ערכים – הם דרך חיים. והמורה הוא הדוגמה החיה. ילדים לומדים  איך המורה מתייחס לחבריו לעבודה, כמה הוא מעריך עבר ומסורת, כיצד הוא מדבר עם ותיקים וכיצד עם חדשים. חינוך מתחיל במחנך – ולכן תלמידים צריכים לראות שמורה צעיר אינו מוחק מורשת, אלא ממשיך אותה, מעבה אותה, ומכניס בה את קולו הייחודי מתוך כבוד והכרה בשורשים.

החינוך הוא יצירה קהילתית ־ דורית — פסיפס של אנשים, זיכרונות, ערכים וחלומות. נצליח להוביל ילדים לעתיד טוב יותר, יציב יותר, אנושי יותר. כשנכיר בכך שהחדשנות פורחת כששורשיה עמוקים.

העלאת רמת ההקשבה של הילדים

נפגשתי עם הורים של אחת מתלמידותיי בכתה ז'. ההורים "היא לא מקשיבה גם לנו". דפוס התנהגות לא משתנה ממסגרת למסגרת. שינוי ההתנהגות חייב מתקיים בשיתוף פעולה מלא של המסגרת החינוכית והמסגרת הביתית. בכדי ליצור הקשבה חשוב להקנות הרגלי שיחה. שיחה משמעותית מתנהלת כששני הצדדים מכירים בתועלת של אותה שיחה.

הכלל בשיחה עם הילדים חייב להיות "מה התועלת שיצא לילד מאותה שיחה" ולכן, אתם לא "מוכרים" ערך חינוכי (כמו הקשבה), אלא מוכרים לילד את התועלת מקניית אותו ערך. גם בהצגת הפתרון תנו זרקור על התועלת. הילד אומר "דני כל הזמן מציק לי". הערך החינוכי – "דני, חבר טוב?" – מהו חבר טוב? התועלת העתידית: "כיצד נבחן ונבחר חברים טובים, כיצד נמנע מקשר עם אנשים שליליים?". שיח חינוכי נכון הוא שיח של צרכים – תועלות שמבהיר ההורה לילד, מה הוא מקבל מקניית החינוך בהתאם לצרכים שלו.

בזכות שיח מכבד, מושכל ומתוכנן מראש, אפשר בשיחה אחת להפוך את הילד מזחל לפרפר מרשים כשהוא נושא בתוכו מסר של התפתחות והעצמה. אם הילד שלכם ספורטאי, השתמשו באנלוגיה מעולמו על מנת להשיג את הטמעת המסר שלכם. כשלי, כמורה חשוב שיביא עפרון ומחברת, אני שואלת אותו אם קרה שהגיע למגרש הכדורגל בלי נעלי ספורט וכדור? חפשו את האנלוגיה המשפיעה ביותר עבור הילד.

ההורים שהגיעו, הם הורים לילדה שנוסעת ברכבת לטיפול. האנלוגיה במקרה שלה תהא, הקשבה לזמני הרכבת, שמירה על הכרטיס יציאה מהרכבת. הגעה בזמן לטיפול והקשבה לדברי המטפל. חשוב לקחת מתוך החיים של הילדה. לשאול, מה יקרה אם נאחר לרכבת? מה יקרה אם נאחר לטיפול? למה חשוב להקשיב למטפל? ומשם להגיע לתועלות בהקפדה על הקשבה להורים ולמורים.

לכל בני האדם ישנם ששה צרכים שאותם יש לספק בכדי להיות מאושרים באופן מעשי: הראשון שבהם הוא ודאות. כאשר ניטלת מאיתנו הוודאות, כל השאר פשוט לא רלוונטי (אולמן, א. 2017). הוודאות היא הזמן שנכון לכולנו. עמידה בלוח זמנים נותנת לנו ודאות שגם האחר עומד בזמנים. אני אגיע בזמן לרכבת כי גם הרכבת תגיע בזמן לתחנה. אני אגיע לשיעור בזמן כי גם המורה עושה את המאמץ להגיע לזמן לשיעור. אני מגיע עם מחברת ועיפרון כי המורה מגיע עם מחברת וטוש ללוח ובטוח אלמד משהו בשיעור. וכן הלאה.

החוקים והכללים הנהוגים הם הוודאות שאיתה אנחנו מצליחים לתפקד באופן קל ונוח. כשמתקיימים אותם כללים שבמסגרת הוודאות, קל למזער את הקושי בהתמודדות עם ההפתעות. למשל, התלמידים הגענו עם מחברת ועיפרון לשיעור ויש בחן פתע, הם מוכנים בזמן ולא מבזבזים זמן יקר על לחפש עיפרון ולחדד אותו. זוכים (תועלת) בכל הזמן לפתרון כל הבעיות במבחן.  מי שמקפיד על הקשבה פחות מופתע והתועלת גבוהה וכדאית.

מתי הילדים מעריכים?

הגיעה לקליניקה אם חד הורית. שיתפה בחיים לא קלים. עושה הכל לפרנס את ארבעת ילדיה בכבוד. שלא יחסר כלום. תזונה בריאה ומזינה, בגד ללבוש, חינוך פורמלי ואפילו בלתי פורמלי, חוגים ובאותה נשימה מוסיפה "הם לא מעריכים כלום, למה?"

בכל 36 השנים בהם אני אשת חינוך וכ20 שנים בקליניקה אני מבקשת מכם ההורים להיות נחושים, עקביים ומתמידים בערך עליון שלכם בחינוך. תחיו בתוך סרט. שחקו את התפקיד שאתם רוצים לעצמכם. אם תאמינו בצדקת דרככם בכל לבבכם, ואם תשקיעו את מלוא האנרגיה בצורה שיטתית וסדורה, המציאות תתיישר בהתאם אליכם. אז, איך עושים זאת בכוונה לקבל הערכה לעשייה ולנתינה?

הערכים שלנו הם חלק מרכזי במי שאנחנו – ובמי שאנחנו רוצים להיות. הערך בו אנו בוחרים שילווה אותנו בחיינו ושיהיה המוביל בחינוך שלנו, חייב להיות מאוד ברור לנו וברור לילדנו. מה הערך שבאמצעותו נביא לידי ביטוי את האישיות שאנו רוצים להציג בפני הילדים שלנו וחשוב לנו, שכך יציגו עצמם לעולם בעתיד. מה הקו המנחה אותנו לחיים טובים ומלאי הצלחה. כשאתם כהורים מתנהגים בהתאם לערכים שאתם דורשים מהילדים, הם מקבלים מודל חיקוי ורוצים להתפתח לכיוון ההצלחה שהם חווים בזכותכם.

חשוב מאוד להשתמש תמיד בהגדרת הערכים והתועלת שאותם אתם נותנים לילדים שלכם באמצעות כלליי המסגרת הביתית והחינוך אותו אתם מקנים לילדים. עבור כל תועלת מרכזית שהגדרתם, צרו אנלוגיה המתאימה לכל אחד מהילדים שלכם. למשל, יושרה היא ההתחייבות שלכם לבצע את מה שאתם מצהירים עליו. אדם בעל יושרה מתכוון לדבריו ומקיים את הבטחתו. כמה מכם אמרו שהם מתכוונים לרדת חמישה ק"ג ובסוף לא עשו זאת? כמה מכם אמרו שהם יתחילו להתאמן לפחות שלוש פעמים בשבוע ואחר-כך התחרטו על המינוי שעשו בחדר הכושר כי היו לכך מיליון תירוצים? מרביתנו לא באמת מקיימים את כל מה שאנחנו מצהירים עליו. כשאתם מצהירים על כוונתכם בקול רם, ודאו שאתם יודעים שהן הפעולות שיביאו אתכם להגשמתה ובצעו אותן במלואן.

האנלוגיה לכך היא שאין הורים עצלנים. כולם רוצים לעלות על הרכבת, אם רק ידעו לאן היא נוסעת, מהו זמן הנסיעה ואיפה התחנות שלה. כמדריכת הורים, אני מסייעת להורים להכריז על כיוון הנסיעה ועל היעד הנכסף בחינוך שלהם. כל זאת, אחרי שהכרתי טוב את ההיסטוריה של ההורים ויש לי אפשרות להציג לילדים את העשייה העיקשת של ההורים ונחישות שלהם להצלחה. ילדים מאוד אוהבים להתגאות בהורים שלהם ובעשייה שלהם. "לאבא שלי יש סולם" "אמא יקרה לי". שקפו לילדים את הערכים שעליהם אתם גדלתם, בזכותם אתם הצלחתם, שקפו את העשייה שלכם ותדרשו שהילדים שלכם לא יוותרו על הדרך (גם אם היא קשה להם), שיהיו עיקשים להשגת היעד ונחושים להגיע אליו. הערכה מגיעה בהבנת התועלת שבהטמעת הערך וקיומו בפועל.

איך נלמד ילד לא לוותר על עצמו ולעצמו

מקצוע המתמטיקה, מקצוע מאתגר. מכתה א' אנחנו חווים לא מעט ילדים שמתקשים ושמבקשים לא להיכנס לשיעורים ולא להכין שיעורי בית. ההימנעות נובעת מהתחושה האוורסיבית, הלא נעימה שחש הילד בחווית הלמידה במתמטיקה. חוויה שלא חש בשיעורי ספרייה או שיעור העשרה אחר, בוא אין אתגר, אין בקשות מיוחדות שיש לעשות למען הבנה והצלחה בתחום.
העימות שבין החוויה באזור הנוחות לבין החינוך והלמידה, מאתגר ומהווה קושי. כשאנחנו מאפשרים לילד לא להתעמת עם הקושי, אנחנו מלמדים אותו שהוא לא מסוגל להתמודד עם הקושי ולכן אין מצב לעימות אי האמון שלנו בו כמסוגל ויכול להתמודד מוטמע במהירות במוחו, כשתיית מים קרים ביום חם.
המטרה של CBT היא לשנות את דפוסי החשיבה שמאחורי קבלת ההחלטות המובילות לנזק עצמי או לזולת ובמקביל להרחיב את ההחלטות המובילות להתנהגויות יצרניות, לתוצאות פרו-חברתיות ובסופו של דבר לחיים ללא הרס עצמי.
בשיעור מתמטיקה תלמידה ביקשה לצאת לשתות מים, מיד לאחר שהתבקשה לעבוד באופן עצמאי ליישום הבנה של חומר שנלמד. ברור היה לי שהיא מנסה לברוח מהקושי ולכן שוב ביקשתי ממנה לעבוד ולא לצאת לשתות ולהבא להביא בקבוק מים לשיעור. התלמידה לקחה את העיפרון שוב מהקלמר ופתחה את המחברת, לאחר דקה בלבד, סגרה את המחברת, קמה, צעקה "אני צמאה". אישרתי לה לצאת ולמרות האישור כשיצאה טרקה את הדלת. לא חזרה לשיעור, התיישבה מחוץ לדלת (פינת ישיבה מפנקת). בהפסקה נפגשנו באותה פינה לשיחה. שיקפתי לה את ההכרה שלי בקושי ומיד התמקדתי בהצלחה שהייתה לה בבחנים הקודמים, את העשייה והמוטיבציה לעשייה בתקופה האחרונה, החיוך שב לפניה והחלטנו שבחופשה תעבוד על התרגילים, תתחזק ותחזור לעשייה משמעותית במטרה להצליח בהמשך.
הכרה בחוזקות של הילד מעודדות אותו להצטרף למאמצים המשותפים ליצירת שינוי. האסטרטגיה היא לגלות יכולות, לחזק אותן ולהשתמש בהן כדי לצמצם גורמי סיכון לנשירה מלימודים או מעשייה בכלל. אחת התרומות החשובות של גישות CBT המבוססות על קבלה, היא ההתמקדות בחקירת ערכיו של הלומד והבהרתם (Amrod & Hayes, 2014).
בתרפיית הקבלה והמחויבות בCBT נעשית הבחנה בין מטרות לערכים. הערכים מספקים נקודות עגינה המנחות בחירת התנהגויות עתידיות, עוזרות לצמצם את הבחירות הפוגעות בערכי הליבה ומחזקות התוכניות לאקטיבציה התנהגותית שתוכל להוליד חיים משמעותיים יותר.

"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"

אני מלמדת בבית ספר יסודי, לא דתי. השבוע במסגרת ההכנות למסיבת קבלת ספר תורה בכתה ב', למדתי את השיר "ואהבת לרעך כמוך", שיר שהולחן ע"י שרון אבילחק כתיבת השיר עממי. שר מידד  טסה. בשיר מתבקש:  לאהוב, לחבק את השני, להתייחס לכל אדם כאילו הוא אני, להושיט יד לעזור מכל הלב, ולתמוך ביום צרה בזמן כאב, להבין, כמוני כמוך ולהגיד, מה ששלי שלך ושלך שלך" . בדיון שהתקיים בכיתה ואני מזכירה לכם מדובר בילדים בכתה ב', הבנתי את שכתוב במשנת הרמב"ם "מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". הילדים הסבירו למה חשוב לתמוך בחבר בזמן כאב, מה החשיבות של האמפתיה כשאני בעצם רואה את האחר כאילו הוא אני.

הלכתי לספרים להבין נקודה זו עוד יותר. בספר ב"עין יהודית" (סלומון) כתוב "תחושת ה"אני" היא התחושה הטבעית וכמעט בסיסית ביותר של האדם. לסלק את התחושה הזאת, או אפילו להקטין אותה, נראה כמו לסלק את ליבו של האדם מתוכו. את הכל הוא רואה מתוך עמדת ה"אני" שלו העומדת במרכז העולם ואת הכל הוא רואה דרכה. בתורה שלנו מי שיהיה שם בשבילנו הוא כוח היקום. במפורש כתוב שהגאווה היא שלילית. דברי שלמה המלך: "תועבת ה' כל גבה לב", כדי לדעת שלא רק שאפשר להקציע את גבהות הלב ולהנמיכה, אלא שפעולה זו חיונית מאין כמוה, נצטוונו "ולא ירום לבבו".

אדם לא יכול לבטל את עצמו ולא לכך אנחנו כחברה שואפים. הבורא אינו דורש מן האדם הצועד דרישה שהיא מעבר ליכולתו. אנחנו אומרים שילדים לא מסוגלים לבחור. בשיחה מאוד פתוחה הילדים למעשה מלמדים אותנו שהמוסר לחיים בכלל, לחברות ולהתנהלות בקהילה היא כוח ההתמזגות שיש לו לאדם. זו הגדולה שבבחירות. כח פוטנציאלי להשתמש בבחירה חופשית למען הישרדות הקהילה.

אמרנו שהאדם חכם. כל אדם מרגע שנולד יודע שלא ניתן לשרוד לבד. אני חייב את הזולת למען ההתקדמות שלי. גם ילדים בכתה ב' יודעים שאם אני לא אעזור לחבר בשעת צרה, אין מצב שתתקיים הדדיות. מחר גם אני לא אהיה לבד. לאו דווקא אותו חבר שאעזור לו יעזור לי. היקום צופה בנו ואם תהיה בשביל הטוב יוחזר. תתוגמל.

השיר ממשיך ומבקש: "זה הזמן מהר עכשיו להתעורר, לחשוב רק מחשבות טובות, זה לעולם עוזר להשפיע,, תמיד עם מה שיש, וגם אם אין מיליונים לא צריך להתרגש, להקדים, שלום לכל אחד, ולתת גם הרגשה שהוא לא לבד, לדבר רק בלשון רכה, ואם אי אפשר הרי כבר נאמר, לא מצאתי לגוף טוב משתיקה". האם ניתן ללמד על רגל אחת תורה שלמה ללא מילים אלו? ללמד את הילדים, מי האיש החפץ חיים, לראות טוב?

הילדים שיתפו במצוקות במשפחה וכמה היו שמחים לבחור אחרת. ילד אחד אמר: "אני מעדיף שאבא יהיה שמח ונלך לשחק בגן שעשועים, במקום לראות אותו עצוב שאין לו כסף לקנות לי מתנה בחנות". ילד אחר שיתף: "אני מעדיף לשבת ליד עומרי כשהוא עצוב מאשר לשחק כדורגל ולראות שהוא יושב בצד כי נשברה לו היד". אחרת, ממש בכעס, סיפרה שיש ילדים שאומרים דברים מעליבים כמו "את לא יודעת לשיר", וזה לא יפה מצידם. מה יקרה אם ישמרו בלב, את מה שהם חושבים כדי לא להעליב?"

כשאנו מכינים את הילדים לקבלת התורה, מן הראוי שניתן את משמעות גרעינה של תורה, שכל מטרתה להתעלות ולהתאחד עם הערכים הנפלאים הכתובים בה. אני חוזרת ומזכירה לכם, אני אינני אדם דתי. אני אדם מאמין. בתורה היהודית ישנם ערכים גבוהים של אהבת הזולת. חיים נכונים ומיטיבים בקהילה. הילדים שלנו הם הדור הבא שישמר את מי ומה שאנחנו ויבנה לחיים טובים עוד יותר. החינוך הוא אבן היסוד לעתידם. חשוב שניתן מחשבה ונשכיל בכל שיח ומפגש עם הילדים. נלמד מהם ונעצים את הטוב שהם מלמדים אותנו.

הקשר שבין ערכים והגשמת חלום: זוגיות ומשפחה

רבים מאיתנו מפנטזים על זוגיות מושלמת ומשפחה חמה, אוהבת, תומכת, עוטפת. כמה מאיתנו מבינים שאת החלום הזה ניתן להגשים אם רק נעשה נכון את תהליך ההבנייה להגשמת החלום? בתהליך המלווה בייעוץ זוגי, מבינים את השלבים ומיישמים אותם בהדרגה.

תחילה חשוב להבין מה הם הערכים האישיים שכל אחד מבני הזוג מאמין שמאפיינים אותו. הערכים האישים הם הבסיס להצלחת אותה שותפות שאנו מכנים זוגיות. החשיבות של זיהוי הערכים האינדיבידואליים שלכם גדולה מאד, שכן הם מקור המוטיבציה הפנימית הגדול ביותר שלכם להצלחת התהליך. כאשר אתם מתנהגים בהתאמה לערכים בהם גדלתם והתחנכתם, הדבר גורם לכם לשביעות רצון, תחושת שמחה וחדוות עשייה.לפי גישה זו, נוכל להבין כי אנשים יכולים לסבול בזוגיות מכיוון שאינם מודעים לערכים האישיים שלהם ואינם בודקים האם ערכי המשפחה אליה התחברו תואמים את ערכיהם האישיים.

כאשר אתם ניגשים למשימה החשובה של הגדרת חזון אישי או זוגי, הגדרת מטרות ויעדים לביצוע, עליכם להיות מודעים כל הזמן לערכים האישיים שלכם.הערכים האישיים שלכם  הם המצפן, המוודא כי אתם פועלים בדרך הנכונה לכם ביותר.פיתוח מודעות לערכים האישיים חוסכת תסכול  מיותר במערכות יחסים ובכל תחומי החיים.

הערכים אותם נראה כמובילים בחיינו הם שיאפשרו לנו להגשים חלומות. אם תחליטו כזוג שערך הביחד, התמיכה ההדדית, הפירגון ההדדי, הכבוד ההדדי, ילוו אתכם, בכל מטרה שתציבו לתהליך הגשמת החלום תהיה חשיבה יתרה על אותם ערכים.

"על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים" (עמוס ג'. א),חיבור של יוצאי מוצא אחד, השומרים על המשותף שביניהם. התורה עוברת בקיצור על משפחות העמים השונים עד שהיא באה לחיי האבות. כשבאים לסכם את חיי המשפחה של אברהם ושרה, יש לומר, שהיו אלה חיים אידיאליים, בכבוד הדדי, ובניהול בית בהבנה הדדית. בתוך הרחבת הדיבור עליהם בולטים חיי המשפחה שלהם בידידותם ובאהבתם ובהרמוניה שביניהם. אותה הרמוניה מגיעה מחזון משותף המושתת על ערכים תואמים.

אם כל אחד מבני הזוג ישב ויכתוב מהם הערכים שמאפיינים אותו ועליהם לא יוותר ומשם תגבשו את הערכים המשותפים לכם, מפה הדרך להבניית החזון המשותף למשפחה מאוחדת תהא סלולה. קחו בחשבון, שחזון אישי קשור בד"כ לתכלית חייכם. תכלית החיים היא נתיב שתוכלו להיות בו כל חייכם.מציאת הייעוד בחיים בחייכם וההכרזה עליו תעניק לכם כיוון רב.

העלו על הכתב כיצד תראה הצלחתכם העתידית, כיצד תראה הזוגיות שלכם? כיצד יראו חיי המשפחה שלכם?תקיעת יתד בעתיד שאתם שמים לכם למטרה תעזור לכם לשמור על התלהבות ומוטיבציה, וכך תוכלו להתמקד בדברים החשובים לכם ביותר.

בתהליך של הגשמת חלום, חשוב להדגיש את החשיבות של הגדרת החזון.  הגדרת החזון  תאפשר לכם, לזהות את ערכי המשפחה והערכים האישיים שחשובים לכל אחד מכם, וכך תיווצר הזדהות אישית שהיא יסוד להצלחת הזוגיות.