מעורבים, לא מתערבים

אחד האתגרים המשמעותיים ביותר של מערכת החינוך כיום הוא בניית מערכת יחסים נכונה ובריאה עם ההורים. ההורים מבקשים להיות שותפים לדרך החינוכית. הרצון הזה טבעי ומבורך. אלא שמתוך אהבה ודאגה, נחצה הגבול שבין מעורבות להתערבות. הורה שמתעניין, מקשיב, מתעדכן, מקיים שיח מכבד עם המחנך, מסייע לילדו לעמוד במשימותיו ומעביר לו מסר של אמון במסגרת החינוכית – מחזק את הילד ואת בית הספר גם יחד. כאשר הורה מחליט שילדו לא ייכנס לשיעור מסוים משום שאינו אוהב את המקצוע או את המורה, כאשר הוא מגיע לאסוף אותו באמצע יום הלימודים כדי למנוע ממנו התמודדות, או כאשר הוא ממהר להאשים איש חינוך מבלי לברר את העובדות – זו כבר אינה מעורבות.

כאשר כל קושי נפתר על ידי המבוגרים, הילד אינו לומד להתמודד. הוא לומד שמספיק שלא נעים לו כדי שהמציאות תשתנה עבורו. ואם אינו מתחבר למורה – אפשר פשוט לא להגיע. אם קשה בשיעור – אפשר לוותר. החיים אינם בנויים כך. אל תהיו עורכי הדין של ילדיכם – היו המאמנים שלהם. עורך הדין מחפש כיצד לפטור את הלקוח מכל אחריות ולהוכיח שהוא צודק. המאמן, לעומתו, מאמין ביכולת, מעודד, דורש, מחזק ומלמד כיצד להתמודד גם כאשר הדרך אינה פשוטה. ילדים זקוקים למי שילמד אותם כיצד להתמודד עם אתגרי החיים בכוחות עצמם.

כאשר מערכת החינוך מאפשרת התערבות בלתי מבוקרת בהחלטות חינוכיות, אנו משדרים מסר שגם לנו אין אמון באנשי החינוך שלנו. אנו מרפים את ידי המורים, מחלישים את סמכותם ומעמידים אותם בעמדה שבה כל החלטה הופכת למשא ומתן. אם כל ילד יוכל לבחור לאילו שיעורים להיכנס, עם איזה מורה לשתף פעולה ואילו גבולות לקבל – לא נישאר מערכת חינוך, אלא מערכת המספקת שירות על פי דרישה. במקום שההורים יבטחו באנשי החינוך, הם יאמינו שגם אנחנו סבורים שהסמכות נתונה לבחירת הילד. בכל פעם שאנו מסבירים, מציבים גבול, מבקשים אמון ומסרבים לעקוף תהליך חינוכי – אנו מלמדים מהי שותפות נכונה.

הדבר דומה לכללי התנועה. גם כאשר אנו ממהרים מאוד, והרמזור האדום נראה לנו מיותר באותו רגע, איננו עוקפים אותו מימין ואיננו מתעלמים ממנו. מבינים שהכללים נועדו לשמור על חיינו. מצייתים לרמזור משום שאנו מבינים את ערכו. כך גם בחינוך. לא כל שיעור יהיה מהנה. לא כל מורה יהיה אהוב. לא כל משימה תעורר התלהבות. דווקא ההתנסות במצבים שאינם מושלמים מלמדת את הילדים לדחות סיפוקים, להתמודד עם אכזבות, לכבד סמכות ולהתמיד גם כאשר הדרך אינה קלה. רגש הסיפוק העמוק נולד מתוך תחושת ההשתתפות, ההשקעה, ההתגברות והתרומה. כאשר אנו מונעים מילדינו כל קושי, אנו עלולים למנוע מהם גם את אחת מתחושות ההצלחה המשמעותיות ביותר.

ראשית, עלינו לזכור שמעורבות הורית היא הכרחית, כאשר עולה חשש אמיתי לפגיעה בילד, להתנהגות בלתי ראויה או לעוול – מחובתו של כל הורה לשאול, לברר, להתעקש ואף להגן על ילדו. שותפות אמיתית מתחילה באמון ושיתוף פעולה עם המסגרת החינוכית, שהם תנאי להצלחה..

שנית, תפקידנו כהורים וכאנשי חינוך להעניק לילדים את הכלים להתמודד עם המכשול. ככל שנאפשר להם לחוות גם תסכול, להתמיד גם כשלא קל ולכבד גבולות– כך נגדל ילדים חזקים יותר, אחראים יותר ובעלי חוסן אמיתי. חינוך נמדד בכמה יכולת הענקנו להם להתמודד עם החיים.

מוטיבציה לשינוי התנהגות

בכל שנה אני מקבלת קבוצת תלמידים חדשה במסגרת היותי מורה למתמטיקה. רבים שואלים כיצד אדם רוחני והומני כמוני בוחר להיות מורה למתמטיקה? להיות מורה למתמטיקה, זה לא רק לדעת להורות מתמטיקה. כמו שרבים וטובים יודעים, מדובר במקצוע מאתגר. תחום דעת שמהווה דרישה לחשיבה ממוקדת, הגעה בזמן לשיעור כדי להספיק ללמוד את הנושא, להטמיע וכמובן להקפיד על תרגול. כך שלפני הגישה ו/או השיטה בה נבחר ללמד מתמטיקה חובה עלינו להגיע למצב של התנהגות נאותה ללמידה.
התלמידים שמגיעים למצב שאינם לומדים מתמטיקה, לא חוו הצלחה במשך השנים בתחום, יפגינו הימנעות וזו תחזק התנהלות למידה לא נאותה. שינוי התנהגות הוא תהליך פסיכולוגי בו משנים דפוסי התנהגות לטווח הארוך, באמצעות מגוון טכניקות מוטיבציוניות, בעיקר השלכות (חיזוקים שליליים) ותגמול (חיזוקים חיוביים). רבים מאמינים שאותה מוטיבציה ללמידה נובעת לא פעם ממקור חיצוני התובע מהם ל"השתנות". אולטימטום של השעיה מבית ספר, אי יציאה להפסקה וכו'. אני מאמינה שאכן המוטיבציה ללמידה נובעת ממקור חיצוני, אך איני מאמינה באולטימטום. לדעתי התנהלות שכזו מול אותם ילדים עם קשיים לימודיים מביאה אותם להפגנת התנגדות. החוכמה היא להביא את הילדים בגישה חיובית, שיפתח עניין אישי בלמידה, כך שיגיעו מרצונם החופשי לשיעורים ויעשו עבודתם בחדווה.
השיעורים שלי מתחילים בזמן. הילדים מגיעים עם ציוד מלא. תחושה של ההצלחה ההדדית שלי כמורה ושל התלמידים נותנת לשני הצדדים רווחה נפשית. תלמידה שבמשך שש שנים לא נכנסה לשיעורי מתמטיקה, כשנכנסה בשנים אלו לשיעורים, כמעט ולא עבדה, כי לא היה ציוד מלא לעשייה, היום עובדת במלא המרץ, לומדת ומצליחה. ולא זו בלבד. כשנאלצה להעדר משיעור מתמטיקה, ביקשה ממני להישאר בתום יום הלימודים לשעת למידה, כדי לעבוד ולהשלים את החומר. ברור שנשארתי.
יש לעזור להם לראות את הקשיים שלהם בפרספקטיבה של בעיות האישיות שלהם ובמקביל לתת להם תקווה שמדובר בבעיות הניתנות לפתרון. צורות ייחודיות של טיפול קוגנטיבי (CBT) הן בין הטיפולים המבטיחים ביותר הקיימים היום לתלמידים עם תופעת ההימנעות.
השילוב הפרדוקסלי של הנחות תלותיות (אמונת התלמיד שהוא חלש ונטול יכולות ואילו אחרים חזקים וכשירים) והנחות פרנואידיות (האמונה שאין לסמוך על הזולת וכולם חורשי רע – המורים), מלבה את ההתנהגות הבין אישית הקיצונית וחסרת היציבות של התלמידים העוברים מהיצמדות אל אנשים אחרים להרחקתם מתוך חוסר אמון. החשיבה הדיכוטומית תורמת למערבולת הרגשות ולהחלטות קיצוניות, שכן חוסר יכולת להעריך את מצב העניינים בגוונים של אפור תורם לשינויים פתאומיים וקיצוניים אצל התלמידים.
הקשר האישי של מורה תלמיד. התמדה בחיזוקים חיוביים ללא הקשר ישיר למתמטיקה. לתת לילד את התחושה של "אני כאן בשבילך", "אני מאמין בך". ובמקביל בנחישות לעבוד על שינוי הרגלים התנהגותיים בתלמידות, מביאים הצלחה ורווחה נפשית לתלמידים. וכמובן הוקרה לעשייה של המורה על מילוי תפקידו.