ערכים בונים חברות אמיתית

בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה האחרונה, מגיעים אליי לקליניקה יותר ויותר ילדים שהקושי המרכזי שלהם הוא בתחום החברתי. אחת השאלות הראשונות שהורים שואלים היא: מהם בעצם כישורים חברתיים? האם יש "מתכון" להצלחה חברתית?  לדעתי, אין נוסחה אחת שמתאימה לכל הילדים. כל ילד מגיע עם האישיות שלו, עם הערכים שספג בבית, עם החוויות שצבר ועם הדרך שבה הוא מפרש את העולם. דווקא משום שאנו חיים בחברה דמוקרטית ומגוונת, תפקידנו אינו להכתיב לילדים כיצד עליהם להתנהג בכל מצב, אלא להדריך אותם לחשוב, להתבונן, לבחור ולהבין איזו התנהגות מיטיבה עבורם ועבור הסביבה.

לא תמיד נכון להתערב בכל קושי חברתי. לעיתים חשוב לאפשר לסיטואציה להתפתח באופן טבעי. מתוך ההתנסות הילד לומד, וכאשר מתעורר קושי – זהו הזמן לעצור, לשוחח ולחשוב יחד. במקום למהר לפתור עבורו את הבעיה, אפשר לשאול שאלות, להבין מה קרה, מה הוא הרגיש, כיצד פירש את האירוע ומה ניתן לעשות אחרת בפעם הבאה. בשלב הזה ניתן לבנות יחד תוכנית. לא תוכנית שנכפית על הילד, אלא כזו שהוא שותף מלא ליצירתה. כאשר הילד שותף לחשיבה, הוא מפתח אחריות, לומד לזהות דפוסי התנהגות ולבנות לעצמו דרכי פעולה חדשות שיסייעו לו במפגשים עתידיים.

אחד הכלים היעילים לכך הוא מודל אפר"ת – אירוע, פרשנות, רגש ותגובה. המודל מאפשר לילדים להבין שלא תמיד האירוע עצמו הוא שיוצר את הקושי, אלא האופן שבו אנו מפרשים אותו. כאשר משנים את הפרשנות, משתנה גם הרגש, ובהמשך גם התגובה. כך הילד מגלה שיש לו אפשרות לבחור כיצד להגיב, במקום להיות מופעל באופן אוטומטי. כלי נוסף שאני מרבה להשתמש בו הוא התוצאות ההגיוניות. אלו מפחיתות מתחים, מחזקות תחושת אחריות ותורמות ליצירת אווירה רגועה והרמונית יותר. הן גם מסייעות לילדים להכין לעצמם "תוכנית מגירה" – דרך פעולה שתעמוד לרשותם אם מצב דומה יחזור בעתיד. ולפעמים, למרות כל החשיבה, זה עדיין לא עובד. חוזרים לשיחה, מנתחים מחדש את האירוע ומנסים להבין מה ניתן לדייק. חשוב שהילד ידע שתמיד יש לו מקום בטוח לחזור אליו, מקום שבו לא שופטים אותו אלא לומדים יחד איתו. להבניית תחושת המסוגלות.

חברות היא מערכת יחסים שנבנית לאורך זמן, והיסודות שלה מונחים כבר בבית. המשפחה היא החברה הראשונה שבה הילד מתנסה. בבית הוא לומד מהו כבוד, כיצד מקשיבים, איך פותרים מחלוקות ואילו ערכים מובילים את ההתנהלות בין אנשים. כאן עולה נקודה משמעותית במיוחד: כל אחד מאיתנו גדל בבית עם מערכת ערכים מעט שונה. אם בבית שלי כבוד מתבטא בהגעה בזמן ובהבאת הציוד שנקבע מראש, סביר להניח שאלו יהיו עבורי ערכים מרכזיים גם בחברות. כאשר חברה מאחרת באופן קבוע, ייתכן שאחווה זאת כחוסר כבוד. האם עליי לשנות את עצמי? לא בהכרח. אך בהחלט כדאי ללמוד להסביר את הערכים שלי, להקשיב לערכים של האחר ולבדוק האם ניתן למצוא דרך משותפת שמכבדת את שני הצדדים. זו בדיוק מהותה של חברות אמיתית –לדעת להבין, לכבד, לתקשר ולבנות גשר בין עולמות שונים. הכישורים החברתיים החשובים ביותר אינם רשימת כללים שניתן לשנן. הם היכולת לחשוב, לבחור, להקשיב, לכבד, ללמוד מכל חוויה ולהמשיך לצמוח ממנה. כאשר ילדים גדלים על ערכים של כבוד, אחריות, אמפתיה ושיח פתוח, הם אינם רק רוכשים חברים – הם בונים חברויות אמיתיות, יציבות ומיטיבות, כאלה שילוו אותם לאורך החיים.

הימנעות מקונפליקט אינה פותרת סכסוך

אמא ובת הגיעו לקליניקה. הבת מספרת שיצאה עם חברות לפיצה באחת המסעדות בישוב שלה, מסעדה שכבר לא פעם ביקרה בה באישורה של אמא. "אפילו אמא המליצה שנלך לפיצה הזו", אמרה הילדה. האם אומרת "נכון, אבל הפעם לא שיתפה אותי מי החברים שיהיו נוכחים". הבת אומרת ש"אמא פשוט מחפשת על מה לריב".
חשוב שנבין את חשיבות המפגש לשיחה על הקונפליקט (מצב של יריבות, חוסר הסכמה). הרי העימות (הגורם לריב שיצר את הסכסוך) נובע מאכפתיות יתרה לאדם שממול. אם הבת לא הייתה חשובה ויקרה לאם, לא היה מתקיים הקונפליקט. עיקרון חשוב זה חייב להאמר עוד בטרם נתחיל ביישוב הסכסוך.
חשוב להבין שלא כל אמונת ליבה היא בהכרח אמת ושניתן להעמיד למבחן כל אמונה ואמונה. חשוב לאסוף ראיות בעד ונגד האמונה. ועוד להגביר את המודעות והתובנה כי גם אם אחרים חושבים ומאמינים בדרך מסוימת זו לאו דווקא האמונה הנכונה לי. שינוי העמדה אל מול אותה אמונה, אל מול אותה אמת, איננו ענין של "הכל או לא כלום" ושינוי קטן יכול להשפיע השפעה עצומה על מערכות היחסים עם אנשים.
אנו מאמינים באמונה שלמה שכשמישהו מתריס על עשיה ותהא המשמעותית ביותר שלנו, הוא בטח בוחן אותי בשלילה, אינו מאמין בי ואולי אף רוצה להקשות עלי. הנבירה והדאגה הן אסטרטגיות נפוצות המאפשרות לאנשים להימנע מרגשות העשויים לצוף בתגובה למחשבות שליליות (Leahy,2006). קביעת לוחות זמנים לשיח, עוזרת לדחות רגשות כעס ושנאה הצצים בתגובה למחשבותיו השליליות.
קביעת מועד השיחה בקליניקה אפשרה גם לאם וגם לבת לחשב מסלול מחדש מאותה נקודה בה התקיים העימות. הגורם לריב לא הייתה אי שיתוף האם ביציאה לפיצה, אלא נוכחות החברים שבעייני האם שליליים לבתה. חשוב מאוד לעזור לשתיהן להבין שלא כל אמונת ליבה היא בהכרח אמת ושניתן להעמיד למבחן כל אמונה ואמונה. הרעיון הוא לאסוף ראיות בעד ונגד האמונה.
ולכן, נשאלה השאלה מי היו החברים איתם נפגשה? מי החברים שהאם, באמת שלה, רואה אותם כשליליים ואז להכיר מקרוב את האמת של כל אחת. לעיתים אנו מסיקים ומאמינים למשל: "הילד הזה פגע בך בעבר ואני רואה אותו כמאיים על האושר שלך", אמרה האם. והילדה: "אמא, זה קרה כשהיינו ממש ילדים קטנים, מי זוכר את זה? היום הוא ילד מדהים". ייתכן ששינוי קטן בתפיסת הגורם לעימות ישפיע על כל מערכת היחסים.
הפגישה לקיום הקונפליקט שיצר יריבות וחוסר הסכמה בין האם והבת, הביא לדיון מעמיק בחשיבות בחירת החברים למען עתיד טוב יותר של הילדה. השיח כמובן העלה הסתייגויות של הבת משכנה שהיום הגיעה לקבל כוס סוכר ורק לפני חודש גרמה לעימות גדול מאוד בעניין הכלב שנבח. האם הזכירה חברות קרובות מאוד של הבת שהן בנות בית היום ובעבר הלא רחוק מאוד פגעו בבתה. האם אנחנו מוחלים, סולחים, מתעמתים או שוכחים? הדרך בה נבחר היא האמונה שלנו ביישוב הסכסוכים ולהמשיך באחווה ורעות. מותר לא להסכים עם דעה ו/או אמונה. הכי חשוב לדעת לנהל שיח מכבד לפתרון הסכסוך.