קטגוריה: הרצאות/סדנאות

השבוע הגיעו אלי זוג לפני חתונה. אנחנו חייבים להזמין רק מעגל חברים קרוב ורק על זה יש פיצוץ. איך מתקדמים?

חוסן נפשי המתואר כיכולת פסיכולוגית חיובית להתמודד עם מצבי דחק ומשבר, ולהסתגל לנסיבות החיים שנגרמו בעקבות מצבים אלו. את אותו חוסן נפשי שאנו מקבלים מהסביבה: המשפחה, החברים, המורים ועוד. במדעי ההתנהגות קיימים שני חיזוקים להתנהגות. החיזוק החיובי גורם לעלייה בתדירות התגובה כתוצאה מהצגת הפרס (במקרה שלנו המסיבה). חיזוק שלילי מתקיים בצמצום או השהייה של הפרס, מה שמוביל להגברה בתדירות העתידית של התגובה (חוסר אמון בחברים).

עם כל הכבוד שנרכש לסביבה, חשוב לנו להזין את נפשותינו בחוסן נפשי שיאפשר לנו להיות חזקים אל מול כל סיטואציה שתקרא בחיינו. הוכח מדעית שאדם בעל מסוגלות חברתית, הינו אדם שהוא בעל חוסן נפשי. אדם אהוב ומקובל, הוא אדם שמצליח להתמודד במצבי דחק ומשבר. כל מאמן יאמר שלכל סכסוך יש פתרון. ישנה פשרה. ואם אנו עמלים על כך מבית, נצליח להתגבר על כל מכשול. הזוגיות היא תוצר של ההבנה ש"חבר נמדד בשעת צרה". אנו  נמצאים בכל שעת ערות במצב של קבלה או נתינה. ביקשנו שיעבירו לנו את קערת הסלט. להתחשב בכך שאנו ישנים. פתחנו את הדלת והחזקנו כי בן הזוג מאחוריי. כל הזמן אנחנו במערכת של נתינה וקבלה. כך שכל סובביי הם הנמדדים. גם אלה שמסוכסכים איתנו, גם להם תפקיד חשוב בחיינו. הסכסוך מלמד אותנו דבר או שניים בחיים.

אז, מה עושים כשצריך לבחור מעגל חברים מצומצם להזמין לחתונה? חשוב שניקח בחשבון את ההשלכות לאי הזמנה. הדרך המיטבית היא לעשות הכל שכן להזמין את מי שמראש אנחנו יודעים שיפגע אם לא יוזמן, כי הוא מאמין שאני חבר שלו. אדם בונה את זהותו מחוויות החיים (קראו בספרי "גלגולו של חינוך"), חוויות הילדות הן מקבץ הארועים החיוביים והשליליים. אף אחד מאיתנו לא רוצה שאדם שהיה חלק מחיינו יפגע ויסחוב טראומה לכל החיים. מחקר שראה אור לאחרונה קובע כי אם יש לכם הרבה חברים, הסיכוי שלכם להאריך חיים גבוה ב-22% לעומת האנשים הבודדים. "חברות היא משפחה נרכשת" (דר' איריס רייצס).

אם לא מצליחים להגיע להסכמה מי מעגל החברים המוזמן העומד במספר המתבקש, ניתן לקיים מסיבת חברים לאחר החתונה, או קודם החתונה. חברות זה כוח שאנחנו מזינים את נפשותינו ואת כל חברנו, אסור לנו לזלזל בכך לעולם.

שפיות היא מונח משפטי המצביע על היותו של אדם בעל כשירות נפשית מספקת כדי לשאת באחריות למעשיו. כלומר, שיכולתו של אותו אדם להבדיל בין מציאות לבין דמיון ולהפעיל שיקול דעת סביר, היא טובה מספיק בשביל לשאת באחריות.

שימור הזוגיות מתקיים בעצם לקיחת אחריות על היות הזוגיות מתנהלת בחוויה שפויה של המציאות. תאוריה של שפיות פותחה על ידי אלפרד קורזיבסקי במסגרת הסמנטיקה הכללית. הוא האמין כי שפיות קשורה להתאמה המבנית (או לחסרונהּ) בין תגובותינו לעולם לבין מה שמתרחש בעולם באופן עובדתי. דהיינו להכיר במעלות ובחסרונות שבזוגיות הקיימת, תוך התנהלות במצב נתון.

המצב הנתון הוא שכזוג או כמשפחה גרעינית, אנחנו מחוייבים להיות 24/14 ביחד. אין איוורור ואין כל אתנחתא מהקבוצה. וכאן הטעות. האיוורור והאתנחתא תלויה בנו. חיינו מלאים בפעילויות משותפות מהנות, ודי בהן כדי לאלחש את הכאב לגבי החוסרים הרגשיים בקשר הזוגי בשגרת החיים. הזוג יוצא הרבה למסעדות או מארח חברים לעתים קרובות, הזוג עושה ביחד ספורט. זוג שיש לו תחביב משותף שבו הם משקיעים את מרבית זמנם הפנוי וכמעט ולא עסוקים בהבניית זוגיות שתחזק אותם ואת משפחתם הגרעינית בעת משבר או קושי הנקרה ללא התרעה.  מאחר שהקורונה כפתה עלינו גמילה כמעט מכל הפעילויות החוץ-ביתיות שלנו, היא אילצה זוגות כאלה להכיר במה שיש, וליתר דיוק במה שאין ביניהם, כשמנקים את כל הסחות הדעת.

הסגר ביטל את האפשרות של שני הצדדים לקחת לעצמם את הספייס שהם זקוקים לו כדי לשרוד את הזוגיות.היעלמות המרחב חושפת את המרחק שנפער בין בני הזוג בשעה שהם בסך הכול ניסו להחזיק את הקשר ולא להבנות. אז, יאמרו גדולים וחכמים "מה שלא לשמה בא לשמה". זה הזמן לברך. כן. בכל מצב נורא וקשה ככל שיהיה, יש למצוא את הנתיב החיובי. זה הזמן להבנות את הקשר הזוגי והמשפחתי, ולא רק להשאירו ברמת "החזקת הקשר".

אהבה אינה מסע דמיוני. אהבה מיישמים בהבנה, הכרה, אחווה וכבוד הדדי. השכיבו את הילדים לישון, קחו כלי כתיבה וכתבו הבנייה לחיים משותפים. קונסטרוקציה לבית חם, רגוע ונעים. חינוך, מה דורשים מהילדים ומתי? ןמתי הילדים יודעים שאמא ואבא נחים, עוסקים בעבודתם, והם עסוקים ללא תלות בהורים (עד שעה). כלכלה, בדקו מה מצב ההכנסה וכמה ניתן להוציא בחודש. יש תקציב ורק איתו חיים. אם יש בעיה לא נשארים עם אגו, דואגים לילדים, מתקשרים לצוות חרום בישוב או לרווחה ומדווחים על המצב ומבקשים פתרון (זכרו שזו תקופה שתחלוף). התנהלות ביתית, מי אחראי לעשות ומה? מסכים, מי יושב מול המחשב, מול הטלוויזיה ומי בוחר תוכניות? הכל כתוב. בבוקר נפגשים עם הילדים, משקפים את ההחלטות, מאפשרים לילדים להגיב. אם יש מקום שניתן לבוא לקראתם, זה המקום להיות גמישים (לא יותר מדי). כך מתקיימת מחוייבות לחיים המשותפים ואחריות להבנייה שפויה של התנהלות בזמן הסגר. שיהיה בהצלחה.

ילדים והורים נמצאים היום באי ודאות שמביאה אותנו לכעסים, חוסר מוטיבציה וקשיי חברות שלא חשבנו שיכולים להתקיים. חוסר ודאות מתקיים משום שלא ניתן לדעת בדיוק מלא האם אותו המאורע יתרחש או לא ומה השלכות מעצם יישומו. תקופת הקורונה החלה במרץ 2020 ואיש אינו יודע מתי תסתיים, מה יהיו ההשלכות בהתנהלות היומיומית בכלל ובמסגרת החינוכית בפרט. ישנו קשר הדדי בין יכולת איסוף המידע לרמת אי הוודאות. בעוד שאיסוף המידע יכול לצמצם את רמת אי הוודאות, מצבים המאופיינים בחוסר ודאות יכולים לשמש לצורך איסוף מידע חדש. כך, שכשקיימת אי וודאות, מן הראוי שנשב ונבדוק מה וודאי בשלב זה?

אי ודאות היא אחד הגורמים לספק, שהוא מצב בין אמונה לחוסר אמונה. הספק מביא להטלת פקפוק ברעיונות מסוימים במציאות, ומובילה להשהיה או דחייה של פעולות רלוונטיות מתוך דאגה מפני טעות. כל החיים למדו אותנו לחלום, לתכנן תוכניות והנה אנו לומדים משהו חדש "כאן ועכשיו". כל החיים למדנו אותנו להתנהל באופן שתוגמלנו במיידית על עשייה ולכן כדי לזכות בגמול יישמנו מהלכים מסוימים בחיינו לאחר הבניית תוכניות להגשמה. תקופת הקורונה מלמדת אותנו להתנהל ללא תוכניות ארוכות טווח. גם מערכת החינוך חייבת להבנות דרכים חדשות ובמקביל להן, דרכים חלופיות לכל שינוי שיהיה. היום קפסולות, קבוצות, מחר אולי כן בית ספר יחזור להתנהלות רגילה, או כולם יהיו בהסגר? אי אפשר לדעת. ולכן, יש לחשב מהלכים באופן הטוב ביותר לאותה סיטואציה. בפסיכולוגיה קוראים לזה "כאן ועכשיו". זו הוודאות שתחזק אותנו.

קבלת החלטות היא תהליך שכלי של בחירה מבין מספר אפשרויות. אחד הגורמים המקשים על קבלת החלטות הוא תנאי אי-ודאות. כך שאלמלא אי הודאות לא היינו עושים למען הוודאות. ההחלטה היא בכדאיות ההחלטה לכל הגורמים הקשורים ביישומה.

ההמצאות ברגע באמת, מורידה את המשא מהכתפיים,שוכחים מכל הטרדות הקטנות והגדולות.במקומן נכנסת קלילות ושמחה בלב. כתבו לעצמכם את הוודאי. את היש שלא תלוי בשינוי והוראות מגוף חיצוני. מה תלוי רק בכם. מה יש לכם "ביד"? הספר "לאלף את השדון" , מאת ריצ'רד ד. קרסון, מדבר על להכיר ברגע הקיים כחוסן נפשי שמטיב עם האדם. כותב ריצ'רד בספרו: "יש לנו שלושה מקומות בלבד אליהם אנו יכולים לכוון את התודעה שלנו ברגע נתון.הגוף שלנו, העולם שסובב אותנו, ועולם הנפש (המחשבות).כשממקדים את המודעות בגופנו הפיזי או בסביבה החיצונית, נמצאים ב'כאן ועכשיו', נוכחים וחווים את הרגע.כשהמודעות נמצאת במחשבות – אזי אנחנו נודדים למחוזות אחרים; לעבר, לעתיד, לניתוחים, תכנונים וכדומה.מה שבטוח – זה מה שקורה כרגע, בהווה, לחיים האמיתיים המתרחשים ברגע זה ממש."

יש הרבה ודאי בחיינו, הסתמכו על הוודאי וקבלו ממנו את החוסן הנפשי להתמודדות עם החוסר ודאות. יש לנו את הכוח להתמודד אם רק נאמין בכוחנו זה. שיהיה בהצלחה.

התפישה של שפה מעליבה משתנה בין אנשים, ולעיתים תלויה בהקשר בה נאמרה והאנשים המעורבים. העוסקים בהתנהגות חברתית, טוענים שעלבונות מצביעים לפעמים על הסקת מסקנות מוטעית על אופיים או המוטיבציה של אחרים. יתרה מכך ברור שלא ניתן לתרץ את העלבה כדאגה לזולת. כי הדאגה מתפרשת באופן חד משמעי שאנחנו לא סומכים על האחר, שיודע היטב מה נכון לו.

העלבה גם נתפשת במקום של להכניע את האחר ולגמד אותו אל מול ההצלחה שלי. "אני מצליח להתגבר ולא לאכול את פרוסת העוגה, אתה לא". עלבונות עשויים להיות מכוונים כלפי מאפיינים שונים של האדם (כגון מראהו, רמת האינטליגנציה שלו, התנהגותו המוסרית, לקות שקיימת אצלו או מיומנותו בתחומים שונים), כלפי הרקע הדמוגרפי שלו (כגון עלבונות על רקע מגדרי, גזעני, מיני, משפחתי או דתי), ועוד.

חשוב שנבין שאדם שפוגע, אינו מגיע ממקום חזק. שאם כן, היה יודע לדבר איתך נכון על מנת שתשארו בקו שווה של השיחה. אנחנו "מורידים" אדם ממקומו כשאנחנו מרגישים שהוא גבוה מאיתנו ולא נוח לנו. שיחה בגובה עיניים היא השיחה שמביאה לתוצאות טובות ומועילות לכל הנוכחים. השפלה ועלבון הזולת, מורידה אותנו למקום שאנחנו לא מאמינים בעצמנו שנצלח את השיחה במעמד שווה.

אני רוצה להאמין שכשאנחנו בוחרים זוגיות, אנחנו באים באהבה. כשאנחנו פוגעים בבן הזוג, אנחנו יוצרים השפלה. השפלה היא תחושת אי-נוחות נפשית ובפרט תחושת פגיעה בכבוד, הנגרמת לאדם כתוצאה מיחס אליו, להתנהגותו או למאפיינים כלשהם הקשורים אליו. עוצמת תחושת ההשפלה קשורה בפער שבין הדימוי העצמי ותחושת הכבוד של המושפל לפני ואחרי שהושפל. במקרים קיצוניים עלולה השפלה לדחוף את האדם לביצוע פעולות קיצוניות, עד כדי התאבדות.

העלבה עלולה ליצור אצל הנעלב "כעס" על המעליב שיכולה להביאו לתגובה תוקפנית ובוטה או לחלופין התכנסות פנימה המוגדרת כתגובת "ברח" ועשויה להכניסו לדיכאון. מכל מקום, העלבה והשפלה הן התנהגות מילולית אלימה שאין לה מקום ורע בחברה מתורבתת ומכבדת.

כשאנחנו מבינים שתקשורת של העלבה והשפלה אינם מקובלים, נכין ארגז כלים ובו משפטים כתגובה, אם נגיע למצב שפוגעים בנו. "המילים שאמרת לא במקום". "אני מקווה שלא התכוונת לפגוע בי, כי נפגעתי". ועוד. אין מצב שאנחנו מסכימים להיות בקשר עם אנשים שפוגעים בנו. בהצלחה.

סובלנות היא הנכונות לקבל את השונה ולכבד את זכותו של הזולת, לשמור על שונותו ולתת לה ביטוי. בזוגיות אנו מחויבים לחיים הרמוניים מתוך הכרה בלגיטימיות של העמדה האחרת. השאלה שנשאלת האם אותם חיים הרמוניים מאפשרים "אוטונומיה" בחיים המשותפים. חשיבה אוטונומית פירושה חשיבה משותפת, דיאלוגית.דיאלוג בין בני-אדם המכוננים את הרציונליות שלהם באמצעות השיח, לא בני-אדם המביאים אל השיח מוצרים מוגמרים שאז מתחרים ביניהם בכוחניות פוליטית ויוצאים מחלוקת כמעט תמידית.

בעוד אמת ושקר הם עניין של  כן-או-לא, הרי שהתנהגות נכונה, דהיינו קיום זוגיות בנורמות המקובלות, הוא עניין אחר. המוסר מאפשר את השגת האמת לאדם לא רק בשכלו ובחיצוניות לבו, אלא ממקור פנימי ועמוק שאינו מורגש כלל כבא מן ה"אני" העכשווי. מה ששומע אדם באופן זה ברור כל כך שאין להרהר אחריה בשכלו, כי היא המסקנה הסופית של פנימיותו. האינטואיציה היא לשמוע את האמירה הפנימית הבוקעת מתוך מעמקי נפש האדם, אף שזו נדמית לאדם כאילו באה מבחוץ.

הדגש הוא על מהשחובה לעשות מהמוסר האישי ולא על מה שחובה מתוך נורמות חברתיות. לצורך הבהרה בעניין אעזר ב"תנורו של עכנאי" שמהווהנדבך חיוני בתפיסת עולם הקוראת להתמודד "כראוי" עם בעיות השעה והזמן, התמודדות שכרוכה בלאספק בפרשנויות חדשניות להלכה. "לא בשמיים היא" מתלכד היטב עם הערכים המודרניים שלאוטונומיה, סובלנות וחיים בחברה. במובנים אלה, לתנורו של עכנאי מסר שיש להתייחס לפרשנויות חדשניות של ההלכה, בהתאם למציאות המשתנה, ובהתאם להלכי הרוח של הדור.

הגישה הפלורליסטית מכירה בכך כי למין האנושי ישנן דרכי חשיבה שונות, אשר אינן תמיד עולות בקנה אחד.גם בזוגיות אנו נזקקים לאותה מערכת חברתית הדוגלת בערכי שוויון וסובלנות ובנכונות לחיות יחד מתוך כבוד הדדי, הכרה הדדית והסכמה בין השניים. "פלורליזם חברתי" זהו הפלורליזם שמכיר בערכו של האחר. הזוגיות חייבת להיות מבוססת על ההכרה בשוני הקיים בין בני אנוש ובין תרבויות ואף חשוב שיהיו מעוניינים השניים בטיפוחו. לדעת גולדמן, אחד הטיעונים המרכזיים לתמיכה בפלורליזם מסוג זה הוא ההכרה בעובדה שבכל יחיד ויחיד (ולפיכך גם בכל חברה) מצויים מספר "קולות" ערכים ושאיפות שאינם עולים בקנה אחד. גדולתו של זוג שידע סובלנות וילמד לצמוח בהקשבה לזולתו.

"לא בשמיים היא" ולא בנורמות חברתיות: חכמה הנה סגולה אנושית, המחייבת יצירתיות, חירות ודיאלוג. בני זוג, בכדי להגיע לשלום בית ימצאו את הדרך ליישב מחלוקות ע"י הקשבה והבניית הכללים המתאימים לשני בני הזוג ולאו דווקא יהיו אלו מוסכמים ע"י הסביבה. לכל בית ישנה האוטונומיה לקביעת כללי ההתנהגות המוסכמים על בני הבית, כל עוד מדובר בכבוד ומוסר הראויים.

קהילת עכבישים מפיקה תועלת מדו-קיום בין עכבישים חברותיים יותר ובין אחיהם החברותיים פחות. מי שמקבל מדע מאומת שכזה, יכול להבין כי אדם שאינו מסכים איתנו אינו בהכרח רדוד, בור. הוא פשוט חווה את העולם בדרך שונה מזו שלנו, מעבד את התנסותו ומגיב בהתאם. כפי שלכולנו העדפה ערכית של הדרך שבה יש לבנות חברה, יש לכל אחד מאיתנו את האמת לזוגיות הנכונה.

אין אמת אחת לזוגיות. הרעיון שנגיע להסכמה מלאה באמצעות דיאלוג אינו מציאותי. מעשי ומפוכח יותר להכיר בהבדלים המשמעותיים. חשוב שנהיה מוכנים להתפשר, מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר לממש את האינטרסים האישיים שלנו.

העמקתי בכתבות קודמות על ההבדל שבין הניצים ליונים. חשוב שנבין שלאו דווקא האמת של הנץ האגרסיבי היא האמת שעליה יבנו היחסים. הניצים בטוחים בעצמם ואינם נותנים אמון בזולת, כי הסיפור שלהם קוהרנטי ופשוט ולא משתמע לשני פנים.

הקושי לשים קץ לסכסוכים, או חילוקי דעות באמצעות משא ומתן קיים עקב היחס השונה של שני הצדדים להפסדים ולרווחים. על פי תורת הערך שניסח כהנמן, אנו זקוקים לרווח כפול מהפסד נתון כדי לפצות על הכאב הרגשי הכרוך בהפסד שבוויכוח.

כיוון שאנו רואים במה שלא הסכימו איתנו, שוויתרנו עליו במשא ומתן, הפסד ובמה שהסכימו איתנו רווח, אנו זקוקים לקבל פי שניים לפחות ממה שאנו מוותרים עליו, כדי שנרגיש בנוח. מה שאנו שוכחים זה, שגם הצד השני מרגיש כך בדיוק.

בוויכוח מתמשך בין בני הזוג (ניצים ויונים), כולנו זקוקים לנשר – מנהיג שמסוגל לראות מבעד להטיות האיומים הממשיים לחברות בין השניים, ויחד עם זאת להבחין גם בהזדמנויות, אפילו שהן נמצאות באי-ודאות.

ניהול ויכוח באופן תרבותי בשאיפה לצאת מהוויכוח כששני הצדדים "מנצחים", הוא סוד העניין. חשוב להציף את ההסכמות בין בני הזוג, ברמה שתגמד את האי הסכמה והיכולת להתגבר עליה בפשרה, שלא תפגע באף אחד מבני הזוג. חשוב למלא את החסר שנוצר מוויתור של אחד מבני הזוג למען שלום בית.

דוגמה מהשטח: הזוג מוזמן ליום הולדת של אחיין של האשה. הגבר לא מעוניין לנסוע ליום ההולדת. יש לכבד את האשה שתגיע ליום ההולדת ויש לכבד את הגבר שלא מעוניין להיות נוכח במפגש. אפשר ליצור פשרה. ההבנה מדוע הגבר לא מעוניין לנסוע, תסייע למצוא את הפשרה. מפגש בין בני המשפחה חייב להתקיים למען המשך הזוגיות. יש להקל על הנסיבות ולהביא למפגש בין הגבר, האחיין ומשפחתה של האשה. האמת המובילה היא אחדות המשפחה ויש לעשות למען. אם הזוג זקוק ל"נשר", זה הזמן לחפש יועץ. במלחמה אין אמת אחת ואין מנצחים.

מחקרים רבים העלו שנשואים מאושרים, חיי משפחה טובים וחברים קרובים נמצאים בראש רשימת הגורמים לאושר ושביעות רצון. יחסים חברתיים ותומכים משפיעים על חוסן נפשי והחלמה גם ממחלות קשות. קשרים חברתיים משפיעים על אושרו של היחיד יותר מהישגים מקצועיים או ביטחון כלכלי.

עם היווצרות הקשר הראשוני של התינוק עם אימו, מתפתחים יסודותיה של ההתחברות החברתית, כצורך בסיסי להימצא בחברתם של אנשים אחרים בעתות מצוקה ומצבים חדשים. התינוק לומד שנוכחות הזולת מרגיעה אותו ומשמשת לו עוגן להתמודדות. אנו נמשכים לקשר עם האדם שיוצר בקירבנו את החוסן הנפשי להצלחה ותמיכה בשעות משבר. המשיכה הרומנטית איננה עיוורת וגם היחסים בין בני זוג מתבססים על שיקולים של רווח והפסד.

נוכחותו של הזולת אינה מרגיעה רק בינקות. ההתחברות לזולת בקרב אנשים מבוגרים  גוברת כשהם נרגשים עקב ארועים טראומטיים ונוכחות הזולת מסייעת לרכך את המתח ולהקל על המצוקה.  סגנון התקשרות המאופיין בביטחון נמדדת בתחושת הערך שרוחש לו הזולת ובתחושת האהבה שהוא ראוי לה, תוך אמון מלא בכוונותיו הטובות של הזולת. אופי זה של תקשורת מפתח יחסי קירבה המלווים בהרגשת נוחות רגשית.

תכיפות המפגש עם הזולת מגבירה את תחושת הנוחות בנוכחותו ומשפיעה על תחושת החיבה כלפיו. הסיכויים להיווצרות וחיזוק יחסי חברות תלויים במיקום ובתכיפות המפגשים. חשיפה של שני בני הזוג לקשיים והתמודדות מולם, תוך תמיכה הדדית והכלה, מחזקים את הביטחון שאכן מדובר בחבר לחיים והוא האדם הנכון להוות בן זוג. תחושת ההקלה שמרגיש היחיד אל מול הקושי בזמן נוכחות הזולת, היא המעצימה את החיבה וחיברות כלפי השותף.

גורם נוסף וחשוב לא פחות הוא גילגולו של חינוך. מי שקרא את הספר שלי, יכול מיד להתחבר ולהבין מה בבן הזוג מזכיר את אמא/אבא, אלו תכונות אופי או התנהגות מזכירים לנו את המורה/המדריך או כל אדם שהיה משמעותי בחיינו.

חשוב שנדע שכל מערכת יחסים שנבנית מושתתת על יחסי גומלין. בנויה על רווח והפסד. בן זוג אינו משהו שחייב גוף האדם. בן זוג, זו תוספת יקרה לחיים שיש לשקול היטב את הערך המוסף החיובי והמטיב לחיי.

שני הסברים להערכת בן הזוג, הנזקפים שניהם לכדאיות ותועלת. מקור המשיכה לבן הזוג היא בתועלת שבקשר. עד כמה יצליחו חיי טוב יותר בנוכחות בן הזוג? עד כמה רגועים יהיו חיי בנוכחות בן הזוג? בהצלחה.

משפחה שהיא קבוצה של בני אדם שיש להם קרבת אבות, מהווה סביבה מאתגרת לתקשורת בין אישית. בכל משפחה תמצא מחלוקת, אי⁻הסכמהביןמספרצדדיםעלאודותסוגיהמסוימת. כלצדמנסהלהוכיחשטענתואודעתוהןהנכונותולעתיםאףבשימושבכוח. מחלוקותיכולותלהתקייםביןשניאנשים (זוג), כמוגםביןקהלרב (משפחה עם מספר ילדים).

הבחנה בין האנשים המרכיבים את המשפחה היא על יסוד הבדל אישיותי ביניהם המתבטא לא רק במאפיינים פסיכולוגיים אלא גם במאפיינים פיזיים ולעתים אף גנטיים. אם רק היינו יכולים לגרום לכל אדם להכיר בנטיות התקשורתיות שלו באותה מידה שהוא מכיר בטעמים ובמאכלים שהוא מצהיר בפני בני הבית, היה לנו קל יותר לנהל ויכוח ללא עימותים קולניים.

עמדות המוסר המשפחתי/החברתי והגנטיקה, הוכחו מחקרית כתלויות זו בזו על פי פיצוח במחקרים מדעיים על סודות הגנום האנושי. עם זאת על לנו לשכוח את הכוח של הסביבה בשינוי התנהגות שמועברת גנטית. מדעי ההתנהגות הוכיחו את היכולת להצלחה מלאה בשינוי התנהגות המועברת גנטית בכוח החיזוק הסביבתי.

חשוב להכיר בעובדה שבסביבה קיימים אותם ניצים ויונים שכבר סיפרתי אודותם בכתבות קודמות. הנץ הוא האסטרטג הלוחמני שבוחר להיות אגרסיבי ותוקפן להשגת מטרתו. לעומתו היונה שתעשה הכל להימנע מעימות, כך שגם אם תפתח באסרטיביות שנושקת באגרסיה, נמצא מיד דרך להרגיעה ולקיים שיחה מניבה לשני הצדדים. לנץ אין כל כוונה להכיר במשאלות יריבו, אלא לממש את חזונו שלו.

"דע מאין באת ולאן אתה הולך", חשוב שכל אדם יכיר את הוריו וילמד את הנכון לו, לזוגתו ולמשפחתו העתידית. בספר "גלגולו של חינוך" שכתבתי, אני מציינת את המשפטים וההתנהגויות שאנחנו לוקחים מהבית, והם לא תמיד לטובתנו. חשוב שנכיר שעימותים, ויכוחים ומחלוקות הן חלק חשוב ומשמעותי במערכות יחסים בכל מסגרת חברתית, כל שכן במשפחה. הכרה בעמדותיהם הרעיוניות של כל אחד ואחד במשפחה. כבוד לאדם. חיזוק הנקודות הנושקות שכל הצדדים ותכנון מוקדם להתמודדות עם אותן מחלוקות מסייעות לשלום בית.

נהלו ויכוח בצורה מכבדת של הקשבה והתייחסות לנקודות המחלוקת כך שתמצאו את המחזק שבקשר המשפחתי ובאופן שכל אחד ירגיש שעמדתו באה לידי ביטוי ומוצאים ביחד את הדרך למלא את החלל שנוצר באם לא מתאפשר לענות לדרישה המתעוררת. ייתכן שתצליחו לשכנע שדרך ההתנהגות של ההורים הייתה נכונה והצליחה ויש מצב שתלמדו להכיר שיש לשנות את החינוך וההתנהלות מהבית. זוג מצליח לבנות את ביתו ומשפחתו, כשלומד להבנות באופן מושכל את אישיותו. למדו מכל ויכוח, מי אתם, מה חשוב לכם באמת.

רושם ראשוני הוא ההזדמנות הראשונה, ולעיתים היחידה שניתנת לנו, לתת למישהו תחושה לגבי מי אנחנו ומה אנחנו, תחושה שתמשיך להתקיים כנראה לאורך זמן.  על סמך אותו מפגש קצרצר, האנשים שפגשנו ייצרו לעצמם דעה עלינו, ויחליטו ככל הנראה אם הם מחבבים אותנו או לא. העניין, הכנות והנעימות שאחרים ימצאו בנו יקבעו אם הם ירצו לשוחח איתנו שוב, יחבבו אותנו, ישתדלו ליצור קשר חברי איתנו.

רושם ראשוני נבנה מאיסוף מידע דו צדדי של מראה, לבוש, דיבור והתנהגות כמכלול, כמו גם מרכיבים פנימיים כמו שפת גוף וטון דיבור. מפגש שמתקיים אחרי קריאת קורות חיים או מידע שמקבלים, מקבל הטייה שכלתנית שמשפיעה על הנפגשים.

כשאנחנו עוסקים במפגש שאנו מביאים את בת/בן הזוג הביתה, אל ההורים, חשוב מאוד לתת הקדמה ולשקף את התכונות החמות וקווי האופי המאפשרים מערכת זוגית בונה ומיטבית, מערכת משפחתית חמה ותומכת. לאמא ואבא חשוב שבן בת הזוג יהיו בבוא היום המחליפים הטובים ביותר למסגרת החמה שבה גידלו את בנם/בתם. למפגש הראשוני חשיבות רבה מאוד להבניית מערכת היחסים.

מחקרים רבים הוכיחו שאנו מתייחסים בהערצה לאנשים חמים שהם גם בעלי יכולת. הרושם הראשוני שאנו מייחלים לו הוא להכיר את האדם החם, המכיל והאוהב ורק אחר כך, היכולות, המסוגלות להישרדות  ועוד.

אנשים שמשדרים חום נראים לרוב מאיימים פחות מאלה המשדרים קור או ריחוק. חום יכול להתבטא בתשומת-לב פיזית, חיוך או מנוד ראש. בנוסף, העברת מסר של ביטחון מצמצמת אצל האחרים את החשש וגורמת למעוניין ביצירת הרושם הנכון להיראות מזמין. התאמה למקום גורמת לאחרים לחוש בנוח עם עצמם, וכפועל יוצא מזה, עם האדם המתאים את עצמו.

חשוב להבין שלהכנת ההורים למפגש עם בן/בת הזוג יש חשיבות מאוד גדולה. אנחנו מכירים את ההורים שלנו ויודעים היטב מה הציפייה שלהם. הדגש על התכונות החשובות להורים יוצרת מצב של הרגעה וביטחון שאכן מדובר באדם המתאים לחיים טובים ובריאים.

חשוב, כמובן, להיראות טוב. ניקיון, הקפדה על לבוש מכבד.  כדאי גם לשדר מצב-רוח טוב. לעיתים תספיק הגדלת החיוך בחצי סנטימטר, או פשוט הצגת קצת יותר אנרגיה.

אנחנו בני האנוש, חיים בחברה. לא סתם נעשים מחקרים רבים לחיזוק המסוגלות החברתית של האדם. בכל דבר שניגע בו בחיינו, אנו חלק מחברה ומבקשים להיות עטופים באהבה. סיוע נפשי ופיזי, הם שמסייעים לנו לשרוד את הקשיים ולהתחזק בשמחות. אל לנו לזלזל בחשיבות המגע הראשוני עם הסובבים אותנו. כל אדם רוצה להרגיש שדעתו חשובה, דעה של אדם היא נוכחותו. כשדעתו חשובה, נוכחותו יקרה לבאים בחברתו. תנו לכל אדם שאתם פוגשים את החוויה של להיות יקר וחשוב.

"שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אדני עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (עמוס ג א).המשפחה ממוקמת במקום מרכזי בין החברה הכוללת לבין הפרט והיא מצויה במעגלים  הבין-דוריים. המשפחה מהווה מוקד מרכזי שבו מתרחש תהליך ההזדקנות ולכן, הבנת צורכי הזקן ומתן מענה עליהם ייעשו בצורה הטובה ביותר בהקשר המשפחתי. תהליך ההזדקנות מתחיל ברגע שהאדם מרגיש ש"הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת".

המשמעות היסודית של השורש שפ"ח היא 'להצטרף', 'להתחבר'. כשתינוק נולד הוא מצטרף ומתחבר אל המשפחה הקיימת. המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת. שלמות המשפחה היא בחיבור אוהב, מכיל ואחראי לכל השייכים. מדובר בקשר מנטלי, רגשי ואנושי שבונים ביחד כל היחידים במשפחה.

המשפחה הייתה, ועודנה, מסגרת החיים ובית הגידול הכמעט בלעדי של בני אדם צעירים ובוגרים כאחד. זו שמספקת קשר חברתי חזק ועוצמתה הרבה מורגשת לאורך מעגל החיים כולו. מתוך הקשרים המשפחתיים, הקשר האחראי הוא קשר ייחודי, משום שהוא משלב בתוכו בו זמנית מרכיבים של קשר משפחתי וקשר חברי והמורכבויות שהוא כולל אינן דומות לאלה הקיימות במערכות יחסים אחרות.

זוג מתחתן במטרה לבנות משפחה. זוג שמבין שהוא מגדיל את המשפחה הקיימת ויודע לחבר בין המשפחה שהוא בונה למשפחה שליוותה אותו עד כה, ידע להנחיל לדורות הבאים את חשיבות המשפחה. הקשר הבן דורי, הוא חובה להצלחת ההמשכיות. "כבד את אמא ואבא, כבד גם את סבא וסבתא", ילד שעד לכיבוד הורים ע"י הוריו, ששומרים על כבוד והערכה, דאגה וחיבוק להורים המבוגרים, לומד ויחקה את ההתנהגות בבוא היום שהוריו יהיו מבוגרים כשהוא יצא לבנות את משפחתו שלו. הג'ינוגרם שהוא המפה לשושלת המשפחה, מהווה מצע טיפולי כשאדם בא לטפל בעצמו. אין מצב שנכון לנתק קשר משפחתי , אלא אם לא חס וחלילה מדובר באלימות או השפעה מאוד שלילית על התנהלות בריאה. חשוב לעשות הכל כדי לשמור על אחדות המשפחה ותקשורת מחבקת ומפרה.

בני זוג שמנהלים חיי משפחה חייבים לשבת ולתכנן נכון את המשפחתיות הרחבה. מגפת הקורונה בידלה את המשפחה הגרעינית ממקום של חולי. הבידול היה בגלל המגפה, לא בשביל להביא לבריאות המשפחה הנפשית. הזמינו את ההורים אליכם הביתה, סעו לבקר את ההורים. חברו אתם את ילדיכם אל הוריכם. למדו את ילדיכם "אל תשליכני לעת זקנה". זכרו גם אתם תגיעו לנקודת הזמן הזו.