בשנים האחרונות נדמה כי התפתון האוטומטי לקשיים של ילדים בתחום הקשב והריכוז הפך להיות תרופתי. יותר ויותר הורים פונים לאבחון בעקבות המלצות של צוותים חינוכיים – שאינם אנשי מקצוע בתחום הטיפול או הפסיכולוגיה – וממהרים להתחיל בטיפול תרופתי ברטלין או קונצרטה.
אבל האם עצרנו לחשוב על ההשלכות. הילד שמעולם לא עבר תהליך עומק של בירור רגשי, מקבל חותמת של "הפרעת קשב" ולעיתים נשלח לדרכו עם כדור בכיס- מבלי שמשהו באמת עסק בשאלות עמוקות יותר. מה מצב הדימוי העצמי שלו? האם הוא קיבל הזדמנות ללמוד כלים להתמודדות עם הקושי? האם משהו הראה לו איך להשתמש באנרגיה הפנימית שלו באופן חיובי ובונה? לא כל ילד צריך רטלין. מחקרים שונים הוכיחו שקיימת קורלציה בין בריתות טיפוליות חיוביות לבין תוצאות טיפול חיוביות (Rave & Goldfried, 1994).
מכיוון שהכל בראש ונתון זה מוכח מחקרית, חשוב להבין שההורים והמורים ניזונים מאבחונים או אמירות שנאמרו להם בעבר. כשיושבים לשיחה יש לשאול "מהן הבעיות שעומדות על הפרק כרגע? ולשאול את המורה מה אתה חושב, כיצד התפתחו אותן בעיות ומה משמר אותן? ביחד להבין אילו מחשבות ואמונות לקויות קשורות לבעיות אלה? איך תופס הילד את עצמו, את הזולת, את עולמו האישי, את עתידו? חוויות בשלבי חייו המוקדמים יכלו לתרום לבעיותיו הנוכחיות של הילד? אלו משמעויות הפיק מחוויות אלה ואלו אמונות נבעו מהן או התחזקו בגללן?
התרופות אמנם מציעות שקט זמני, אך הן אינן מחליפות תהליך חינוכי או רגשי. הן לא מלמדות כישורים חברתיים, לא בונות חוסן פנימי ולא מקנות כלים להתמודדות אמיתית עם העולם. הורים יקרים חשוב לדעת שיש דרך אחרת. הדרכת הורים מקצועית יכולה להוות מענה אמיתי ומכבד לקשיים שילדכם חווה. במקום להדביק תוויות ולמהר לפתרונות כימיים, אפשר ואפילו כדאי ללוות את הילד בהבנה, אמפתיה ובאסטרטגיות התמודדות שמכבדות את הייחוד שלו.
לא כל קושי הוא הפרעה. לא כל קושי מחייב תרופה. הבחירה שלנו – כהורים, כמחנכים וכחברה. חשוב לדעת: לפי נייר עמדה של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA), ההתערבות הראשונה במקרים של קשיי קשב וריכוז בילדי צעירים צריכה להיות התערבות התנהגותית והדרכת הורים, ורק אחריה יש לשקול טיפול תרופתי – אם הכלל. מחקרים מראים כי הדרכת הורים מותאמת יכולה לשפר משמעותית את התפקוד של הילד בבית ובבית הספר גם ללא תרופות.
