תגית: השפלה

ילד שגדל באווירה שבה רגשותיו מבוטלים או מותקפים, לומד להסתיר את עולמו הפנימי, לפחד מן האמת. כהורים וכמחנכים, עלינו לזכור: תקשורת מכבדת היא הבסיס לחינוך נכון. ילד יכול לכעוס, לקנא, להתאכזב או לפחד. רגשות אינם עבירה. ילד מוגן ובריא נפשית אינו משקר ברגשותיו – גם כאשר הם שליליים, מביכים או מנוגדים למה שהיינו רוצים לשמוע. הדרך שבה אנו מגיבים לרגשותיו מלמדת אותו אם מותר להיות אמיתי בעולם הזה.

כאשר ילד נענש על אמת שאמר, הוא לומד במהירות ששקר מגן עליו טוב יותר מן הכנות. כאשר ילד חושש מהשפלה, הוא יעדיף להסתיר, להכחיש או לעוות את המציאות כדי לשמור על עצמו. במקום למהר להאשים, חשוב להבין מה השקר מנסה לספר לנו. כאשר הורה הופך לחוקר, הילד אינו לומד אחריות – הוא לומד להתגונן. עלינו להגיב באופן ענייני, רגוע ומציאותי. לומר את העובדות. כך הילד מבין שהאמת בטוחה יותר מן ההסתרה. הורה שניחן ביכולת ללעוג, לבטל או לעקוץ – גם אם "רק בצחוק" – מסכן את בריאותו הנפשית של הילד.  ילד שמושפל עלול לפתח כעס עמוק, תסכול וחוסר ערך. כאשר רגשות אלו אינם מקבלים מקום בריא לביטוי, הם מתפרצים בהמשך באלימות. האלימות צומחת מתוך תסכול, חוסר אונים ותחושה שאיש אינו באמת רואה או שומע אותם.

כמדריכת הורים אני פוגשת את נושא חציית הגבולות. ילדים בודקים גבולות כחלק טבעי מהתפתחותם. יחסים בריאים עם ילדים צריכים להיות בנויים על אמון.   אנחנו רוצים לעזור להם לפתח אחריות אמיתית והדרגתית. ילדים זקוקים להורים יציבים, רגועים ועקביים. הורים שמציבים גבולות מתוך כבוד, ולא מתוך השפלה. ילד שמרגיש שרואים אותו, מקשיבים לו ומכבדים אותו – פחות זקוק לצעוק, להתפרץ או לפגוע כדי לקבל מקום. כדי למנוע אלימות וללמד שליטה בכעסים, עלינו להתחיל בעצמנו: * לדבר בכבוד גם בזמן כעס.   * להימנע מלעג, הקטנה והשפלות.  * להקשיב לרגשות בלי לבטל אותם. * להציב גבולות ברורים אך אנושיים. * לאפשר לילד לומר אמת בלי פחד. * להגיב להתנהגות באופן ענייני ולא מתפרץ.

ילדים אינם צריכים הורים שמסוגלים לראות את נפשם גם ברגעים הקשים. הדרך שבה נדבר אל ילדינו תהפוך להיות הקול הפנימי שילווה אותם כל חייהם. אם נבחר לדבר אליהם בכבוד, באמונה ובחמלה – נעניק להם לא רק חינוך טוב יותר, אלא גם נפש חזקה, בטוחה ורגועה יותר. וזהו אולי הבסיס האמיתי למניעת אלימות ולבניית דור שיודע להתמודד עם כעסים מבלי לפגוע בעצמו ובאחרים.

כהורים וכמחנכים, אנחנו רוצים שילדינו יצליחו, יתנהגו נכון ויגדלו להיות אנשים טובים. אך בתוך כל הרצון הטוב הזה, עולה שאלה חשובה: כמה מקום אנחנו נותנים לחוזקות של הילדים שלנו? ילד שגדל בבית שבו מדגישים בעיקר את מה שחסר, את מה שדורש תיקון ואת מה ש"לא בסדר" – לומד להסתכל על עצמו דרך עדשה ביקורתית. לעומת זאת, ילד שגדל בבית שבו מבחינים גם בטוב שבו, במאמץ שלו, בכישרונותיו וביכולותיו – לומד להכיר בערכו.

הורה שאינו נותן מקום לחוזקות של עצמו, יתקשה ללמד את ילדיו להוקיר את חוזקותיהם. כאשר הורה ממעיט בערך עצמו, מבטל הצלחותיו, או חי מתוך ביקורת עצמית מתמדת – ילדיו לומדים ממנו כיצד להתייחס לעצמם. רבים מאיתנו גדלנו על חינוך צנוע וענו. חונכנו "לא לעוף על עצמנו", לא להחצין הצלחות, ולעיתים אף להצניע כישרונות. הערכה עצמית אינה גאווה. הערכה עצמית היא היכולת להכיר בטוב שבנו, לכבד אותו, ולשקף אותו גם כלפי חוץ בענווה ובביטחון.

הפסיכולוגיה החיובית, מביאה מבט אחר על החיים. במקום להתמקד רק במה שלא עובד – היא מציעה להתבונן במה שכן עובד. במקום לשאול "מה לא בסדר בילד?" – לשאול: מה החוזקות שלו? מה הכישורים שלו? באילו מקומות הוא מתאמץ ומתגבר? אין פירוש הדבר להתעלם מחולשות או מקשיים. להפך – המטרה היא לתת כוח לחוזקות, ומתוכן לעזור לילד להתמודד גם עם המקומות החלשים. כך למשל, ילד ששפך בטעות כוס חלב – אינו זקוק לתיוג. אם אמא אומרת: "מתי כבר תלמד להחזיק כוס?" ואבא מוסיף: "אתה מרושל ומסורבל כמו דוב" – הילד לא לומד זהירות. הוא לומד שהוא "לא בסדר".

לעומת זאת, אפשר לומר: "זה קורה לפעמים. בוא ננקה יחד, ובפעם הבאה נחזיק בשתי ידיים." ביקורת בונה מצביעה על הדרך הנכונה, מבלי לפגוע באישיותו של הילד. היא מתקנת מעשה – לא שוברת נפש. מילים של הורים ומחנכים נחקקות בזיכרונו של הילד ומעצבות את אישיותו. עלינו, כהורים וכמחנכים, לנתב את ההכוונה לחיים טובים, רגועים ובטוחים. אז איך מעצימים חוזקות ולא פוגעים בהערכה העצמית?

הנה כמה טיפים להורים: – לתפוס את הילד "על חם" דווקא בטוב לומר: "ראיתי שהתאמצת." – לשבח מאמץ "כל הכבוד שהתמדת ולא ויתרת." – להפריד בין המעשה לבין הילד "הפעם לא השקעת מספיק."  – להימנע מהשוואות. – להאמין ביכולת של כל ילד להצליח. הצלחה נמדדת בהתמדה, בעמידה בזמנים, במשמעת עצמית וברצון לעשות את המקסימום. – להיות מודל אישי הורה שמדבר על עצמו בכבוד ומכיר בחוזקותיו. – לעצור לפני כעס לנשום, לחשוב, ולהגיב מתוך חינוך – לא מתוך סערת רגש.

בסופו של דבר, כל ילד זקוק למבוגר אחד לפחות שיאמין בו באמת. שיראה מעבר לטעות. שיזהה את הכוחות שבו. שיזכיר לו מי הוא. וכשאנחנו בוחרים לראות את החוזקות של ילדינו – אנחנו לא רק מחזקים את הביטחון העצמי שלהם, אנחנו בונים להם יסודות לחיים שלמים.

מיומנויות חברתיות הן שם כולל למגוון של יכולות, כלים או כישורים שמשפיעים על ההתנהגות שלנו עם אחרים ועל האינטראקציה שלנו עם אנשים. מאפשר להשתתף בקבוצות חברתיות, לנתב את האינטראקציות לכיוונים שונים, להביע עצמנו בפני החברה. ליצירת קשרים חברתיים יש צורך במיומנויות. באמצעות הקשרים החברתיים הילדים חווים הנאה, משחק, קירבה, תמיכה, אכפתיות, התחלקות, התמודדות עם תסכול, הבעת רגשות, הבנת רגשות של האחר.
מרבית הילדים עם בעיות התנהגות הם עם קשיים חברתיים. הקושי החברתי נובע מהיסטוריית למידה של הילדים. כיצד הטמיע הילד פתרון לבעיית התנהגות מסוימת בחייו הקצרים. יש לנו מחשבות אוטומטיות, רגשות אוטומטיים והתנהגות אוטומטית, שחוזרים על עצמם שוב ושוב ואנחנו בתוך מעגל קבוע של תקשורת לא יעילה שמהווה את מערכת היחסים ביננו לבין החברה בה אנו חיים.
חשוב שנדע לאין אדם בעולם שבאמת המטרה שלו להרע, להפריע, להכשיל באה ממקום שטוב לו, שנעים לו, שהחיים מאירים לו פנים. אדם מגיל צעיר ועד בכלל שנוטה להתנהגות פרועה ולא מטיבה לסביבה, מגיע ממקום שהסביבה לא האירה לו פנים. שהוא נפגע. הוא לא חווה תקשורת בונה איתה ואיבד את האמון בה. מוקד הטיפול בגישה ההתנהגותית- קוגניטיבית הוא זיהוי המחשבות האוטומטיות הנובעות מהאמונות הבסיסיות הסכמות של האדם לגבי עצמו, האחרים, העולם והעתיד (בק, 1976).
ולכן, אל לנו לקבל התנהגות של ילד, אדם בכל גיל כ"זה מה יש" או "ככה הוא". המחשבות האוטומטיות מאופיינות בזרם של מחשבות ספונטניות הצצות ללא שליטה, ללא הרהור מעמיק או חשיבה שקולה. אימון בזיהוי המחשבות האוטומטיות שחולפות במוחנו ואנו נוטים להתייחס אליהן כנכונות, יאפשר מודעות גבוהה יותר וחוויית שליטה גדולה יותר באופן שמרגישים ופועלים (בק, 2011).
ולכן, כשאנו פוגשים התנהגות חריגה של ילד/אדם מבוגר חשוב שנעשה להכיר ולהבין מה הם גופי הידע אשר משפיעים על קידוד המידע, הבנתו ושליפתו. שהרי התוכן והארגון של סכמות משתנה אצל אדם בהתאם להתנסויותיו (ברלאו, 2008). תנו לאדם מולכם מקום להסביר. לשתף מה חווה לפני, מהיכן לקח את ההתנהגות הלא נאותה הזו, שאותה כנראה מצא בעבר כמטיבה אתו.
לקליניקה שלי הגיע ילד שחווה התעללות והתקשה שלא לפתור בעיות שלא באמצעות השפלה ואלימות. ילד שמעולם לא שמעו אותו והצליח לקבל מקום לרגשות שלו, לא יצליח להביע רגשות ולהאמין שמשהו אכן מעוניין לשמוע אותו. זה הזמן והמקום לעצור. להיות עם האדם ולהבין את הפרשנות שלו למה שאנחנו רואים כהתנהגות חריגה. להקנות הרגלים חדשים להתנהלות חברתית. להשיב לו את האמון בחברה. לבחון כיצד הוא קולט באמצעות החושים שלו, מעבד ופולט את העיבוד, כיצד הוא מארגן ומגיב מול האירוע שהתקיים. לאחר שעשינו עבודה על שינוי דפוסי החשיבה שקיבלו עיוות, היום הילד מוקף בחברים ונהנה מהצלחות לימודיות.

התפישה של שפה מעליבה משתנה בין אנשים, ולעיתים תלויה בהקשר בה נאמרה והאנשים המעורבים. העוסקים בהתנהגות חברתית, טוענים שעלבונות מצביעים לפעמים על הסקת מסקנות מוטעית על אופיים או המוטיבציה של אחרים. יתרה מכך ברור שלא ניתן לתרץ את העלבה כדאגה לזולת. כי הדאגה מתפרשת באופן חד משמעי שאנחנו לא סומכים על האחר, שיודע היטב מה נכון לו.

העלבה גם נתפשת במקום של להכניע את האחר ולגמד אותו אל מול ההצלחה שלי. "אני מצליח להתגבר ולא לאכול את פרוסת העוגה, אתה לא". עלבונות עשויים להיות מכוונים כלפי מאפיינים שונים של האדם (כגון מראהו, רמת האינטליגנציה שלו, התנהגותו המוסרית, לקות שקיימת אצלו או מיומנותו בתחומים שונים), כלפי הרקע הדמוגרפי שלו (כגון עלבונות על רקע מגדרי, גזעני, מיני, משפחתי או דתי), ועוד.

חשוב שנבין שאדם שפוגע, אינו מגיע ממקום חזק. שאם כן, היה יודע לדבר איתך נכון על מנת שתשארו בקו שווה של השיחה. אנחנו "מורידים" אדם ממקומו כשאנחנו מרגישים שהוא גבוה מאיתנו ולא נוח לנו. שיחה בגובה עיניים היא השיחה שמביאה לתוצאות טובות ומועילות לכל הנוכחים. השפלה ועלבון הזולת, מורידה אותנו למקום שאנחנו לא מאמינים בעצמנו שנצלח את השיחה במעמד שווה.

אני רוצה להאמין שכשאנחנו בוחרים זוגיות, אנחנו באים באהבה. כשאנחנו פוגעים בבן הזוג, אנחנו יוצרים השפלה. השפלה היא תחושת אי-נוחות נפשית ובפרט תחושת פגיעה בכבוד, הנגרמת לאדם כתוצאה מיחס אליו, להתנהגותו או למאפיינים כלשהם הקשורים אליו. עוצמת תחושת ההשפלה קשורה בפער שבין הדימוי העצמי ותחושת הכבוד של המושפל לפני ואחרי שהושפל. במקרים קיצוניים עלולה השפלה לדחוף את האדם לביצוע פעולות קיצוניות, עד כדי התאבדות.

העלבה עלולה ליצור אצל הנעלב "כעס" על המעליב שיכולה להביאו לתגובה תוקפנית ובוטה או לחלופין התכנסות פנימה המוגדרת כתגובת "ברח" ועשויה להכניסו לדיכאון. מכל מקום, העלבה והשפלה הן התנהגות מילולית אלימה שאין לה מקום ורע בחברה מתורבתת ומכבדת.

כשאנחנו מבינים שתקשורת של העלבה והשפלה אינם מקובלים, נכין ארגז כלים ובו משפטים כתגובה, אם נגיע למצב שפוגעים בנו. "המילים שאמרת לא במקום". "אני מקווה שלא התכוונת לפגוע בי, כי נפגעתי". ועוד. אין מצב שאנחנו מסכימים להיות בקשר עם אנשים שפוגעים בנו. בהצלחה.