החינוך האמיתי אינו מסתכם במה שהילד מקבל מאיתנו, אלא באדם שהוא לומד להיות – אדם שאפשר לסמוך עליו, אדם שאינו מוותר בקלות, ואדם שיודע שגם לאחריות ולנתינה יש כוח לבנות חיים של משמעות. אנחנו מדברים הרבה על ביטחון עצמי, עצמאות, מימוש אישי, זכויות והגשמה, אבל נדמה שלפעמים שכחנו לדבר על שני ערכים בסיסיים שבלעדיהם קשה לבנות אישיות יציבה, משפחה מלוכדת וחברה חזקה: מסירות ונאמנות.
מסירות ונאמנות מתבטאות ביכולת להיות שם עבור ההורים, לגלות אחריות כלפי האחים, לשמור על חברות גם כשלא הכול מסתדר, ובעיקר – להיות נאמנים למילה שלנו, למחויבויות שלנו ולדרך שבה בחרנו ללכת. אני כותבת על הערכים האלה מתוך סיפור חיי. אמי עלתה לארץ בתקופה שבה האמונה ברעיון הקמת המדינה, המחויבות והמסירות היו חלק בלתי נפרד מתפיסת החיים. היא גדלה והתחנכה על כך שבונים עתיד באמצעות עשייה, אחריות, ויתור אישי ונאמנות למטרה גדולה יותר.
כשגדלתי והפכתי לאמא לארבעה ילדים שגידלתי לבד, הערכים האלה היו עבורי עוגן. הם לימדו אותי להמשיך גם כשעייפים, להתמיד גם כשקשה, לקחת אחריות גם כשאין מי שיחליף אותי, ולזכור שמישהו סומך עליי. לא תמיד היה מקום לנוחות ולחופשות. היו מחויבויות, ויתורים, וימים שבהם פשוט צריך היה לקום ולעשות את מה שנכון וחשוב. מסירות ונאמנות מתחילות בבית.
ילד שלומד להתחשב בהוריו, לעזור בבית, לכבד את אחיו ולגלות אחריות כלפי בני משפחתו, לומד: יש לי מקום משמעותי בעולם. המעשים שלי משפיעים על האנשים שסביבי. כשאני נאמן למשפחה שלי, אני לומד מהי שייכות. כשאני מתמסר לקשר עם אח או אחות, גם ברגעים של מחלוקת, אני לומד שלא כל אי-הסכמה מחייבת ניתוק. כשאני שומר על חבר גם בתקופה פחות נעימה, אני לומד מהי חברות אמיתית.
חשוב שילדים ילמדו להבחין בין חוסר הסכמה לבין חוסר נאמנות, בין הצבת גבולות לבין ויתור על קשר, ובין עצמאות לבין התעלמות מאחריות. להיות נאמן לעצמי פירושו לא לוותר לעצמי בכל פעם שמשהו נעשה קשה. תלמיד שמתחייב ללמוד, להתכונן למבחן, להשקיע ולהתמיד, בונה בתוכו תכונות שילוו אותו לאורך כל חייו: משמעת עצמית, אחריות, נחישות, התמדה ואמונה ביכולתו להתמודד. ילד שמבין שהצלחה אינה מגיעה מיד, צריך להתאמץ, לטעות, לתקן ולנסות שוב, מפתח חוסן נפשי.
נאמנות לעצמי אינה פירושה להתעקש או להתעלם מצרכים ומרגשות. היא גם היכולת להכיר בקושי, לבקש עזרה, לשנות דרך כשצריך ולהישאר נאמן לערכים ולמטרות החשובים לי. חברה שבה כל אדם רואה רק את צרכיו המיידיים, ללא מחויבות לאחר וללא תחושת שייכות, מתקשה לייצר ערבות הדדית, אמון ושותפות.
מסירות אינה ביטול עצמי, ונאמנות אינה ציות עיוור. איננו רוצים לגדל ילדים שמוותרים על עצמם כדי לרצות אחרים. אנחנו רוצים לגדל ילדים שיודעים להיות מחויבים, ובו בזמן לשמור על כבודם, על גבולותיהם ועל זהותם. ההשקעה בערכים האלה מתחילה בדוגמה האישית שלנו.
אישיות אינה נבנית רק ממה שאנחנו אומרים לילדים, אלא בעיקר ממה שהם רואים אותנו עושים. כשאנחנו עומדים בהבטחה, אני מאמינה שמסירות ונאמנות הן אבני יסוד בבניית האישיות והחוסן הנפשי. הן מעניקות לילד תחושת ערך, שייכות, מסוגלות וביטחון. ההתמדה כשהדרך ארוכה והנאמנות למה שחשוב באמת הם אלה שבונים את האדם שנהיה.