מתירנות – כן. מתירנות יתר – לא.

בשנים האחרונות נדמה שהמטוטלת ההורית נעה מקצה אחד לקצה אחר. אם בעבר גישת הסמכות הייתה נוקשה ולעיתים אף מרתיעה, הרי שכיום רבים מאיתנו נוטים להסס, להימנע מהצבת גבולות ברורים – ולעיתים גם לפקפק בעצמנו, אפילו כשאנו יודעים שאנו פועלים נכון. הרצון להיות הורים “טובים”, רגישים ומכילים, הפך לא פעם לחשש עמוק מפני פגיעה בילד – חשש שמקורו בין היתר בתפיסות פסיכולוגיות מודרניות ובהשפעות של הוגים כמו זיגמונד פרויד, שהדגישו את חשיבות הילדות בעיצוב האישיות הבוגרת. בין רגישות לבין ויתור על סמכות יש הבדל מהותי, ולעיתים נדמה כי מתוך הרצון להימנע מנוקשות, עברנו למקום של היסוס שמחליש אותנו כהורים ופוגע בילדים.

מתירנות בריאה היא הכרה בכך שילדים הם בני אדם שלמים, עם רגשות, מחשבות ורצונות, והם זכאים להביע את עצמם ולהישמע. כל עוד ההתנהגות שלהם נשארת במסגרת כללי החיים החברתיים והמשפחתיים, יש מקום להקשבה, לגמישות ולשיח. אולם מתירנות יתר היא מצב שבו מתוך פחד לאבד את אהבת הילד, ההורה מוותר על תפקידו. כאשר מאפשרים חוצפה, דחיית סמכות או התנהגות שאינה מקובלת, לא נוצרת קרבה – אלא בלבול. הילד אינו מרגיש חופש, אלא חוסר יציבות, ולעיתים מגיב בדרישות הולכות וגוברות ובתחושת זכאות שאינה מותאמת למציאות.

הורים רבים חוששים מתסכול, בכי או כעס של הילד, אך חשוב להבין שאהבה הורית אינה תלויה בהסכמה מתמדת. ילד לא חייב לקבל באהבה כל דרישה חינוכית, ולעיתים אף יביע התנגדות עזה. זה טבעי, זה צפוי, וזה חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה. כאשר הורה נבהל מהתגובות הללו ומוותר, הילד לומד שהרגש שלו מנהל את המציאות. הפחד לאבד את אהבת הילד הוא אחד הגורמים המרכזיים להתנהלות זו. משום שלמד שזה עובד.

גבולות ברורים, עקביים ומוסברים הם שמעניקים לילד תחושת ביטחון. הם מלמדים אותו מה נכון ומה לא, מה מותר ומה אסור, ואיך להתנהל בתוך מסגרת משפחתית וחברתית. הגבלות צריכות להיות שקולות, רגועות ובעלות ערך חינוכי. יש צורך בעקביות ובהבנה של המטרה. התנגדות של ילד לגבולות אינה עדות לכישלון, אלא חלק מתהליך. הורות מיטיבה משלבת בין חום לבין הנהגה, בין הקשבה לבין גבולות, בין אמפתיה לבין הכוונה ברורה. הורות יכולה וצריכה להישען על הבנה וכלים.

חשוב לזכור שכאשר ילד מתנהג באופן שאינו תואם את המצופה, הכלים לשינוי נמצאים אצל ההורים. הגדרה ברורה של התנהגות רצויה ובלתי רצויה, תגובה עקבית וסבלנות לתהליך הם הבסיס לשינוי. התנהגות שאינה נסבלת מחייבת תגובה ברורה ואחראית, לא מתוך כעס אלא מתוך מחויבות חינוכית. ההורה הוא בן ברית של הילד לא במילוי כל רצון, אלא בסיוע לו ללמוד לשלוט בעצמו, לדחות סיפוקים ולהשתלב בעולם.

המציאות המורכבת של ימינו מציבה בפני הורים אתגרים רבים, ורבים מוצאים את עצמם נעים בין רצון להיות רגישים לבין צורך להציב גבולות. דווקא במצבים כאלה חשוב לזכור שאין צורך להתמודד לבד. הדרכת הורים מקצועית יכולה לסייע להבין את שורש הקושי, לבנות כלים מותאמים וללוות תהליך שמוביל לשינוי אמיתי בבית. פנייה להדרכה אינה סימן לכישלון אלא ביטוי לאחריות הורית, לבחירה לפעול מתוך מודעות ולא מתוך בלבול., ילדים זקוקים להורים שיודעים להוביל אותם בביטחון ובבהירות.

ילדים הם אנרגיה מזינה

הגיעו אלי לקליניקה הורים לשלושה ילדים 4,8,10. "אין לנו כוח יותר, תצילי אותנו" "נשלם לך קחי אותם קצת". ביקשתי שננסה לפרק מה קשה באמת? "הרעש, הבלאגן, לא נותנים רגע לנשום". ונפרק מה טוב עם הילדים? "שבת בבוקר כולם במיטה ביחד, לראות סרט ילדים ביחד, לשבת ליד שולחן השבת ביחד ועוד". המגע, החיוך, החיבוק, אין סוף לטוב שיש לנו מהיות הילדים איתנו. נעשה כדי למזער את הרעש, הבלאגן וכל מה שקשה לנו איתו, כי הרעש והבלאגן הם גם הזעקה של הילדים שקשה להם. חוקים וכללי התנהגות בבית ייקבעו בשיחה משפחתית. לא צועקים בבית, לא הילדים ולא ההורים. סדר וניקיון הם מנת חלקם של כל בני הבית. אמא לא זורקת את הפיג'מה על המיטה ובמקלחת משאירה מגבת על הריצפה. כל התנהגות של ההורים היא מודל חיקוי לילדים. דקה של חשיבה טרם עשייה תוביל להתנהגות מבוקרת גם של הילדים.
אסטרטגיות חוויתיות הממוקדות ברגש, כגון תרגילי קשיבות ודמיון מודרך, יכולות להועיל מאוד בהחלשת הבולטות של מודים לא מסתגלים ובהקניית מיומנויות של ויסות רגשות של שני הצדדים, הילדים וההורים. בפגישה המשפחתית מקיימים תרגיל של דמיון מודרך שמאפשר כתיבת טקסט מחודש של זיכרונות מקשיים וחסכים. הדמיון יכול גם לפעול כאמצעי לעיצוב מחדש של אמונות רגשיות המכתיבות את התגובות הנוכחיות של הפרט לסביבה.
תרגילי קשיבות וחמלה עצמית עוזרים בבניית מיומנויות של ויסות רגשות, טיפול בחוסר סובלנות לתסכול ולפרפקציוניזם, וכן מודעות לעצמי ולזולת. תרגילים של אהבה ונועם הליכות יכולים לעזור במיוחד לחבר את הילד לתחושה של אנושיות משותפת וערך עצמי בלתי תלוי (Neff,2011), לספק חלופה להסתמכות על השוואות תחרותיות ולסטנדרטים הבלתי מתפשרים לדימוי עצמי.
חשוב מאוד לא לעשות השוואות עם השכנים. להגיע לאירוח והבית של השכן/הבן דוד כל כך מסודר. זה לא בטוח שבבוקר, לפני שהגעתם, כך היה הבית. כל אחד ואחת שיבחן את שלו ויעשה את הנכון והמתאים לקהל היעד שלו. הילדים שלכם הם התוצר שלכם ולא של השכן או הבן דוד. הילדים שלכם הם תמונה של שחור ולבן, בלי פילטרים של החינוך שלכם. ילדים הם המתנה שלכם לחיים טובים. ללמידה ולצמיחה של הערך העצמי שלכם. קחו את המתנה בשתי ידיים ועם לב ענק של אור ואהבה, עשו אתם, שהמשפחה שלכם תהא תחנת הדלק להתמודדות עם כל הקשיים שמגיעים ללא התראה. תנשמו עמוק, חבקו את הילדים ותשאבו מהם אנרגיות של אחווה והרמוניה.

האם הלמידה המשותפת מפרה את הרציונל בקבלת השונה?

 

הלמידה מרחוק, הלמידה המשותפת מבקשת למידה אחידה בהדגש על העשרה והרחבה מעבר ללמידה הבסיסית בכל מקצוע. שיטת הלמידה  ודרכי ההוראה מתקיימות בהקניה משותפת לכל תלמידי הכיתה, בעידן זה המבקש למידה מרחוק. ביראה ובדאגה לשנת הלימודים הקרובה מגיעים לקליניקה שלי, הורים וילדים המבקשים ייעוץ כיצד ינהגו, אם אכן תתקיים למידה מרחוק כפי שהתקיימה בשנת הלימודים בפרוץ מגפת הקורונה.

שנים רבות בחינוך, אנחנו מכוונים מטרה "חנוך לנער על פי דרכו". הכוונה ברורה להבניית פדגוגיה המושתתת על קבלת השונות. החינוך לדמוקרטיה ליברלית מדגיש את עיקרון הפלורליזם החינוכי, בו יש להעניק שוויון זכויות וחופש ביטוי לקבוצות שונות בחברה כך שתוכלנה לבטא את השונות ביניהן. הפלורליזם מכבד את ריבוי הקולות האנושיים ואת ביטוייהם המגוונים.

מימוש הפלורליזם החינוכי מתאפשר בזכות קיומם של שני ערכים חשובים:

סובלנות – נכונות לקבל את התלמיד השונה ולכבד את זכותו, לשמור על שונותו ולתת לה ביטוי.

הסכמיות – הסכמה בין כלל הפרטים במסגרת החינוכית (מורים, הורים ותלמידים),  שתתקיים מסגרת שתאפשר למידה משותפת תוך שמירה על הייחודיות והשונות של כל תלמיד במסגרת החינוכית.

הגישה הפלורליסטית מכירה בכך כי למין האנושי ישנן דרכי חשיבה שונות, אשר אינן תמיד עולות בקנה אחד. חברה מוכרת כ"חברה פלורליסטית" כאשר היא מתפקדת כחברה פתוחה בעלת מגוון תרבותי אשר יש בה הכרה ולגיטימציה להבדלים ביניהן, תוך שימור מורשתן התרבותית, ואשר מאפשרת לקבוצות השונות לשמור על ייחודן, כבודן ומעמדן. חברה פלורליסטית נזקקת למערכת חברתית הדוגלת בערכי שוויון וסובלנות ובנכונות לחיות יחד מתוך כבוד הדדי, הכרה הדדית והסכמה בין הקבוצות השונות.

חשוב מאוד שאכן תתקיים הערכות פדגוגית כפי שמתנהלת באופן מקצועי מזה שנים במסגרות החינוך השונות. כמו גישת ההוראה המותאמת לכל מגוון התלמידים. אפשרויות למידה מגוונות מקריאת טקסטים ועד משחקים, סירטונים לימודיים כדוגמת סירטוני החידון באתר שיר עברי https://sites.google.com/tzfonet.org.il/shirivrimg יכולים מאוד לסייע בהתאמה לכל התלמידים.

חשוב מאוד שבנקודה זו נבין שאם בעבר הילדים נשלחו לבית הספר ללמוד וראינו את האחריות על הצלחת הילד בלמידה כחובת המערכת החינוכית בלבד, אנו חוזרים להכיר את ההתליה הביתית. כל הורה חייב לקחת גם אחריות, לבדוק אם הילד הבין את החומר הנלמד ועמד במשימות, אם יכול לעזור שיהיה שם בשביל הילד שלו, אם לו, ליצור קשר עם המורה, לא לחכות לפערים.

האחריות משותפת בית ובית הספר להצלחת הילדים בלימודים. אנחנו עוברים תקופה לא קלה עם המון שינויים מערכתיים ואישיים, רק הביחד יביא אותנו להצלחה.

איך עוזרים לילד/ה שנגמרה להם הסבלנות?

כשלחצנו לקבל תשומת לב מהורינו, שהיו עסוקים בשיחה, בבישול, בניקיון, נאמר לנו: "סבלנות, לא קונים בשום חנות". אז, מה עושים שנגמרת הסבלנות? ממי הילדים יקנו, ילמדו סבלנות? סבלנות היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים.

יכולות התנהגותיות במצב מסוים, הן אותן כישורי החיים שאדם חייב ללמוד בתהליך ההבניה שלו כבוגר ואחראי להצלחה בחייו. סבלנות מתוארת כמידה טובה גם בדת. סבלנות היא הרגל נרכש, לא תכונה מולדת – ופיתוח הרגלים הוא מומחיות גדולה שלנו. סבלנות היא אחת מאבני היסוד החשובות והיעילות ביותר שעליהן אנו יכולים להתחיל לבנות הרגלים. ההרגלים הם אותם קווי התנהגות שמסייעים לנו להתנהל נכון בחיינו למען השגת מטרותינו. השגת המטרה שלנו תהא חווית ההצלחה לה אנו שואפים.

האחריות לטפח סבלנות היא עלינו, ואנחנו גם הראשונים ליהנות ממנה. כשאנחנו ננהג בסבלנות, גם ילדנו ילמדו לנהוג בסבלנות. מה גם, שנוכל לתת להם דוגמאות שנהגנו בסבלנות. אנחנו כהורים מאוד לוחצים למילוי הוראות במיידי. כאן ועכשיו. מסיימים את הארוחה, עכשיו קמים מכניסים מדיח או עכשיו שוטפים כלים. כמה פעמים נעתרנו לילד שאמר "אמא, אני חייב לעשות משהו במחשב ואשטוף כלים בעוד עשרים דקות" , האם הסכמנו לדחות רק בחמש דקות כניסה למקלחת, כשעוד חמש דקות נגמרת תוכנית שהילד כל כך רוצה לראות.

לנהוג בסבלנות, זה להתחשב ולכבד את צרכי הזולת, צרכי המסגרת או צרכי המערכת. ההבנה שאנחנו חלק ממכלול ענק שנקרא יקום. היקום מתנהל בשילובם של מרכיבים רבים. ההמתנה שהגלגלים המניעים את היקום יסתובבו, זו יכולת הסבלנות שמתבקשת כרגע.

חוסר הסבלנות שלנו מביא אותנו לעבוד באוטומט. הרבה מהטעויות שלנו נעשות כי לא נהגנו בסבלנות. אנחנו לא מדברים על דחיינות, לא מדברים על אי עשייה. נעשה, רק לא בזמן שרצינו. זמן העשייה יגיע. מאוחר יותר.

סבלנות היא תכונה חשובה בחברה המודרנית, ולכן מגיל קטן מקובל להנחיל לילדים את עיקרון הסבלנות.המדהים ביכולת הסבלנות הוא היכולת למתוח את תפיסת הזמן שלנו. ברגע שאנחנו מכירים בכך שחמש הדקות שנמתין למילוי משימה, נבלעות בעשייה הכללית. כשאנו מתייחסים לזמן כאל משאב גמיש יותר, או במילים אחרות כשאנו עוברים למוד של סבלנות, אנו יכולים להציף את עצמנו בשלווה, להשיג מטרות ארוכות טווח ולהיות בתהליך למידה בלתי פוסק.

כשילד/ה אומרים "נגמרה לי הסבלנות", בררו סבלנות למה? תנו להם דוגמאות איך אתם מתנהלים בסבלנות באותה סיטואציה שקשה להם, הדוגמה האישית תמיד עוזרת. הסבלנות היא מעלה/מידה המסייעת לשלוות הנפש. תקופה זו של הקורונה מלמדת אותנו לקחת את הזמן ללימוד וצמיחה ולא להתנהל באוטומט שיוצר קפאון מחשבתי.

כמה קצרים אנחנו בסבלנות לקורה סביבנו?

לילדים הצעירים, שלוחצים לקבל כאן ועכשיו את מבוקשם, אנו אומרים: "סבלנות, לא קונים בשום חנות". אז, כיצד זה שלנו המבוגרים נגמרת הסבלנות? חשוב שנלמד מהי סבלנות. סבלנות היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים.

יכולות התנהגותיות במצב מסוים, הן אותן כישורי החיים שאדם חייב ללמוד בתהליך ההבניה שלו כבוגר ואחראי להצלחה בחייו. סבלנות מתוארת כמידה טובה גם בדת. סבלנות היא הרגל נרכש, לא תכונה מולדת – ופיתוח הרגלים הוא מומחיות גדולה שלנו. סבלנות היא אחת מאבני היסוד החשובות והיעילות ביותר שעליהן אנו יכולים להתחיל לבנות הרגלים. ההרגלים הם אותם קווי התנהגות שמסייעים לנו להתנהל נכון בחיינו למען השגת מטרותינו. השגת המטרה שלנו תהא חווית ההצלחה לה אנו שואפים.

האחריות לטפח סבלנות היא עלינו, ואנחנו גם הראשונים ליהנות ממנה. כשאנחנו ננהג בסבלנות, גם הסובבים לנו, ילמדו לנהוג בסבלנות. הדוגמה האישית היא התהליך הנכון ביותר ללמד סבלנות. כשאני מאוד רוצה לאכול ארוחת ערב, אבל אשתי עוד חמש דקות תסיים לראות סידרה שהיא אוהבת, לא יקרה כלום. סבלנות. כשאני מאוד רוצה לקלח את הילדים, אבל הבעל הרגע נכנס הביתה, איחור קל שלא קורה כל יום ומבקש עשר דקות, סבלנות, לא קרה כלום.

לנהוג בסבלנות, זה להתחשב ולכבד את צרכי הזולת, צרכי המסגרת או צרכי המערכת. ההבנה שאנחנו חלק ממכלול ענק שנקרא יקום. היקום מתנהל בשילובם של מרכיבים רבים. ההמתנה שהגלגלים המניעים את היקום יסתובבו, זו יכולת הסבלנות שמתבקשת כרגע. יש כאן מצב שאף אחד מאיתנו לא יכל לצפות ולהתכונן לו, נלמד ביחד, בסבלנות.

חוסר הסבלנות שלנו מביא אותנו לעבוד באוטומט. הרבה מהטעויות שלנו נעשות כי לא נהגנו בסבלנות. אנחנו לא מדברים על דחיינות, לא מדברים על אי עשייה. נעשה, רק לא בזמן שרצינו. זמן העשייה יגיע. מאוחר יותר.

סבלנות היא תכונה חשובה בחברה המודרנית, ולכן מגיל קטן מקובל להנחיל לילדים את עיקרון הסבלנות.המדהים ביכולת הסבלנות הוא היכולת למתוח את תפיסת הזמן שלנו. ברגע שאנחנו מכירים בכך שחמש הדקות שנמתין למילוי משימה, נבלעות בעשייה הכללית. כשאנו מתייחסים לזמן כאל משאב גמיש יותר, או במילים אחרות כשאנו עוברים למוד של סבלנות, אנו יכולים להציף את עצמנו בשלווה, להשיג מטרות ארוכות טווח ולהיות בתהליך למידה בלתי פוסק.

נברר ביחד, במה וממה קצרה סבלנותנו? נחשוב ביחד כיצד ניתן להתמודד ולהמתין בסבלנות לפתרון הבעיה. הסבלנות היא מעלה/מידה המסייעת לשלוות הנפש. תקופה זו של הקורונה מלמדת אותנו לקחת את הזמן ללימוד וצמיחה ולא להתנהל באוטומט שיוצר קפאון מחשבתי.