תגית: צבא

בפגישה ב"גוגל מיט", נשאלה שאלה: "למה אם יש מלחמה בדרום, אנחנו בגולן במקלטים?". שאלה שמבקשת לנרמל את המצב. נורמלי, באמת? איך מנרמלים מצב של מלחמה לילדים קטנים? שאלתי את הילד, היכן אמא? אמר במטבח. אמרתי: "למה אני לא שומעת אותה?" אמר: "כי אני עכשיו מדבר איתך". אמרתי: זה כל כך ברור שאמא נמצאת במטבח ושומרת על השקט כשאתה בחדר מדבר איתי. זה הבית שלכם הקטן. ויש לנו גם בית גדול והוא מדינת ישראל. כמו שאמא ואבא קבעו חוקים בבית הקטן ואתם האחים מצייתים. יש לנו גם אבא ואמא בישראל, הבית הגדול ובו אנחנו העם מקשיבים לכל ההוראות של אבא ואמא שלנו. זה הצבא, המשטרה והממשלה.
כל אחד זקוק לבעל סמכות שיתמוך בו ויגן עליו (Beek ,Freeman & Daivis, 2004). למען שמירה על שליטה ואוטונומיה לה זקוק כל אדם ובמיוחד ילדים צעירים, חשוב שנמנע מערעור אמונות, התנהגויות ומניעים לא תפקודיים למען לא נמשוך להתנהגות אוטומטית ותוקפנית.
בימים טרופים של מלחמה אנו לא עוסקים בלתקן את הילדים שלנו או למחות כנגד התנהגויות עבר. זה הזמן להעביר מסר עקבי של סקרנות ורצון להבין את החקר העצמי של כל אחד ואחד מהם. למידת אסרטיביות הולמת עם תקשורת מכבדת ויעילה תעזור לילדים לשמור על האוטונומיה שלהם עם פחות איום של דחייה מצד דמות הסמכות ופחות נזק היקפי לשני הצדדים בעקבות התלונות, התרעומת והווכחנות.
ביחד חושבים כיצד מכינים תיק למקלט/לחדר הממ"ד. חשוב להכין את המקלט ביחד. ללכת עם הילדים להכיר את המקלט. לנקות ביחד את המקלט ואף להחליט מי ישן איפה. למזער אי ודאות. לשים בו משחקים שהילדים אוהבים, אולי גם חטיפים/ממתקים. לפתוח שיחה במקלט, אם יש שאלות, על כללי התנהגות במקלט, מי אמור להגיע למקלט?
המצב העכשווי גורם להתעוררות רגשות שלא חוו בעבר. יש לעזור לילדים להבין שכל השינויים בעוררות שהם חווים הם בעצם מצבים רגשיים ושהמצבים הללו נורמליים בהחלט למצב בו אנו נמצאים היום. חשוב להימנע ככל האפשר מהמילים חרדה ופחד מהצד המסביר. ל"פרק" את הרגשות להתנהגות. "כיצד אתה נוהג כשאתה מרגיש את מה שאתה כרגע מתאר?" זיהוי התחושות הממשיות של כעס, אכזבה ומצבים רגשיים אחרים פותח צוהר רב ערך למחשבות אוטומטיות רלוונטיות ולאמונות הליבה הבסיסיות של כל הנפשות בסביבה.
תפקידנו המבוגרים האחראים להקרין אמונה וביטחון, שיש לנו כל מה שצריך לזמן כזה (הגנה פיזית) להעצים את הצבא והמשטרה שלנו באוזני הילדים, שאנחנו ההורים לא עוזבים אתכם הילדים, אנחנו ביחד (שייכות וקשר אישי). ממשיכים בשגרה של ארוחות, משחקים, ציות לכללים ועוד. לא פורשים רק לטלוויזיה ומבקשים מהילדים להעסיק את עצמם. אנחנו איתם. משחקים, צוחקים, רואים סרט במשותף ומשוחחים. באופן עקבי ונחוש לתת לילדים תחושה של שליטה במצב.

הגיעה אלי לקליניקה נערה שהשתחררה מצה"ל. סיכמנו את תחושת חוסר האונים אל מול היציאה לאזרחות כעצמאית, בחוסר בכלים לתקשורת מעצימה ומקדמת. כל מטרתו של חייל משוחרר להשתלב בחיים באופן שיקדם אותו בפן האישי וכמובן יסייע להתברג בעבודה. החשיבה הראשונית צריכה להיות: מה המטרות שלי בחיים? מה החלום שלי? לבחון את היכולות באופן מציאותי. מה המסוגלות שלי ומה אני מאמין שאוכל לעשות.
לפני היציאה לשטח חשוב מאוד לעשות שיעורי בית. האם אני מכיר ויודע את כל העובדות שאני צריך לדעת מראש כדי לתמוך בבקשה שלי? כשאני מבקש סיוע להגשים את החלום, כשאני רוצה להתברג במקום העבודה. לבחון היטב את הזמן הנכון, גם לי וגם לאדם או לגוף העומד מולי. האם האדם אליו את/ה פונה יהיה פנוי להקשבה, האם אני פנוי וממוקד מטרה, כדי שהאנרגיות תהיינה חיוביות ומלאות באור למען הצלחת השיח. בדיקה מלאה לתזמון הבקשה.
הסמכות שאני מרגיש שיש לי לבקשת הבקשה הנוכחית. האם אני בעל תעודות של הצלחה שאוכל בעקבותיהן לדרוש? האם האדם ממול יכיר בערכי המוסר שלי כאדם שמגיע לו שיענה לבקשה שלו? האם אתה המבקש, מאמין שמערכת היחסים עם האדם ממנו אתה דורש את הבקשה, יכיר ויראה בך פוטנציאל גם להצלחה שלו?
מה שחשוב הוא להבין שמערכות יחסים מצליחות כשיש הדדיות. חשוב להבין מה באופן ישיר או עקיף אותו אדם שביקשת ממנו את הבקשה, הצלחת לעשות בעבורו, אתה מסוגל בעתיד לעשות בעבורו, משהו שהוא יצליח להפיק ולהנות מכך כשיענה לבקשה שלך.
פרסתי כאן כלים ליעילות בין אישית שיאפשרו הצלחה בתקשורת לבקשה. אסור לנו לוותר על חלום. תכנון מוקדם של הדרך, המסלול, תהליך לבקשה עתידית תלוי מאוד בסגנון התקשורת שנביא איתנו לפגישה. חשוב מאוד למצוא חבר/ה או הורה שיכול לסייע בסימולציה קודם הפגישה.
כשאתם מגיעים מוכנים לפגישה האדם שמנגד מבין שהכנתם את עצמכם ומבין כמה חשוב לכם להצליח, ההשקעה הראשונית הזו מהווה בסיס מכבד לתקשורת לטווח ארוך וכמעט באופן מלא מביאה להצלחה. חשוב שתאמינו בעצמכם בזמן הפגישה, כך אתם משדרים אמון וביטחון לאדם שעומד מולכם.
בצלחה בהמשך לכל החיילים המשוחררים.