שנת הלימודים בפתח וחווית התקפי הזעם של הילדים בחופש הגדול מאוד מאיימת על ההורים והצוות החינוכי. לאחר פגישה עם המורה, הגיעו אלי זוג הורים שנשלחו להדרכת הורים. האמא אומרת: "זה קורה מאז שהילד בגן, כל הזמן יש התקפי זעם, דופק על הדלתות, צועק ומקלל". הילד לא נולד עם אופי של ילד תוקפן ואלים. ניתוח ההתנהגות בשטח, במסגרת הביתית ובמסגרת החברתית מאפשרים למנתח ההתנהגות לאבחן באופן ממוקד מה הסביבה עושה שמחזקת ומאפשרת התנהגות אלימה שכזו.
ילדים תוקפניים, אשר לא למדו לסגל התנהגויות פרו-חברתיות, משלמים על כך מחיר יקר על חייהם. לתוקפנות שלהם יש השלכות מרחיקות לכת בבגרותם, בקשר שלהם עם משפותיהם, ילדיהם, מקום עבודתם וחבריהם (טרמבלאי, 1999).
קמפבל ועמיתיה (2006), הראו שככל שלילדים רמות גבוהות יותר של תוקפנות כך התוקפנות יציבה יותר לאורך שנים וקשורה לרמות גבוהות יותר של בעיות התנהגות וחוסר הסתגלות. התוקפנות היא תוצר של תהליכים פנימיים באדם אשר נמצאים באינטראקציה עם גורמים חיצוניים – סביבתיים ומעורבים בה תהליכים קוגנטיביים, רגשיים והתנהגותיים. בתהליכים אלו יש מקום מרכזי למנגנוני הוויסות של האדם, שמאפשרים לו לשלוט על ההתנהגות התוקפנית.
אופי הינו סַךְ הַתְּכוּנוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת וְהָרוּחָנִיּוֹת בְּאָדָם אוֹ בְּצִבּוּר הַמִּתְגַּלּוֹת בְּכָל מַעֲשָׂיו וּבְהִתְנַהֲגוּתוֹ. לכן, אם ילד או מבוגר מסוגל להתנהל ברוך ואהבה, באמפתיה ובסובלנות בסיטואציות מסויימות, הרי שהתוקפנות איננה אופיו של האדם. סקינר טען שהאדם מונע ממאוויים פנימיים, המיסטיקה תאמר שהנשמה מגיעה לעולם עם היסטוריה של חוויות מגלגולים קודמים, כל אלו מהווים נסיבות להתנהגות בכאן ועכשיו.
ברוב המקרים התוקפנות מתבטא כשהאדם חווה עוינות שהיא רכיב קוגנטיבי. המאוורר לא עובד, חם לי, החום הזה בהיסטוריית הלמידה שלי עשה לי מאוד לא טוב: התייבשתי ואולי אף בגלגול קודם גרם לי ליותר מזה, החום הזה בתאי הזיכרון שלי גורם לי כאן ועכשיו לכעס גדול מאוד שנמצא בשק הרגשות שלנו והוא הרכיב הרגשי. הנסיבות הללו גורמות לתוקפנות פיזית שהיא רכיב התנהגותי. כשאנו מבינים תהליך זה שמביא להתנהגות, אנו מבינים שחשוב לטפל בנסיבות הקוגנטיביות והרגשיות על מנת לשנות את ההתנהגות.
בהדרכת ההורים מתקיים ניתוח ההתנהגות והכרות עם התוצאות להתנהגות במשך כל שנות חייו של הילד. כך ניתן להבין כיצד אנחנו משנים את המחזקים להתנהגות ופועלים למגר את ההתנהגות הלא נכונה לילד ולסביבה ולעצב התנהגות מיטבית. דברי אמי מהדהדים באוזניי: "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". תפקידנו לעשות לילד טוב, כך שיקבל את הכלים הנכונים להתמודדות עם העויינות הקוגנטיבית שמשתלטת עליו.

"יהיה בסדר",  ביטוי שנחשב כמרגיע. אבל לא. "יהיה בסדר", זו דחיינות. במקום לאמר "יהיה בסדר", חשוב לשבת ולבנות תוכנית, איך נעשה שנביא את המצב לרגוע ומשרה ביטחון להמשך התנהלות ביתית נכונה. הדחיינות יוצרת דחיסה מוגזמת של כעסים ולכן אין להשאיר את הדברים לאחר כך ובטח לא להשאירם ללא תשובות. כן אפשר לאמר: "בואי נדבר על הכל כשהילדים ילכו לישון".

נעשה השוואה לחומרים מן הטבע. החמצן מתלקח, המימן עוד יותר. החיבור בין החמצן למימן יוצר מים. שמכבים את האש. זאת אומרת שחשוב מאוד החיבור בין בני הזוג על מנת לכבות את הלהבות הסוערות ששורפות אותנו מבפנים. על פי הקבלה בין ארבעת  יסודות הבריאה נמצא ה"מדבר", הוא האדם שהמרכיב הבסיסי בו הוא האש. כך שאין אדם שאין בו אש. גם במושג איש וגם במושג אישה נמצאת המילה אש. בטבע הבריאה, זוגיות שווה אושר. זאת כי החיבור הנכון בין האיש והאישה מביאים למים. זוגיות היא הצמיחה ורוויה.

הביטחון שאני מבקש בחיי זוגיות, היא מנוחת הנפש שכל אדם צריך. מנוחת הנפש היא מצב בו החשיבה מושכלת לפיתרון קושי. הזוגיות מטרתה אמונה וביטחון . כשהאדם רגוע הוא  יגיע לפתרון "כי בשמחה תצאון". ואם נכיר "שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", חשוב שבמקרה שלא מצליחים להירגע ולשוחח בכבוד וביראה אחד כלפי השני, לא להתמהמה ולבקש סיוע של אדם שלישי, שאינו חבר או בן משפחה.

בשיחה המשותפת, כל צד עושה רשימה של עד שלושה דברים שהוא דורש מזולתו. חשוב למצוא את הקושי השורשי, גרעין הקושי. להגדיר ולצמצם את הקשיים שבאמת הם קריטים, שהם באמת מהווים מכשול להמשך התנהלות ביתית. גם אם אתם חושבים שהבן זוג לא צודק, תהיו חכמים ותעשו הכל לתקן את הנקודות הקריטיות שחשובות לבן הזוג. לשים את העדיפויות האישיות בסדר שונה, למען הזוגיות. אתן דוגמא: אם הגבר אומר: "הכביסה הלא מקופלת משגעת אותי, מטריפה אותי". האישה לא מבינה מה לא בסדר ומדגישה שהבית נקי. מצוחצח. אז ההצעה היא לשנות את סדר העדיפויות. אם נהגה לשטוף את הבית כל יום. תשטוף כל יומיים ותקדיש את הזמן לקיפול הכביסה. או לקבוע זמן קיפול כביסה משותף. חשוב שכל צד יקריב מעצמו למען שלום בית. כל אחד יעשה צעד אחד קדימה למען זוגיות שלמה ומנוחת הנפש. הורים רגועים ושלווים משרים אהבה ורוגע לילדים ומסייעים בבריאותם הנפשית.

חשוב שכל צד יבוא לקראת השני במה שלבן זוגו מאוד חשוב. גברים צריכים לדעת שחשוב ל"ודבק באשתו", לתת לאשה את המסר "את אצלי במקום הראשון". אין לעבור על "כיבוד הורים", אבל חשוב לאמר לאשה "את יקרה לי, את המיוחדת שלי". לאחר שישבנו והחלטנו במה עלינו לשנות. חשוב מאוד שלאחר שראינו את השינוי, להוקיר את השינוי. ההוקרה נותנת כוחות ומוטיבציה לעשייה למען. אל לנו לשכוח שהבית הוא המבצר של האדם. אדם רוצה להגיע הביתה ולהרגיש בטוח. זו מטרת הזוגיות להביא את אותה מנוחת הנפש. לסייע בפתרון הקשיים שאינם מבית ובטח ובטח אם קיימים קשיים מבית. אדם צריך לקבל בבית את מלוא ההבנה והכוח בכדי להתמודד עם הקשיים היומיומיים. חשוב לא למתוח ביקורות באופן תוקפני. אדם מותקף תוקף. לכן חשוב להתחיל במחמאה, בהוקרה ואז לאמר ש"היה לי קשה עם….", להיות חכם בזמן העלאת הקושי. "המילה כל זמן שלא נאמרה, אתה שולט בה, לאחר שנאמרה, היא שולטת בך". חשוב לא לנהל שיחות בזמן הכעס.. לתכנן זמן שיחה ולהחליט שהשיחה מתנהלת בכבוד וביראה לזוגיות שהתחייבתם לה.

השיחה מהווה מצע להצלחת הזוגיות. שיחה שמנוהלת בכבוד הדדי, מהווה מבסיס לחיברות נכון לזוג ומודל חיקוי לילדים. הילדים לומדים שניתן לפתור בעיות בשיח מכבד. הילדים לומדים שלפעמים יש לוותר למען האחר. הבנייה נכונה של שיחה לפתרון קשיים, תביא את כל המשפחה לרווחה נפשית והצלחה גדולה בתחומי החיים בכלל.

כיצד הבדלים דקים במשמעות, פרט קטן שקשה להבחין בו; ניואנס – יכולים להיות המצב שיהפוך הבנייה מיטבית להרס שקשה לשקמו. מספר דקויות שיש לשים לב אליהם בחינוך ובתקשורת בכלל:
צעקה – גערה
הצעקה, קול בעוצמה חזקה. הצעקה מגיעה ממקום חלש. מקום של חוסר אונים. מקום של חוסר שליטה. הגערה, היא מגיעה ממקום של רצון להוכיח, להטיף מוסר. בחינוך נמצא עצמנו גוערים במטרה להביא לשינוי התנהגות. במדעי ההתנהגות מדובר על הגערה ככלי ענישה לביטוי התנהגות לא נאותה.
רבים הילדים שיאמרו "המורה צעקה עלי". "המורה כל הזמן צועקת". התיקון הוא להביא את שני הצדדים להבין שיש לשקף את הסיבה לגערה. להכיר בהתנהגות הלא נאותה ולהבין כיצד ניתן לשנותה ע"י חיזוקים. עבודה על שינוי ההתנהגות ומניעת ההתנהגות הלא נאותה, היא שתסייע למחנך להימנע מלגעור בילד/ה. עבודה משותפת של המחנכים להצלחת שינוי ההתנהגות היא הדרך הנכונה לעבודה. כך, שחשוב להבהיר לילד/ה המבקר את ההורה/המורה, שלא צעקו עליו, אלא גערו בו.
תוקפנות – תקיפות
תוקפנות, נטייה לתקוף; התנהגות עוינת או פעולה עוינת ללא התגרות מוקדמת, התנהגות המכוונת לפגוע פגיעה פיזית או מילולית.. תוקפנות היא מידה של אדם בעל עייפות מנטלית. אדם בעל נטייה שכזו, לא זקוק לשום גורם מאבחן על מנת להגיע להתנהגות המבטא תוקפות וגם אינה תלויה בדבר. מנתחי התנהגות שצופים באדם יכולים להבחין בין אם מדובר באדם תוקפני או שבסיטואציה מסויימת האדם מביע תקיפות. התקיפות היא החלטיות, נחישות, מתיחת ביקורת. רבים הילדים המפרשים תקיפות כתוקפנות כלפיהם. הורים ומורים שקוראים לשינוי התנהגות ומאמינים שכבר עשו הכל יוצרים סיטואציה של שיחה החלטית בה הם אומרים "די לדיבורים, כך ולא אחרת צריכים הדברים להתנהל". אנו שוכחים שעד לאותה נקודה נהגנו בשיחות נפש ומתן בחירה. חינוך הינו קו ישר. דרך ברורה של מבוגר אחראי המחנך לחיים מיטבים את הצעיר. אין כאן חברות. יש כאן תפקיד. הורה/מורה לא נכנסים לעבודה בהדפסת כרטיס כניסה וכרטיס יציאה. ברגע שעומדים לפניך הילד/ה אתה בתפקיד. הילד/ה מכירים בך מהרגע שפגשו אותך כמחנך. תפקידך להביאו למצב בו הוא מוכן לחיים. הביקורת המתבטא בתקיפות מאפשרת לילדים להבין שאין דו משמעיות לדברים הנאמרים. יש דרך אחת להצלחה.
ביקורת מול חינוך
ביקורת (criticism) – שיפוט או הערכה של מישהו או משהו. בשנים האחרונות הצטרפה למושג ביקורת הערכה לביקורת "ביקורת בונה". קיימים שני סוגים של העברת ביקורת. צורה אחת של העברת ביקורת, נובעת מכך שהביקורת שוללת לגמרי את זכות הקיום של המחשבה של הצד השני, שמעבירים עליו את הביקורת. ומהצד של הביקורת, אין מקום לצד השני, והוא טועה לגמרי, ועליו לחזור אל הדרך הישרה היחידה, שהיא כמובן הדרך של מעביר הביקורת החכם, שהוא כמובן יודע את האמת היחידה וכולי. וכמובן שיש כאן הקצנה, אך זו רוח הדברים. דרך נכונה יותר להעביר ביקורת, והיא על ידי זה שמתייחסים להכל באיזון. אם מישהו עשה טעות, גם אם זו טעות גדולה, אפשר מצד אחד לנסות להבין אותו ולא לפגוע בכבוד שלו, ועדיין אפשר להעביר עליו ביקורת, כדי לגרום לו להיות טוב יותר. ביקורת נכונה, היא כזו שלא שוללת את זכות הדעה השונה והעצמאית של האדם האחר, אלא היא בסך הכל מנסה לגרום לאדם האחר, להבין טוב יותר באופן עצמי, מה נכון יותר עבורו לעשות, כדי לגרום לו לחיות טוב יותר. לזה נקרא חינוך. חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים או עמדות. ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו. הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו. על מנת להגיע למצב בו אנו מגיעים אל הילד/ה ולא יוצרים מצב של התנגדות. נתחיל בבסיס קבלת סמכות הורית/מורית. יראת כבוד למבוגר האחראי. הבנה שיש מקום לבחירה ולחופש ויש מקום לחינוך. בחינוך אין פשרות. הביקורת תמיד בונה. כן חשוב להבין שיש מקום לתקשורת נכונה ומכבדת. כן יש להבין כיצד בונים שיחה לאחר סיכסוך, אכזבה של אחד הצדדים. גם לקיום תקשורת שכזו יש כלים ברורים. תקשורת נכונה מביאה את שני הצדדים לחוויית הצלחה וניצחון. חשוב מאוד שבתום כל שיחה מחנכת או חברית, תהא תחושת הרמוניה. חיבור של דעות שונות לקו של הסכמה. הדוגמה שאוכל לתת היא נגינה בתזמורת. יש בתזמורת חצוצרה, גיטרה וקלידים. בכוונה איני לוקחת כדוגמה תזמורת כלי נשיפה. תזמורת עם כלים מקבוצות שונות, היא הדוגמה להרמוניה. כשיש מנגינה אחת שיש לנגן, מעבדים את המנגינה יוצרים מנגינה משותפת. המנגינה המעובדת, ברוב המקרים נוגעת במנגינה המקורית של התווים שניתנו לחצוצרה בתחילה, אך שונה במטרה ליצור את ההרמוניה בין הכלים. לכך שואף החינוך. כל אחד מאיתנו שונה. עם זאת אנחנו מתבקשים לחיות בחברה. הצלחתנו, רוצים או לא כל כך רוצים, תלויה בשיתוף פעולה עם האנשים הסובבים אותנו. החינוך מגיע לסייע לכל היחידים להיות חלק מהקבוצה ולהזין את ההצלחה האישית מהאנרגיות הנמצאות לצידנו.
אסכם ואומר, החינוך לא תמיד ברור ומובן לילדים. כי הם ילדים. החינוך צריך להיות מובן למבוגרים. מהו חינוך? למה נועד? זה לא תמיד לטעמם של הילדים והוא לעיתים מביא לעימות. אל לנו להבהל. אנחנו המבוגרים- הבוגרים האחראים, רוצים בטובתם של ילדנו. זאת יבינו כשיגדלו.