תגית: cbt

מחשבות שליליות אוטומטיות ועיוותי חשיבה הם הטיות בחשיבה שעלולות לגרום לנו לפרש את המציאות באופן שאינו תואם בהכרח את העובדות. הפרשנות משפיעה על הרגש, והרגש משפיע על ההתנהגות ועל הקשרים שלנו עם אחרים. דפוסים כאלה נפוצים, בין היתר, בקרב אנשים המתמודדים עם חרדה חברתית.

לא פעם אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מה האחר התכוון. חבר שלא התקשר – כנראה כועס. מישהו שרץ אחרינו אחרי שיחה לא נעימה – אולי רוצה להמשיך את העימות. חברה שמתקשרת לחברה שותפה, לשאול לשלומנו – אולי בכלל רוצה לרכל עלינו. אבל בין מה שקרה במציאות לבין מה שאנחנו מספרים לעצמנו שקרה, קיים שלב משמעותי: הפרשנות שלנו.

אחד העיוותים הוא סינון שכלי – הנטייה לראות בעיקר את השלילי. אדם שחזר ממסיבה יכול לזכור רק שאמר משהו שלא היה מרוצה ממנו, ולשכוח את כל הרגעים הטובים שהיו באותו ערב. עיוות נוסף הוא חשיבה רגשית: התחושה הופכת להוכחה. אם אני מרגיש שלא רוצים אותי, אני מניח שזו עובדה. כאן חשוב לעצור. רגש הוא אמיתי, אבל הוא אינו בהכרח עובדה.

עיוון שכזה מביא גם את הזולת, הסופג את אותן מילים שנובעות מאותה פרשנות למצב של האשמה עצמית: עיוות שהוא תוצר של רגישות במצב של קשרים חברתיים, לקחת על עצמנו אחריות למצב שאינו בשליטתנו, או לקחת על עצמנו אחריות גדולה הרבה מחלקנו האמיתי בארוע.

מודל אפר"ת – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה – יכול לסייע לנו לעשות בדיוק את ההפרדה הזו. לבחון מה קרה בפועל, לזהות את הפרשנות שלנו ולהכיר בכך שהיא פרשנות ולא עובדה, להבין איזה רגש היא מעוררת בנו, ואז לשאול: האם אפשר להגיב אחרת? האם קיימת פרשנות נוספת שתיטיב גם איתי וגם עם האדם שמולי?  זו גם אחת המטרות של טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT) – לזהות דפוסי חשיבה שליליים, לבחון אותם ולפתח דרכי חשיבה ותגובה גמישות ומועילות יותר.

נסיים במילותיהם של החוקרים נראד ועמיתיו, העוסקים בטיפול קוגניטיבי־התנהגותי בחרדה חברתית: המטרה אינה להפוך כל פרשנות לחיובית, אלא "לעודד אנשים לחשוב באופן גמיש יותר, ולהרחיב את מגוון התגובות שלהם למצבים, מתוך ההבנה שיש להם בחירה בדרך שבה הם מפרשים את העולם הבין־אישי שלהם."  כהורים, אנחנו יכולים לעזור לילדים, אנחנו יכולים ללמוד לעצור לפני שאנחנו קובעים מה הוא אומר ומסיקים מסקנות על אחרים. לא לבטל את הרגש, אלא ללמד אותם לבדוק את הסיפור שמאחוריו. בתוך המרווח הקטן הזה שבין האירוע לבין הפרשנות, נפתחת האפשרות לבחור תגובה אחרת – כזו שמיטיבה איתנו ועם הקשרים החשובים לנו.

כמדריכת הורים, בשנים האחרונות אני פוגשת הורים לתאומים שמגיעים עם השאלה: איך מגדלים שני ילדים יחד, מבלי לאבד את הייחוד של כל אחד מהם, ומבלי לוותר על חינוך ערכי, רגשי ואנושי. גידול תאומים אינו רק אתגר לוגיסטי, אלא הזדמנות חינוכית יוצאת דופן, כזו שמזמינה אותנו כהורים לעבוד בו־זמנית עם החשיבה, הרגש והנוכחות שלנו.

רודולף שטיינר כתב: “אדם מסוגל להבין באמצעות הרגשתו, תחושתו ומצב רוחו באותה מידה כמו בשכלו.” משפט זה מקבל משנה תוקף בהורות לתאומים. ילדים, ובוודאי תאומים, קולטים את העולם לא רק דרך מילים והסברים, אלא דרך האקלים הרגשי שבו הם גדלים. הטון שבו אנו מדברים, האופן שבו אנו מגיבים, המתח או הרוגע שאנו מביאים איתנו – כל אלה הופכים לשפה חינוכית חיה.

כמדריכת הורים המשלבת עקרונות CBT, אני רואה עד כמה המחשבות האוטומטיות של ההורים משפיעות על ההתנהלות היומיומית. בהורות לתאומים עולות לעיתים מחשבות של חוסר, אשמה או השוואה: מי קיבל יותר, מי נפגע יותר, ומי “מאחור”. כאשר אנו לומדים לזהות את המחשבות הללו, לאתגר אותן ולהחליף אותן בפרשנות גמישה וחומלת יותר, אנו יוצרים מרחב רגשי בטוח. מרחב שבו הילדים לא נמדדים זה מול זה, אלא נראים כל אחד בפני עצמו.

אזכיר את דבריו של ז’אן פאול, מספרו על החינוך, שכתב: “ההתבטאות שלך והצליל של קולך, כשהם מתאימים ללהיטותו האינטואיטיבית של הילד להבין, יזרעו אור על מחצית המשמעות, ובסיועה תתבהר במשך הזמן גם מחצית ההבנה, הילד לומד להבין את שפתו בטרם ילמד לדבר בה.”

דברים אלו מזכירים לנו אמת חינוכית עמוקה: הילדים אינם מחכים שנדייק במילים, הם לומדים אותנו דרך האופן שבו אנו מדברים ומתנהגים. כך נבנית שפה רגשית עוד הרבה לפני השפה המדוברת. האופן שבו אנו פונים אל כל אחד מהתאומים, גם כשהם יחד, נחקק בהם כתבנית של יחס לעולם.

בריאיון שערכתי בתוכנית הרדיו עם טלי שץ, מדריכת הורים המתמחה בתאומים, היא חידדה את החשיבות של שמירה על הקשר הראשוני בין התאומים גם ברמה המעשית. לדבריה, תינוקות תאומים רצוי שישנו באותה מיטה עד גיל שלושה חודשים, מתוך הבנה שהקרבה הפיזית תומכת בתחושת הביטחון והוויסות הרגשי שלהם. עד גיל שנתיים חשוב מאוד שיישנו תחת קורת גג אחת, ושלא לפצל את הילדים לשני בתים (גם אם ההורים יוצאים לחופשה קצרה). החוויה של “יחד” בשנים הראשונות בונה בסיס של יציבות ושייכות. טלי שץ הדגישה כי בגיל בית הספר ניתן בהחלט לשקול הפרדה בין שני בנים או שתי בנות, כדי לאפשר לכל אחד לבנות קבוצת חברים נפרדת וזהות חברתית עצמאית. ההבחנה הזו בין הצורך בקשר קרוב בגיל הרך לבין הצורך בנפרדות בריאה בהמשך, משקפת חינוך שרואה את הילד בהתפתחותו, ולא רק את הסיטואציה.

גידול תאומים מזמין אותנו כהורים לא להשוות אלא להקשיב, לא למהר לפתור אלא לשהות. החינוך מתרחש כשמשלבים חשיבה, רגש והתנהגות – אנו מעניקים לתאומים לא רק ילדות משותפת, אלא בסיס אנושי עמוק שילך איתם הרבה מעבר לבית.

מקצוע המתמטיקה, מקצוע מאתגר. מכתה א' אנחנו חווים לא מעט ילדים שמתקשים ושמבקשים לא להיכנס לשיעורים ולא להכין שיעורי בית. ההימנעות נובעת מהתחושה האוורסיבית, הלא נעימה שחש הילד בחווית הלמידה במתמטיקה. חוויה שלא חש בשיעורי ספרייה או שיעור העשרה אחר, בוא אין אתגר, אין בקשות מיוחדות שיש לעשות למען הבנה והצלחה בתחום.
העימות שבין החוויה באזור הנוחות לבין החינוך והלמידה, מאתגר ומהווה קושי. כשאנחנו מאפשרים לילד לא להתעמת עם הקושי, אנחנו מלמדים אותו שהוא לא מסוגל להתמודד עם הקושי ולכן אין מצב לעימות אי האמון שלנו בו כמסוגל ויכול להתמודד מוטמע במהירות במוחו, כשתיית מים קרים ביום חם.
המטרה של CBT היא לשנות את דפוסי החשיבה שמאחורי קבלת ההחלטות המובילות לנזק עצמי או לזולת ובמקביל להרחיב את ההחלטות המובילות להתנהגויות יצרניות, לתוצאות פרו-חברתיות ובסופו של דבר לחיים ללא הרס עצמי.
בשיעור מתמטיקה תלמידה ביקשה לצאת לשתות מים, מיד לאחר שהתבקשה לעבוד באופן עצמאי ליישום הבנה של חומר שנלמד. ברור היה לי שהיא מנסה לברוח מהקושי ולכן שוב ביקשתי ממנה לעבוד ולא לצאת לשתות ולהבא להביא בקבוק מים לשיעור. התלמידה לקחה את העיפרון שוב מהקלמר ופתחה את המחברת, לאחר דקה בלבד, סגרה את המחברת, קמה, צעקה "אני צמאה". אישרתי לה לצאת ולמרות האישור כשיצאה טרקה את הדלת. לא חזרה לשיעור, התיישבה מחוץ לדלת (פינת ישיבה מפנקת). בהפסקה נפגשנו באותה פינה לשיחה. שיקפתי לה את ההכרה שלי בקושי ומיד התמקדתי בהצלחה שהייתה לה בבחנים הקודמים, את העשייה והמוטיבציה לעשייה בתקופה האחרונה, החיוך שב לפניה והחלטנו שבחופשה תעבוד על התרגילים, תתחזק ותחזור לעשייה משמעותית במטרה להצליח בהמשך.
הכרה בחוזקות של הילד מעודדות אותו להצטרף למאמצים המשותפים ליצירת שינוי. האסטרטגיה היא לגלות יכולות, לחזק אותן ולהשתמש בהן כדי לצמצם גורמי סיכון לנשירה מלימודים או מעשייה בכלל. אחת התרומות החשובות של גישות CBT המבוססות על קבלה, היא ההתמקדות בחקירת ערכיו של הלומד והבהרתם (Amrod & Hayes, 2014).
בתרפיית הקבלה והמחויבות בCBT נעשית הבחנה בין מטרות לערכים. הערכים מספקים נקודות עגינה המנחות בחירת התנהגויות עתידיות, עוזרות לצמצם את הבחירות הפוגעות בערכי הליבה ומחזקות התוכניות לאקטיבציה התנהגותית שתוכל להוליד חיים משמעותיים יותר.