תגית: שליליות

ילד שגדל באווירה שבה רגשותיו מבוטלים או מותקפים, לומד להסתיר את עולמו הפנימי, לפחד מן האמת. כהורים וכמחנכים, עלינו לזכור: תקשורת מכבדת היא הבסיס לחינוך נכון. ילד יכול לכעוס, לקנא, להתאכזב או לפחד. רגשות אינם עבירה. ילד מוגן ובריא נפשית אינו משקר ברגשותיו – גם כאשר הם שליליים, מביכים או מנוגדים למה שהיינו רוצים לשמוע. הדרך שבה אנו מגיבים לרגשותיו מלמדת אותו אם מותר להיות אמיתי בעולם הזה.

כאשר ילד נענש על אמת שאמר, הוא לומד במהירות ששקר מגן עליו טוב יותר מן הכנות. כאשר ילד חושש מהשפלה, הוא יעדיף להסתיר, להכחיש או לעוות את המציאות כדי לשמור על עצמו. במקום למהר להאשים, חשוב להבין מה השקר מנסה לספר לנו. כאשר הורה הופך לחוקר, הילד אינו לומד אחריות – הוא לומד להתגונן. עלינו להגיב באופן ענייני, רגוע ומציאותי. לומר את העובדות. כך הילד מבין שהאמת בטוחה יותר מן ההסתרה. הורה שניחן ביכולת ללעוג, לבטל או לעקוץ – גם אם "רק בצחוק" – מסכן את בריאותו הנפשית של הילד.  ילד שמושפל עלול לפתח כעס עמוק, תסכול וחוסר ערך. כאשר רגשות אלו אינם מקבלים מקום בריא לביטוי, הם מתפרצים בהמשך באלימות. האלימות צומחת מתוך תסכול, חוסר אונים ותחושה שאיש אינו באמת רואה או שומע אותם.

כמדריכת הורים אני פוגשת את נושא חציית הגבולות. ילדים בודקים גבולות כחלק טבעי מהתפתחותם. יחסים בריאים עם ילדים צריכים להיות בנויים על אמון.   אנחנו רוצים לעזור להם לפתח אחריות אמיתית והדרגתית. ילדים זקוקים להורים יציבים, רגועים ועקביים. הורים שמציבים גבולות מתוך כבוד, ולא מתוך השפלה. ילד שמרגיש שרואים אותו, מקשיבים לו ומכבדים אותו – פחות זקוק לצעוק, להתפרץ או לפגוע כדי לקבל מקום. כדי למנוע אלימות וללמד שליטה בכעסים, עלינו להתחיל בעצמנו: * לדבר בכבוד גם בזמן כעס.   * להימנע מלעג, הקטנה והשפלות.  * להקשיב לרגשות בלי לבטל אותם. * להציב גבולות ברורים אך אנושיים. * לאפשר לילד לומר אמת בלי פחד. * להגיב להתנהגות באופן ענייני ולא מתפרץ.

ילדים אינם צריכים הורים שמסוגלים לראות את נפשם גם ברגעים הקשים. הדרך שבה נדבר אל ילדינו תהפוך להיות הקול הפנימי שילווה אותם כל חייהם. אם נבחר לדבר אליהם בכבוד, באמונה ובחמלה – נעניק להם לא רק חינוך טוב יותר, אלא גם נפש חזקה, בטוחה ורגועה יותר. וזהו אולי הבסיס האמיתי למניעת אלימות ולבניית דור שיודע להתמודד עם כעסים מבלי לפגוע בעצמו ובאחרים.

בעידן שבו הורים ואנשי חינוך מתמודדים עם אתגרים הולכים ומתרחבים, הולכת ומתחדדת ההבנה כי לא די בטכניקות טיפוליות או בשיטות חינוכיות פורמליות. לב ליבה של כל הצלחה טמונה בהכרה בערכים האנושיים הבסיסיים ביותר: כבוד הערכה ותחושת שייכות.

כאשר ערכים אלה מונחים בבסיס הקשר בין מטפל למטופל, בין הורה לילד ובין מורה לתלמיד, נוצרת קרקע פורייה לצמיחה, שינוי והתפתחות. טיפול קוגניטיבי שמבוסס על הכרה אמיתית בצרכים הרגשיים של הילד ושל ההורה כאחד, מאפשר פריצת דרך– הן ברמה האישית והן במסגרת המשפחתית והחינוכית.

תחושת שייכות מעניקה לילד ביטחון לבטא את עצמו. כבוד הדדי מאפשר תקשורת פתוחה ובריאה, . הערכה אותנטית מחזקת מוטיבציה ומגבירה תחושת מסוגלות. כל אלה יחד יוצרים אווירה רגועה, מכילה ויציבה – סביבה אידאלית לחינוך מיטבי ולחיים משפחתיים הרמוניים.

יותר ויותר אנשי מקצוע והורים מגלים כי ברגע שמשנים את נקודת המבט – וממקמים את הערכים האנושיים במרכז – מתחוללת טרנספורמציה. הקשיים מפנים מקום להבנה, ההתנהגויות נמסות בתוך הקשבה והיחסים הופכים לקרקע של צמיחה הדדית.

ההכרה בכבוד, בהערכה ובשייכות אינה מותרות – היא הבסיס שעליו נבנה העתיד. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הפך לשיטה המועדפת לטיפול – לא רק בגלל שהוא מקל במהרה על המטופלים ומקדם אותם לקראת מצב בו דפוסי התנהגות שאינם מטיבים נעלמים, אלא גם בגלל שהוא עוזר להם להישאר רגועים.

הגישה פועלת במגוון דרכים בשאיפה ליצור שינוי קוגניטיבי – שינוי בחשיבה ובמערכת האמונות של האדם – על מנת להביא לשינוי רגשי והתנהגותי מתמיד. ההנחה שבבסיס המודל הקוגניטיבי היא שלכל המעכבים הפסיכולוגים יש מאפיין משותף: חשיבה לקויה שמשפיעה על מצב רוחו והתנהגותו של האדם.

הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי מסייע למטופלים במספר מישורים ובהם: פתרון בעיות, הפעלה התנהגותית, זיהוי החשיבה האוטומטית ובמיוחד מחשבותיהם השליליות לגבי עצמם, לגבי עולמותיהם ולגבי עתידם: הערכת מחשבות אלה והגבה עליהן. הדרכת הורים המבוססת על הגישה הקוגניטיבית התנהגותית מסייעת להורים לשנות את קו התקשורת עם עצמם, בינם לבין עצמם ובינם לבין הילדים. כשאדם מאמין בכבוד עצמי, ילמד לתת כבוד. אדם שיודע להעריך באופן אותנטי את העשייה שלו, ללא ביקורת, אלא ממקום של למידה, כך ינהג כלפי הסובבים אותו ונסכם שאדם המאמין שהוא שייך למשפחה ולמסגרת שמאמינה בו ואוהבת אותו, הוא יתנהל ממקום של חוסן נפשי ולא ממקום של ריצוי. יתנהל ממקום של שאיפה לסיפוק הצרכים האישיים ואיתם מילוי צרכי הסביבה.