הגיע מטופל מהדרום הרחוק עד לבית הלל שבגליל העליון.. אמר "שמעתי עלייך, והחלטתי שאני בא".
בשיחת הטלפון כשציין את תאריך הלידה המלא ושמו המלא, הוסיף יש לי בעיה בזוגיות.
בתקשור ראיתי בית … ממש בית קטן בערבה. נכנסתי לתוכו וראיתי משפחה: הורים ושני ילדים יושבים ליד שולחן ואוכלים. צוחקים ונהנים. על השיש ראיתי נרות שבת דולקים בפמוטים מאוד ישנים. כן האב חבש כיפה. האם לא הייתה עם כיסוי ראש.. שמלה חמודה עד לברכיים. הילדים נראו כתאומים . הבן לא חבש כיפה. הפסטורליות הייתה מרגיעה וחמה מאוד. ופתאום נבהלתי מאוד, נפתח החלון – ממש רוח פרצים חזקה. האב קם לסגור את החלון וחזר לשולחן… וכך מספר פעמים.. וכשהתיישב על הספה בסלון הדלת נפתחה… הוא קם לכיוון הדלת.. הפעם יצא הסתכל החוצה וחזר סגר את הדלת ונכנס שוב את חיק המשפחה. ישבו כולם על הספה כשאשתו חבוקה בזרועותיו. שוב הדלת נפתחה והוא קם מסתכל החוצה יוצא אל מעבר למרפסת ויורד במדרגות ואז במהירות חוזר הביתה סוגר את הדלת וחוזר לשבת עם המשפחה. כולם נרדמו על הספה בסלון ואז הוא קם בזהירות, הולך לכיוון הדלת מביט דרך חור העינית ומנקה את העינית מסתכל החוצה ופנימה אל משפחתו… ואז הייתי כאילו דרך העינית וראיתי אשה מאוד נאה צעירה מאוד. ירד המסך ולא ראיתי יותר כלום. אמרתי תודה וזהו.
בפגישה: שאלתי את הבחור חובש הכיפה שהגיע עם מדים, מה הסיבה שהגעת דווקא אלי לטיפול? והוא אמר. הייתי אצל מספר מטפלים בחיי. אני יודע שאני רוצה שיעזרו לי ואני גם יודע שאני לא בסדר שאני לא מספר את כל מה שבתוכי, את כל האמת , כדי לפתור את הבעיה ואת תוכלי לעזור לי.
למרות שלפי התקשור, יכולתי להיכנס לפרשנויות מתוך העולם המוכר לי, הגעתי לשיחה הייעוצית ממקום מאוד נקי. "אני אשמע מה שיש לך להגיד…" אמרתי . הדרכתי אותו בשאלות מאוד ממוקדות כשאני נעזרת בראיון המסייע של בניימיני מהייעוץ החינוכי ושאלות מכוונות להצפת הדילמה מתחום האימון, כשאני מובילה מההקשר שבגללו הגיע המטפל אלי ואל התוכן המעכב ופוגע בהתנהלות שוטפת ורגועה בחייו.
הסיפור: מדובר במטופל שמאוד אוהב את אשתו ומשפחתו. אבל, חש שהתקשורת מופרעת כל פעם ע"י נסיבות מבחוץ (רוח הפרצים שחדרה דרך החלון).כל מיני חברים וחברות שמתערבים היכן שלא צריך, או אמירות מבחוץ שלא קשורות לזוגיות. בכל דרך הוא מנסה לסגור את המריבות ולהסביר שזה לא קשור לביני לבינה… וזה לא הולך… לפני שנתיים כבר החליט שאולי כדאי לצאת מהבית ולחפש אהבה בחוץ (היציאה מהדלת). אבל , הוא מספר "לא העזתי" חזרתי הביתה כי ידעתי שיש לי בית חם ואוהב. אבל מאז כול הזמן חושב על בחורות אחרות.. (דרך העינית ולא בפתיחת דלת).
במשך השיחה. הצפנו את ההצלחות בחיי המשפחה והוקרה לחום, אהבה, כבוד (ההקשר). דיברנו על ארבע סוגי התקשורת (התוכן). דיברנו על "ניקיון תקשורתי" ויצא להגדרות משימה: בניית תקשורת נכונה ובונה עם האישה ועם כל המשפחה. לחיים טובים ומאושרים. הוקרה על הקיים ובנייה מתוך ולא בחוץ.
שנזכה רק להצלחות ושלום בית.
שבת שלום
דר' רבקה מרום
תובנות מתקשור ופתרון הבעיה
אני משלבת בטיפול מסטיקה ופסיכולוגיה. לפני שאני נפגשת עם המטופל אני עורכת תקשור עם הנשמה שלו (בבית) וכשאני נפגשת איתו בשעת הייעוץ. אנחנו מנהלים שיחה ייעוצית, פסיכולוגית, אימונית שמאפשרת למטופל להיות ממוקד ולהגיע לתובנות שיביאו אותו למיטביות והגשמה.
היום לפני הטיפול תקשרתי עם הנשמה של המטופל. בחור בן שמונה עשרה וחצי (אין צורך באישור הורים, בגיל הזה). הילד פנה אלי ואמר לי שהוא מבולבל. הוא צריך עזרה והוא אפילו לא יודע במה לפתוח.
בתקשור ראיתי ישות מאוד מוזרה, כאילו קודם היותה אדם. משהו שמאוד הזכיר את השלב השני או השלישי בשלבים המתארים את שלבי האבולוציה של דרווין. אותו יצור משונה קפץ מענף לענף על עץ שגזעו גדול ושמן. בכל פעם שקפץ על ענף התאמץ להגיע את הפרי אבל לא הגיע ונפל לענף אחר. כך המשיך והמשיך. כשהוא לא מצליח לקטוף פרי וגם לא לרדת מהענפים אל הקרקע.
פגשתי את הבחור. וזה הסיפור שלו. בעזרת התקשור הצלחתי להשתמש בשאלות ממוקדות והבאתי אותו למצב שזה הסיפור בשעת הייעוץ ולא להיות מבולבל ומוצף כפי שמגיעים לפסיכולוג, או יועץ שאינו מתקשר.
אז, הסיפור שלו: אני גדל בבית עם שבעה אחים ואחיות. בתום החטיבה החליטו הורי ואחיותיי שאנחנו "מתחזקים" . אחותי הגדולה החליטה שאני צריך ללכת לפנימייה. הייתי בפנימייה והיה לי ממש טוב וסוף סוף הסתגלתי והתרגלתי ואז, אחות אחרת אמרה שאני צריך לעבור לישיבה.. בתחלה היה לי קשה לעזוב את הפנימייה ולהתרגל לישיבה, אבל בשלב מסויים התחלתי להנות ולפרוח מלימוד התורה ובאמת הרגשתי נפלא. ואז הגיע היום שאבא שלי ואמא שלי רוצים שאלך לצבא. וגם אח אחד רוצה שאלך לצבא. ואני רוצה ללמוד תורה, ואני רוצה לשרת את המדינה. ואני רוצה שכל האחים והאחיות יהיו מרוצים.. אבל, כולם משגעים אותי. ומה שאני עושה כדי שיהיו מרוצים ואז פתאום קם משהו אחר במשפחה ורוצה ממני משהו אחר.
תובנות: הענפים בתקשור הם הענפים של אילן היוחסין. הפרי שהטרום אדם לא מצליח לתפוס (אפילו לא מדובר על לאכול ) הוא הרעיון שאותו בן באילן היוחסין פתה אותו והמטופל שלי עשה הכל כדי לאוכלו. אבל, אז, בא אח אחר ופתה אותו לפרי אחר.
היותו טרום אדם. שלב לפני היות בעל זכות הבחירה והעוצמה לרדת אל הקרקע ולהיות עצמאי… מעכבת אותו מהצלחה והגשמה.
ביחד חיפשנו מוצא ומצאנו: התקשרנו – לקראת תום הטיפול לאגף "נח"ל חרדי". יחידה צבאית שאפשר בה גם ללמוד תורה וגם לשרת בצה"ל מבלי להתערבב עם בנות… והילד עושה פריצת דרך כעצמאי שיודע מה הוא רוצה ואייך יגשים את משאלת ליבו.
תודה ליקום ולארגז הכלים
דר' רבקה מרום