איך לוקחים אחריות על עתיד ילדנו?

משפחה מגיעה לקליניקה : "הילד עולה בשנה הבאה לתיכון, הקשיים מעכבים אותו מהצלחה, הקשיים הם לא רק אקדמיים, הקשיים מקרינים לקשיים חברתיים ומשפחתיים". לאחר ניתוח התנהגות מקיף ומעמיק במסגרת הביתית והחינוכית, עולה שמדובר בילד מחונך היטב, עם ראיה מרחבית מושכלת ומציאותית, אך חוסנו הנפשי לוקה בחסר, שהרי אובחן עם קשיים אקדמיים וחברתיים בגיל מאוד צעיר.

הורים יקרים, אין אדם זולתכם שיודע  כי קיים קושי בהתנהגות של ילדכם. אתם לא צריכים אבחון ולא מורה שיאמר לכם מה הקושי. אתם צריכים הכוונה והדרכה, כיצד להתגבר על הקושי ולהביא אתכם ואת ילדכם להצלחה משמעותית.

כשילד נולד ההורה מתחייב לעטוף את הילד באהבה, שלא יחסר לו מאום. ההתחייבות היא להביא את הילד להיות בוגר אחראי, עצמאי ומשמעותי. כשאנחנו רוצים לרכב על אופניים חשוב לנו לדעת לדווש ולשמור על איזון נכון בזמן הרכיבה. כך גם בחיים, שמירה על איזון ועבודה קשה.

האם אתם כהורים מכבדים את המילה שלכם? האם אתם עושים את שאמרתם שתעשו? כל הסטנדרטים והיכולות שלנו כהורים חשופים בפני ילדינו והם אלה שממתינים להם בארגז הכלים שאתם מעניקים להם להמשך חייהם (אולמן, א. 2017). אתם אלה שמחזיקים במפתח ולכם יש את ההשפעה הגדולה ביותר על מצבכם כהורים ועל מצבם של הילדים שהבאתם לעולם.

מה טוב יותר לילדים, הורים עם מוטיבציה או הורים עייפים? הורים שחיים בתשוקה או הורים "שאין להם כוח"? ברמה הרוחנית קשיים הם מכשול ששם לנו היקום כדי שנתעלה עליו. כי לכולנו יש את היכולת. המבחן הוא הרצונות שלנו והמוכנות לשלם את המחיר. ברגע שנתעלה מעל הקושי – אנחנו מנצחים, לכולנו יש קשיים. ההבדל הוא בין אלה שמוותרים לאלה שמתעקשים, שמתאמצים לטפס למעלה. בין אלה שמאמינים שמחשבה יוצרת מציאות, שניתן לדמיין את קו הסיום ולעשות להגיע אליו, לבין אלה שבוחרים לראות ש"אין מה לעשות, אנחנו לא שולטים בעולם", אחד הכלים החשובים שנוריש לילדנו הוא "לעולם חוסן". תמיד יש לנו את היכולת לעשות למען עתיד טוב יותר. לחיים טובים יותר. בערבות הדדית, בחברות אמת, באמונה שבאנו לעולם כדי לעשות ולהיות משמעותיים. אנחנו לא רוצים ללכת במקום, ההליכה על הליכון היא לחיזוק הגוף. למען חיזוק הנפש עלינו לצאת מהמעגל המוכר והידוע ולהפליג למחוזות שלא היינו בהם. להתקדם ולכבוש יעדים שיעצימו אותנו. הורה שאומר לילדו: "אני מבין שקשה לך, אני איתך לעשות את התהליך למען ההצלחה", הוא ההורה שעוטף את ילדו באהבה ובאמונה ש"הכל קטן עלינו".

להתבייש פרושו לוותר ולא להתקדם

הילד מגיע הביתה מתוסכל, שלא הבין את החומר, אומרים לו תאמר למורה שלא הבנת והוא יאמר "אני מתבייש". חשוב שנבין מה הקשר בין קשיים בתחום החברתי לבין אותה ביישנות שאנו פוגשים לבקרים. בcbt  אנחנו מבינים שהכל מחשבות אוטומטיות מול החברה ובתוכה.

פרופ’ צופי מרום, פסיכולוגית קלינית מומחית CBT המתמחה בהפרעות חרדה בדגש על חרדה חברתית, מרצה בכירה לתואר שני בפסיכולוגיה וחוקרת בתחום שכתבה עם קולגות את הספר החשוב “איך הביישן למד”, שנועד לטיפול עצמי בביישנות קשה וחרדה חברתית ומשמש גם הרבה מטפלים בתחום. כותבת: “חרדה חברתית מתחילה בילדות. ממחקרים רבים עולה כי למעלה מ-95% מהאנשים שאובחנו בבגרותם כמתמודדים עם הפרעת חרדה חברתית.

ישנו גבול דק שמקשה לזהות אם הילד ביישן או ילד עם חרדה חברתית של ממש. במקום להיכנס לחקר פילוסופי חשוב להתחיל עבודה רגשית במיידי. ההבדל בין מנצחים לבין השאר הוא איך מתנהגים שם, מול הקושי: מוותרים, חונים או מטפסים (אלון אולמן).  חשוב שנקבל שמי שמזניח את עצמו – מזניח גם את ילדיו. משום שזאת הדוגמה שהם מקבלים ממנו וזה  מה שהם לומדים. מי שסביר שחיי הילדים שלו לא תלויים באופן שבו הוא עצמו חי – אני מציעה לו לבחון חדש.

הורה שיודע שאם חסר, אני לא מתבייש לבקש. הורה שיודע שאם יש בעיית התנהגות עם הילד שלי, גם אם אני מורה, איש חינוך, פרופסור, אני יודע לבקש עזרה. אני גאה כשאני נעזר והצלחתי לקבל פתרון לקושי ועשיתי תהליך. הצלחת בתהליך, כי אתה אדם אקדמי ומבין עניין. החיים של ילדנו, עכשיו ובעתיד תלויים במי שאנחנו, באופן שבו אנחנו מתנהגים – כלפי עצמנו וכלפי אחרים, באייך שאנחנו בוחרים להיראות, ביושרה שיש (או אין) לנו.

אני יצאתי ללמוד ייעוץ חינוכי, ניתוח התנהגות, אימון אישי, cbt ועוד תחומי דעת טיפוליים, לא כי הם היו חלק מההשתלמויות הבית ספריות. הלכתי ללמוד כדי להתנהל נכון יותר וטוב יותר עם הקשיים שהוצפו בעצם היותי אמא יחידנית לארבעה ילדים שלא היה להם קל ולמאות התלמידים שחנכתי ולמדתי. כשהמצב הכלכלי היווה קושי יצאתי לנקות בתים ולהכין ארוחות בוקר בצימרים. כשאתה עושה כדי להשלים את שחסר לך, היה גאה, היה חזק. אל תשכחו לעולם שאתם מודל חיקוי.

תקשורת נכונה לחינוך מיטבי

הופעתי בשתי הרצאות בשבוע. בישובים שונים זה מזה הן בסוג הישוב והן מאופי האוכלוסייה. נושא ההרצאה הוא "תקשורת נכונה לחינוך מיטבי". הורים וסבות הגיעו להרצאה. שיתפו בקשיי ההורות והסבתאות. ההרצאה נתנה כלים לתקשורת שתביא למניעת ההצפה בקשים וכמובן קיבלו כלים לפתרון בעיות. חשוב שאם אין לנו מושג בתחום שאליו קשורה מטרת השיא שלנו (ההורות), אין זה אומר שלא נוכל להשיג אותה. הורים רבים נתקלים בקשיים ואומרים "זה מה יש!" אני אומרת לכם שהצעד החשוב בנקודה זו הוא לברר בידי מי נמצא הידע המקיף המהימן והמדויק ביותר שאנחנו זקוקים לו. למצוא אדם שכבר עשה בעבר בהצלחה את כל הדרך שאני עומד לעבור ומכיר בה כל אבן, כל עיקול וכל מהמורה אפשרית והוביל לשם בהצלחה עוד רבים אחרים.

כאמא שגידלה את ארבעת ילדיה לבד, סבתא לארבע נכדים שיצאה ולמדה ייעוץ חינוכי, ניתוח התנהגות בשילוב הcbt   ואימון אישי, מצאתי את עצמי כפי שכתב וויל סמית', אם חווית חוויה, נתקלת בבעיה סביר להניח שלפחות עוד אחד עבר את אותה חוויה וגם כתב על זה ספר אחד או שניים. הספר "הרוח בחינוך" מעלה דילמות, קשיים שפגשתי  (כמורה וכמלווה הורים) ומעניק ארגז כלים לפתרון הבעיות. בהרצאה בה חשפתי את ספר הילדים שכתבתי "סבתא, מי הוא ילד מחונך?" אני מאפשרת להכיר את המציאות, היום חינוך הילדים הוא תחום מאוד מאתגר. הילדים של היום דורשים המון הקשבה, אמפתיה, יחס אישי והמרוץ אחר הפרנסה והעיסוק בפלאפון לא יכולים לעכב אותנו מלהעניק לילדים שלנו את התקשורת הבין אישית לה הם זקוקים על מנת לקבל את החינוך הנכון והמיטיב לחיים טובים.

מנטור מעולה יגדיל את הסתברות ההצלחה שלך ויקטין את הסתברות הפציעה (אלון אולמן). ליווי של מדריך הורים מעלה את ההסתברות שתצליחו ומצמצם את הסיכוי שתפגעו מילדכם או תפגעו בהם. צריכה להיות החלטה נחושה לפנות לאדם המוסמך והמומחה ביותר בתחום. מטרות שיא לא באות בקלות וצריך להיות מוכנים לשלם תמורתן מחירים. כל פעולה, כשמבצעים אותה שוב ושוב בהתמדה, הופכת לבסוף להרגל.

כולם רוצים להיות בפסגה, אבל הרוב לא מוכנים לטפס (אלון אולמן). אין מציאות נטולת קשיים, אין אנשים שלא נדרשים להתמודד ואין פרויקטים שהכל בהם מתנהל על מי מנוחות. קשיים ובעיות הם לא "באג" בתוכנית הקיומית. הם חלק מהחיים, חלק מהדרך להצלחה. הורה חזק שמאמין בדרכו יודע לבקש עזרה, להגיע להרצאה ולקבל עוד כלים.

מעגל החברים לעזרה ותמיכה

המונח "סקופ" מתייחס למעגל המסוגלות התודעתי שסביבנו: אנחנו לא רואים אותו, אבל הוא נמצא שם כל הזמן. הכוונה היא לכל מה שאנחנו תופסים או מחשיבים כאפשרי עבורנו, כאופציה. ההבנה שלנו היא שמשתנה. התודעה שמתרחבת ומתפתחת, ה"סקופ" שלנו – שהגבולות שלו גמישים יכולים להימתח עד לממדים שלא תיארנו לעצמנו שהם אפשריים.

למדנו ביחד מהו "סיפור פנימי", זהו קו מחשבה שהטמיעו בתוכנו כשהיינו צעירים וקשה לנו מאוד להשתחרר ממנו, למרות שאנחנו בוגרים ובספק גדול אם הסיפור אכן משרת אותנו. על פי סטיבן קובי, אפקטיביות זו היכולת של האדם להשיג תוצאות רצויות תוך כדי איזון. זה הזמן לבחון עד כמה אנו מסוגלים תודעתית לשנות את הסיפור הפנימי שאחז בנו במשך שנים.

אני מאמינה ששני דברים עיקריים בונים ביטחון עצמי אצל ילדים – אחד מהם הוא גישה בריאה, חיובית, שמבקשת לראות איך אפשר לקדם כל מצב, גם אם תנאי הפתיחה הם "לא משהו". ומי שיצליח להנחיל לילדיו את הגישה זאת, ייתן להם מתנה רבת-ערך שתלווה אותם כל החיים.

בתור ילדה אמרו לי "תעשי להיות בצד הנותן ולא המקבל" במשך כל שנות חיי דרשתי מעצמי ומילדיי לא לבקש עזרה. רק בבית. תהיו חזקים בחוץ. היום כמנתחת התנהגות, כמטפלת רגשית המשלבת את הcbt, אני יודעת שחובה ללמד את הילדים שלחיות בחברה, זה לדעת לקבל עזרה. להצליח אפשר רק אם נעזרים בחברים. לומדים שיתוף פעולה מהו. מנצחים יודעים מה הם כן רוצים. מנצחים חושבים תמיד איך כן – השאר יודעים מה הם לא רוצים, מסבירים למה לא, למה אי אפשר ולמה לא עכשיו (אלון אולמן). מנצחים שואלים: היכן אני עכשיו? לאן ארצה להגיע? היכן הידע, האנשים, הסביבה והכלים שיעזרו לי להשיג את המטרה.

מטרת שיא יכולה להיות כל חלום או יעד שהיו מבחינתכם בלתי מושגים עד היום. תמיד תשאלו את עצמכם: אם חיי הילדים לכם היו תלויים בזה- הייתם מצליחים? מטרה ראויה, היא מרגשת, מפחידה, ואין לנו מושג מהיכן אתחיל להשיג אותה. חשבו איזו תחושת הישג אדירה תהיה לכם שכתשיגו אותה וכיצד תשדרגו את הדמוי העצמי שלכם, את רמת התודעה שלכם ואת היכולות שלכם בכל התחומים. את החיים שלכם.

חשוב לא להגיע למצב שאתם לומדים לבקש עזרה כשאתם במיטה, כואבים וחסרי אונים. חברה טובה אמרה לי "אדם חזק יודע לבקש עזרה כשצריך…" למדו אתם לבקש עזרה ממקום של חיות ובריאות, היו מודל חיקוי לשיתוף פעולה וחברות מפרה בזמן שאתם בעשייה. מאחלת בריאות שלמה לכולם.

אל תאמינו בסיפור פנימי, תבדקו את האמת שבו.

סיפור פנימי הוא מחשבה שחוזרת שוב ושוב. הדרך שבה אדם קולט, מבין ומפרש את העולם ואירועים סביבו. אחד הסיורים הפנימיים שסיפרתי לעצמי הוא שאני חזקה, שאין לי על מי לסמוך, אלא על עצמי. מה שמשתנה הוא לא המציאות, אלא הפרשנות שלנו. ההבנה שלנו היא שמשתנה: התודעה שמתרחבת ומתפתחת. שליטה מגיעה מתודעה רחבה. אדם חייב להכיר במציאות בה הוא נמצא ולשאוף להגיע למציאות טובה יותר. חובה עלינו לתרגל מיומנויות חשיבה חיוביות ומקדמות. תוצאה נקבעת במחשבה.

אם אתם רוצים שינוי משמעותי בחיים – עליכם לשנות את הסיפורים הפנימיים שלכם לכאלה שיקדמו אתכם אל התמונה המנצחת שלכם (אלון אולמן). בפועל, במציאות, נדרשת פעולה אחת – פעולה ממשית בעולם הפיזי, שתעביר אותנו מציר התיאוריה אל ציר ההוויה. הגשר בין המחשבה והרצון והכוונה והתקווה לבין הגשמה היא פעולה. פעולה בעולם הפיזי.

עברתי תאונת עבודה קשה. נפילה שריסקה אותי ואני יושבת בבית סובלת מכאבי תופת. הדלת כמעט ולא נפתחת. חברים? משפחה? מצוות ביקור חולים? כמנתחת התנהגות  שלחתי לכ30 איש את השאלה: "מהי חברות אמיתית?", היו שכתבו שחברות אינה נמדדת, שחברות היא הקשבה, קבלה, אכפתיות, כנות ועוד. אני כילדה למדתי ש"חבר נמדד בשעת צרה". כואבת ומאוכזבת מהסיפור הפנימי שנתנו לי להאמין בו, המשכתי ונכנסתי להבין את "ביקור חולים" – מצווה ביהדות.

ביקור חולים היא מצווה הנכללת בגמילות חסדים ועניינה לבקר אצל החולה, להשתתף בצערו, לשפר את מצב רוחו, לבדוק אם נזקק לדבר מה ולעזור בכך (ויקפדיה). ביקור חולים אינו שיחת טלפון. ביקור הכוונה נוכחות. והחולה בלי מסכות, אם באו לבקר מותר לו לכאוב והמבקר לא צריך להרגיש שבא בזמן לא טוב. זה הזמן להשתתף להרים מורל. בספר "סדר היום" הושם דגש על חשיבות החיזוק הנפשי, השבת נפשו של החולה, ניחומו והקלת חוליו מעליו. בקהילת ברלין מינו אדם שהיה ממונה על ביקור חולים, הנקרא "גבאי ביקור חולים". אני ממליצה לעשות זאת גם כאן בארץ ישראל, ארץ הקודש, בכל ישוב.

חז"ל הפליגו בחשיבות מצווה זו, ואמרו ש”כל המבקר את החולה נוטל אחד משישים מחוליו”. בדיון בכלל זה שואלים: אם כך, יבואו שישים איש וירפאהו, ועונים שכל מבקר נוטל אחד משישים ממה שנשאר. אומר לכם ממיטת חוליי, כל ביקור הרגשתי הקלה. פחות כאב. חברות אמת נמדדת בשעת צרה, בשעת כאב. אכפתיות נמדדת במי שבאמת נותן דעתו ומפנה מזמנו להיות איתך בזמן שאתה סובל. ערבות הדדית, הקשבה וכל התבחינים שכתבו כבונים את המושג חברות, אינם באים לידי ביטוי בווטצאפ, או בשיחת טלפון. היו נוכחים. ביקור חולים כשמו כן הוא ביקור. אף חולה לא יתקשר לאדם, שמתקשר לשאול לשלומו ומסכם את השיחה "אם אתה צריך משהו, תתקשר". אם באמת חשוב לכם לראות אם החולה צריך משהו, תפתחו את דלת ביתו. תלכו לראות אותו. תהיו שם בשבילו. חברות אמיתית אינה חברות בווטצאפ או בקבוצות פייסבוק. ושרק נהיה בריאים.