כלים שיאפשרו התמודדות עם הימנעות

בפסיכולוגיה, התמודדות ממוקדת הימנעות (באנגלית: Avoidance coping) היא דרך התמודדות המתמקדת בהימנעות מגורם הלחץ או מהתגובה לגורם הלחץ, כגון התרחקות מאחרים, הכחשת קיומו של גורם הלחץ והתנתקות ממחשבות או רגשות הקשורות לגורם הלחץ. למרות שהתמודדות ממוקדת הימנעות יכולה להפחית את הלחץ לטווח הקצר, היא תיחשב כלא מסתגלת לחיים נורמטיביים אם האדם ימשיך להישען עליה לטווח הארוך (ויקפדיה).

הורים רבים משתפים פעולה עם דפוס התנהגות זה של ילדיהם, בהיותם חווים לחץ מהתמודדות מול ביטויי ההימנעות של הילדים. ילדים רבים שחווים הסתייגות מכניסה לכיתה בה החברים לא מתנהגים לפי הבנתם, או שהמורה לא עונה על דרישה זו או אחרת שלהם, נמנעים מכניסה לכיתה. חשוב שנעשה על מנת לתת להם כלים להתמודדות עם אותה הימנעות ולא נשתף פעולה. כי ייתכן שבתחילת התהליך אדם ינקוט בהתמודדות ממוקדת הימנעות שמטרתה להפחית חרדה, בזמן שהתמודדות ממוקדת גישה להימנע מהימנעות יכולות להופיע בו זמנית לאורך תהליך ההתמודדות, כאשר נוכחותן משתנה בהתאם לעיבוד המידע אודות הלחץ בנקודת זמן נתונה.

ההימנעות יכולה להיות ממקום שאכן ישנה בעיה/קושי וייתכן שמדובר בעיוות חשיבה, כך או כך, חשוב שנבין את הסיבה לאותה הימנעות בכדי להעניק לילדים כלים להתמודדות מולה. שיטת NLP  מציעה מגוון טכניקות ומיומנויות שמטרתן יצירת השפעה ושינוי במחשבות, רגשות והתנהגויות ודרך זה שינוי של הרגלים ודפוסים. למשל: שימו לב כשילדכם מדבר מה החוש הדומיננטי שלו? ראיה, שמיעה או חישה? "זה לא נראה לי" – ראיה. "זה לא נשמע לי טוב" – שמיעה. "לא מרגיש לי נכון" – חישה. ובהתאם לאותו חוש דומיננטי – מצאו דרך נכונה להגיע אליו.

הקשיבו לאופן בו הילד מציג את הכאב – האם תוך מתן דגש על הימנעות ממצב של כאב או מתוך חתירה אל המטרה? "לא הייתי רוצה לקבל ציון שלילי במתמטיקה" – זו הימנעות.  או "הייתי רוצה לקבל ציון גבוה בתעודה במתמטיקה" – זו חתירה עתידית. אם מדבר בשפה של חתירה אל המטרה נדבר גם אנחנו על תמונת היעד שלו ולא על הימנעות ממצב נוכחי. כותב ניר דובדבני בספרו : "נדבר אימון (הווה ועתיד) ולא פסיכולוגיה (עבר)".  כמו כן, רמת הכללה "אני לא מצליח" או "המורה לא מסבירה מספיק טוב שאבין וקשה לי במבחן" – חשוב להיות בהקשבה, אם יש צורך בפרטים או בהקשר של הצלחה באופן כולל.

נשים דגש גם על מיקוד השליטה פסיבי/אקטיבי, האם יש מקום להוביל את הילדים או שנכון להדריכם להוביל את עצמם להצלחה? האם נכון לילד לקבל הנחיות שייקח אחריות לעשייה או שהילד מבקש שליטה על חייו ואנחנו ההורים נוטים לקבוע בעבורו, כמו שקל יותר לעשות. חינוך הינו משימה לא קלה, שיש לתת עליה את הדעת. האם חשוב לנו לתת לילד כלים לעתיד. שיצליח וירגיש משמעותי. או שנסייע בהימנעות ולא ניתן כלים להתמודדות? עזרו לילדים לא לבחור בהימנעות, זה לא לטובתם.

במי תלויה ההתנהגות המושכלת שלנו?

מגיעים אלי פניות לליווי ילדים שההורים מאבחנים כסובלים מחרדה או מדיכאון. חשוב שנשאיר את האבחון לאנשי המקצוע. להורים מקום יקר וחשוב בשיקוף מצבו של הילד באמצעות תיאור התנהגותו. כשאדם טוען שכואב לו הראש כולנו יודעים באיזה איבר מדובר. כשאדם מסתגר בחדרו, מתבודד, חשוב שנמצא דרך לחבר לו את איש המקצוע שיסייע לו להבין מה הגורמים למצבו זה.

קיים טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול ממוקד (בסימפטומים) וקצר מועד. הטיפול מקנה למטופל שיטות להתמודד בעצמו עם הבעיה, כגון טכניקות הרגעה, איתור מחשבות אוטומטיות שליליות, שינוי דפוסי חשיבה, מיינדפולנס ועוד. מטרת הטיפול, שהמטופל ילמד את הכלים הללו, יוסיף אותם לארגז הכלים שלו וכך יוכל להתמודד בכוחות עצמו גם עם קשיים אחרים בהמשך חייו.אהרון בק (1967, 1976) פיתח את גישת "הטיפול הקוגניטיבי", בה ניתן דגש על תפקיד ה"דיאלוג פנימי" (=דיבור פנימי) המשפיע על רגשות והתנהגויות של הפרט.

יחד עם זאת אנו יודעים שגם בשטח יש מאמנים בתחום הספורט שהבינו שקיים קשר בין קוגניציה (מחשבה), רגש ופעולה/ התנהגות.רוני כהן, מאמן קוגניטיבי, התראיין בתוכנית הרדיו שלי "עוצמה עם דר' מרום" בקול הכנרת ושיתף בעשייה המדהימה ובהצלחות בשטח ביישום אימון קוגניטיבי-התנהגותי. זהו תהליך המשלב טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות, המאפשרות למתאמנים להגשים את מטרותיהם באמצעות שינוי הרגלי חשיבה והתנהגות. מחקרים מראים, כי אימון קוגניטיבי-התנהגותי הוא אחד המודלים, הנפוצים ביותר, שנעשה בהם שימוש בתהליכי אימון פסיכולוגיים, שנעשו בבריטניה.

אימון קוגנטיבי-התנהגותי ognitive Behavior CoachingC הוא אימון הגישה המשלבת בין טכניקות קוגניטיביות, התנהגותיות, דימוי עצמי ואסטרטגיות מתחום הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי CBT.האימון מתמקד בפיתוח יכולות של התבוננות מחשבה ורגש, שינוי פרספקטיבה (חשיבה רציונאלית מקדמת), עיצוב ה- BEING (הכולל אני עתידי, חזון וערכים) וכלים לניהול עצמי להשגת מטרות/ הטמעת השינוי.

לקחתי באהבה את המודל והבאתי את מגרש הכדורגל אל הכיתה. בשיעור מתמטיקה בכתה ז' התקיים מבחן ליישום הבנה בפתרון משוואות עם נעלם. אחד התלמידים קיבל את המבחן וסיבב בין אצבעותיו את העיפרון, כך שנזרק לעבר הקיר. נגשתי לילד ושאלתי "מה קרה?" ענה בזעף: "אני לא יודע ולא רוצה קחי את המבחן". התיישבתי לידו כדי להיות אתו בגובה עיניים ושאלתי: "אתה שחקן כדורגל, נכון?" ענה: "כן". "אתה עולה למגרש במשחקים?", שאלתי. ענה: "כן". "קבוצות שקל לנצח אותם?" המשכתי. נועם התיישר. "נראה לך? אלו קבוצות שקורעות אותנו על המגרש". "ואתה? איך? כשקשה מולם, זורק את הכדור בעצבים מחוץ למגרש?" הקשתי. "מה את חושבת שאני מוותר? אני מעביר אותם, נלחם עד השער", אמר בנחרצות. קמתי, הלכתי להרים את העיפרון, התעכבתי ליד המחדד שעל שולחני, הגעתי לנועם ואמרתי: "אני מחזירה לך את הכדור (הגשתי לו את העיפרון), אני בטוחה שאתה לא מבקש מהמאמן שלך שיבקיע את הגול, קח את "הכדור" וקדימה תבקיע אתה את הגול". נועם הסתכל עלי חייך. ליטפתי את ראשו. בצלצול נועם הגיש את המבחן. לא התאפקתי. את המבחן בדקתי בהפסקה. נועם קיבל 100. מיד כשסיימתי נכנסה הודעה מנועם בפלאפון שלי: "תודה שאת המורה שלי".

שינוי פרספקטיבה, מפתח יכולות של התבוננות מחשבה ורגש. נועם הגיע גם לשיעורים פרטניים לחיזוק ההבנה שלו בתחום וחיזוק הדימוי העצמי בתחום המתמטיקה. אל תוותרו על הילדים והם לא יוותרו על עצמם.

צריך ללכת הלאה, למרות הקושי ועם הקושי

הזמנתי לשיחה הורים של תלמידה מכתה ג', בה אני מלמדת גיאומטריה. מפגישות עם הילדה בשיעורים פרטניים הבחנתי בילדה מאוד נבונה, כריזמטית ומצליחה לקלוט יפה ונכון את החומר הנלמד. השיעורים הפרטניים נועדו לצמצם את הפער הלימודי שצברה כשלא הגיעה עם הציוד הנחוץ ללמידה בזמן השיעורים שבמערכת השעות של הכיתה. הילדה נמנעה מלהביא את הציוד במספר שיעורים. מה שהצריך הקשבה למתרחש, לעצור ולהבין מדוע הילדה מגיעה בלי ציוד?

אשתף אתכם בשיחה שהתנהלה עם ההורים והילדה ואסתמך בתוכנית רדיו ששמעתי. תוכנית שמתקיימת אחת לשבוע ברדיו ארץ הגולן. בשידור שולמית בן ציון ודלית דויטש  ראיינו את הגורו שלי, המדריכה שלי לתקשור ושחזור גלגולים הגב' מאיה סלע. מאיה ידועה כמתקשרת ועוסקת בתורת האינטואיציה בארץ ובעולם.

אנו חייבים להבין שיש כל הזמן סימנים בדרך. חשוב שאנחנו במבוגרים אחראים נהיה קשובים לפעימות הלב שסביבנו. במקרה שלנו מדובר בהתנהגות של התלמידה. האינטואיציה שלי אמרה שמשהו כאן לא כשורה. יש להיפגש עם ההורים וביחד בכוחות משותפים, להביא לשינוי למען מיטביות תפקוד הילדה ותחושת ההצלחה שלה.

חובה להבין שכשמתעורר קושי יש לעצור ולצאת לדרך חדשה. דרך אחרת מהמקום בו התנהלנו. אם לא עובד משהו. צריך לעשות חשיבה מחדש. לא לפחד להיכנס לחישוב של מסלול מחדש. גם אני כמורה, גם ההורים שלמעשה לא הבינו מה מעכב את בתם מההצלחה וכמובן החשובה מכל זו הילדה שמשימתנו להכשיר אותה לחיים טובים ומשמעותיים.

מטרת השיחה הייתה לקום ולא לפחד. להעלות את הבעיה. מורות רבות מפחדות שההורים יאשימו אותן באי הצלחתה של התלמידה והפחד משתק את העשייה למען שינוי ומיטביות. חשוב להבין שיחידות הזמן לעצירה וחשיבה לא צריכות לחכות לימי הורים, יש מקום לעשות זאת בכל שבוע ואף בכל יום בתום יום הלימודים. כשמרגישים פחד – לנשום עמוק ולפתוח את הריתמוס של היקום לחשיבה מחדש.

השיר של אריק לביא "זה קורה" שגם הוא שודר באותה תוכנית רדיו מעצימה, מורה לנו "שיש ללכת ללכת", גם "אם שום דבר לא ידוע… יש לנוע לנוע". התנועה מאפשרת לא להישאר באזור הנוחות ולפתח את שריר האומץ. אומרת מאיה סלע "האומץ הוא שריר ויש לאמנו – ההתמודדות עם הקושי מחזקת לנו את אותו שריר אומץ". העצלות לא תוביל אותנו לשום מקום. גם אוכל כדי שנצליח לבלוע אנחנו לועסים, זה לא נבלע בנתינת הביס. הלעיסה חייבת להתקיים. זו העבודה בכיתה ובבית. אנו כמבוגרים חייבים להיות ולהוות מודל חיקוי לילדים שלנו.

מודעות וערנות להתנהגות ילדנו בזמן קושי, מהווים תנאי הכרחי להעצמת הילד בעשייה למען שינוי התנהגותו במטרה להביא אותו לחוויות הצלחה. הפחד מהווה תופעת לואי של הפסקת נשימה. לכן חשוב ללמוד לנשום ולבחון דרכים להתמודדות. השיחה עם ההורים שיקפה להורים את ההבחנה שלי שמדובר בילדה נבונה. הפערים שצברה נבעו מאי הבאת ציוד ותפקוד לימודי שוטף. המפגש יצר תוכנית התערבות ברורה, של סיוע לילדה בהבאת ציוד באופן עקבי, מעקב של ההורים על העשייה השוטפת וכמובן תקשורת ישירה ביני לבין ההורים באופן רציף.

למי תורמת האמפתיה במערכת הזוגית?

אמפתיה משמעה להכיר ברגשות ובמחשבות העצמאיות של האחר כשלב ראשון ואז לנסות ולמקם את עצמנו בתוך עולמו הפנימי של האחר ולהזדהות עם החוויה הפנימית שלו. לנסות לחוש את מה שהוא חש ומרגיש, לנסות לחשוב את המחשבות שעוברות בראשו, לנסות להתבונן על העולם מנקודת-המבט שלו. אמפתיה מגייסת אותנו לפעול באופן מיטיב כלפי האחר.

התינוק לומד אמפתיה מהי, מהתנהגות האם כלפיו מרגע היוולדו. במידה והכל מתנהל כשורה תחילת הקשר  בין האם והתינוק מתאפיינת במושקעות אמפתית בצורתה הקיצונית ביותר – כלומר, בהפיכתם של השניים לאחד. האם מוותרת באופן לא-מודע על הסובייקטיביות שלה ומבטלת אותה למען ההשקעה בהתפתחות הסובייקטיביות של התינוק. בכל פעם שהיא מוותרת על שעת שינה שלה בכדי להזין/להרדים/לחמם את תינוקה היא מעמידה את צרכיו לפני צרכיה, או במילים אחרות מעמידה את הסובייקטיביות שלו בעדיפות גבוהה יותר מהסובייקטיביות שלה. כאשר דבר זה מתרחש לאורך זמן, נבנית אצל התינוק תחושה פנימית של עצמי מגובש ומלוכד.

אותו עצמי מגובש ומלוכד ממשיך את חייו ובונה זוגיות בכל מסגרת בה הוא נמצא. האמון באדם העומד מולנו ושנוכחותו חשובה ויקרה לנו, מביאה אותנו להאמין באמונה שלמה שאותו אדם יהיה מוכן לוותר על צרכיו למעננו. האמונה הזו אינה מתהווה ברמה מנטלית בלבד. קיים מוקד אמפתיה מוחי שמאפשר לנו כאדם חי להתנהל נכון ברמה הישרדותית/פיזיולוגית. קליפת המוח המוטורית והתחושתית מופעלים בתגובה לקשת רחבה של מצבים רגשיים אישיים כדוגמת כעס ופחד, וכן בתגובה לצפייה באנשים אחרים שחווים רגשות אלו.  על ידי שיקוף פיזיולוגי של האחר, זוכה האדם להבנה גופנית, ולא רק שכלית, של מצבו הפנימי. כלומר, שיקוף זה מתווך את תחושת האמפתיה הרגשית שאנו חווים כלפי כאב פיזי ופסיכולוגי של אנשים בסביבתנו.

שיקוף זה של מצבו הפיזי ו/או המנטלי של הזולת, מהווה עבורנו כלי להתמודדות מול מצבים פיזיים ומנטליים שונים. יכולת הבעת אמפתיה מערבת יכולות של הסקת מסקנות על מצבים רגשיים, פסיכולוגים ומנטליים של האחר. המעורבות של מערכת זו בהתבוננות עצמית הופך אותה לחשובה ביכולת להבחין בין המצבים המנטליים של העצמי ושל האחר.

ההכרה ויישום אמפתיה בזוגיות מאפשרת לנו לייצר מנגנוני הגנה, קניית כלים לכישורי החיים שלנו עצמנו ושל המתבוננים באמפתיה, שבאה לידי ביטוי במעשים התנהגותיים מדידים. הקשבה לרגשות האחר הבאות לידי ביטוי באכזבה, עלבון, כעס ועוד. הבעת אמפתיה בחיבוק ואהבה, מהווים עבורנו  כלי אימוני להטיב את חיינו שלנו ושל האהובים עלינו.

תחושת האמפתיה היא ההפך המוחלט מתחושת השיפוטיות. הבעת האמפתיה היא ההפך המוחלט מהבעת ביקורת. אמפתיה פרושה להיות קשוב לסיטואציות המהוות קושי בהתנהלות ובהתנהגות של האדם שמולנו. הכרה ברגשותיו של בן הזוג והקשבה לנסיבות שהביאו אותו להגיע למצב הרגשי, בו הוא נתון, יאפשרו לנו להביא אותו ואותי למקום  מבטחים. בדיוק כמו תחושת האם האמפתית לכל צרכי התינוק שהביאה לחייה באהבה, לחיים שלמים ומיטביים לשניהם. והרי זו מטרת הזוגיות, להביא את שני בני הזוג למקום בו העצמי שלו ושלה מגובשים ומלוכדים. היהדות מלמדת אותנו שכל סיטואציה שבה אנו נתקלים, יש בה למידה משמעותית לחיינו שלנו. היו קשובים לבן הזוג, למענו ולמענכם.

פרסום העשייה השיווקית

המרצה:
ד"ר רבקה מרום Ph.D
מורה ומחנכת. מנתחת התנהגות, יועצת חינוכית, מאמנת אישית, מתקשרת
ומרפאה בשחזור גלגולים.
משלבת בטיפול את הפסיכולוגיה שבייעוץ החינוכי, ניתוח התנהגות, אימון אישי ותקשור
כדי להביא את המטופל למיטביות.
מגישת תוכנית הרדיו "עוצמה עם ד"ר מרום" ברדיו "קול הכנרת" fm 106, במכללת כנרת.
מרצה ומשתתפת בערבי תרבות ובשבתות תרבות ממטולה ועד אילת.

סדנאות
סדנא להורים ולילדים
פעילות "מעגל קשב והוקרה". ילדים והורים בקבוצות קטנות מול שיח המלווה בפעילות עם קלפים, להעצמה ושינויי התנהגות בתוך המשפחה. הפעילות מתחילה בשיחה פתוחה במליאה. עוברים לקבוצות שיח קטנות. ומשם ליישום בכתיבה או בדפי ציור. הפעילות מתאימה להורים וילדים מגיל 4 ועד 16. ההנחייה לשיח בקבוצה הקטנה, מותאמת לגיל הילדים.

הרצאות
כללי ועוטף כל הרצאה
מדוע אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים לא רצויים ומהם המניעים שלנו לעשייה?
מהי המשמעות של הורינו בחיינו?
כיצד אפשר להיעזר בתת-המודע שלנו כדי לשאוב מידע על היסטוריית הלמידה של הנשמה המלווה אותנו בחיינו העכשוויים?
בעשור האחרון בילו חוקרים רבים את זמנם בניסיון להבין כיצד אירועים חיוביים ושליליים בשגרת יומנו משפיעים על הרווחה הנפשית שלנו.
גדולתו של המדע הוא שהוא משאיר מקום לספק פילוסופי.
במסע שמתאר הספר "גלגולו של חינוך"(מאת ד"ר מרום), נלמד להגיע לתובנות הגבוהות ביותר של חיינו, רוחניות ומדעיות כאחת.
שום דבר אינו מקרי, כל מה שקורה בחיינו, מטרתו ללמד אותנו דבר מה, לכן עלינו להיות ערניים לסביבה שלנו ונחושים להגשים את חלומותינו.
הנשמה שלנו היא מעבר למוחשי ואיננו יכולים להסביר מהי. היא קיימת ללא צורה וגוף. בהרצאה נחשף ליתרונות שבהיותנו נשמה נצחית.
הרצאה להורים
לסמכות ההורית – חשיבות גדולה להתפתחות אישיותו של הילד. חינוך נכון מביא תוצאות נכונות לשינויי התנהגות לא נאותה של הילדים. הילדים הם מראה להתנהגות ההורים. הבנה עמוקה ממקום רוחני של ההקשרים בין נשמות ההורים לנשמות ילדיהם מביאה להתנהלות נכונה במסגרת הביתית והצלחה מחוצה לה. המוטיבים המוטיבציונים של הילדים, המהווים גורם להתנהגותם, תלויים בהיסטורית הנשמה מגלגול זה או מגלגולים קודמים.

לצוות חינוך
לסמכות המורית – חשיבות רבה למען הצלחת החינוך המתבקש במסגרת החינוכית. מדעי ההנהגות נותנים דגש למניעים מוטיבציונים שגורמים לנו לנהוג כמו שאנו נוהגים. הכרה והבנת היסטוריית הלמידה של הנשמה מאפשרת לנו להתערב נכון לשינוי התנהגות של התלמיד. הכרה והוקרה לכוח המאפשר חינוך נכון – מאפשרת הצלחה בחיים בכלל.

לגיל השלישי
הכרה בנשמה הנצחית, מאפשרת באמצעות ראיית העבר ופגישה חמה עם ההווה – מגע רוחני ומואר לעתיד. ההבנה מה למדנו בגלגול הזה, מה לימדנו ואיפה היינו משמעותיים, מאפשרת הבנה עמוקה ממקום רוחני ומדעי על גלגול נשמות וההשלכות לכאן ועכשיו.

לפרטים נוספים חייגו: 0508552080
למידע נוסף וליצירת קשר היכנסו לאתר של ד"ר מרום: www.dr-marom.com
דף הפייסבוק של ד"ר מרום:
https://www.facebook.com/%D7%A2%D7%95%D7%A6%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%A8-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%9D-470266363012684/
דוא"ל drmrivka@gmail.com

תובנות מתקשור ופתרון הבעיה

אני משלבת בטיפול מסטיקה ופסיכולוגיה. לפני שאני נפגשת עם המטופל אני עורכת תקשור עם הנשמה שלו (בבית) וכשאני נפגשת איתו בשעת הייעוץ. אנחנו מנהלים שיחה ייעוצית, פסיכולוגית, אימונית שמאפשרת למטופל להיות ממוקד ולהגיע לתובנות שיביאו אותו למיטביות והגשמה.
היום לפני הטיפול תקשרתי עם הנשמה של המטופל. בחור בן שמונה עשרה וחצי (אין צורך באישור הורים, בגיל הזה). הילד פנה אלי ואמר לי שהוא מבולבל. הוא צריך עזרה והוא אפילו לא יודע במה לפתוח.
בתקשור ראיתי ישות מאוד מוזרה, כאילו קודם היותה אדם. משהו שמאוד הזכיר את השלב השני או השלישי בשלבים המתארים את שלבי האבולוציה של דרווין. אותו יצור משונה קפץ מענף לענף על עץ שגזעו גדול ושמן. בכל פעם שקפץ על ענף התאמץ להגיע את הפרי אבל לא הגיע ונפל לענף אחר. כך המשיך והמשיך. כשהוא לא מצליח לקטוף פרי וגם לא לרדת מהענפים אל הקרקע.
פגשתי את הבחור. וזה הסיפור שלו. בעזרת התקשור הצלחתי להשתמש בשאלות ממוקדות והבאתי אותו למצב שזה הסיפור בשעת הייעוץ ולא להיות מבולבל ומוצף כפי שמגיעים לפסיכולוג, או יועץ שאינו מתקשר.
אז, הסיפור שלו: אני גדל בבית עם שבעה אחים ואחיות. בתום החטיבה החליטו הורי ואחיותיי שאנחנו "מתחזקים" . אחותי הגדולה החליטה שאני צריך ללכת לפנימייה. הייתי בפנימייה והיה לי ממש טוב וסוף סוף הסתגלתי והתרגלתי ואז, אחות אחרת אמרה שאני צריך לעבור לישיבה.. בתחלה היה לי קשה לעזוב את הפנימייה ולהתרגל לישיבה, אבל בשלב מסויים התחלתי להנות ולפרוח מלימוד התורה ובאמת הרגשתי נפלא. ואז הגיע היום שאבא שלי ואמא שלי רוצים שאלך לצבא. וגם אח אחד רוצה שאלך לצבא. ואני רוצה ללמוד תורה, ואני רוצה לשרת את המדינה. ואני רוצה שכל האחים והאחיות יהיו מרוצים.. אבל, כולם משגעים אותי. ומה שאני עושה כדי שיהיו מרוצים ואז פתאום קם משהו אחר במשפחה ורוצה ממני משהו אחר.
תובנות: הענפים בתקשור הם הענפים של אילן היוחסין. הפרי שהטרום אדם לא מצליח לתפוס (אפילו לא מדובר על לאכול ) הוא הרעיון שאותו בן באילן היוחסין פתה אותו והמטופל שלי עשה הכל כדי לאוכלו. אבל, אז, בא אח אחר ופתה אותו לפרי אחר.
היותו טרום אדם. שלב לפני היות בעל זכות הבחירה והעוצמה לרדת אל הקרקע ולהיות עצמאי… מעכבת אותו מהצלחה והגשמה.
ביחד חיפשנו מוצא ומצאנו: התקשרנו – לקראת תום הטיפול לאגף "נח"ל חרדי". יחידה צבאית שאפשר בה גם ללמוד תורה וגם לשרת בצה"ל מבלי להתערבב עם בנות… והילד עושה פריצת דרך כעצמאי שיודע מה הוא רוצה ואייך יגשים את משאלת ליבו.
תודה ליקום ולארגז הכלים
דר' רבקה מרום

ניקיון תקשורתי – כלי אמוני מעולה

ביום חמישי האחרון הגיעה לטיפול אשה. הפגישה התקיימה לאחר שתקשרתי עם הנשמה וכל התקשור כתוב.
בתקשור ראיתי את האישה עומדת ליד הכיור ושוטפת כלים. צלחת נשברה והיא נפצעה בזרת ביד ימין והמשיכה לשטוף כלים. כשרצתה להניח את הצלחת בייבשן למרות שהייתה מרוחה בדם שנטף מהאצבע, הצלחת עפה מידה ונשברה לרסיסים על הרצפה. זה היה הסרטון שראיתי… חלקו.
כשנפגשתי עם האישה התחלנו לדבר (שיחה ייעוצית רגילה) בזמן הפגישה אני רואה שהמטופלת מלטפת ביד שמאל את אצבעות יד ימין.
שאלתי אותה מה קרה לך בזרת? והיא פתאום הרימה ראש ושאלה: "אייך ידעת שזה בזרת?" אמרתי לה "סתם" נפלט לי. היא סיפרה שלפני יומיים האצבע כאילו השתתקה, לא זזה.
המשכנו בשיחה הייעוצית המוכרת בסגנון הראיון המסייע של בנימין…
והיא סיפרה שמשהי שהייתה חברה מאוד טובה שלה, פגעה בה מאוד. היא שאלה אם המערכת נפגעה לגמרי? וכך התפתחה שיחה ייעוצית עם המון תובנות שלי מהתקשור… השיחה הייעוצית קיבלה המון תיבול מהכלים האימוניים ובסוף השיחה הגיעה המטופל למסקנה שחייבת להיות שיחה של נקיון תקשורתי עם החברה, שאילמלא תתקיים אותה שיחה, המערכת שהייתה כל כך טובה תשבר לרסיסים.
לקראת סוף הפגישה, פתחנו את התקשור שהיה כתוב על דף. חבל שלא צילמתי את פניה של המטופלת…. היא תחילה הייתה בשוק ואחר כך פרצה בצחוק… ולא הפסיקה לאמר: "אני לא מאמינה, לא זה לא יכול להיות.."
אז, זה כן יכול להיות!
ארגז הכלים של המיסטיקה, הייעוץ והאימון… הם הכל.
לגבי האצבע… שמשום מה לא התקפלה עד לפגישה… התחילה לנוע בסוף הפגישה.
שיהיה לנו שבוע מוצלח עם המון אהבה והכי חשוב.. לא למהר ל"שבור את הכלים" ולהיכנס ל"ברוגז". כאנשים בוגרים נפגשים ויושבים ומנהלים "ניקיון תקשורתי"… חברות אמיתית לא מסתיימת בגלל ש"אין קליטה בתקשורת"- בסיטואציה מסויימת אחת ויחידה, חייבים להמשיך לנגן…