למי למי יש יותר כבוד?

הגיעו אלי לקליניקה זוג הורים. ביקשו דחוף להיפגש. הילד איבד כל רסן ואנחנו אובדי עצות. אנחנו מנסים בכל דרך לחנך את הילד שלנו ליראת כבוד, אין. לא בבית ולא בבית ספר. אנחנו חוזרים כרגע מבית הספר והמורה מאשימה אותנו שאין לילד חינוך. הוא חוצפן, מדבר מאוד לא יפה וסרבן ברמה שלא מאפשרת להביא אותו לידי שינוי התנהגות. מה לעשות?

יראת כבוד מגיעה מהַעֲרצה, הערכה והוקרה. הילד חייב להרגיש שהמבוגר שעומד מולו, הוא הדמות הנכונה להביא אותו להצלחה. "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו" (ויקרא, י"ט, ג'). גם בתורה המשפט המחייב הזה, לא נאמר אלא אחרי שאלוהים הוכיח את עצמו והוציא את בני ישראל מעבדות לחרות. כדי לדרוש כבוד, כדי לדרוש עשייה שמתורגמת לכבוד, חובת ההוכחה על הדורש. מורא אב ואם היא מצווה בתורה, שמחייבת התנהגות של יראת כבוד כלפי האב והאםולא לעבור על דבריהם. זהו ערך שאינו ניתן לערער עליו במסגרת האמונה והדת היהודית. המצווה מטילה חובה על הצאצא (בן או בת) שלא לבזות אותם, לא לזלזל בהם, לא לסתור את דבריהם בפומבי ולא לגרום להם צער. "איזה הוא מורא, ואיזה הוא כבוד: מורא–לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא  מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו משנה את שמם". (הרמב"ם, הלכות ממרים פרק ו הלכה ג). כך שאין מקום לדיון בעניין הכבוד להורים.

לעומת זאת, כשמדברים על כבוד שבין התלמיד למורה, מחוייב המחנך לכבוש את נפש החניך וכמובן שאין מדובר בפעולה חינוכית. הכיבוש יתקיים מתוך אהבה ולא מתוך כפייה. הנוער בגיל החינוך הוא "מרדני", ולפיכך, יש לבוא מתוך אהבה. הילד חייב להרגיש ולהפנים בכל דרך אפשרית שהמחנך מהווה מבוגר אחראי שרוצה את טובתו. מבוגר שאוהב אותו באמת וחשוב לו שיצליח. יש לראות כיסוד הדינמי האמיתי של החינוך לא את החוויה המשעשעת אלא את יראת הכבוד. יראת הכבוד, הבאה מתוך הערצה, הערכה והוקרה לעשייתו של המחנך,  היא הנותנת את הכוח ללמוד לימוד של ממש, להשקיע בלמידה ולעשות הכל על מנת להתחייב לה ולהצליח בה.

המושג יראת כבוד כולל בתוכו את ההתנהגות המצופה (מתן כבוד ) ורומז על הסיבה להפגנת התנהגות מכבדת, משני הצדדים, המחנך והתלמיד. הסכם התנהגות בין שני הצדדים מחייב כבוד הדדי. התנהגות שמטיבה לשני הצדדים. הסכם שמבוסס על הבנה של מהות המסגרת המפגישה את השניים (המחנך והתלמיד) ומחוייבות להצלחה במסגרת החינוכית.

תוכנית ההתערבות במקרה של חוסר יראת כבוד בין תלמיד למחנך, שואפת להעצים את החוסן הרגשי של התלמידים ולפתחבהם יכולת לוויסות רגשי ולניהול עצמי מתוך בחירה ושיקולי דעת, כשהם מודעים להצלחה המתאפשרת, אם ינהגו ביראת כבוד כלפי המחנך. קיימת השפעה ההדדית בין תהליך הלמידה לבין החוויה הרגשית שחווה הילד במסגרת החינוכית. אין ילד שלא נותן כבוד למי שהוא מרגיש שמכבד אותו. חשוב להכיר את הילד ולהבין איזו התנהגות התפרשה אצלו כחוסר כבוד. אם הפרשנות לא הייתה נכונה, זה הזמן להסביר לו. לשקף לילד אילו מעשים נעשו שניתן למדוד אותם כעשייה מכבדת, מלאת אהבה ויראה להצלחתו שלו.

משמעותה של התנהגות נאותה

 

התנהגות נאותה, היא התנהגות כפי שמקובל; הולמת; מתאימה למסגרת חינוכית, למסגרת מקום העבודה או לחברה בה האדם מתנהל.  נכתב במקורותינו: "דרך ארץ קדמה לתורה". (תנא דבי אליהו רבה פ"א). גם נאמר בפרקי אבות: "אם אין דרך ארץ אין תורה".

קיימת הקבלה בין המושג המקובל במדעי ההתנהגות "התנהגות נאותה",  לבין המושג המקובל ביהדות "דרך ארץ".  אם אנחנו רואים את ההתנהלות ב"דרך ארץ" ברמה שגבוהה מלמידת התורה, הרי ברור לנו שהתנהגות נאותה מהווה תנאי הכרחי להצלחה בלימודים ולתחושת הצלחה בכלל.

התנהגות תמיד מתרחשת בהקשר סביבתי כלשהו, היא לא מתקיימת בריק. ההתנהגות היא תוצאה של יחסי גומלין מורכבים בין כל דבר חי המסוגל להתקיים ולהתרבות בכוחות עצמו ולבצע חילוף חומרים לסביבת החיים בה הוא חי, והאפיון העיקרי של אותה מערכת יחסי הגומלין, הוא השינוי הסביבתי אותו היא מחוללת. להתנהגות יש צורה, גוף –  ניתן לתאר אותה באמצעות מדדים פיזיים, ועל פי מדע ההתנהגות היא נחשבת לתלויה באופן חד משמעי להשפעות הסביבתיות.

מדעני ההתנהגות כיום נוטים לחלק את ההתנהגות לשני סוגים: 1) התנהגות תגובתית (רספונדנדטית) – זוהי תגובתו של האדם כלפי הסביבה. היא נגרמת על ידי גירוי שמצוי בסביבה ונשלטת על ידי תפקוד אישי בלתי תלוי בסביבה, ו-2) התנהגות אופרנטית – זוהי פעולה של האדם כלפי הסביבה. היא מתרחשת (יותר מאשר נגרמת) ונשלטת על ידי מערכת העצבים המרכזית.המערכת מהווה את הבסיס הביולוגי לתפקודים הקוגניטיביים של היצור החי ואת הבסיס הביולוגי לחוויה המודעת.

ההסבר המדעי מאפשר לנו להבין שיש שתי השפעות מובהקות על ההתנהגות: גנטיקה וסביבה. מכיוון שהנשמה מגיעה לעולם עם משקעים, מהיסטוריה עתיקת שנים, ישנן התנהגויות שמלוות אותה. אלו אותן התנהגויות שנמצאות בתת מודע. הסביבה העכשווית היא זו שאחראית באופן חד משמעי לחנך ולהוביל להתנהגות נאותה, התנהגות שמקובלת והולמת למסגרת העכשווית של הנשמה. זו הסיבה שיאמרו המיסטיקנים, שהנשמה בוחרת את הוריה. הנשמה יודעת שאפשר לסמוך על ההורים שיאפשרו למידה נכונה ויסייעו בהכוונה נכונה לתיקון בעולם הזה.

הסביבה היא המחזקת התנהגות זו או אחרת של האדם. התנהגות נאותה ומקובלת על המסגרת היא זו שמאפשרת הליכה בטוחה ומשמעותית לכיוון ההצלחה. כל אדם חייב לדעת מה הם כללי ההתנהגות המקובלים באותה מסגרת בה הוא חי, עובד, לומד ולקבל משוב על התנהגות נאותה. המשוב יכול להגיע במילה טובה, בתעודה או פרס (החיזוק שהכי נכון לאדם ולהתנהגות הזוכה למשוב חיובי). המשוב להתנהגות נאותה, הוא שמחזק את אותה ההתנהגות נאותה והופך אותה למשמעותית (ראויה ומוקרת על ידי הסביבה).

הורים יקרים, חשוב מאוד לשבת במסגרת ביתית עם הילדים ולחדד שוב ושוב את כללי ההתנהגות בבית, כפי שנכון לכם כמשפחה. הבניית הכללים במסגרת הביתית נכתבים בהתאם למהות החיים שאותם אתם מאחלים לעצמכם ולילדכם. ביום יום כל ילד/ה מקבלים משוב מיידי (עד כמה שאפשר) ובסעודת שישי, מהללים ומשבחים את הילדים על התנהגות נאותה בפני כל הנוכחים. זה הזמן להבין שהתנהגות ילדכם במסגרות החינוך ובמסגרות החברה בהם הם נמצאים, תלויות בתגובה שלכם. מידת הערנות שלכם ההורים להתנהגות נאותה של ילדכם במסגרות השונות והתייחסותכם, היא שתכריע את הכף ותוביל להתנהגות נאותה משמעותית של ילדכם.

פרסום העשייה השיווקית

המרצה:
ד"ר רבקה מרום Ph.D
מורה ומחנכת. מנתחת התנהגות, יועצת חינוכית, מאמנת אישית, מתקשרת
ומרפאה בשחזור גלגולים.
משלבת בטיפול את הפסיכולוגיה שבייעוץ החינוכי, ניתוח התנהגות, אימון אישי ותקשור
כדי להביא את המטופל למיטביות.
מגישת תוכנית הרדיו "עוצמה עם ד"ר מרום" ברדיו "קול הכנרת" fm 106, במכללת כנרת.
מרצה ומשתתפת בערבי תרבות ובשבתות תרבות ממטולה ועד אילת.

סדנאות
סדנא להורים ולילדים
פעילות "מעגל קשב והוקרה". ילדים והורים בקבוצות קטנות מול שיח המלווה בפעילות עם קלפים, להעצמה ושינויי התנהגות בתוך המשפחה. הפעילות מתחילה בשיחה פתוחה במליאה. עוברים לקבוצות שיח קטנות. ומשם ליישום בכתיבה או בדפי ציור. הפעילות מתאימה להורים וילדים מגיל 4 ועד 16. ההנחייה לשיח בקבוצה הקטנה, מותאמת לגיל הילדים.

הרצאות
כללי ועוטף כל הרצאה
מדוע אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים לא רצויים ומהם המניעים שלנו לעשייה?
מהי המשמעות של הורינו בחיינו?
כיצד אפשר להיעזר בתת-המודע שלנו כדי לשאוב מידע על היסטוריית הלמידה של הנשמה המלווה אותנו בחיינו העכשוויים?
בעשור האחרון בילו חוקרים רבים את זמנם בניסיון להבין כיצד אירועים חיוביים ושליליים בשגרת יומנו משפיעים על הרווחה הנפשית שלנו.
גדולתו של המדע הוא שהוא משאיר מקום לספק פילוסופי.
במסע שמתאר הספר "גלגולו של חינוך"(מאת ד"ר מרום), נלמד להגיע לתובנות הגבוהות ביותר של חיינו, רוחניות ומדעיות כאחת.
שום דבר אינו מקרי, כל מה שקורה בחיינו, מטרתו ללמד אותנו דבר מה, לכן עלינו להיות ערניים לסביבה שלנו ונחושים להגשים את חלומותינו.
הנשמה שלנו היא מעבר למוחשי ואיננו יכולים להסביר מהי. היא קיימת ללא צורה וגוף. בהרצאה נחשף ליתרונות שבהיותנו נשמה נצחית.
הרצאה להורים
לסמכות ההורית – חשיבות גדולה להתפתחות אישיותו של הילד. חינוך נכון מביא תוצאות נכונות לשינויי התנהגות לא נאותה של הילדים. הילדים הם מראה להתנהגות ההורים. הבנה עמוקה ממקום רוחני של ההקשרים בין נשמות ההורים לנשמות ילדיהם מביאה להתנהלות נכונה במסגרת הביתית והצלחה מחוצה לה. המוטיבים המוטיבציונים של הילדים, המהווים גורם להתנהגותם, תלויים בהיסטורית הנשמה מגלגול זה או מגלגולים קודמים.

לצוות חינוך
לסמכות המורית – חשיבות רבה למען הצלחת החינוך המתבקש במסגרת החינוכית. מדעי ההנהגות נותנים דגש למניעים מוטיבציונים שגורמים לנו לנהוג כמו שאנו נוהגים. הכרה והבנת היסטוריית הלמידה של הנשמה מאפשרת לנו להתערב נכון לשינוי התנהגות של התלמיד. הכרה והוקרה לכוח המאפשר חינוך נכון – מאפשרת הצלחה בחיים בכלל.

לגיל השלישי
הכרה בנשמה הנצחית, מאפשרת באמצעות ראיית העבר ופגישה חמה עם ההווה – מגע רוחני ומואר לעתיד. ההבנה מה למדנו בגלגול הזה, מה לימדנו ואיפה היינו משמעותיים, מאפשרת הבנה עמוקה ממקום רוחני ומדעי על גלגול נשמות וההשלכות לכאן ועכשיו.

לפרטים נוספים חייגו: 0508552080
למידע נוסף וליצירת קשר היכנסו לאתר של ד"ר מרום: www.dr-marom.com
דף הפייסבוק של ד"ר מרום:

https://www.facebook.com/%D7%A2%D7%95%D7%A6%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%A8-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%9D-470266363012684/

דוא"ל drmrivka@gmail.com

לפסוע בין הדקויות.

כיצד הבדלים דקים במשמעות, פרט קטן שקשה להבחין בו; ניואנס – יכולים להיות המצב שיהפוך הבנייה מיטבית להרס שקשה לשקמו. מספר דקויות שיש לשים לב אליהם בחינוך ובתקשורת בכלל:
צעקה – גערה
הצעקה, קול בעוצמה חזקה. הצעקה מגיעה ממקום חלש. מקום של חוסר אונים. מקום של חוסר שליטה. הגערה, היא מגיעה ממקום של רצון להוכיח, להטיף מוסר. בחינוך נמצא עצמנו גוערים במטרה להביא לשינוי התנהגות. במדעי ההתנהגות מדובר על הגערה ככלי ענישה לביטוי התנהגות לא נאותה.
רבים הילדים שיאמרו "המורה צעקה עלי". "המורה כל הזמן צועקת". התיקון הוא להביא את שני הצדדים להבין שיש לשקף את הסיבה לגערה. להכיר בהתנהגות הלא נאותה ולהבין כיצד ניתן לשנותה ע"י חיזוקים. עבודה על שינוי ההתנהגות ומניעת ההתנהגות הלא נאותה, היא שתסייע למחנך להימנע מלגעור בילד/ה. עבודה משותפת של המחנכים להצלחת שינוי ההתנהגות היא הדרך הנכונה לעבודה. כך, שחשוב להבהיר לילד/ה המבקר את ההורה/המורה, שלא צעקו עליו, אלא גערו בו.
תוקפנות – תקיפות
תוקפנות, נטייה לתקוף; התנהגות עוינת או פעולה עוינת ללא התגרות מוקדמת, התנהגות המכוונת לפגוע פגיעה פיזית או מילולית.. תוקפנות היא מידה של אדם בעל עייפות מנטלית. אדם בעל נטייה שכזו, לא זקוק לשום גורם מאבחן על מנת להגיע להתנהגות המבטא תוקפות וגם אינה תלויה בדבר. מנתחי התנהגות שצופים באדם יכולים להבחין בין אם מדובר באדם תוקפני או שבסיטואציה מסויימת האדם מביע תקיפות. התקיפות היא החלטיות, נחישות, מתיחת ביקורת. רבים הילדים המפרשים תקיפות כתוקפנות כלפיהם. הורים ומורים שקוראים לשינוי התנהגות ומאמינים שכבר עשו הכל יוצרים סיטואציה של שיחה החלטית בה הם אומרים "די לדיבורים, כך ולא אחרת צריכים הדברים להתנהל". אנו שוכחים שעד לאותה נקודה נהגנו בשיחות נפש ומתן בחירה. חינוך הינו קו ישר. דרך ברורה של מבוגר אחראי המחנך לחיים מיטבים את הצעיר. אין כאן חברות. יש כאן תפקיד. הורה/מורה לא נכנסים לעבודה בהדפסת כרטיס כניסה וכרטיס יציאה. ברגע שעומדים לפניך הילד/ה אתה בתפקיד. הילד/ה מכירים בך מהרגע שפגשו אותך כמחנך. תפקידך להביאו למצב בו הוא מוכן לחיים. הביקורת המתבטא בתקיפות מאפשרת לילדים להבין שאין דו משמעיות לדברים הנאמרים. יש דרך אחת להצלחה.
ביקורת מול חינוך
ביקורת (criticism) – שיפוט או הערכה של מישהו או משהו. בשנים האחרונות הצטרפה למושג ביקורת הערכה לביקורת "ביקורת בונה". קיימים שני סוגים של העברת ביקורת. צורה אחת של העברת ביקורת, נובעת מכך שהביקורת שוללת לגמרי את זכות הקיום של המחשבה של הצד השני, שמעבירים עליו את הביקורת. ומהצד של הביקורת, אין מקום לצד השני, והוא טועה לגמרי, ועליו לחזור אל הדרך הישרה היחידה, שהיא כמובן הדרך של מעביר הביקורת החכם, שהוא כמובן יודע את האמת היחידה וכולי. וכמובן שיש כאן הקצנה, אך זו רוח הדברים. דרך נכונה יותר להעביר ביקורת, והיא על ידי זה שמתייחסים להכל באיזון. אם מישהו עשה טעות, גם אם זו טעות גדולה, אפשר מצד אחד לנסות להבין אותו ולא לפגוע בכבוד שלו, ועדיין אפשר להעביר עליו ביקורת, כדי לגרום לו להיות טוב יותר. ביקורת נכונה, היא כזו שלא שוללת את זכות הדעה השונה והעצמאית של האדם האחר, אלא היא בסך הכל מנסה לגרום לאדם האחר, להבין טוב יותר באופן עצמי, מה נכון יותר עבורו לעשות, כדי לגרום לו לחיות טוב יותר. לזה נקרא חינוך. חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים או עמדות. ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו. הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו. על מנת להגיע למצב בו אנו מגיעים אל הילד/ה ולא יוצרים מצב של התנגדות. נתחיל בבסיס קבלת סמכות הורית/מורית. יראת כבוד למבוגר האחראי. הבנה שיש מקום לבחירה ולחופש ויש מקום לחינוך. בחינוך אין פשרות. הביקורת תמיד בונה. כן חשוב להבין שיש מקום לתקשורת נכונה ומכבדת. כן יש להבין כיצד בונים שיחה לאחר סיכסוך, אכזבה של אחד הצדדים. גם לקיום תקשורת שכזו יש כלים ברורים. תקשורת נכונה מביאה את שני הצדדים לחוויית הצלחה וניצחון. חשוב מאוד שבתום כל שיחה מחנכת או חברית, תהא תחושת הרמוניה. חיבור של דעות שונות לקו של הסכמה. הדוגמה שאוכל לתת היא נגינה בתזמורת. יש בתזמורת חצוצרה, גיטרה וקלידים. בכוונה איני לוקחת כדוגמה תזמורת כלי נשיפה. תזמורת עם כלים מקבוצות שונות, היא הדוגמה להרמוניה. כשיש מנגינה אחת שיש לנגן, מעבדים את המנגינה יוצרים מנגינה משותפת. המנגינה המעובדת, ברוב המקרים נוגעת במנגינה המקורית של התווים שניתנו לחצוצרה בתחילה, אך שונה במטרה ליצור את ההרמוניה בין הכלים. לכך שואף החינוך. כל אחד מאיתנו שונה. עם זאת אנחנו מתבקשים לחיות בחברה. הצלחתנו, רוצים או לא כל כך רוצים, תלויה בשיתוף פעולה עם האנשים הסובבים אותנו. החינוך מגיע לסייע לכל היחידים להיות חלק מהקבוצה ולהזין את ההצלחה האישית מהאנרגיות הנמצאות לצידנו.
אסכם ואומר, החינוך לא תמיד ברור ומובן לילדים. כי הם ילדים. החינוך צריך להיות מובן למבוגרים. מהו חינוך? למה נועד? זה לא תמיד לטעמם של הילדים והוא לעיתים מביא לעימות. אל לנו להבהל. אנחנו המבוגרים- הבוגרים האחראים, רוצים בטובתם של ילדנו. זאת יבינו כשיגדלו.

הרגל מעכב התחדשות

הרגל היא פעולה שנוהגים לעשות שוב ושוב עד שהיא נהיית טבע שני. "אני מעשן רק מכוח ההרגל." "בית הספר הקנה לו הרגל של סדר וניקיון." בקלות רבה אפשר להצביע על הרגלים פסולים הטעונים שינוי והגמלות. בדרך כלל יהיו אלה הרגלים המצויים אצל הזולת. קל יותר לבקר ולשפוט את האחר. מה עם הרגלינו שלנו?
קשה להיפרד מהרגל ישן. לא רק משום שאנחנו ללא הסכם כתוב יוצרים זוגיות קטולית עם ההרגל, אלא משום שאנחנו לא רואים בהם הרגלים, אנו רואים בהם את הווייתנו. המבקש לפגוע בהרגלים שלנו כאילו מבקש לפגוע בנו ולהוריד מאיתנו חלק שהוא הווייתנו.
אין אדם שאוחז בהרגלים ישנים שאינם משרתים אותו גם היום. למשל, אם נהגנו כילדים להיכנס הביתה ומיד לרוץ לשירותים. היום כבוגרים אנחנו נלך למקרר נוציא את הסיר, נשים על הגז ואז, ורק אז נרוץ מהר לשירותים. למה? ככה. כי בעבר משהו שם בשבילנו את הסיר על הגז. או כי לא יכולנו להתאפק (השריר עדיין לא היה מיומן בהתאפקות).
ההרגלים של האדם בכל תחומי התנהגותו משקפים את אישיותו, רמתו המוסרית, את הנכון לו בחייו שלו. האם נכון שהרגלנו הישנים מתאימים לנו היום? למי שאנחנו היום, לסביבת החיים בה אנו מצויים? האם לא גדלנו, החכמנו, התעצמנו בינתיים? שבירת הרגלים ישנים ואימוץ חדשים במקומם הם תהליך של עליית מדרגה, של התקדמות אישית. הנהגה טובה והרגל חדש וחיובי שאדם מקבל על עצמו, מחדש את האדם ומעצים אותו.
מהי אותה הנהגה מחדש? חינוך. חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים או עמדות. באופן זה ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו. הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו.
החינוך מטרתו להכניס הרגלים חדשים, שלא היו קודם לכן בהתנהגותו של מי שעומד מולנו. להכניס הרגל חדש לחייו של ילד זה ממש לא קל. שיתוף פעולה למען הכנסת אותו הרגל חדש, דורש הכרה בגינויו של ההרגל הישן. ומהו הרגל מגונה? הרגל שאינו מטיב איתי כאן ועכשיו. ייתכן מאוד שאותו הרגל היה נכון לאדם הנושא את ההרגל בתקופה בה נהג בו והיום אינו נכון לו. תפקידנו כמבוגרים לגלות את אותם הרגלים מגונים שאינם מטיבים עם ילדנו ולשנות אותם. לסייע להם להבין שההרגל מגונה ולדאוג לשנות אותו. להביא לחינוך מחדש.
פעמים רבות נתקל באי הבנה והכרה של הילד בהרגל כמגונה. אנחנו כמבוגרים האחראים לחינוך הילדים, להביא אותם למקום הנכון והטוב להם ביותר. דוגמת ההתמכרות למסכים. מתפקידנו למצוא את האיזון. לעמוד על רוטינות החובה בהתנהגות היומיומית של ילדינו. את המידה הנכונה שלא תיצור מגבלה או עיכוב צמיחה לחייהם בעתיד.
מדעי ההתנהגות שעליהם פקד סקינר. מדעי ההתנהגות הינו תחום רב תחומי המכיל בתוכו ידע רב מתחומי הפסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה.
התחום מבקש לחקור מגמות תרבותיות ותהליכים חברתיים ברמה של הפרט, החברה והתרבות ולחקור את יחסי הגומלין ביניהם. הלימודים בתחום מקנים ידע נרחב בהתנהגות האנושית על כל היבטיה ומקנים גישות יישומיות הרלוונטיות לחברה כיום. הורה שהאינטואיציה ההורית שלו מסמנת לו שההרגלים שלו כלפי ילדיו, או הרגלי הילדים אינם מיטיבים איתם בכאן ועכשיו או לעתיד, זה הזמן לפנות למנתח התנהגות ולבנות ביחד תוכנית התערבות ליישום שינוי התנהגות.