תגית: יחסים

הוראה והורות הם שני מגרשים שבהם מקיימים מערכות יחסים ובשני המגרשים מתבקשים לקיים אמון וכבוד למען הצלחה ביישום המטרות. המטרות העיקריות שלנו בשני המגרשים הם: יצירת אמון, כבוד לאוטונומיה של הפרט ולגבולות הרגשיים שלו ושמירה על עמדה לא מגוננת. חקירת ההשפעה של אמונות מזיקות בהקשרים החברתיים והבין אישיים ועבודה משותפת של פיתוח אמונות חלופיות תפקודיות יותר וכמובן יישום בליווי מלא של הילדים.
כמורה מזה 35 שנים אני חווה את המצוקה מאי אמון שנרקם בהיסטוריה של הילדים. אי האמון גורם לחוסר כבוד למבוגר ומביא לשקרים משני צידי המיתרס. אותם ילדים שחווים מצוקה שכזו מפתחים פרנויה (חרדה) שמביאה אותם להטיות קוגניטיביות, שמובילות לפרשנות שגויה של רמזים חברתיים. הטיפול שמתקיים בקליניקה שלי ושל העוסקים בcbt (טיפול קוגניטיבי), הוכח כמתאים לאותה פרנויה.
בק, דיויס ופרימן (2019) מפנים את תשומת לבנו שתחושת התקיפה שחווים אותם ילדים, מכוונת לדימוי העצמי שלהם ולא לבטיחותם. וכמו כן, נוטים לפרש בטעות את תשומת ליבו של הזולת כחנופה והערכה. הטיפול הקוגניטיבי מיועד למצוקות רגשיות ולאמונות המזיקות הנלוות לפרשנות שגויה ולא מבוקרת שכלית (Bareman&Tyrer,2004). העיקרון החינוכי של הטיפול הקוגניטיבי עם הילדים חייב להיות הכינון של ברית במערכת היחסים בין המורה/הורה לילד. תהליך שחייב להתבסס על פיתוח של הבנה הדדית לגבי קשיו של הילד, מה שיוביל ליצירת תחושה של אמון ושיתוף פעולה.
תלמיד שנמנע מלהיכנס לשיעור כלשהו משדר חרדה. החרדה איננה חד משמעית מהתנהגות המורה, ייתכן מאוד שהחרדה נובעת מסיטואציה שהתקיימה בעברו של הילד. גם חוקרים של שפת גוף טוענים שישנם תנועות גוף שפרושם בטוח מאז האדם הקדמון. דהינו לא מגלגול זה ואולי לא מגלגול קודם. כך גם תחושת המצוקה. ההכרה בכך שישנם אמצעים שבהם הטיות המידע מאפשרות את ההתעלמות, העיוות וההחרגה של מידע הסותר את אמונותיו. לעומת זאת, מידע העולה בקנה אחד עם אמונות מתקבל ללא קושי.
המחשבות האוטומטיות השליליות מביאות אותנו לחרדה ופחד ובמקביל התנהגות של הימנעות, הסתגרות ובידוד חברתי. להפגת החרדה והפחד יש לערוך שינויים בעיבוד המידה. הפרשנויות שאינן בשליטה קוגניטיבית מוליכות אותנו להתנהגות שאינה מטיבה איתנו – ולכן יש להבנות תוכנית לשינוי התנהגות.
ילד/ה שמשדרים חרדה מכניסה לשיעור מסוים, או הימנעות מעשייה מסוימת בבית, פועלים בהימנעות. יש להתייחס ברצינות לאירוע ההימנעות. לפרק את אירוע ההימנעות: מתי, אייך וכמה נמנע? כיצד מתקיימת הלכה למעשה ההימנעות? לשאול: מדוע נהגת בהימנעות? מה הרגשת כשנמנעת? איך אפשר היה אחרת לנהוג? (מודל אפר"ת). ולעודד התגברות על הקושי.

אבא לילד בן 9 הגיע לקליניקה נרגש ונסער "הילד שלי משקר כל הזמן, לי, למורה שלו, לאמא שלו, לכולם, גם לחברים שלו". שאלתי: מה אתה מרגיש כשאתה מבין ששיקר? אמר: "כעס, בגידה". איך אתה מגיב במצב כזה? (והפעם לא ציינתי, אם הכוונה הייתה שהילד משקר או שחשים בגידה) וענה "אני כועס עליו מאוד זה ממש מביא למצב שאני מתפרץ בכעס וגם אומר לו מילים שאני באמת מתחרט עליהם, בגלל זה אני כאן אצלך".
כל קונפליקט, כל ריב הוא הזדמנות לצמיחה בין הורה וילד ובזוגיות בכלל (בין שניים – במשפחה ובעבודה), ולכן חשוב להכיר בסיטואציה כחלק ממערכת יחסים. לנהל את הקונפליקט מבלי להשפיל, לבטל, להאשים ו/או להקטין את השני. בזמן קונפליקטים עם ילדים חשוב לשבת ולרשום – לתאר את האירוע, מה המחשבות שהתלוו לאירוע (אותן מחשבות אוטומטיות שמציפות אותנו – האבא שחש בגידה ב"אני העליון" שלו, מייחס שקר לבגידה, לאדם אחר מדובר בחוסר כבוד ועוד), מה היו הרגשות שעלו אצלם, אצלכם? (האב כעס, מה הרגיש הילד כששיקר?) ואז כיצד פעלו שני הצדדים? האב כעס, מה עשה הילד? ניסה לשכנע שהשקר אמת או ששתק, הסתגר, בכה? לכל אחת מהתגובות חשוב להתייחס באופן מכיל, מכיוון שלתגובה יש משמעות חשובה מאוד, במטרה ליישב את הקונפליקט ואת הגורם לקונפליקט.
הורות אינה נלמדת בשום בית ספר, אך דורשת את המיומנויות המורכבות ביותר ברמה האישית והבין אישית. מערכת הלחצים מולה עומד הורה כמעט בכל רגע נתון עלולה להוביל אותו למצוקה. הוא פועל אוטומטית מול לחצים אלה ופעמים רבות באופן לא יעיל עבור עצמו והסובבים אותו (אפל, 2022).
הילד שיקר (הוא לא היחיד – ילדים משקרים כחלק מהתפתחות האישיות). אל תגיבו ללא חשיבה. קחו נשימה עמוקה, פנו זמן לשיחה, תתחילו את השיחה בחיבוק גדול. תתנו לילד להרגיש עד כמה אתם אוהבים אותו ללא תנאי. כמה הקשר הבין אישי שלכם חשוב ויקר לכם. ורק כשהילד מרגיש ביטחון בזרועותיכם, אמרו לילדכם כיצד השקרים שלו גורמים לכם להרגיש, כיצד הם משפיעים על מערכת היחסים שלכם ומה יקרה אם בני המשפחה והחברים יפסיקו להאמין לו. כשאתם יודעים בוודאות שהוא אינו אומר את האמת, הבהירו לו זאת בעזרת נתונים ועובדות שידועים לכם. ילדכם צריך לדעת שתכונות כגון כנות ויושר חשובות לכם. עם זאת, אל תשאלו אותו כל הזמן אם הוא אומר אמת. דברו על אמונה ואמון בינכם. אפשר גם שתתנו דוגמה שאתם כילדים שיקרתם ומה קרה. הרי ביננו אין אדם שלא שיקר מעולם. בהצלחה.

רושם ראשוני הוא ההזדמנות הראשונה, ולעיתים היחידה שניתנת לנו, לתת למישהו תחושה לגבי מי אנחנו ומה אנחנו, תחושה שתמשיך להתקיים כנראה לאורך זמן.  על סמך אותו מפגש קצרצר, האנשים שפגשנו ייצרו לעצמם דעה עלינו, ויחליטו ככל הנראה אם הם מחבבים אותנו או לא. העניין, הכנות והנעימות שאחרים ימצאו בנו יקבעו אם הם ירצו לשוחח איתנו שוב, יחבבו אותנו, ישתדלו ליצור קשר חברי איתנו.

רושם ראשוני נבנה מאיסוף מידע דו צדדי של מראה, לבוש, דיבור והתנהגות כמכלול, כמו גם מרכיבים פנימיים כמו שפת גוף וטון דיבור. מפגש שמתקיים אחרי קריאת קורות חיים או מידע שמקבלים, מקבל הטייה שכלתנית שמשפיעה על הנפגשים.

כשאנחנו עוסקים במפגש שאנו מביאים את בת/בן הזוג הביתה, אל ההורים, חשוב מאוד לתת הקדמה ולשקף את התכונות החמות וקווי האופי המאפשרים מערכת זוגית בונה ומיטבית, מערכת משפחתית חמה ותומכת. לאמא ואבא חשוב שבן בת הזוג יהיו בבוא היום המחליפים הטובים ביותר למסגרת החמה שבה גידלו את בנם/בתם. למפגש הראשוני חשיבות רבה מאוד להבניית מערכת היחסים.

מחקרים רבים הוכיחו שאנו מתייחסים בהערצה לאנשים חמים שהם גם בעלי יכולת. הרושם הראשוני שאנו מייחלים לו הוא להכיר את האדם החם, המכיל והאוהב ורק אחר כך, היכולות, המסוגלות להישרדות  ועוד.

אנשים שמשדרים חום נראים לרוב מאיימים פחות מאלה המשדרים קור או ריחוק. חום יכול להתבטא בתשומת-לב פיזית, חיוך או מנוד ראש. בנוסף, העברת מסר של ביטחון מצמצמת אצל האחרים את החשש וגורמת למעוניין ביצירת הרושם הנכון להיראות מזמין. התאמה למקום גורמת לאחרים לחוש בנוח עם עצמם, וכפועל יוצא מזה, עם האדם המתאים את עצמו.

חשוב להבין שלהכנת ההורים למפגש עם בן/בת הזוג יש חשיבות מאוד גדולה. אנחנו מכירים את ההורים שלנו ויודעים היטב מה הציפייה שלהם. הדגש על התכונות החשובות להורים יוצרת מצב של הרגעה וביטחון שאכן מדובר באדם המתאים לחיים טובים ובריאים.

חשוב, כמובן, להיראות טוב. ניקיון, הקפדה על לבוש מכבד.  כדאי גם לשדר מצב-רוח טוב. לעיתים תספיק הגדלת החיוך בחצי סנטימטר, או פשוט הצגת קצת יותר אנרגיה.

אנחנו בני האנוש, חיים בחברה. לא סתם נעשים מחקרים רבים לחיזוק המסוגלות החברתית של האדם. בכל דבר שניגע בו בחיינו, אנו חלק מחברה ומבקשים להיות עטופים באהבה. סיוע נפשי ופיזי, הם שמסייעים לנו לשרוד את הקשיים ולהתחזק בשמחות. אל לנו לזלזל בחשיבות המגע הראשוני עם הסובבים אותנו. כל אדם רוצה להרגיש שדעתו חשובה, דעה של אדם היא נוכחותו. כשדעתו חשובה, נוכחותו יקרה לבאים בחברתו. תנו לכל אדם שאתם פוגשים את החוויה של להיות יקר וחשוב.

רכישת משמעות לעשייה שלנו, מחשבה או תהליך קוגניטיבי נחשבים במדע, למעשה או להתנהגות הנרכשת באמצעות למידה לאורך חיינו. ישנה תאוריה על מערכת הקשרים של יחס בין גורם לגורם. גורם אחד מוביל לגורם השני להיות מאובחן וליצור עשייה. מסגרת במערכת יחסים זוגית, היא מערכת שאנחנו אחראים על העשייה שלנו. אנו גורמים למעשה ההתנהגותי שיעשה. מדעי ההתנהגות מאפשרים לנו להבין שאנחנו אחראים למסגרת הזוגית שלנו.

הצלחה במסגרת הזוגית, דורשת מחויבות ורצוי מאוד שהיא תהיה מוצהרת מבחינתנו.המחויבות, זה מה שגורם להמשיך יום יום לעשות את מה שעושים הכי טוב שיכולים ואף להשתפר מיום ליום.מחויבות זה המשמעת העצמית לעשות מה שצריך לעשות, מתי שזה צריך להיעשות, בין אם בא לכם או לא, ועדיין לעשות את זה הכי טוב שאפשר. מחויבות זה היכולת להוציא לפועל את מה שתכננתם להוציא לפועל, גם אחרי שה"התרגשות של הרגע" עברה.מחויבות זה העוצמה לשנות את התמונה (אם אינה מה שחלמת עליה), מחויבות היא מה שהופך הבטחה למציאות.בכל פעם שנראה לנו שדברים אינם מסתדרים, לפני שאנחנו רצים להאשים כל דבר או אדם אחר, עלינו לבדוק עם עצמנו את מידת המחויבות שלנו לאותו תחום, פרויקט או מטרה.

המחקרים מצביעים על כך שחלק מהגורמים להצלחה כמו גם לשבר הזוגי, הנם אובייקטיבים, לדוגמא: מצב סוציואקונמי גבוה, גיל נישואין מבוגר (מעל 25) נמצאו כמעלים את סיכויי ההשרדות של הקשר. בצד אלו, קיימים לא מעט משתנים הקשורים לדפוסי ההתנהגות שלנו שיכולים לתרום ליציבות הקשר ולשביעות רצון ממנו. עשייה מתוך מחוייבות למסגרת הזוגית, זה דפוס התנהגות שחובה על בני הזוג לרכוש וליישם מדי יום, על מנת לשמר את הקשר הזוגי בינהם.

אנו מבינים כי כדי לשמור על מערכת יחסים זוגית טובה לאורך זמן, דרוש אקלים זוגי המוזן  בין היתר מתחושת ביטחון, תמיכה, כבוד, סבלנות, הערכה, גילויי חיבה ותשוקה, וכן עניין משותף. את כל זאת מתכנן הזוג מבעוד מועד, לפני שמגיעים לשלב החופה. אלא, שלאחריה הקשיים מביאים אותנו להתנהגויות שמהוות גורם לחודר ביטחון, חוסר תמיכה ולעיתים גם חוסר כבוד. כך שאם נבין שהגורמים שמהווים מעכבי הצלחה בזוגיות שחלמנו עליה, תלויה בנו, נשמע לקבלת כלים ונעשה לשמר את הזוגיות במקום הנכון. כל דפוסי ההתנהגות חייבים להיות תוצר למחוייבות למסגרת הזוגית, אליה התחייבנו.

זוגות המחוייבים למסגרת הזוגית, משכילים לשמור על כבוד הדדי, הקשבה, ומצליחים להעניק זה לזה חוויה של הכרה והתחשבות ברצונותיו של בן הזוג, גם אם אינם מגיעים להסכמה ביניהם (ואכן רובו המכריע של המריבות לא מסתיים במציאת פתרון מוסכם), יהיו אלו המאופיינים בחוסן זוגי וישרדו לאורך זמן בנישואין יציבים ומאושרים.

אפשרו למריבות ואי הסכמות להביא אתכם  להתפתחות וצמיחה ברמת המחוייבות לקשר ולמסגרת הזוגית. אפשרו לקשיים שבינכם לגרום  לכם להכיר טוב יותר זה את זה, על נקודות החולשה, הפחדים, הצורך באחר. היו שם ממקום של מחוייבות לבן הזוג ולמסגרת הזוגית שבחרתם אתם להבנות. מסגרת זוגית היא מסגרת שבונים ביחד תוך אמון וביטחון. בהצלחה.

 

 

כמה פעמים נאמר לנו שאם משהו פוגע בנו, שנבנה חומה. כשקורה לנו שקשה לנו למולו, שנבנה חומה. אל תכנסו לשם. שינוי הרגלים, התמודדות עם קושי אינם מתקיימים כשאנו בונים חומה.
בבניית החומה אנו יוצרים מעכב רגעי. מכיוון שהנשמה היא זו שיצרה את המצב הלא נוח למעננו. שנתמודד. שנרים ראש. שנשכיל כיצד להגיע לידי פתרון הבעיה. חשוב שנבין שכל דבר שעומד בפנינו, הנשמה יודעת שאנחנו מסוגלים להתמודד. מסוגלים למצוא פתרון. לכן נאמר "כל דבר לטובה".
אנחנו יכולים בקלות למצוא את עצמינו מאמינים ויודעים את כל מה שצריך לדעת על אומץ ופחדים, ועדיין להמשיך להתנהל באותה רוטינת חיים כמו האנשים מהשיר העצוב של גו'אל. שמעתי פעם שכדי לעבור חומה או גדר גבוהה במיוחד, צריך קודם כל לזרוק את התיק לצד השני. השלכת התיק מעבר לחומה, לא משאירה לנו ברירה אלא לעבור את החומה, בדרך כלשהי.
אז, על איזה תיק מדובר? אנו מדברים על תיק עם כלים להתמודדות.
את הכלים כל אחד ואחד יכול להבנות בעצמו. ברגע שנוצר קושי, חשוב לשבת ולנסח אותו בכתב. למשל: "הבת שלי הגיעה אלי הביתה וכל מה שעשיתי הייתה לה הערה, ביקורת". בעבר, אמרנו "חומה" ולא המשכנו הלאה אל מול הקושי.
הביקורת לא תפסיק לעולם. ההתעלמות לא תביא לשינוי. אם אנחנו לא נעשה משהו על מנת לשנות את הקושי שעמד למולנו.
כשהילדה הלכה. תשבי בשקט עם עצמך, תכתבי על מה היו הטענות. מה בדיוק רצתה?
אם את מוצאת שיש באפשרותך לשנות ויש מה לשנות. אולי זה הזמן. לעשות שינוי.
אם את מוצאת שחלק מהטענות ניתנות לשינוי וחלק לא. הזמיני את הילדה לכוס קפה איפה שהוא (לא בבית שלך ולא בבית שלה). רק את והיא. הסבירי לה שישבת וחשבת על כל הערותיה. תציגי לה שאכן חלק מהטענות נכונות ואכן את תעשי הכל על מנת לשנות. צייני בפניה, בראש מורם וטון אסרטיבי וברור מה הנקודות שעליהם טענותיה אינם ניתנות לשינוי ואולי גם הסבירי מדוע.
צייני שהיא חשובה לך מאוד ולכן נתת את הדעת בעניין. אבל, פה זה נגמר. בכל ביקור את מצפה לאווירה נאותה.
נחזור לבניית ארגז הכלים. כלים שיסייעו לכם לא לבנות חומה ולהישאר במקום של נוחות וללא שינוי אמיתי שיטיב איתכם. מכיוון שבניית חומה, חוסמת בפניכם את שנמצא מעבר לחומה. והאמינו או לא? אפשר לראות רק טוב מעבר לחומה, אם רק תחליטו שאתם פשוט לא בונים אותה.
אשמח להתייחס לכל דילמה שתעלו כאן, בה נאלצתם לבנות חומה ולסייע לכם בייעוץ לחשיבה בונה ומעצימה, אל מול הדילמה.