האם הקניית כישורי חיים בשיח, במצגת, בהרצאה פרקטית לילדים?

בבית הספר "מצפה גולן", ברמת הגולן, מתקיים מדי שנה פסטיבל הוקרה לזמר העברי. מוזמנים יוצרים וזמרים שהקימו כאן את המדינה. יורם טהרלב, אבי טולדנו, יוני רכטר,ירדנה ארזי, אילנית, קובי אושרת, חנן יובל והמאמר נכתב בפסטיבל המספר 14, הוקרה לזמרת אופירה גלוסקא. על הבמה הופיעו 300 תלמידים מכתה א' ועד ח'. את תהליך הפסטיבל התחלתי לפני ארבעה חודשים. מבין הבוגרים (תמידי ו' עד ח') נבחרו מדריכים להנחיית ריקוד, תרגיל התעמלות, הנחייה ועוד. כל מדריך קיבל לידיו רשימה של כ30 תלמידים. מלבד המדריכה של חבורת הזמר שקיבלה לידיה רשימה של 80 ילדים. הקבוצות היו קבוצות רב גילאיות, שבמרביתן ילדים לא מכירים אחד את השני טרם התחלת התהליך.

שתפתי את המדריכים בדרישה הכתובה בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, מה מתבקש מדמות הבוגר/ת הרצוי/ה? וכל הפרוט: אדם במיטבו, אדם אוטונומי, השואף לממש את נטיותיו ויכולותיו ולהשיג את מטרותיו, בעל/ת השקפת עולם ערכית- מוסרית המכוונת את האדם למציאת משמעות, בעל/ת תחושת השתייכות, יכולת ליצור קשרים בין אישיים ולפעול למען הזולת, בעל/ת מודעות עצמית והנעה פנימית, בעל/ת יכולת מסוגלות וגמישות בהתמודדות עם שינויים, בעל/ת כישורים לניהול עצמי: אקטיביות, יכולת הבעה, ניהול ו-ויסות רגשות, שליטה, עצמית, מנהיגות, בחירה מתוך שיקול דעת, בעל/ת כישורים לרכישת ידע, לארגונו, ליצירת ידע, בעל/ת חשיבה ביקורתית.

במשך ארבעה חודשים הילדים בנו את תמונות המופע לפי המתבקש לסיפור חייה של אופירה גלוסקא. הבניית התמונה נעשתה בשיתוף חברי הקבוצה ובתמיכה צמודה שלי שמובילת הפרוייקט. הייתי שם בשביל לסייע בעצות לפתירת בעיות משמעת, סכסוכים בין חברי הקבוצה, הבניית תנועות וכל שהתבקש, הייתי שם בשבילם 24/7. הקשר התנהל במתחם בית הספר  ובוואטצאפ, שכל קבוצה פתחה.

במשוב שכתבו הילדים ביום הפסטיבל, בפעילות הגיבוש שבה כל מדריך קיבל כ15ילדים מקבוצות אחרות לשיח משוב. כתבו הילדים: "למדתי לקחת אחריות על עמידה בזמנים", "למדתי שאפשר להתבטא גם בריקוד". "למדתי שביטחון עצמי הוא בראש שלי ורק אני אחראי עליו" תלמידיי ה'. תלמיד ו' : "אין לי יותר פחד קהל". תלמידת ג': "גם אם מפספסים שיעורים אפשר להגשים חלום". תלמידות ד': "למדתי את שפת הסימנים ושיש דרך תקשורת עם כל אדם". "למדתי שכל קושי הוא אתגר" ועוד.

כיועצת חינוכית אני אומרת שהפעילויות המוצעות ליישום הקניית כישורי החיים כמו מצגות, הרצאות, דפי עבודה, אינם דבורניים. ילד ללא עבודה לא יוכל למצוץ את הצוף ובטח שלא ליצר את הדבש. ילד חייב לחוות את העשייה וכשהלמידה משמעותית הוא יבין ויפנים. תנו לילדים להכיר את עצמם, להתמודד. העימות בין הדחף לחינוך, הוא המשמעותי. היו שם בשבילם בתמיכה והדרכה, אל תנסו לעשות את הדברים במקומם ותפסיקו עם ההרצאות. לילדים זה לא עוזר.

איפה הלמידה תעזור לי בעתיד? האם הלמידה משמעותית?

נפגשתי השבוע עם מספר ילדים שמגיעים למצבים בהם אינם ממושמעים למסגרת החינוכית או למסגרת הביתית. מורדים בכל דרך אפשרית במוסכמות החברתיות. אלימות מילולית ופיזית. סרבנות לסמכות המורית ו/או ההורית. ביקשתי מכל ילד לתאר את העשייה הלא הולמת, הלא נאותה, הלא מקובלת במסגרת המחוייבות. מדהים היה לגלות שכל ילד תאר באופן ברור את ההתנהגות כשהוא משקף גם את מה שנכון לעשות. כל ילד מכיר ויודע את החוקים והכללים ובכל זאת בוחר לעשות  כדי לפגוע במסגרת ובכללים. כמו כן, רבים מהם בוחרים לפגוע בסמכות שקבעה את הכללים. בסמכות שמובילה את המסגרת שבה הם מורדים.

ביקשתי מכל ילד לספר על מסגרות, שבהם הם מרגישים שהם עומדים בחוקי המסגרת ונאמנים למתבקש מהם מהסמכות המנהלת את המסגרת. העיניים שהיו בסבב הראשון כל כך כבויות וכואבות, נפקחו לרווחה. בעיניים בורקות סיפרו הילדים על שיעורי העשרה, על פרוייקטים בית ספריים, על פעילויות בבלתי פורמלי, על טיולים עם ההורים ומפגשים משפחתיים משמעותיים.

למידה משמעותית מושתתת על שלושה עקרונות מרכזיים: ערך ללומד ולחברה, מעורבות הלומד והמלמד ורלוונטיות ללומד. הערך הנלמד נתפס על ידי הלומד כמאתגר, כמעורר סקרנות, כבעל ערך וכתורם לו ולחברה. המעורבות של הלומד מתקיימת שהלומד מרגיש פעיל בתהליך הלמידה, מפתח הבנה מעמיקה ומבנה את הידע. הרלוונטיות ללומד נמדדת כשהלמידה מותאמת למאפייני הלומד ולצרכיו בעולם מתחדש ומשתנה, מסתמכת על ידע קיים ומתקשרת לתכנית הלימודים, לעולם המושגים, לתחומי העניין ולרגשות של הלומד.

אין ספק שלהביא ללמידה משמעותית מאתגר הרבה יותר משינון חומר יבש, עובדתי שלא מותיר מקום לחשיבה מסדר גבוה. בהתחשב שלמידה אינה מתקיימת רק בבית הספר או רק בבית, אני מצפה להכרה משותפת ברמת הלמידה המתבקשת ולהבנות את הלמידה במשותף. תמיכה ומעורבות של ההורים מבית עם המורים המלמדים. להקניית ערכים המובילים להתפתחות רגשית- חברתית- קוגניטיבית, עידוד לפעולות למען החברה, חשוב להבנות פעילויות שמהוות למידה משמעותית. למידה חוויתית, שבונה הפעילות מכיר בפדגוגיה ובפסיכולוגיה למען השגת המטרות. הילדים חווים את החוויה, משתפים פעולה ובדרך מושכלת אנו המבוגרים משיגים את המטרה: בוגר אחראי לעצמו ואכפתי לחברה.

הילדים היום דורשים להיות מעורבים בהבניית אישיותם. ולכן חשוב מאוד לתת מקום לילד ולשתף אותם ברגש, בצורך המתבקש ובדעתו של הילד. גם אם תבחרו שדעתו אולי לא מלאה בניסיון, מצאו את הדרך הנכונה להשתמש בחלק מדעתו. תנו לו את המקום שדעתו חשובה להצלחת הפרוייקט. עשו הכל שתתקיים אינטראקציה בין הלומדים. קשר תקשורתי ומגע עיניים להבניית התוצר הסופי. תשקפו שהצלחת הפרוייקט מותנת בתקשורת בין הלומדים. הלומדים יצליחו יותר כשהם ידעו שההצלחה היא הצלחתם שלהם. כשאני אומרת לומדים, איני מתכוונת ללמידה אקדמית בלבד. אני מתכוונת ללמידה משמעותית לחיים. המשמעות נמדדת בהשלכות לחיים העתידיים. איפה זה יעזור לי בעתיד? זו השאלה שהילדים שואלים. גם בהתנהלות הביתית וגם במסגרת החינוכית, תנו לילדים תשובה לשאלה זו ותזכו בכל שתבקשו.

מתי ואיך ירגיש הילד שהאור שבו נראה לסביבה?

בחנוכה הגיעו לקליניקה מספר ילדים לסדנת העצמה. לפני שהתחלנו בתהליך העצמה, התבקשו הילדים להסביר מהי עוצמה. כולם הסכימו שמדובר בכוח. לא כוח גופני המופעל להזזת חפצים ממקומם. מדובר בכוח פנימי. כוח שבא מתוך האדם וקיים בו. כוח שלא ניתן לראותו אלא אם נבחן את מעשיו של האדם. אותה עוצמה מגיעה לידי ביטוי מתוך העצמי של הילד/ה.

אם אנחנו יוצאים מנקודת מוצא שכשאלוהים ברא את האדם, הפיח מרוחו שלו באדם, הרי שבכל אדם יש את רוח היצירה, רוח הבריאה. כל ילד/ה הם בעלי עוצמה של עשייה. אם מצאנו שהילד/ה שלפנינו חסר עוצמה, חשוב שניתן את הדעת להבין מה נעשה על ידנו לא נכון. על ידנו הבוגרים בעולמו של הילד. למה הדבר דומה לאור שבוקע מן הנורה שתלויה במרכז החדר  והוא חלש ועמום, למרות שלנורה מגיע זרם חשמלי. הנוכחים שואלים מה גרם לנורה להיחלש כל כך?

כל ילד הוא עולם ומלואו. בכל ילד יש משהו מיוחד וייחודי, הכיצד זה שאנחנו לא רואים? האם הנורה שדולקת מלאה אבק? הצטבר עליה אבק מסופת החול האחרונה שהייתה באזור? רק ניגוב קטן במטלית ישיב  את עוצמת האור.

ניסינו ביחד להבין מאיפה ה"אבק" שמונע מאתנו לראות את האור שמפיצים הילדים. הילדים שיתפו במצבים שהביאו אותם להשתיק את העצמי שלהם. חברים שהם ה"מקובלים" בכיתה וכולם עושים כל מה שהם אומרים. לאט לאט לומדים הילדים ה"לא מקובלים" לשתוק ורק לעשות מה שכולם עושים. ועדות שנבחרות בכיתה, שתמיד נמנים בהם אותם ילדים ומספר גדול של ילדים לא מקבלים את המקום, כך הם לומדים שהם לא משמעותיים ועדיף שישתקו.

התיישבנו בסדנא לרכבת של כסאות. אחד אחרי השני ויצאנו למסע בזמן. הרכבת נסעה אחורה בזמן. בכל שנה עצרנו את הרכבת וכל ילד התבקש לספר על מעשה מיוחד שעשה באותה שנה וקיבל הוקרות מהסביבה. מההורים, מהסבים, מהגננת, מהאחים. לילדים היה קשה מאוד למצוא מעשה שעשו וקיבלו הוקרות. ביקשתי שנתרכז בעשייה שלהם מבלי שיציינו שקיבלו הוקרות, פה הילדים מצאו עצמם מתפעלים מעצמם, מספרים בגאווה. הילדים זכו למחיאות כפיים מהקבוצה ומילות שבח.  כך המשכנו שנה ועוד שנה והילדים היו מוארים. החדר הואר באור גדול של אושר הילדים.

בדת היהודית נמדד אדם על פי מידותיו. האדם נמדד בכמות העשייה החיובית בחייו. כל ילד שוקל את החיובי בעשייה שלו על פי המשוב שהוא מקבל מהסביבה. העצמי של הילד נבנה בתוך המקום שאנחנו המבוגרים מאפשרים. הילד נולד עם דחף של עשייה, יצירה, בריאה חדשה. אם נאפשר לו לעשות ונהיה שם לשבח ולהלל, לעודד את הפצת האור הפנימי, הילד יקבל את העוצמה ויקח את המקום להביע ולבטא בדרך חיובית ובטוחה את האור הפנימי שלו.

הזרם החשמלי שמפעיל את האור קיים בילד. אנו המבוגרים בחייו צריכים לקחת אחריות להיות לצידו ולסייע לו ששום אבק לא ימנע את הפצת האור שלו. בתחילה להיות אלו שמנקים עם המטלית את האבק ולאט לאט לתת לו את הכלים שיעשה הכל, ששום אבק לא יגיע אליו וימנע ממנו את הפצת האור הפנימי שלו.

התמדה ונחישות בחיי זוגיות

"הַנִּיסָּיוֹן נִקְנֶה בְּהַתְמָדָה וּבְמַעַשׂ, וּמְעוֹף הַזְּמַן מַשְׁלִים אוֹתוֹ." כתב ויליאם שייקספיר.  ההתמדה היא עשייה לאורך זמן. כך שהמטרה העומדת בפנינו בחיי זוגיות, היא העשייה המשותפת וההדדיות שמשימות המשותפות. יחסי הדדיות, הם יחסים המועילים לשני המינים המשתתפים. במערכת זוגית ההדדיות היא הכרחית. העשייה המשותפת מתקיימת ביחסי גומלין המוסכמים על שני הצדדים. המדד לאותה עשייה משותפת מקבל משמעות  מההשפעה של שני הצדדים זה על זה.

רבים מהזוגות מחלקים את המטלות בהתנהלות הביתית. לדוגמה, האשה אחראית על הוצאת הילדים מהגנים, למלא את שעות אחר הצהרים והכנת ארוחת הערב. בן הזוג אחראי על הבאת הילדים לגנים בבוקר, מקלחות בערב וקניות בסופר. חלוקה כזו היא נכונה ויפה, למי שכך מתאים, אך אינה מהווה עשייה הדדית משמעותית. הכנת ארוחת הערב המשותפת יכולה לשפר את ההדדיות ולתת לילדים מודל חיקוי לעשייה בה מתקיימים יחסי גומלין המשפיעים על התקשורת המשפחתית. המקלחות לילדים בחוויה המשותפת מהווה מפגש המועיל לכל הנפשות השותפות, ההורים והילדים.

המטרות שהזוג מציב לעצמו, לפני הכניסה לחיי זוגיות. ההכרות העמוקה שזוג זקוק להכיר את האדם שאיתו אני נכנס לזוגיות, הם שתורמים להבנייה נכונה של מערכת יחסי גומלין שבאמת משפיעים לטובה ומפרים את שני הצדדים. כמה זוגות, מבינכם, ישבו לפני שבחרתם לגור תחת קורת גג אחת, או לפני שבחרתם להקים משפחה וחשבתם ביחד, מה המטרות והיעדים שלנו בחיים המשותפים?  כמה מכם תכננו מה האמצעים שיש ברשותינו להצליח להגשים את היעדים והמטרות שכזוג חשוב לכם להגשים, להצליח? מהי נחישות אמיתית להשגת מטרות? ואיך להשיג מטרות על ידי דבקות במטרה? ומהי התמדה ונחישות אמיתית, שהאדם צריך כדי להשיג מטרות בחיים?

כל עוד אדם נמצא לבדו. בזכות עצמו בלבד, המטרות שלו בחיים, הן בעצם הרצונות שלו, שהוא מזדהה איתם ושהוא חושב שחשוב שהוא ישיג אותם. האדם בוחר בבחירה חופשית, האם להזדהות עם הרצונות האלו, או לא להזדהות עם הרצונות האלו. כשאנחנו באים למערכת זוגית, שדורשת יחסי גומלין, שדורשת הדדיות, אין מקום לשנויים דרסטיים ברצונות, אלא אם מתקיים דיון בתקשורת נקייה עם בן/בת הזוג.

הרצונות והמטרות שמציבים הזוג לחיים המשותפים, באים מתוך הכרה ברורה במיטביות של השניים ביחד וכל אחד לבד. הצבת המטרה מגיעה מהכרות עמוקה של הנפשות השותפות. על מנת להשיג את המטרות ולענות על הרצונות שהצבתם, יש לנהוג בנחישות ובהתמדה. שהרי אם לא תגשים את המטרות שהצבת לעצמך, איזו משמעות תהא לחייך, מה יהיה אושרך?

כדי להשיג את האושר בזוגיות, להיות מאושרים, עלינו להצליח להגשים את המטרות שהצבנו לעצמנו כזוג. כדי להגשים את המטרות נהיה חדורי מטרה. ומי שרוצה להשיג איזו מטרה, בפרט מטרה שדורשת המון מאמץ(כמו זוגיות טובה), עליו להיות נחוש ולהתמיד בדבקות במטרה. דהיינו, להיות מוכן להתאמץ למען השגת המטרה. וכיצד יכול האדם לחזק את הדבקות שלו במטרה?

כאשר המטרה באמת חשובה לאדם, הוא יהיה מוכן להתאמץ למענה, וליפות גם את הדרך המלאה בקוצים, גם אם הדרך לא סלולה וקלה. ההתמדה נמדד בעשייה לאורך זמן וללא לאות. מדי שנה ביום השנה לזוגיות, יושבים ועושים "בדק בית": מה היו המטרות? מה כבר עשינו? מה עוד עלינו לעשות וכיצד נעשה זאת בהדדיות משמעותית, שתתן לשני בני הזוג תחושת משמעותיות. כי זה האושר העילאי.

איזו סמכות יכבד הילד?

הגיעו אלי לקליניקה אמא ושני ילדים, אחד צעיר בן 9 והשנייה בת 12. האם מספרת: "הם לא מקשיבים לי". שאלתי ואייך בבית ספר, מקשיבים למורים? אמרה: "לא". שאלתי את הילדה בת ה12, מה אומרת אמא? אמרה הילדה: "את צריכה לשמוע איך היא צועקת" והילד, פניתי ושאלתי: מה אתה אומר על מה שאמא אומרת? אמר הילד: "מה שאני עושה לא מספיק".

לפני שניתן הגדרות עשייה לסמכות הורית וסמכות מורית, חשוב שנבין מה חשיבותה של סמכות הורית וסמכות מורית בתהליך ההתפתחות המנטלית של הילד. הסמכות ההורית והמורית חשובים לחיזוק החוסן הנפשי של הילד.

כאשר לא נדרוש מילד דבר, אין הוא יידע למה הוא מסוגל, שהרי לא עמד בפני דרישות ואתגרים. חשוב לדרוש מהילד, לומר "לא" כשצריך, גם אם זה ילווה בבכי ובהתקף זעם. חשוב שנלמד את הילד לדחות סיפוקים, להבליג ולוותר. רק בצורה כזו, התוקפנות הטבעית שלו לא תיהפך לאלימות. ילד שלא יידע לקבל סירוב יתקשה להתנהל בכל מסגרת חברתית וכישוריו החברתיים ילקו בחסר. כדי להסתדר בחברה, צריך ללמוד שיש חוקים וכללים לכל מסגרת.

קבלת החוקים והכללים מהווה יכולת התמודדות ומסוגלות להתגבר על קשיים. כבר בגיל בגיל הרך, אנו נחשפים לתגובות הילדים כשנדרש מהם לדחות סיפוק. כמו במשחק עם ילדים אחרים, המתנה בתור במגלשה, עמידה בחוקי משחק קופסה והבנה שדעתם אינה היחידה הקובעת ויש לפעמים לקבל את דעת האחר ולנהוג לפיה, גם אם נחוש היית לפעול בדרך אחרת.

ילדים שבגיל הרך קיבלו את היכולת לעשות כרצונם ללא חוקים וכללים המוכתבים על ידי המסגרת, יתקשו מאוד בגיל ההתבגרות ויגררו את הקושי בהתנהלות נכונה והולמת למסגרת הצבא ומשם למשפחתם העתידית.

ילדים להורים שמאפשרים לילד לעשות כל העולה על רוחו ללא חוקים וגבולות, סובלים מרמת חרדה ותוקפנות גבוהים יותר מהממוצע. אין הם יודעים מה מצופה מהם, וחוסר הגבולות גורם להם ללחצים נפשיים ותגובות אלימות בלתי נשלטות שנובעות מאי מסוגלות להתמודד עם קשיים. החוקים והגבולות מאפשרים חוסן נפשי. ביטחון עצמי ויכולת עמידה מול קשיים המתעוררים בחיינו לבקרים.

ילד שמגיע לכיתה א' ומוכן נפשית לקבל חוקים וכללים במסגרת חדשה, ימצא את הדרך לבטא את חוזקותיו ואת ה"אני שלו" במסגרת הנתונה, כי החוסן הנפשי ינחה אותו. אחר, שיגיע לאותה מסגרת ללא מוכנות בקבלת חוקים וכללים, לא ידע לדחות סיפוק ויתקשה להתנהל בהתנהגות הולמת שתאפשר לו הצלחה בלימודים ובחברה.

בתקופתנו הגישה הרווחת בקרב הורים, היא הסמכות הגמישה. סמכות זו מדברת על הצבת חוקים ברורים והקניית ערכים עפ"י אמות מידותיו של ההורה, כאשר ההורה מסוגל למנוע מילדו להזיק לעצמו ולסביבה שלו. ההורה מכתיב את החוקים, לאחר היכרות עם הילד. היכרות עם החוזקות והחולשות של הילד. הכרות עם המסוגלויות שבאות לידי ביטוי בבית ובמסגרות החינוכיות. חשוב  לאפשר לילד להביע את דעתו לגבי החוקים ולנהל משא ומתן בנושאים שאינם ווטו חד משמעי בעבור ההורה. ישנו מקום לילד וכיבוד רגשותיו. הכללים המוכתבים אינם אקראיים ונקבעים לאחר מחשבה. הורות בה טמונה היכולת להיות סמכותי תוך שימוש באינטליגנציה רגשית היא הורות שתפיק עימותים מעטים יותר ותיצור הבנה בין הורה לילד, גם כאשר אין הסכמה ביניהם.

ילד יקבל סמכות כשיש בכוחו הנפשי לעמוד בדרישה. הילד חייב להרגיש שהסמכות העומדת מולו מכבדת את תחושותיו, עמדותיו ודרכי הסתכלותו על עולמו שלו ועל המסגרת הנתונה. הכרה בהיותו בעל משמעות.

עצמאות, למה זה חשוב?

המילה עצמאות לא קיימת בתנ”ך. עצמאות היא מילה חדשה יחסית בשפתנו העתיקה, בת אלפי השנים. המצאת המילה נרשמת לזכותו של איתמר בן אב”י בתחילת המאה העשרים, והיא נגזרת מהמילה ‘עצמי‘. מאידך נראה לכאורה כשנאמר הפסוק “וַיֵּשֶׁב (ישבו) יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח (בביטחון) אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ” (מלכים א ה, ה). מתכוון הסופר המקראי לאמר שהביטחון הוא זה שנותן לאדם את תחושת העצמאות.
מכאן נשאבת האמונה החינוכית שעלינו לעשות הכל ללמד את הילד להיות לומד עצמאי ויתרה מכך להיות אדם עצמאי. כי חשוב שנגדל להיות עם חוסן נפשי וביטחון שיאפשרו לנו לחיות את החיים רצופי הטלטלות בבריאות נפשית ואיתנה.
עצמאי, בהקשר הכלכלי, הוא אדם שהכנסותיו מגיעות מפעילות עסקית עצמאית שלו, ולא כשכיר המועסק אצל מעסיק. בניגוד לשכיר המקבל משכורת קבועה ממעסיקו, העצמאי מנהל לבד את עיסוקו או פועל בדרך של התאגדות משפטית (כמו שותפות).שוב ברור לנו שעצמאי אחראי בלעדי להכנסותיו, לביטחונו הכלכלי. שהרי השכיר תולה את הצלחת המפעל בו הוא עובד במנהל המפעל, שהוא בעל הביטחון והחוסן הנפשי לנהל ולהתנהל נכון.
במדע המדינה, עצמאות היא מצב שבו מדינה אינה תלויה בגורם חיצוני לצורך קיומה הפיזי והכלכלי, הגנה על גבולותיה ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק. עצמאותה של מדינה נמדדת על פי מספר מדדים: מידת עצמאותה בתחומי מדיניות החוץ והביטחון; מידת עצמאותה הכלכלית; עצמאותה הניהולית; ומידת ההכרה הבינלאומית בעצמאותה.
עצמאות של אדם, לעומת זאת, זו היכולת שלנו לשלוט בחיים ובמציאות שלנו – מבלי להיות תלויים בדעות או במעשים של אנשים אחרים. כשהיינו רכים בשנים, טענו הפסיכולוגים שאנחנו אגוצנטרים; מאמינים שהכל נברא למעננו. במטרה לאפשר לנו את החיים. לאן זה נעלם? למה?
אומרים לנו תאהבו את עצמכם, כי אם לא תאהבו את עצמכם, כיצד תלמדו אחרים לאהוב אתכם. אומרים תדאגו לעצמכם, כי "אם אין אני לי, מי לי?" אז למה להיות אגואיסט, זו מילה גסה?
מחנכים דגולים וגדולים טענו שהנכון ביותר הוא ללמד את הילד להיות לומד עצמאי, ללמד את הילד להיות אחראי למעשיו. פסיכולוגים רבים טוענים שיש מדדים להצלחה והישגים. המדדים הם אישיים לעשייה משמעותית ומהדהדת.
עצמאותנו תלויה במספר הגדרות עשיה משמעותיות:
אסרטיביות – תכונה שלגמרי ניתן לרכוש, על ידי הצבת גבולות בריאים, ללמוד להגיד לא ולהיות ברורים לגבי הצרכים והרגשות שלכם. המשמעות של זה היא שאתם מכבדים את עצמכם ומכבדים אחרים.
פתיחות וגמישות מחשבתית – אחד המפתחות לצמיחה ועצמאות – זה לבחון מחדש כיצד אנחנו תופסים את עצמנו ואת העולם. אם תהיו פתוחים לשינוי, תהיו פתוחים להתפתחות אישית ולעצמאות.
החלטיות -יכולת לבצע החלטות (ולקחת אחריות עליהן) בכוחות עצמנו. אדם בוגר ועצמאי יודע מה טוב לו וגם יודע לשאת באחריות בהחלטות שלו, גם כאלו שבדיעבד התגלו כשגויות.
הפסיקו לרצות אחרים – לכל אחד מאיתנו צרכים שונים; רגשיים, חברתיים, פיזיים או רוחניים. הכינו רשימה ברורה על הצרכים שלכם ובידקו עד כמה אתם עושים כדי לספק את הצרכים האישיים שלכם.
עצמאות לא קונים בחנות. החלוצים שהגיעו לארץ בשנת 1882 היו חדורי אמונה, שכאן תקום מדינה. הם הצליחו כי הם היו נחושים שיצליחו, הם התמידו בעשייה למרות החולי והתמותה. עד כמה אתם חדורי אמונה להגשים את עצמכם? באתם לעולם במטרה לעשות משהו בשבילכם. האנשים סביבכם הם הנשמות שהנשמה שלכם בחרה כדי להגשים את ייעודה. היו סבלנים, היו סובלניים, אבל לעולם, לעולם, אל תוותרו על העצמי שלכם: השאיפות שלכם ועצמאותכם.