תקשורת בין אישית נכונה במערכת זוגית

תקשורת נלמדת מהיום שילד מתחיל לדבר. לדבר עם הסביבה הקרובה, לדבר עם הסביבה הלא מוכרת. באותה נשימה כמעט, נאמר שזוגיות אינה מתחילה ומתהווה רק כשבונים מערכת זוגית במטרה להקים משפחה. זוגיות נלמדת ביום שאנו מבנים מערכת יחסים עם אדם נוסף. גם מערכת שבין ילד ואם/ ילד ואב, זו מערכת זוגית. המסגרת במערכות הזוגיות, היא זו ששונה ועליה יש לתת את הדעת.

התקשורת אותה יש להכיר, אותה תקשורת בין אישית, חשוב שתלמד מגיל צעיר ולו כדי לקבל מיומנויות תקשורת שיסייעו לנו להתנהל נכון בכל מערכת זוגית שרק נבנה. ומהי תקשורת בין אישית?

התקשורת מהווה אמצעי חשוב לביסוס קשר אותנטי וזורם בין אנשים, שהוא תנאי הכרחי ובסיסי לשיתוף פעולה משום שהוא מזמן אמצעים לפתרון בעיות ולהבעה של אכפתיות וקרבה. כך שהבנייה נכונה של תקשורת בין אישית היא התנאי הבסיסי למסוגלות חברתית. התקשורת הבין-אישית היא חלק מההתפתחות החברתית של האדם. התקשורת הבין-אישית נלמדת על ידי התינוק מינקותו, בשל הצורך בטיפול על ידי הסובבים אותו. התקשורת היא זו שמאפשרת הבנייה נכונה של נפש האדם. הנפש שלנו סופגת את התקשורת העוטפת אותנו בדרכים שונות: שפת גוף, הבעות פנים וקול. כן, כן. הקול, הדיבור מהווה רק חלק זעיר מהתקשורת שסביבנו שמשפיעה עלינו בהתנהגות היומיומית. כמה פעמים קורה שאדם נפגע מאיתנו ואנחנו אומרים: "מה כבר אמרתי?" לשפת הגוף ולהבעות הפנים מקום נכבד בתקשורת הבין אישית שלנו.

התקשורת הבין-אישית כוללת גם את היכולת לתקשר במידה נכונה, באופן הנכון מול הסובבים כך שהתגובה תהיה נורמטיבית. קשיים בתקשורת בין-אישית נובעים מחוסר היכולת של היחיד להפעיל באופן אינטואיטיבי את הבעות פניו, קולו ותנועות הגוף שלו ביחס לקורה סביבו, זאת כאשר הוא לא מבין מהי הנורמה ומה פירוש המצב לו הוא שותף, ולכן תגובתו אינה נורמטיבית.

כל מערכת זוגית מקבלת את המסגרת לרמת ההתנהגויות המצופה ונתפסת כראויה ומקובלת על פי הערכים של אותה התרבות. ישנם מספר כללים ברורים לתקשורת בין אישית נכונה והולמת. אתחיל עם נוכחות בשיחה. אין מצב שאשה שוטפת כלים בזמן שבעלה מדבר איתה. אין מצב שגבר צופה במשחק כדורגל כשאשתו מדברת איתו. חשוב להסתכל אחד לשני בעיניים. ל"ראות"  שהאדם ממול מקשיב למה שנאמר, והמקשיב נותן לדובר ביטחון שאכן הוא מקשיב לכל מילה שנאמרת. בזמן ההקשבה, באמת להקשיב לאדם האחר בלי לנסות להשלים את המילים ובלי לחשוב איך אנחנו הולכים להגיב. לא תמיד הדובר מבקש את תגובת המקשיב, לפעמים פשוט רוצה להשמיע. חשוב לשאול, אם נכון לו לקבל משוב, פתרון למה שאמר? להיות קשובים לסיבת השיתוף, האמירה. לזכור שאין אמת אובייקטיבית, לכל אדם יש השקפה שונה וזה בסדר.

זוגיות נמדדת באמון בין הצדדים. אמון באמפתיה שרוחשים האחד לשני. לבני האדם יש רצון אוניברסלי להיות שייכים ולאהוב, והוא מתממש ביחסים אינטימיים שהם קרבה רגשית עמוקה בין בני אדם הנוצרת הן על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. המאפיינים של יחסים אינטימיים כוללים התנהגות מתמשכת של יחסי גומלין וחשיפה הדדית, התקשרות שחוזרת על עצמה, משיכה רגשית והגשמה. יחסים אינטימיים לא חייבים להיות רק בזוגיות והם קיימים גם באהבת רעים.  נקודה זו של הבנת הזוגיות כמערכת חברתית עם נורמות התנהגותיות המצופות ונתפסות כראויות בין הצדדים, מהווה תנאי משמעותי בהצלחת הזוגיות. זוגיות נבנת בתקשורת בין אישית ראויה ומכבדת ויש לתת את הדעת על מה נאמר, אייך תאמר ומתי נאמרו המילים.

לפסוע בין הדקויות.

כיצד הבדלים דקים במשמעות, פרט קטן שקשה להבחין בו; ניואנס – יכולים להיות המצב שיהפוך הבנייה מיטבית להרס שקשה לשקמו. מספר דקויות שיש לשים לב אליהם בחינוך ובתקשורת בכלל:
צעקה – גערה
הצעקה, קול בעוצמה חזקה. הצעקה מגיעה ממקום חלש. מקום של חוסר אונים. מקום של חוסר שליטה. הגערה, היא מגיעה ממקום של רצון להוכיח, להטיף מוסר. בחינוך נמצא עצמנו גוערים במטרה להביא לשינוי התנהגות. במדעי ההתנהגות מדובר על הגערה ככלי ענישה לביטוי התנהגות לא נאותה.
רבים הילדים שיאמרו "המורה צעקה עלי". "המורה כל הזמן צועקת". התיקון הוא להביא את שני הצדדים להבין שיש לשקף את הסיבה לגערה. להכיר בהתנהגות הלא נאותה ולהבין כיצד ניתן לשנותה ע"י חיזוקים. עבודה על שינוי ההתנהגות ומניעת ההתנהגות הלא נאותה, היא שתסייע למחנך להימנע מלגעור בילד/ה. עבודה משותפת של המחנכים להצלחת שינוי ההתנהגות היא הדרך הנכונה לעבודה. כך, שחשוב להבהיר לילד/ה המבקר את ההורה/המורה, שלא צעקו עליו, אלא גערו בו.
תוקפנות – תקיפות
תוקפנות, נטייה לתקוף; התנהגות עוינת או פעולה עוינת ללא התגרות מוקדמת, התנהגות המכוונת לפגוע פגיעה פיזית או מילולית.. תוקפנות היא מידה של אדם בעל עייפות מנטלית. אדם בעל נטייה שכזו, לא זקוק לשום גורם מאבחן על מנת להגיע להתנהגות המבטא תוקפות וגם אינה תלויה בדבר. מנתחי התנהגות שצופים באדם יכולים להבחין בין אם מדובר באדם תוקפני או שבסיטואציה מסויימת האדם מביע תקיפות. התקיפות היא החלטיות, נחישות, מתיחת ביקורת. רבים הילדים המפרשים תקיפות כתוקפנות כלפיהם. הורים ומורים שקוראים לשינוי התנהגות ומאמינים שכבר עשו הכל יוצרים סיטואציה של שיחה החלטית בה הם אומרים "די לדיבורים, כך ולא אחרת צריכים הדברים להתנהל". אנו שוכחים שעד לאותה נקודה נהגנו בשיחות נפש ומתן בחירה. חינוך הינו קו ישר. דרך ברורה של מבוגר אחראי המחנך לחיים מיטבים את הצעיר. אין כאן חברות. יש כאן תפקיד. הורה/מורה לא נכנסים לעבודה בהדפסת כרטיס כניסה וכרטיס יציאה. ברגע שעומדים לפניך הילד/ה אתה בתפקיד. הילד/ה מכירים בך מהרגע שפגשו אותך כמחנך. תפקידך להביאו למצב בו הוא מוכן לחיים. הביקורת המתבטא בתקיפות מאפשרת לילדים להבין שאין דו משמעיות לדברים הנאמרים. יש דרך אחת להצלחה.
ביקורת מול חינוך
ביקורת (criticism) – שיפוט או הערכה של מישהו או משהו. בשנים האחרונות הצטרפה למושג ביקורת הערכה לביקורת "ביקורת בונה". קיימים שני סוגים של העברת ביקורת. צורה אחת של העברת ביקורת, נובעת מכך שהביקורת שוללת לגמרי את זכות הקיום של המחשבה של הצד השני, שמעבירים עליו את הביקורת. ומהצד של הביקורת, אין מקום לצד השני, והוא טועה לגמרי, ועליו לחזור אל הדרך הישרה היחידה, שהיא כמובן הדרך של מעביר הביקורת החכם, שהוא כמובן יודע את האמת היחידה וכולי. וכמובן שיש כאן הקצנה, אך זו רוח הדברים. דרך נכונה יותר להעביר ביקורת, והיא על ידי זה שמתייחסים להכל באיזון. אם מישהו עשה טעות, גם אם זו טעות גדולה, אפשר מצד אחד לנסות להבין אותו ולא לפגוע בכבוד שלו, ועדיין אפשר להעביר עליו ביקורת, כדי לגרום לו להיות טוב יותר. ביקורת נכונה, היא כזו שלא שוללת את זכות הדעה השונה והעצמאית של האדם האחר, אלא היא בסך הכל מנסה לגרום לאדם האחר, להבין טוב יותר באופן עצמי, מה נכון יותר עבורו לעשות, כדי לגרום לו לחיות טוב יותר. לזה נקרא חינוך. חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים או עמדות. ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו. הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו. על מנת להגיע למצב בו אנו מגיעים אל הילד/ה ולא יוצרים מצב של התנגדות. נתחיל בבסיס קבלת סמכות הורית/מורית. יראת כבוד למבוגר האחראי. הבנה שיש מקום לבחירה ולחופש ויש מקום לחינוך. בחינוך אין פשרות. הביקורת תמיד בונה. כן חשוב להבין שיש מקום לתקשורת נכונה ומכבדת. כן יש להבין כיצד בונים שיחה לאחר סיכסוך, אכזבה של אחד הצדדים. גם לקיום תקשורת שכזו יש כלים ברורים. תקשורת נכונה מביאה את שני הצדדים לחוויית הצלחה וניצחון. חשוב מאוד שבתום כל שיחה מחנכת או חברית, תהא תחושת הרמוניה. חיבור של דעות שונות לקו של הסכמה. הדוגמה שאוכל לתת היא נגינה בתזמורת. יש בתזמורת חצוצרה, גיטרה וקלידים. בכוונה איני לוקחת כדוגמה תזמורת כלי נשיפה. תזמורת עם כלים מקבוצות שונות, היא הדוגמה להרמוניה. כשיש מנגינה אחת שיש לנגן, מעבדים את המנגינה יוצרים מנגינה משותפת. המנגינה המעובדת, ברוב המקרים נוגעת במנגינה המקורית של התווים שניתנו לחצוצרה בתחילה, אך שונה במטרה ליצור את ההרמוניה בין הכלים. לכך שואף החינוך. כל אחד מאיתנו שונה. עם זאת אנחנו מתבקשים לחיות בחברה. הצלחתנו, רוצים או לא כל כך רוצים, תלויה בשיתוף פעולה עם האנשים הסובבים אותנו. החינוך מגיע לסייע לכל היחידים להיות חלק מהקבוצה ולהזין את ההצלחה האישית מהאנרגיות הנמצאות לצידנו.
אסכם ואומר, החינוך לא תמיד ברור ומובן לילדים. כי הם ילדים. החינוך צריך להיות מובן למבוגרים. מהו חינוך? למה נועד? זה לא תמיד לטעמם של הילדים והוא לעיתים מביא לעימות. אל לנו להבהל. אנחנו המבוגרים- הבוגרים האחראים, רוצים בטובתם של ילדנו. זאת יבינו כשיגדלו.

ניקיון תקשורתי – כלי אמוני מעולה

ביום חמישי האחרון הגיעה לטיפול אשה. הפגישה התקיימה לאחר שתקשרתי עם הנשמה וכל התקשור כתוב.
בתקשור ראיתי את האישה עומדת ליד הכיור ושוטפת כלים. צלחת נשברה והיא נפצעה בזרת ביד ימין והמשיכה לשטוף כלים. כשרצתה להניח את הצלחת בייבשן למרות שהייתה מרוחה בדם שנטף מהאצבע, הצלחת עפה מידה ונשברה לרסיסים על הרצפה. זה היה הסרטון שראיתי… חלקו.
כשנפגשתי עם האישה התחלנו לדבר (שיחה ייעוצית רגילה) בזמן הפגישה אני רואה שהמטופלת מלטפת ביד שמאל את אצבעות יד ימין.
שאלתי אותה מה קרה לך בזרת? והיא פתאום הרימה ראש ושאלה: "אייך ידעת שזה בזרת?" אמרתי לה "סתם" נפלט לי. היא סיפרה שלפני יומיים האצבע כאילו השתתקה, לא זזה.
המשכנו בשיחה הייעוצית המוכרת בסגנון הראיון המסייע של בנימין…
והיא סיפרה שמשהי שהייתה חברה מאוד טובה שלה, פגעה בה מאוד. היא שאלה אם המערכת נפגעה לגמרי? וכך התפתחה שיחה ייעוצית עם המון תובנות שלי מהתקשור… השיחה הייעוצית קיבלה המון תיבול מהכלים האימוניים ובסוף השיחה הגיעה המטופל למסקנה שחייבת להיות שיחה של נקיון תקשורתי עם החברה, שאילמלא תתקיים אותה שיחה, המערכת שהייתה כל כך טובה תשבר לרסיסים.
לקראת סוף הפגישה, פתחנו את התקשור שהיה כתוב על דף. חבל שלא צילמתי את פניה של המטופלת…. היא תחילה הייתה בשוק ואחר כך פרצה בצחוק… ולא הפסיקה לאמר: "אני לא מאמינה, לא זה לא יכול להיות.."
אז, זה כן יכול להיות!
ארגז הכלים של המיסטיקה, הייעוץ והאימון… הם הכל.
לגבי האצבע… שמשום מה לא התקפלה עד לפגישה… התחילה לנוע בסוף הפגישה.
שיהיה לנו שבוע מוצלח עם המון אהבה והכי חשוב.. לא למהר ל"שבור את הכלים" ולהיכנס ל"ברוגז". כאנשים בוגרים נפגשים ויושבים ומנהלים "ניקיון תקשורתי"… חברות אמיתית לא מסתיימת בגלל ש"אין קליטה בתקשורת"- בסיטואציה מסויימת אחת ויחידה, חייבים להמשיך לנגן…