קטגוריה: חוויות מהשטח

הגיע מטופל מהדרום הרחוק עד לבית הלל שבגליל העליון.. אמר "שמעתי עלייך, והחלטתי שאני בא".
בשיחת הטלפון כשציין את תאריך הלידה המלא ושמו המלא, הוסיף יש לי בעיה בזוגיות.
בתקשור ראיתי בית … ממש בית קטן בערבה. נכנסתי לתוכו וראיתי משפחה: הורים ושני ילדים יושבים ליד שולחן ואוכלים. צוחקים ונהנים. על השיש ראיתי נרות שבת דולקים בפמוטים מאוד ישנים. כן האב חבש כיפה. האם לא הייתה עם כיסוי ראש.. שמלה חמודה עד לברכיים. הילדים נראו כתאומים . הבן לא חבש כיפה. הפסטורליות הייתה מרגיעה וחמה מאוד. ופתאום נבהלתי מאוד, נפתח החלון – ממש רוח פרצים חזקה. האב קם לסגור את החלון וחזר לשולחן… וכך מספר פעמים.. וכשהתיישב על הספה בסלון הדלת נפתחה… הוא קם לכיוון הדלת.. הפעם יצא הסתכל החוצה וחזר סגר את הדלת ונכנס שוב את חיק המשפחה. ישבו כולם על הספה כשאשתו חבוקה בזרועותיו. שוב הדלת נפתחה והוא קם מסתכל החוצה יוצא אל מעבר למרפסת ויורד במדרגות ואז במהירות חוזר הביתה סוגר את הדלת וחוזר לשבת עם המשפחה. כולם נרדמו על הספה בסלון ואז הוא קם בזהירות, הולך לכיוון הדלת מביט דרך חור העינית ומנקה את העינית מסתכל החוצה ופנימה אל משפחתו… ואז הייתי כאילו דרך העינית וראיתי אשה מאוד נאה צעירה מאוד. ירד המסך ולא ראיתי יותר כלום. אמרתי תודה וזהו.
בפגישה: שאלתי את הבחור חובש הכיפה שהגיע עם מדים, מה הסיבה שהגעת דווקא אלי לטיפול? והוא אמר. הייתי אצל מספר מטפלים בחיי. אני יודע שאני רוצה שיעזרו לי ואני גם יודע שאני לא בסדר שאני לא מספר את כל מה שבתוכי, את כל האמת , כדי לפתור את הבעיה ואת תוכלי לעזור לי.
למרות שלפי התקשור, יכולתי להיכנס לפרשנויות מתוך העולם המוכר לי, הגעתי לשיחה הייעוצית ממקום מאוד נקי. "אני אשמע מה שיש לך להגיד…" אמרתי . הדרכתי אותו בשאלות מאוד ממוקדות כשאני נעזרת בראיון המסייע של בניימיני מהייעוץ החינוכי ושאלות מכוונות להצפת הדילמה מתחום האימון, כשאני מובילה מההקשר שבגללו הגיע המטפל אלי ואל התוכן המעכב ופוגע בהתנהלות שוטפת ורגועה בחייו.
הסיפור: מדובר במטופל שמאוד אוהב את אשתו ומשפחתו. אבל, חש שהתקשורת מופרעת כל פעם ע"י נסיבות מבחוץ (רוח הפרצים שחדרה דרך החלון).כל מיני חברים וחברות שמתערבים היכן שלא צריך, או אמירות מבחוץ שלא קשורות לזוגיות. בכל דרך הוא מנסה לסגור את המריבות ולהסביר שזה לא קשור לביני לבינה… וזה לא הולך… לפני שנתיים כבר החליט שאולי כדאי לצאת מהבית ולחפש אהבה בחוץ (היציאה מהדלת). אבל , הוא מספר "לא העזתי" חזרתי הביתה כי ידעתי שיש לי בית חם ואוהב. אבל מאז כול הזמן חושב על בחורות אחרות.. (דרך העינית ולא בפתיחת דלת).
במשך השיחה. הצפנו את ההצלחות בחיי המשפחה והוקרה לחום, אהבה, כבוד (ההקשר). דיברנו על ארבע סוגי התקשורת (התוכן). דיברנו על "ניקיון תקשורתי" ויצא להגדרות משימה: בניית תקשורת נכונה ובונה עם האישה ועם כל המשפחה. לחיים טובים ומאושרים. הוקרה על הקיים ובנייה מתוך ולא בחוץ.
שנזכה רק להצלחות ושלום בית.
שבת שלום
דר' רבקה מרום

צלצלה אלי  אישה וסיפרה לי סיפור, עוד בטרם נתנה לי את תאריך הלידה שלה ושמה לתקשור.

והסיפור הוא כזה: אני נמצאת שנים רבות בקשר זוגי עם בן זוג. לא גרים ביחד. אבל האדם הזה הוא כל חיי בתקופה האחרונה. בתקופה שהיינו ביחד הוא נתן לי הרגשה שכן אכפת לו ממני. תמיד דאג להכין לי את האוכל הכי טוב שיש כשאני מגיעה אליו. המיטה תמיד מוצעת ומריחה טוב ממרכך כביסה. למעשה הוא כמעט לא הגיע אלי הביתה, כל הזוגיות שלנו התממשה אצלו. הוא מאוד אוהב את הבית שלו ומעדיף תמיד להישאר בגבולות ביתו. מעטים החגים שחגגנו ביחד. הייתה הפרדה מוחלטת בין המשפחות. למרות שהמשפחה שלו ידעה והכירה אותי. התרגלתי גם לזה, אני באמת אוהבת אותו.

שאלתי: אז מה הדילמה?

והיא אמרה: לא טוב לי. אנחנו בזמן האחרון כל הזמן במתח באוויר. אני מרגישה כלואה. אני מרגישה שהוא אותי לא אוהב. וחשוב לי להבין מה קורה כאן? מה בדיוק לא מסתדר ואם אפשר גם לדעת: למה זה לא מסתדר?

נכנסתי לתקשור. ראיתי אשה יושבת מתחת לשולחן. השולחן היה עם ארבע רגליים. אבל כל רגל בגובה שונה. האשה מכורבלת בשמיכה ובוכה. עינייה דומעות והיא בכל כוחה מושכת את השמיכה לכסות את רגליה. בכל פעם שהיא מנסה לישר את הגב ולהרים ראש, השמיכה שוב אינה מכסה את הרגליים והיא שוב נאבקת לכסותם.

הפרשנות שלי הייתה שהיא חייה בשקר "מתחת לשולחן". החיים הזוגיים שלה שנמצאים על השולחן , נמצאים במצב של חוסר איזון  "רגלי השולחן אינם שווים" מה שלא מאפשר לשולחן לעמוד ישר.  השמיכה היא תחושת הביטחון שבה מתעטפת האשה בהיותה באותה זוגיות. אבל, אותה שמיכה שאמורה לתת לה את הביטחון מכסה אותה רק כשהיא כפופה. ברגע שהיא מנסה להתיישר, השמיכה כבר אינה עוטפת את כולה והרגליים שהם היציבות של האדם וההקשר של "רגליים על הקרקע" לחיות במציאות של אותה זוגיות – אינם מכוסים באותה שמיכת ביטחון שכיסתה אותה כשהייתה כפופה ובוכיה.

הפרשנות שלי הביאה אותי להמשיך הלאה לתקשור נוסף. ביקשתי סיוע מהנשמות המייעצות. הם ייעצו לי להגיע לבית מדרש של מעלה ולהביא בפני הנשמות הטהורות את הבעיה. וכך עשיתי. בעודי בתקשור הגעתי לבית מדרש של מעלה. מבחוץ בית המדרש הזכיר מבנה עתיק וחדש גם יחד. בראשו היה מגן דוד ענק כולו זהב טהור נוצץ. בכניסה עמודי שלמה גדולים ועבים. נכנסתי לאולם גדול ומיד הגיעה אלי נשמה לבושה בבגדים שחורים  ולראשה שביס. ברכה אותי "ברוכה הבאה" והובילה אותי לאחד החדרים. נכנסתי. יישב שם אדמו"ר (אני יכולה להשבע שאני מכירה אותו מאיזה שהוא מקום, אבל עד לכתיבת שורות אלה לא נזכרת מי הוא). התיישבתי והוא קם והתחיל להרצות בפניי:

"הנשמה של המטופלת קשורה קשר קרמאטי עם הנשמה שהיא הבן זוג שלה. ושניהם צריכים לעשות תיקון. מדובר בתיקון "ההדדיות". זוגיות בבסיסה כשמה – זוג: סט. שוויון. ההדדיות המתבקשת מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לחוש כבוד, הערכה, הוקרה ועוד. במקרה שלנו לא הייתה הדדיות – לא חומרית ולא רגשית. האחד דגל בנתינה חומרית והשני דגל בנתינה רגשית. כל אחד מהצדדים נתן במעט לשני ממה שקיבל , אבל לא באופן שווה ולכן רגלי השולחן לא היו שווים. השולחן שהוא המקום ליישר וליישב סכסוכים לא עמד יציב מכיוון שהזוג לא נתן באופן שווה למערכת היחסים. הנתינה הייתה ממקום של לכסות ולא במקום של להטיב את מערכת היחסים. הנתינה החומרית נעשתה כדי להרגיש אני בעל ההון החומרי ולצד השני אין וכן הייתה מטרה כל הזמן לחסוף את הרגליים הקרות של החוסר החומרי, שהרי אין בכיסוי החומרי חום אנושי. הנתינה הרגשית נעשתה ממקום של פיצוי לנתינה החומרית ולא ממקום של הדדיות בנתינה רגשית – שמטרתה להטיב ולחמם את הבית גם כשהאשה מרימה ראש במערכת הזוגית ומרשה לעצמה לבקש בעבורה מקלט של אהבה, הכלה שלה ושל משפחתה שלה ועוד, למען אותה הדדיות – התוצאה היא קור ורגליים חשופות ללא נעליים להליכה  על קרקע בטוחה לעתיד של זוגיות מיטבית ובטוחה."

ומה ניתן לייעץ למטופלת, שאלתי כולי רועדת (למרות שמדובר בתקשור, היה לי קר מאוד)?

"עד שלא תהא תובנה ברורה של הדדיות אין מקום להמשיך זוגיות זו.  אין ספק שתיקון זה, יאלצו הנשמות לעבור בזוגיות נוספת, שאם לא, תהיה חזרה על החוויות הקרמאטיות עוד ועוד עד לתיקון מושלם."   ברגע שהאדמו"ר  סיים את דבריו,  כאילו משהו דחף אותי לתהום והתעוררתי בבת אחת.

 

 

קבלתי טלפון: "אני סובל מאוד. תקוע. לא מצליח להרים את עצמי. יש לי כאבים בבטן כשאני חושב לצאת החוצה מהבית, אני בטיפול פסיכאטרי עם תרופות. נמאס לי מהתרופות, את יכולה לעזור לי?"

קבענו פגישה.

ערכתי תקשור עם הנשמה (קודם הפגישה): מדובר ביוסף אבינו. כן. יוסף שנמצא בבור. נשלח למצבו זה בגלל מצב משפחתי מעורער. התבקשתי ע"י הנשמה: להבין מה הרקע המשפחתי, מה הקשר שלו לאמו ו/או אביו, מתי בעצם חלה ההתדרדרות במצבו ובמה שונה הוא מאחיו?

בפגישה. מדובר בגבר בן ארבעים +. אימו איבדה את בנה בכורה בעלייה לארץ ישראל. מה שנשאר לה מבנה שלמעשה נלקח ממנה באמתלה שנפטר כותנת פסים (התאור של המטופל : "כמו זו של השואה"). האם כמעט ואינה מתקשרת עם הבנים. האם במצב נפשי מעורער. למעשה תפקדה טכנית כל חייה, מאז נפטר בנה.

למטופל אחד עשר אחים ואחות אחת יחידה. לאחות האחת קוראים "דינה". האח הדומיננטי ביותר הוא יהודה. "האחים אף פעם לא היו בריאים" (מספר המטופל), "הם תמיד כאילו חיפשו במה אני מנסה להיות טוב מהם"? ואכן? שאלתי את המטופל. אמר : "אני היחיד שהלכתי ללמוד. אני היחיד עם תואר, אני היחיד שדואג תמיד לכולם, אפילו מביא סנדוויצ'ים לאחים שלי איפה שהם עובדים". מתי בעצם התחלת להרגיש את מה שאתה מרגיש היום: ריחוק מהאחים, פחד ממצבה הבריאותי של אמך, תחושה שאתה במקום "חשוך" וקשה לך לצאת ממנו?  תשובה: "קצת אחרי הלימודים."

ברור היה שאנרגיות הקנאה של האחים הייתה הפעם חזקה מנשוא והנשמה של המטופל חוותה זעזוע נוסף שוב. הדאגה לאחים, הקשר החזק לאמא (אבא) ועוד, השיקוף של הגילגול הקודם ברור.

הייתה בפני הבחירה, כיצד לטפל : לערוך שחזור גילגול ולערוך סרט חדש בתא הזיכרון של המטופל או להשתמש בכלי האימון ולהביאו לשינוי התסריט כאן ועכשיו… בעודו מודע לשינוי ולתהליך העצמה.

בחרתי לתת למטופל את זכות הבחירה. סיפרתי לו על התקשור, הבהרנו את ההקשרים הקיימים לכאן ועכשיו וישבנו והתייחסנו לרווח ולמחיר בשני התהליכים המתבקשים: ריפוי בעזרת שחזור גלגול בו יהיה ריפויי נקודתי של החוויה של יוסף עם אחיו או כניסה לתהליך אימוני משולב תובנות התקשור שיאפשר העצמה לסיטואציות דומות של אותה חוויה מגלגול קודם.

הבחירה הייתה ללכת לאימון בסיוע התקשור. בשלבים מזורזים (בהשגחה יתרה שאינם מזורזים מדי) עם דרישה לעשייה ללא לאות:

1. שדרוג המראה החיצוני: להסתפר, להתגלח, להתבשם ו…להתאמן יום יום בחיוך והוקרה לקיים.

2. שיחה עם האחים להבנה גבוהה יותר על מהות היחסים עם האם וחלוקת אחריות להשגחה וקיום "כיבוד אב ואם".

3. מציאת עבודה, המתאימה לרמת הלימודים ולחוזקות של המטופל.

4. כניסה לאתר הכרויות ומציאת כלה מתאימה.

לאחר חמישה מפגשים, התקשר אלי המטופל ואמר לי "אתמול ביקרתי אצל הפסכיאטרית שלי, הוחלט להוריד לאט לאט את מינון הכדורים עד שנפסיק אותם לגמרי, היא הייתה בשוק שנכנסתי אליה. ודר' מרום , את באמת יודעת להיות "קילרית" (מושג אימוני) – אני מאמין שהיום לאחר שקיבלתי את התובנות מהנשמה שלי ועם כל הכלים שלמדתי בטיפול איתך, אני הולך להצליח בגדול".

נפרדנו באור ואהבה. נפגש בחתונה של הבחור .

רק בריאות ואושר לכולם.

 

היום הצלחתי להציל אדם מעסקה כושלת..

התקשר אלי בחור. עלם חמודות. ומבקש ממני תקשור. הוא אמר שהוא רוצה לדעת אם להיכנס לשותפות עם אדם מסויים?
מעולה. אמרתי. תן לי שם פרטי ושם משפחה ותאריך לידה מלא, שלך ושל האדם איתו אתה מעוניין להיכנס לשותפות.

מתקשרת

המתקשר קיבל תמונה של יושב על דוכן פלאפל. מצחיק? לא!

יושב על כל הסלטים כאילו שומר שאף אחד לא יקח. והשותף: הלך הלוך וחזור מתחת לשולחן עץ. נכנס הסתובב מתחת לשולחן ושוב יצא לצד אחד. קם מאושר ורוקד ושוב חוזר אל מתחת לשולחן וחוזר חלילה.

מאמנת אישית

לאחר שיחה אימונית עם המתקשר (זה שהתקשר לקבל תקשור), שהעלה את הדילמה, הובהר לי שהבחור איתו הוא רוצה להקים עסק – הוא אחיו שרק עכשיו יצא מהכלא לאחר שנמצא גונב.

פתרון הדילמה

כך הבין זה שהתקשר אלי… שאין מצב להיכנס לעסק משותף, עם אחד שיעשה הרבה דברים מ"תחת לשולחן". ולמעשה כל ה"סלטים" שעליהם יעמול קשה, עלם החמודות, יצטרך לשמור עליהם כל הזמן, מכל משמר.

השילוב המנצח של התקשור, הייעוץ והאימון האישי – הם הפתרון כמעט לכל דילמה בחיים.