תגית: פסיכולוגיה

התורה מספרת לנו בבראשית כא, שהגר, שפחת אברהם ובנה תעו במדבר ללא מים. את תפילתם שמע ה' "ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים", לא מסופר כאן שנבראה באר מים להשקותם, אלא שעיניה של הגר נפקחו לראות את הבאר שהייתה שם גם קודם לכן. על זאת אמרו חז"ל: הכל בחזקת סוֹמין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם.
מתברר, שקיימת מציאות אחרת, שאנו רואים אִתה ובתוכה, ואולי רק בגלל איזו מִגבלה בחוש הראיה שלנו איננו מסוגלים לראותה. כאשר אנו איננו מודעים אנו איננו מבחינים בנמצא מולנו. שהרי ברגע שמישהו או משהו מסב את תשומת לבנו, מחדד את האבחנה מדעת, אנו רואים את שהיה עוד קודם לפנינו, אך נמנע מאיתנו לראותו.
מורגלים אנו במחשבה ש"רב הנסתר על הנגלה", והנסתר פתוח לעוסקים במלאכת הרוחניות. רק אנשי מעלה יודעים אותו ומבינים אותו. באר המים שראתה הגר היא באר מוחשית הנראית לעיניים המציאותיות ואשר מימיה ניתנים לשתייה ומרווים בצמא, מהם מילאה הגר חמת להמשך הדרך.
את המציאות האחרת ניתן לחשוף על ידי הרחבת כושר החושים עצמם, באמצעות תהליך פנימי כמו תפילה אצל הגר ועוד נתיב שעליו אסביר כעת.
הגיעה אלי אתמול לטיפול בחורה נחמדה, נשואה ואם לשלושה ילדים. מצבה הכלכלי בכי רע. העסק בפשיטת רגל. חיי הנישואין קורסים. תקשרתי עם הנשמה וראיתי רקפת צומחת מתחת לסלע. הסלע ענק. רוח רע מנסה בכל זווית אפשרית לדחוף את הסלע ולרמוס את הרקפת היפיפייה. ואז הרקפת מרימה ראש (האבקנים פונים כלפי מעלה) וענן כבד ואפור ממטיר גשם עז על הסלע וממיס אותו עד לגודל המאפשר לרקפת לצמוח מתחת לסלע כמתבקש בטבע.
בפגישה עם המטופלת, בראיון ראשוני, ברור היה שהיא רואה את חייה נרמסים. היא רואה היטב את פשיטת הרגל, היא רואה את חיי הנישואין הקורסים. בשיחה המבקשת לראות את הדברים הטובים בחייה, החלה למנות את שלושת ילדיה המקסימים, הבריאים, המוצלחים. הקשר המשפחתי החם, המחבק והתומך (מנטלית), את מקום מגוריה הפסטורלי, את השכנים האוהבים, את מקום העבודה שלה שכל כך מאפשר לה לתת ולקבל העצמה… וזה המשיך..
החיים שלנו רצופי למידה, שהרי באנו ללמוד. באנו לתקן. אל לנו להיכנס למרה שחורה כשמשהו לא מסתדר. כשנתקלים בקושי. הרמזור מבקש לעצור. להתבונן. לחשוב. ולבצע.
להתבונן על הטוב. לחשוב איפה לא הערכנו מספיק? איפה לא הוקרנו? יש להוקיר כל יום לפחות על שלושה דברים. לראות כיצד מעצימים את האור כך שלא יהיה מקום לחושך.
את פשיטת הרגל, אין אפשרות לעצור. היא חייבת להתממש. השאלה: מה היא באה ללמד? מה היא מבקשת שנראה, שלא ראינו. אולי את המשפחה,שקצת שמנו בצד, כי כל כך צמאנו להצלחה חומרית? אולי את עצמנו שמנו בצד ולא טיפחנו את מה שחשוב היה לנו באמת?
הקושי, הוא מקפצה לדבר טוב יותר. עצרו. חשבו. מה מבקש היקום שתראו ולא ראיתם קודם. נסו קודם לעשות זאת לבד. אחר כך בעזרת חבר או בן משפחה ואם לא הצלחתם גשו לאיש מקצוע שיסייע לכם. לעולם לעולם אל תשברו. כל קושי הוא פתיר. האמינו לי עברתי כמעט הכל.

אובדן מהווה חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו כבני אדם. אנחנו מתנסים בחוויות של אובדן לאורך כל החיים, חלקן מודעות לנו וחלקן אינן מודעות. יש חוויות של אובדן אשר שזורות בתהליך ההתפתחותי הנורמאלי שכל אחד עובר במהלך חייו, והן ממלאות תפקיד חשוב בהתפתחות הפסיכולוגית. יש חוויות של אובדן אשר מתפתחות בעקבות אירועים בלתי צפויים שאנחנו נחשפים אליהם במהלך החיים. האירוע המוכר ביותר שמוליד חוויה של אובדן הוא מוות של אדם קרוב, ואכן חוויה כזאת נחשבת לאחת המצוקות הפסיכולוגיות הקשות ביותר.
התכנית החברתית "בניית זהות", במסגרת כישורי החיים בבית הספר, באה להפנים ולהעמיק את הבסיס לבניית הזהות האישית, את האזרחות במדינה, ואת היכולת להתמודד עם עתידם במדינה. אחד הנושאים המרכזיים המטרידים מתבגרים, הינו התהייה והברור של זהותם האישית אל מול זיקותיהם לחברים, לחברה, למשפחה, לדת, לתרבות, לאמנות, למדינה ולעולם.
מכאן נובע, שזהות אישית, היא השייכות שלנו. השייכות היא שמאפשרת לנו יציבות וביטחון באשר למי שאנחנו. כך, שאם הזהות שלי מתבטאת ב"אני הבן של.." "אני בן שלישי במשפחה", "אני אמא לשלושה ילדים"… זו הזהות שלנו. מעבר להישגיות שלנו בחיים. להבדיל מהישגיות שבאה לידי ביטוי ב"אני מורה בבית הספר.." והופ. קרה שעברת בית ספר. חווים אובדן. במיימדים קטנים. אבל, משהו בזהות שלך התערער. אתה חווה חוסר יציבות לתקופה קצרה עד ליציבות בזהות החדשה שלך.מעבר לבית ספר אחר.
גירושין גם הם סוג של אובדן. היית אשת איש ועכשיו? גרושה,
בכל ה"אובדנים" שאנו עוברים בחיים אנחנו מבינים שאנחנו בתקופה של בניית זהות חדשה, קבלת איזון חדש, יציבות חדשה (ואולי טובה יותר?) ובניית הביטחון בסטאטוס החדש.
וכשאנו מדברים על אובדן של קרוב משפחה. אנו מתערערים קשה יותר. כובד המשקל של אותו קרוב משפחה בזהות האישית שלנו גדולה בהרבה יותר ממקום עבודה, מדירה או כל מושא אחר שנבחר כרגע. קרוב משפחה זה אנחנו. חבר, זה אנחנו.
הדוקטורינה שמלווה אותנו אנשי האור והאהבה, היא שהנשמה היא נצחית, הנוכחות הפיזית של החבר שהלך לעולמו, קרוב המשפחה, אינה במוחשי לידנו, אך האנרגיה של הנשמה נמצאת איתנו ומתלווה אלינו. אנחנו יכולים לחוש בה אם נשב בשקט ונאפשר לה להגעת בנו. ממש נרגיש את חום האנרגיה לידנו. אנשים סיפרו שחשו ליטוף ואפילו נשיקה. אם רק תאמינו באמת, אפשר לשאול שאלות את הנשמה והיא תענה. הקשיבו. קבלו סימנים. במקרה של אובדן קרוב, המעבר הוא מתחושה פיזית, ראייה ארצית לתחושה וראייה מנטלית.
הכוח המנטלי והפיזי שמסוגלת הנשמה לתת לקרובים לה מהעולם האחר הוא חזק ואמיתי. בקשו בריאות, אהבה, משמעותיות. התחזקו באמונה שאנחנו לעולם לא לבד.

כמה פעמים נאמר לנו שאם משהו פוגע בנו, שנבנה חומה. כשקורה לנו שקשה לנו למולו, שנבנה חומה. אל תכנסו לשם. שינוי הרגלים, התמודדות עם קושי אינם מתקיימים כשאנו בונים חומה.
בבניית החומה אנו יוצרים מעכב רגעי. מכיוון שהנשמה היא זו שיצרה את המצב הלא נוח למעננו. שנתמודד. שנרים ראש. שנשכיל כיצד להגיע לידי פתרון הבעיה. חשוב שנבין שכל דבר שעומד בפנינו, הנשמה יודעת שאנחנו מסוגלים להתמודד. מסוגלים למצוא פתרון. לכן נאמר "כל דבר לטובה".
אנחנו יכולים בקלות למצוא את עצמינו מאמינים ויודעים את כל מה שצריך לדעת על אומץ ופחדים, ועדיין להמשיך להתנהל באותה רוטינת חיים כמו האנשים מהשיר העצוב של גו'אל. שמעתי פעם שכדי לעבור חומה או גדר גבוהה במיוחד, צריך קודם כל לזרוק את התיק לצד השני. השלכת התיק מעבר לחומה, לא משאירה לנו ברירה אלא לעבור את החומה, בדרך כלשהי.
אז, על איזה תיק מדובר? אנו מדברים על תיק עם כלים להתמודדות.
את הכלים כל אחד ואחד יכול להבנות בעצמו. ברגע שנוצר קושי, חשוב לשבת ולנסח אותו בכתב. למשל: "הבת שלי הגיעה אלי הביתה וכל מה שעשיתי הייתה לה הערה, ביקורת". בעבר, אמרנו "חומה" ולא המשכנו הלאה אל מול הקושי.
הביקורת לא תפסיק לעולם. ההתעלמות לא תביא לשינוי. אם אנחנו לא נעשה משהו על מנת לשנות את הקושי שעמד למולנו.
כשהילדה הלכה. תשבי בשקט עם עצמך, תכתבי על מה היו הטענות. מה בדיוק רצתה?
אם את מוצאת שיש באפשרותך לשנות ויש מה לשנות. אולי זה הזמן. לעשות שינוי.
אם את מוצאת שחלק מהטענות ניתנות לשינוי וחלק לא. הזמיני את הילדה לכוס קפה איפה שהוא (לא בבית שלך ולא בבית שלה). רק את והיא. הסבירי לה שישבת וחשבת על כל הערותיה. תציגי לה שאכן חלק מהטענות נכונות ואכן את תעשי הכל על מנת לשנות. צייני בפניה, בראש מורם וטון אסרטיבי וברור מה הנקודות שעליהם טענותיה אינם ניתנות לשינוי ואולי גם הסבירי מדוע.
צייני שהיא חשובה לך מאוד ולכן נתת את הדעת בעניין. אבל, פה זה נגמר. בכל ביקור את מצפה לאווירה נאותה.
נחזור לבניית ארגז הכלים. כלים שיסייעו לכם לא לבנות חומה ולהישאר במקום של נוחות וללא שינוי אמיתי שיטיב איתכם. מכיוון שבניית חומה, חוסמת בפניכם את שנמצא מעבר לחומה. והאמינו או לא? אפשר לראות רק טוב מעבר לחומה, אם רק תחליטו שאתם פשוט לא בונים אותה.
אשמח להתייחס לכל דילמה שתעלו כאן, בה נאלצתם לבנות חומה ולסייע לכם בייעוץ לחשיבה בונה ומעצימה, אל מול הדילמה.

 המחקר שלי בדוקטורט הוא בפסיכולוגיה הוליסטית הרואה באדם שלם.

ההתמחות שלי היא הפסיכולוגיה הטרנס פרסונאלית. הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית התפתחה בהמשך לפסיכולוגיה ההומניסטית. היא ה"גשר" בין המסורות הרוחניות לבין התיאוריות הפסיכולוגיות השונות. פסיכולוגים קליניים משלבים בטיפול גם את הכלים מהפסיכולוגיה הטרנספרסואלית.

אחד הכלים לאיבחון הסוגיה המעכבת צמיחה הוא התקשור. התקשור מאפשר למתקשר להבין סוגיות התנהגותיות שמאוד לא ברורות למטופל, ולו בעבור היותן מעכבות צמיחה. שיחה עם הנשמה היא שיחה ללא עכבות. אין שקרים ואין מסכות כל האמת ורק האמת פרושה למען תתאפשר עזרה.

הפסיכולוגיה היא מחקר האישיות. התקשור הוא הכלי במחקר. התקשור מאפשר איבחון מהיר של המעכב צמיחה ומעכב את האדם השלם להגיע למיטביות.

מרפא בשחזור גילגולים

הכלי שנמצא בארגז הכלים שלי לטיפול הוא היכולות לשחזר גילגולים. גלגול נשמות הוא הרעיון שהנשמה, הכרתנו הנצחית, נולדת מחדש שוב ושוב כדי ללמוד, לצמוח ולהתפתח. מידע על גלגול הנשמות מגיע אלינו מדוקטרינות דתיות ואזוטריות, מזיכרונות ספונטניים מחיים קודמים של בוגרים ושל ילדים, מרגרסיה מכוונת לחיים קודמים ובני אדם בעלי רגישות מוגברת למידע זה. ערכו של המידע מחיים קודמים נובע מהיכולת לשחרר אותנו לחיות, לאהוב ולהתפתח באופן מלא בהווה. טיפול רגרסיבי מציע ערוץ ריפוי לאחר שהניסיונות המקובלים האחרים נכשלו. תורת הקבלה היא זו שהקנתה לגיטימציה לתורת גלגול הנשמות במסגרת היהדות, והציגה אותה כתורה יהודית-מסורתית לכל דבר.

האדם, אני טוענת מורכב מארבעה פרמטרים: גוף, נפש, רוח ונשמה. כל האסכולות הפסיכולוגיות מנתחות את התנהגות האדם ואת אישיותו. הפסיכולוגים שכחו את הרוח והנשמה. המחקר שלי מתבסס על חוויות טיפול מהשטח וסיפורים של עמיתים למקצוע (מדיומים, מתקשרים ומרפאים בשחזור גלגולים).

פסיכולוג קליני מטפל עפ"י  זרם פסיכולוגי זה או אחר. כשהוא מאמין בזרם. כשלמדתי ייעוץ חינוכי התבקשנו לערוך ניתוח מקרה כשאנחנו בוחרים זרם פסיכולוגי לניתוח המקרה, כשביקשתי לשלב שני זרמים… הפרופסור באוניברסיטה כעס עלי מאוד ואמר : "זה בלתי אפשרי." הטיפול שלי לא מקובע בזרם או באסכולה. אני באה אל מול המטופל עם ארגז כלים של מטפל ומציעה למטופל הכל והוא שבוחר את שיטת הטיפול או שאני משתפת אותו במתאים לו ביותר ואנחנו עובדים ביחד עם הכלים עד להצלחת הטיפול.

אני משלבת בטיפול מסטיקה ופסיכולוגיה. לפני שאני נפגשת עם המטופל אני עורכת תקשור עם הנשמה שלו (בבית) וכשאני נפגשת איתו בשעת הייעוץ. אנחנו מנהלים שיחה ייעוצית, פסיכולוגית, אימונית שמאפשרת למטופל להיות ממוקד ולהגיע לתובנות שיביאו אותו למיטביות והגשמה.
היום לפני הטיפול תקשרתי עם הנשמה של המטופל. בחור בן שמונה עשרה וחצי (אין צורך באישור הורים, בגיל הזה). הילד פנה אלי ואמר לי שהוא מבולבל. הוא צריך עזרה והוא אפילו לא יודע במה לפתוח.
בתקשור ראיתי ישות מאוד מוזרה, כאילו קודם היותה אדם. משהו שמאוד הזכיר את השלב השני או השלישי בשלבים המתארים את שלבי האבולוציה של דרווין. אותו יצור משונה קפץ מענף לענף על עץ שגזעו גדול ושמן. בכל פעם שקפץ על ענף התאמץ להגיע את הפרי אבל לא הגיע ונפל לענף אחר. כך המשיך והמשיך. כשהוא לא מצליח לקטוף פרי וגם לא לרדת מהענפים אל הקרקע.
פגשתי את הבחור. וזה הסיפור שלו. בעזרת התקשור הצלחתי להשתמש בשאלות ממוקדות והבאתי אותו למצב שזה הסיפור בשעת הייעוץ ולא להיות מבולבל ומוצף כפי שמגיעים לפסיכולוג, או יועץ שאינו מתקשר.
אז, הסיפור שלו: אני גדל בבית עם שבעה אחים ואחיות. בתום החטיבה החליטו הורי ואחיותיי שאנחנו "מתחזקים" . אחותי הגדולה החליטה שאני צריך ללכת לפנימייה. הייתי בפנימייה והיה לי ממש טוב וסוף סוף הסתגלתי והתרגלתי ואז, אחות אחרת אמרה שאני צריך לעבור לישיבה.. בתחלה היה לי קשה לעזוב את הפנימייה ולהתרגל לישיבה, אבל בשלב מסויים התחלתי להנות ולפרוח מלימוד התורה ובאמת הרגשתי נפלא. ואז הגיע היום שאבא שלי ואמא שלי רוצים שאלך לצבא. וגם אח אחד רוצה שאלך לצבא. ואני רוצה ללמוד תורה, ואני רוצה לשרת את המדינה. ואני רוצה שכל האחים והאחיות יהיו מרוצים.. אבל, כולם משגעים אותי. ומה שאני עושה כדי שיהיו מרוצים ואז פתאום קם משהו אחר במשפחה ורוצה ממני משהו אחר.
תובנות: הענפים בתקשור הם הענפים של אילן היוחסין. הפרי שהטרום אדם לא מצליח לתפוס (אפילו לא מדובר על לאכול ) הוא הרעיון שאותו בן באילן היוחסין פתה אותו והמטופל שלי עשה הכל כדי לאוכלו. אבל, אז, בא אח אחר ופתה אותו לפרי אחר.
היותו טרום אדם. שלב לפני היות בעל זכות הבחירה והעוצמה לרדת אל הקרקע ולהיות עצמאי… מעכבת אותו מהצלחה והגשמה.
ביחד חיפשנו מוצא ומצאנו: התקשרנו – לקראת תום הטיפול לאגף "נח"ל חרדי". יחידה צבאית שאפשר בה גם ללמוד תורה וגם לשרת בצה"ל מבלי להתערבב עם בנות… והילד עושה פריצת דרך כעצמאי שיודע מה הוא רוצה ואייך יגשים את משאלת ליבו.
תודה ליקום ולארגז הכלים
דר' רבקה מרום