מתוך המבוא
“עלינו להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם״, אמר המהטמה גנדי.
למידה משמעותית מגיעה מתוך תהליך חקר. בהיותי מתקשרת, אני חווה סיסמאות או פתגמים שניצבים לנגד עיניי כל העת. הפתגם שעמד לנגד עיניי כשהחלטתי לכתוב את הספר היה “מעשה אבות סימן לבנים״.
בספר שלפניכם חקרתי את מעשי הוריי. הצלבתי את מעשיהם במשך חייהם עם מעשיי שלי ואת מעשיהם שלהם ומעשיי עם מעשי ילדיי. אין ספק שמעשי הוריי היו סימן לעשייה שלי. אין ספק שלחינוך שאנו מקבלים יש משמעות שבאה לידי ביטוי בעשייה שלנו. אם רק היינו קשובים יותר להורינו, גומעים באהבה את סיפוריהם וערים יותר למעשים שלהם (להצלחות ולכישלונות), היינו מצליחים יותר. ההורים שלנו, ההוויה שלהם, הם הסימנים שלנו לניתוב נכון יותר. יעקב בורק כתב בספרו: “זהותנו מורכבת מאוסף החוויות שצברנו ולא מאוסף נכסינו״. אין ספק שחוויות הורינו נטמעות בנו במשך חיינו. עובדה היא שיַלְדֵיי, דור שני לשואה, זוכים היום לטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים כפי שזכו הוריהם ניצולי השואה.