דַּבְּרִי חֲזַ"ל בבראשית רְבֵה: "אָמַר לוֹ הקב"ה (לְאַבְרָהָם): שָׁב, אַתָּה סִמַּן לְבָנֶיךָ!".הרמב"ן בפירושו על ספר בראשית מרחיב את עקרון זה לכלל, שעל פיו מפרש את כל מעשי האבות שבתורה[פרוש הרמב"ן לפסוק שנכתב בספר בראשית פרק יב',ו. ], שם כותב: "כל מה שאירע לאבות – סימן לבנים" ובמקום אחר: "לא נפל מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים…"(פסוק י'). לימים התגלגל שמו לביטוי המצוי בימינו: 'מַעֲשֶׂה אָבוֹת – סִמַּן לְבָּנִים.'( סיני קל"א, עמ' עז-צו).ובנקודה זו עסקינן היום.
נתון הוא שמדובר במעשה. כך שלא מדובר במחשבה, או בהגיגי הנפש שמדבר האב ולצורך ההבנה העכשווית בה ההורים הם הדמות המחנכת. נתייחס ל"אבות" כהורי הילד/ה. מעשיהם של ההורים, התנהגותם בפועל. העשייה היומיומית היא שמהווה מודל לחיקוי בעבור הילד הצופה בהם. ילד הוא נשמה שבאה לעולם הזה ללמוד. באה להחכים/לתקן. הנשמה בוחרת בהורה לכוון, להדריך, לתמוך, לסייע במילוי התיקון שבאה לעשות בגילגול הזה. הבאת ילד לעולם היא משימה מאתגרת שלוקח ההורה כנשמה בוגרת בגלגול הזה. מהרגע שנולד העולל, חובת ההורה לחשב כל מעשה שעושה. לתכננו היטב. גם אם המצב קשה. הכלכלה לא משהו, החינוך שקיבל ההורה לא מאפשר לו להחכים בחינוך נכון. זה הזמן ללמוד כיצד. כיצד לשנות התנהגות שתטיב עם ההורים בניהול נכון של בית ומשפחה ולהוות מודל חיקוי לילד לשנים. ילד שמתנהג התנהגות לא נאותה, קיבל את המודל לחיקוי מהוריו, מהורי הוריו, מסביבתו הקרובה ביותר. חיקוי התנהגות זה או אחר מחוזק ע"י הסביבה כנכון ולכן מתקבל כטבע שני של המתנהג. על מנת לשנות התנהגות לא נאותה של ילד חייבים ההורים לשבת עם בעל מקצוע ולנתח את התנהגותם, לנסות להבין ביחד מה בסביבתו הקרובה של הילד מחזק את ההתנהגות הלא נאותה ורק אז, ניתן להבנות תוכנית התערבות שתסייע להורים להכחיד את המחזק ולסייע לילד לקבל חיזוקים על התנהגויות נאותות המיטיבות איתו ושיביאו אותו להצלחה.