מחבר: דר' מרום רבקה

סדר פסח הוא אחד החגים הנחגגים ביותר בעולם היהודי. סדר פסח נתקבע כביטוי משמעותי ביותר של זהות יהודית במהלך הדורות בכל הזמנים והגלויות. יהודים קיימו אותו  בימי רדיפות ושמד באירופה של ימי הביניים. קיימו אותו אנוסי ספרד. וקיימו אותו יהודים בגטאות ובמחנות ההשמדה. בברית המועצות קיימו רבבות יהודים את הסדר כגילוי המשמעותי ביותר של זהותם היהודית. אז מה, לא נקיים סדר פסח?

הסדר עצמו הוא דבר שקל להזדהות עימו. מפגש משפחתי או חברתי גדול, ארוחה דשנה, קצת מורשת, קצת שירה, ומעל הכל קיים ערך אוניברסלי של מעבדות לחירות. היות והסדר נערך במסגרת קטנה בבית ולא בבית הכנסת, כל אחד יכול למלא את הערב כרצונו. לקרוא יותר או פחות ולהוסיף קטעים אקטואליים (כמו בהגדות שבקיבוצים). באלפיים שנה האחרונות יהודים מכל רחבי העולם מתכנסים באותו תאריך סביב טקס וטקסט שפחות או יותר דומים בכל מקום ומתדלקים את הזיכרון הלאומי במסר של יציאה מעבדות לחירות וחופש.

ובכל זאת, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? כל שנה אנחנו עושים את אותו סדר, את אותה ארוחה, אותו ויכוח, למי הולכים השנה? כל דבר שקורה ביקום, יש לו סיבה. זו אינה קלישאה. אפילו במדעי ההתנהגות, מדע לכל בר דעת, יש סיבה לכל התנהגות זו או אחרת. קטונתי מלהבין מה הסיבה שהקורונה באה על הארץ. עם זאת החשיבה מה יכולה להיות תוצאה של סיבת משבר הקורונה על ארוחת החג והסדר, יכולה להביא אותנו לתובנות שיעשו לנו רק טוב.

ארוחת החג מתקיימת. אדם בבידוד, זוג או משפחה בהסגר, הארוחה מתקיימת. כל סמלי החג על הצלחת אין עוררין. קריאת ההגדה מתקיימת כהלכתה. מי שמרשה לעצמו יכול להיות עם חלק מהמשפחה בסקייפ או בוידאו וואטצאפ. וכאן נכנסים להבין מה נשתנה? לא כולנו מסובין. לא כולנו משתתפים בסעודה שמסביב לשולחן. משתמשים בטכנולוגיה לצפות ולשתף. זה הזמן לשאול שאלות בין אישיות. כמו, מהי עבדות בשבילך? ומהי חירות? מי אני (העומד מולך), אם תשווה אותי לאחת הדמויות בהגדה. האם מי שאנחנו היום, הוא תוצר של מה שהתרחש שם במצרים? מה עשו קהילת היהודים כדי לשרוד את התקופה הקשה של העבדות במצרים?

מדי שנה אנחנו קוראים את ההגדה. כשאנחנו נתקלים בקושי, אנחנו אומרים "עברנו את פרעה, אז נעבור גם את זה". חשוב שנבין שהכוח בלשרוד משבר הוא הביחד. השיתוף. ההכלה של הפחד וצמיחה משותפת לניצחון. תכננו את הערב המשותף, תדאגו להיות בקשר עם ההורים, אף אחד לא לבד בחג. נשתמש באמצעים הטכנולוגים ונוקיר את התובנות גם בתקופה קשה זו.

הקריטריונים לבחירת בן זוג  מתמקדים בערכיו המנטליים: אכפתיות, אהבה, אמפתיה, מחבק, מנשק ועוד. כמו כן, איש שיח טוב: מקשיב, מעניין, בעל חוש הומור ועוד. מצאנו את האידיאל ועברנו לגור ביחד. השיחות כבר לא אותן שיחות, האמפתיה כבר לא אותה אמפתיה. העניין הוא שזה בלתי נמנע. אנחנו מתרגלים זה לזה, מכירים זה את זה, יודעים לצפות מראש את הצעד הבא של בן/בת הזוג שלנו וזה נחמד, עד שזה נהיה משעמם. ואז המאמצים, הערך והפעילות של בן/בת הזוג נעשים בלתי נראים, מה שיוצר אצלם ואצלנו תסכול ומרירות.

בעידן של היום, זהו, עילה לגירושין. משעמם לי. הקורונה שמלמדת אותנו כל כך הרבה. באה ללמד אותנו איך עושים שזוג יכיר ויוקיר את הזוגיות ונעשה שלא ישעמם. אם עד כה היינו ערב במשותף. סוף שבוע במשותף. ותמיד בחרנו להיות עם חברים, ללכת למשפחה. כעת עלינו לחשוב כיצד מתנהלים זוגיות ולומדים ליהנות אחד מהשני.

התחושה המציקה שתוקפת אותנו בזמן שעמום נובעת, מחוסר התאמה בין מה שהיינו רוצים לעשות ובין המצב הנתון – אפשר להגדיר את השעמום כמצב קיצוני של חוסר גירויים. בין אם הוא נובע מפעולה מונוטונית, חוויה שכבר עברנו או מטלת חובה – השעמום מודיע לנו שאנו עסוקים בפעולה שאינה מספקת את ההגשמה העצמית שלנו.

לשעמום יש גם כוח הנעה לפעולה. התחושה המעיקה שמלווה אותו עשויה לדחוף אותנו לנסות ולהפסיק את המצב המשעמם על ידי מציאת עיסוק מסקרן או כזה שיכול לענות על ההגדרה של הגשמה עצמית. למעשה, אנו מחפשים לתת משמעות לרגעים שלנו, ושעמום מעיד על חוסר משמעות. לא פלא, אם כן, שתחושת שעמום מלווה גם בעיוות של תפיסת הזמן: אם לרגע אין משמעות, הזמן כמו מאט ואף עומד מלכת. כאילו שכדי להמשיך בחיים, אנו חייבים למלא אותם במשמעות.

נלמד להפיג את השעמום, ניתן משמעותיות לזמן של הביחד. להחליט ביחד על סדר יום. מתי אוכלים? מי מכין ארוחת בוקר, צהרים וערב. מתי המטלה על האחד ומתי ביחד. משחק קופסה, או משחק הכרות. כל אחד חייב לחשוב על משהו שהבן זוג עדיין לא יודע עליו. אם הצליח אחת המטלות שנקבעו כשלו עוברת לבן הזוג. זמן המחשב גם הוא נקבע מראש. צפייה משותפת בטלוויזיה. זמן פנאי. כל אחד משתדל לחשוב על הפתעה קטנה לארוחת ערב. חשוב להסביר למה נבחרה דווקא הפתעה זו. תקראו להפתעה מחוות אהבה.

זמן זה של אחד על אחד. זמן זה של השקעה נטו בזוגיות, כשאתם צעירים ויפים, זה זמן המבחן שלכם. את הבידוד הזה חווים המבוגרים. הפעם נותנים לכם את הזמן הזה כשאתם צעירים. אל תפספסו את ההזדמנות. היו משמעותיים אחד לשני ומלאו זמנכם באהבה. תקופה זו של בידוד תחזק את הקשר המנטלי שלכם לכל החיים.

השבוע הגיע אלי לקליניקה מורה. מחנכת בתיכון. לאחרונה הבחינה שילדים רבים נוהגים במניפולציות רגשיות כדי להניע אותה לשנות ציון, לדחות מבחנים, לצאת מהשיעור, לסלוח על אי הכנת משימות ועוד.

שאלתי אותה האם קורה שהיא נוהגת במניפולציה, כדי להניע ילדים לעשייה אחרת ממנהגם? מניפולציות שבין אדם לאדם ובין אדם לקבוצה יוצאות מאופיין השלילי בעיקר במסגרות חינוכיות, שם הן מקובלות כדי להעניק ידע בסיסי נדרש לילדים אשר כביכול אינם חפצים בידע זה. גם בטיפול הרפואי מניפולציה יכולה להיעשות על ידי מתן גלולות פלצבו לילדים בטענה כי אלו הן תרופות; כך עצם המחשבה של הילד שהוא נוטל תרופה, יכולה לסייע בהחלמתו מבעיה מסוימת (אשר אינה דורשת טיפול רפואי ממשי).

כולנו נתקלים בצורות שונות של מניפולציות וסחיטות רגשיות, כשאנשים מסוגים שונים מנסים לשנות את תפיסתנו או התנהגותנו בעזרת טקטיקה ערמומית או שקרים כאלה ואחרים. מדובר לרוב על סילוף המציאות והטעייה מצד האדם שמבצע את המניפולציה על מנת שיוכל לזכות בדבר מה, שאנחנו חושבים שלא מגיע לו. לפעמים מניפולציות רגשיות נעשות מבלי שהאדם שחוטא בהן מודע לכך, והן יכולות להגיע גם מהאנשים הקרובים אלינו ביותר. לכן חשוב מאוד לנהוג במחשבה יתרה כשאנו שופטים מניפולציה.

מניפולציה רגשית היא כוח רגשי רב עוצמה שמופעל על אדם אחר, כדי להניע אותו לפעול, להתנהג ולהרגיש בהתאם לצורך של האדם המפעיל את המניפולציה. המניפולציה היא סמויה והדברים האמתיים לא נאמרים בגלוי מתוך פחד מהתגובה, מכעס, מהתנגדות, מעימות גלוי, מפגיעה או מדחייה וחשש איך הדברים ייתפסו ע”י הזולת או מה יחשבו ומה יגידו. מניפולציה אף פעם לא מגיעה ממקום של ביטחון ושליטה במצב.

חשוב שנכיר במניפולציה כהתנהגות. ככל התנהגות יש לה גורם ויש לה תוצאה. הגורם למניפולציה מתקיים בהתנהגות הסובבים ואותה סביבה מהווה חיזוק להתנהגות שכזו, שוב ושוב. חשוב לנהוג באמפתיה ורגישות לבקשה לשינוי דרישה או התנהגות ועם זאת חשוב להבין שיש מחיר לבקשות חוזרות ונשנות. גם בבית, אפשר להתחשב ולדחות שטיפת כלים לשעה אחרת או להחליף יום עם האח. את החדר אפשר לסדר ביום אחר אם יש מסיבת יום הולדת, ביום בו נקבע שמסדרים חדרים. מיד לקבוע מועד אחר " זה יקרה מחר". אפשר שזה יקרה יום לפני . גם בכיתה, המשימה היא חובה, כי יש רציונאל מאחורי המשימה ולכן יש לקיימה. למבחן יש רציונאל פדגוגי ומועדו חשוב לתהליך הלמידה, ואם לא, אז יש לבטלו לכל הכיתה. הגשת העבודה תדחה בהתאם לסיבת הדחייה. חשוב גם לקבוע מראש כמה פעמים ניתן לדחות מועד בחינה ע"י תלמיד. דחיינות היא התנהגות שאינה מטיבה לאדם.

ישנם מצבים בהם מניפולציה אינה בעלת אופי בעייתי, והיא למעשה נתפסת כטובה או נעימה, כגון נתינת תחושת ביטחון לאדם הזקוק לו. לא פעם מניפולציות הן חלק בלתי נפרד מתחומי מחקר שונים (ככלל, אלו במדעי החברה ומדעי ההתנהגות). התנהגות מניפולטיבית יכולה להיות מכשול לזוגיות שלווה ובטוחה.

ברור לנו שלנהוג במניפולציה, זו דרך התנהגותית. התנהגות מקורה בגורם פנימי או חיצוני שמביא אותנו להכיר באותו גורם סיבה לתוצאת התנהגות. כך שאם בן הזוג נוהג באופן מניפולטיבי, עלינו להבין שמשהו בהתנהגות שלנו מהווה חיזוק לאותה התנהגות. כולנו משתמשים מידי פעם במניפולציה רגשית כזו או אחרת על מנת להשיג את מה שאנחנו רוצים. אז, למה לא לנהוג בתקשורת ישירה ונקייה. מה הסיבה שאנחנו או בן הזוג בוחר לנהוג במניפולציה על מנת להשיג את מבוקשו?

מניפולציה רגשית היא כוח רגשי רב עוצמה שמופעל על אדם אחר, בדרך כלל על הקרובים אלינו ביותר, כדי להשיג שליטה על האחר ולהניע אותו לפעול, להתנהג ולהרגיש בהתאם לצורך של האדם המפעיל את המניפולציה. המניפולציה מצליחה להפעיל אותנו כאשר ההערכה והדימוי העצמי שלנו ותחושת ה”בסדר” שלנו תלויים באחרים ואנחנו זקוקים לאישור חיצוני מהסביבה על מנת להרגיש את הערך שלנו ולא בפידבק הפנימי שאנחנו נותנים לעצמנו. היא מצליחה גם כאשר קשה לנו לסרב לאחרים ולא נעים לנו לומר להם “לא” גם כאשר הדברים לא מתאימים לנו. היא מצליחה לפעול עלינו גם כאשר יש לנו נטייה לקחת דברים של אחרים כאחריות שלנו, כמו למשל, שהאחרים ירגישו רגועים, שמחים ונינוחים בזכותנו.

המניפולציה סמויה והדברים האמיתיים לא נאמרים בגלוי מתוך פחד מהתגובה, מכעס, מהתנגדות, מעימות גלוי, מפגיעה או מדחייה וחשש איך הדברים ייתפסו ע”י הזולת או מה יחשבו ומה יגידו. כלומר, באמצעות המניפולציה הרגשית מדברים בשתי שפות בו זמנית- האחת, הגלויה והשנייה- הסמויה של המסרים האמיתיים . הדברים המוצהרים כלפי חוץ באים לבטא בצורה עקיפה את הכוונה האמיתית שמטרתה להשפיע על האחר ולהפעיל אותו על מנת להשיג ממנו משהו.

כשזוג מגיע לשיחה ייעוצית ומתלונן על מניפולציה, יש לבדוק את התקשורת הבין אישית של בני הזוג. הדברים לא נאמרים באופן ישיר ובתחושת ביטחון שהעומד מולי יעשה הכל כדי שיהיה לי טוב. האדם שעומד מולי הוא האיש שמקבל אותי כמו שאני, עם החולשות והחוזקות שלי. אין צורך להגיע למצב של ריצוי על מנת להכחיד התנהגות מניפולטיבית. יש צורך בשיחה שמחזקת את היות האחד בשביל השני וכן אם זה לא מתאים כלכלית או נפשית להתנהלות הביתית היומיומית, יש לקבל את הדברים כמות שהם ולא לנהוג במניפולציות רגשיות על מנת לשנות את דין ההחלטות. אם אין כוח נפשי כרגע לשטוף כלים, אין צורך לחטוף כאבי ראש. אם חשוב לכם לקבל עזרה ברוטינת השינה,  אפשר לתכנן את ההשכבה המשותפת ולא לרכוש פיג'מה יקרה, כשאין מספיק כסף לגמור את החודש.

רבים מאתנו לא מבחינים בין פחד לחרדה. הפחד הוא רגש טבעי, הנחוץ לשמירה על קיומנו. תגובת הפחד היא זו שמסייעת לנו להימלט ולחפש מחסה או להילחם במצב של סכנה מידית. כשהאדם הקדמון  נתקל בחיה מסוכנת, הוא היה צריך לברוח או להילחם בה, ולכן רגש הפחד והמנגנונים בגוף שהוא הפעיל הצילו את חייו. עם זאת, בתקופתנו, ישנם מצבים רבים בהם מנגנון הפחד מתחיל לפעול במצבים בהם הוא מיותר, כמו למשל באמצע שיעור במכללה, בסלון ביתנו. מצבים אלה מעוררים בגופנו תגובות לא נעימות שיכולות לגרום לנו סבל רב.

לחרדה תסמינים גופניים: קוצר נשימה, דופק מואץ, תחושת מחנק, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות והפרעות בשינה. וגם תסמינים רגשיים: תחושת מצוקה, פחד, ייאוש, חוסר אונים או דאגה. חרדה הינה תחושה פיזיולוגית שנובעת מהשלכה פסיכולוגית. מה שמכנים גוף ונפש. התסמינים ההתנהגותיים במצב של חרדה  הם דרישה להישאר במקום הבטוח והמוכר. אם מדובר בילדים ברור שהם נתלים בהוריהם. תגובת הוריהם לתחושות הפחד היא שאחראית להתחזקות התחושה או הפחתתה עד לידי הכחדה. כשמדובר בזוג בוגר ומבוגר ברור שהתמיכה וההכלה  הכרחיים להפגת הפחד והקניית תחושת הביטחון.

לפעולת התמיכה של בן הזוג יש שני מרכיבים הכרחיים:

– קבלת הסבל ותמיכה: בן הזוג צריך לקבל ולהכיל את סבלו של האחר. לא ניתן לתמוך ללא הנכונות לתת לסבל מקום לגיטימי, להימנע מעמדה מאשימה ולהושיט נחמה ועידוד. האמירה: "תפסיקי להיות חרדתית" "תפסיקי להיות דרמתית", לא עוזרת.

– דרישה לתפקוד ברמה מסוימת: בן הזוג צריך להוביל למצב בו יכולות התפקוד של האחר יבואו לידי ביטוי. לא ניתן לתמוך תוך ויתור על דרישות התפקוד. "בואי נקלח את הילדים ביחד, נשכיב אותם לישון ונשב לדבר".

ברור לנו שלתפקוד היומיומי יש חשיבות בחיינו מעבר להישרדות, כלכלה  וכו'. התפקוד שלנו בחיינו הוא הרוח החייה המאפשרת לנו לחיות ולהיות קיימים ברוחנו, נפשנו, גופנו ונשמתנו. חוסר תפקוד הוא "אין חיים". אדם לא יכול לבקש להיות בריא, אם אינו חי. ולכן, חובה עלינו להמשיך תפקוד. התפקוד שלנו אינו רק בתוך הבית, או המשפחה. תוך שימת לב לפרטים החשובים בהגנה והימנעות מהדבקות, ממלחמה, מתאונה. ממשיכים החיים.

לכן, כשאתם מבחינים שבן הזוג משדר פחד. שבו. חבקו, הקשיבו. שקפו את הפחד. ממה מפחדים? מתי מפחדים? כמה הפחד עצום, דרגו אותו? מה אני עושה כשאני מפחד? מה אני יכול לעשות כדי שמה שאני מפחד ממנו, לא יקרה? התעמתו עם הפחד וכתבו כיצד אתם גוברים עליו. הוא תחושה ותחושה אמיתית. תנו לעצמכם את ארגז הכלים כיצד להתמודד מולו. ותמיד ביחד.  מצאו את האדם הנכון ושתפו אותו. שרק נהיה בריאים.

הגיעו לקליניקה השבוע הורים לילד בן 9. ההורים טענו שהילד בחרדה מנגיף הקורונה ולא רוצה ללכת לבית הספר. שאלתי את הילד מה אתה מרגיש, כשאתה בחרדה? השתמשתי במושג שהשתמשו ההורים ולו כדי להבהיר שלחרדה תסמינים מסוימים. תסמינים גופניים: קוצר נשימה, בחילות והפרעות בשינה.תסמינים רגשיים: תחושת מצוקה של חוסר אונים. הילד אמר: "אני לא רוצה ללכת לבית ספר, נקודה".

חרדה היא ביטוי פסיכולוגי או פיזיולוגי לתחושות  פיזיולוגיות הנגרמת בשל השפעות פסיכולוגיות.  יש הבדל בין פחד לחרדה. "אני פוחד להידבק", הפחד הוא רגש טבעי, הנחוץ לשמירה על קיומנו. תגובת הפחד היא זו שמביאה אותנו להימלט ולחפש מחסה או להילחם במצב של סכנה מידית. לעומת הפחד, החרדה  מתקיימת במצבים רבים שבהם מנגנון הפחד מיותר, כמו למשל באמצע שיעור בכיתה. מצבים אלה מעוררים בגופנו תגובות לא נעימות שיכולות לגרום לנו סבל רב. החוויה האמתית של החרדה היא בצורה של גל שעולה ולאחר מכן – תוך 20 עד 40 דקות – יורד. ילדים רבים שחווים חרדות נמצאים במצב של חשש מתמיד מפני התחושה ולכן הם נמנעים ממצבים שעלולים לעורר אצלם תגובות חרדה.

בשיחה בקליניקה, הובן  שהתקיים תרגיל ביטחון בבית הספר. פרשנות ההורים "אתה מפחד מהקורונה", אינה תורמת לביטחון הילד.  שיחה המשקפת מצב של ביטחון בזמן טילים או רעידת אדמה יכולה לסייע בהפגת הפחד. חשוב לשוחח בבית עם הילדים בטרם הם מגיעים לבית הספר, ביום בו מתקיים תרגיל. ההורים מקבלים התרעה על התרגיל המתקיים. כמו כן, חשוב מאוד שהמורה בכיתה תשוחח עם הילדים ביום התרגיל ותקבל תמונת מצב בטרם התרגיל מתקיים ולאחריו.

המעבר בין "אני מפחד מ" ל"הפרעת חרדה" גדול מאוד. נורמטיבי בהחלט שמפחדים. השאלה שתשאל: "ממה את פוחדת?" "מתי את פוחדת?" ואם התשובות עדיין ברמה של הבעת רגש פחד מוגזם לסיטואציה, השאלה תהיה: "איך את מרגישה כשאת פוחדת?" השיחה שמתנהלת עם הילד אחד על אחד במקום של הקשבה ולא פרשנות, מאפשרת לילד לשקף את הסיטואציה שמביאה אותו לתחושת הפחד ולעיתים די בכך כדי להפיג את הפחד.  חשוב לשדר לילד ביטחון של מוגנות. להבנות עם הילד רשימה של הגדרות עשייה : "מה עושים כשמרגישים את הפחד?"

אם באמת ילד פוחד מאוד מלהידבק מנגיף הקורונה,  ההדבקות אינה רק בבית הספר, היא גם בחנות הפיראט האדום ובקניון. נבחן ביחד כיצד נשמרים מהדבקות? לשמור על היגיינה: לשטוף ידיים ולנקות את סביבת החיים, לא לחטט באף ואחר כך לגעת במזון, להקפיד על שיעול והתעטשות בשקע המרפק הפנימי.  ושרק נהיה בריאים.

מי מאתנו לא צמא לקצת חופש? מי מאיתנו לא מאמין שחופש, יקרב אותנו אל בן או בת הזוג ויגבש את המשפחה? עם זאת, רבים מאיתנו פוחדים שהחופש ישבש את השגרה המוכרת.  יטלטל את המסגרת המתנהלת כל כך יפה ונכון. איך נעשה נכון שאותה יציאה לנופש תעצים והווה עוד חוויה חיובית בזוגיות ובמשפחתיות הרוקמת עור וגידים?

החופש מסמל את היציאה מהמסגרת. חשוב שנבין שהתנהגות נאותה בין בני הזוג, אינה מסווגת למסגרת ביתית בלבד. בטרם יוצאים לנופש חשוב לשבת לשיחה ממוקדת מטרה. סיכום נכון ומתוכנן גם לגבי התקציב וגם לגבי ההתנהגות המתבקשת. קובעים מראש את התקציב המוקצב לנופש. רושמים את הפעילויות שאתם מתכוונים לעשות מהיציאה מהבית ועד החזרה. מעריכים את גובה ההוצאה לכל פעילות. מסכמים את כלל ההוצאות הנ"ל ובודקים אם יש מקורות מימון מתאימים. התאימו את תכנית הפעילויות ליכולת ולאפשרויות. אל תצאו מפתח הבית, עד שלא גיבשתם דעה משותפת בעניין ההוצאה.

שבו ונסחו ביחד מסגרת של "חוקי נופש" שתאפשר לכם ליהנות מפריבילגיות של חופש תוך שמירה על הקווים האדומים שלכם כזוג המתנהל נכון במסגרת הביתית. הקווים האדומים נועדו לשמור עליכם שלא תיפגעו או תפגעו בשלום הבית שלכם. הכבוד ההדדי ישמר גם בימי שגרה וגם בימי נופש, כאן אין שינוי! השתדלו שרשימת הכללים הזו תהיה ברורה וקצרה.

אתם רוצים  ליהנות כמה שיותר בנופש והמטרה שתהא לכם חוויה נעימה. חשוב לשמור על מסגרת התקציב שקבעתם, להתאים את הגבולות ולהגמיש בהתאם ליכולות הכלכליות.  גבשו בינכם מה המסגרת ההתנהגותית עוד בטרם ארזתם את המזוודה. תגיעו לתמימות דעים, מה המשאבים ומהם הקווים האדומים שלכם. אל תשאירו מקום לוויכוח בזמן השהות בנופש. שיתוף פעולה ותכנון הוא תנאי הכרחי להצלחת הנופש. תחליטו על מה קריטי לכם לשמור ועל מה אתם מוכנים להתגמש: שעות שינה, שעות מסכים, אירוח חברים, ארוחות  ועוד. בזמן השיחה, כבדו את מה שחשוב לצד השני. בררו ביניכם מה הכי חשוב לכם ואיפה אפשר לוותר או להתגמש, אל הנופש צאו מגובשים.

אם אל הנופש שלכם מצטרפים הילדים. אחרי שהתגבשתם אתם, שתפו את הילדים במטרת השיחה: איך ניצור חופש נעים יותר ובטוח? חשוב להקשיב הקשבה יתרה לילדים ולציין את כללי ההתנהגות החשובים שהם מעלים על דף. משם הדרך סלולה לנופש מושלם.  ככל שהילדים מעורבים יותר בהכנת הטבלאות והרשימות, כך המודעות שלהם לסדר היום מתחזקת. חשוב גם לעבור עם הילדים בכל ערב על סדר היום המתוכנן למחר. סדר יום ברור וידוע מראש מרגיע ועוזר לילד לווסת את עצמו.

יצאתי לסוף שבוע בים המלח. סוף שבוע שהוזמנתי להרצאה בפני קבוצות מאורגנות שהגיעו למלון בים המלח. בקבוצות היו הורים עם ילדים. "מה שלא לשמה, בא לשמה". הגעתי למלון והקבוצה של ההורים עם הילדים הגיעו באוטובוס למלון. הילדים ירדו מהאוטובוס, רצו אל לובי המלון בצהלות שמחה, מיהרו לפינת הכיבוד הקל ו… אתם מתארים לעצמכם מה היה שם – סדום ועמורה.

החופש מסמל את היציאה מהמסגרת. חשוב שנבין שהתנהגות נאותה אינה מסווגת למסגרת חינוכית או ביתית. בטרם יוצאים לנופש חשוב לשבת עם הילדים לשיחה. לא להנחית על הילדים סט של כללי התנהגות. שבו איתם ונסחו ביחד מסגרת של "חוקי נופש" שתאפשר להם ליהנות מפריבילגיות של חופש תוך שמירה על הקווים האדומים שלכם אותם אתם מנחים. הקווים האדומים נועדו לשמור עליהם שלא יפגעו ושהנופש יעבור בשלום.ענייני בטיחות, והתנהגויות פוגעניות כמו אלימות, פגיעה ברכוש, כבוד לאחים ולהורים וכדומה ישמרו גם בימי שגרה וגם בימי נופש, כאן אין שינוי! השתדלו שהרשימה הזו תהיה ברורה וקצרה.

ילדים רוצים ליהנות כמה שיותר בנופש והמטרה שתהא להם חוויה נעימה. מה שמסבך את העניין, הוא שבהעדר מסגרת חלופית, נוצר המון פנאי לא מנוהל שצריך למלא.ילדים רוצים לעשות בנופש מה שבא להם, לפרוק עול, קצת לשבור את הכלים ואת הכללים – זה נורמלי. עדיין, חשוב לשמור על מסגרת, להתאים את הגבולות ולהגמיש בהתאם לעניין.

גבשו בינכם מה המסגרת ההתנהגותית עוד בטרם כינסתם את הילדים. תגיעו לתמימות דעים, מה המשאבים ומהם הקווים האדומים שלכם. אל תתווכחו בנוכחות הילדים . שיתוף פעולה הורי ותכנון הוא מודל מופת לילדים שלכם. תחליטו על מה קריטי לכם לשמור ועל מה אתם מוכנים להתגמש: שעות שינה, שעות מסכים, אירוח חברים, ארוחות, ממתקים ועוד. בזמן השיחה, כבדו את מה שחשוב לצד השני ועם זאת אל תשכחו שאתם המבוגרים האחראים ואתם יודעים מה נכון לילדים. בררו ביניכם מה הכי חשוב לכם ואיפה אפשר לוותר או להתגמש, בואו מגובשים לשיחה עם הילדים. קחו בחשבון שהם יבדקו גבולות וינסו אתכם.

בזמן השיחה, שתפו את הילדים במטרת השיחה: איך ניצור חופש נעים יותר ובטוח? חשוב להקשיב הקשבה יתרה לילדים ולציין את הכללים החשובים שהם מעלים על דף. משם הדרך סלולה. לגבי שינה, ארוחות, חברים ומסכים תנו לילדים את המקום לקבוע את הכללים כשאתם שמים גבולות להתנהגות, שיכולה להביא למצב של פגיעה במסגרת הנופש עליה חלמתם. הדגישו את הקווים האדומים.

ככל שהילדים מעורבים יותר בהכנת הטבלאות והרשימות, כך המודעות שלהם לסדר היום מתחזקת. חשוב גם לעבור עם הילדים בכל ערב על סדר היום המתוכנן למחר. סדר יום ברור וידוע מראש מרגיע ועוזר לילד לווסת את עצמו.

חשוב מאוד  לתקשר בתוך ומתוך ההקשר ולא בתוכן. במרבית הוויכוחים שלנו אנו נוטים להשקיע בשינוי התכנים ולא נותנים דעתנו להקשר. כדי להבין את המושגים אחזיר אתכם לזמן בית הספר. הרבה מההורים מתווכחים אם כן יש לתת שיעורי בית בבית הספר או לא. הוויכוח הוא על תוכן שמשתמע מתוך ההקשר הגבוה יותר של חינוך לחיים בעתיד. שיעורי הבית הם חלק קטן מפסיכופדגוגיה המבקשת להביא את הילד/ה להיות אדם אוטונומי, השואף לממש את נטיותיו ויכולותיו ולהשיג את מטרותיו,בעל/ת כישורים לניהול עצמי. הוויכוח צריך להיות בתחום ההקשר. באיזה גיל אנו מאמינים שיש להתחיל וללמד את הילד להיות אוטונומי ולנהל את עצמו? מכיוון שהכנת שיעורי הבית שאמורים להעשות על ידי התלמיד באופן עצמאי, אינם ההקשר החינוכי אלא התוכן ליישום ההקשר.

כשאנחנו מגיעים הביתה אנחנו מצפים לזרוק את התיק, לחלוץ נעליים ולהניח את הרגליים על השולחן באקט שמסמל "סיימתי לעבוד להיום". אבל האמת היא שזוגיות היא עבודה ככל עבודה, בדיוק כפי שהורות היא עבודה. מערכות יחסים הם דבר קשה, לעיתים קשה מידי. לצפות להצליח במערכת יחסים מבלי להשקיע בה, דומה לניסיון להתקדם בקריירה מבלי להשקיע טיפת מאמץ. הצלחה בלימודים אינה מסתיימת בהשקעה בסיום זמן הלימודים בבית הספר יש המשכיות אחרי. מסגרת זוגית היא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו בפן האישי ובפן העוטף אותנו לאורך כל היום, כל השבוע, כל השנה וכל החיים.

אין הדפסת כרטיס בחלק מהשעות של הסגרת הזוגית. ההצלחה בזוגיות היא הכרה בהקשר של מהי זוגיות. הקשר הזוגי מתבסס על ההקשר של מהי זוגיות נכונה.  ויכוחים הם בלתי נמנעים. בקשרים שאין בהם ויכוחים גם חסרה בהם תשוקה ועניין הדדי. אפשר ללמוד להתווכח נכון. במבדקים שנערכו לזוגות במסגרת "מעבדת האהבה" של ג'ון גוטמן, נמצא שזוגות שמשתמשים בהומור, מקשיבים באמת לצד השני, לא יורדים מתחת לחגורה, ונמנעים מלהפוך את הוויכוח לאישי ובעל תוכן או חסר תוכן, מצליחים לצלוח וויכוחים באופן מוצלח יותר וגם מתווכחים פחות. ג'ון גוטמן מצא כי 70% מהוויכוחים בין בני זוג בעצם חוזרים על עצמם ומשקפים הבדלי גישות בין בני הזוג ולא יכולים להיפתר לעולם. ולכן חשוב להבין מהו ההקשר של אותו תוכן המביא לוויכוח וכיצד ניתן להגיע לתמימות דעים ביחס להקשר.

קשר ארוך טווח יכול להתקיים אם ישנה הסכמה לגבי ההקשרים שמבנים את הזוגיות עליה אתם חולמים. כתיבת ההקשרים לאחר שיח ממוקד ומושכל מונעת ויכוחים ומאפשרת זרימה. בזמן המיקוד בהקשר הבונה את הזוגיות שלכם, חשוב שתעסקו בחוזקות של שני בני הזוג (הקשבה, אכפתיות, הכלה, אהבה, כבוד). כאשר יש הבנה בין שני הצדדים, זהו השלב הראשון ביצירת אווירת שיתוף פעולה. שימוש נכון בהקשבה פעילה מאפשר לאנשים להיפתח, מונע אי-הבנה, ממתן קונפליקט ובונה אמון. בהצלחה.

בבית הספר "מצפה גולן", ברמת הגולן, מתקיים מדי שנה פסטיבל הוקרה לזמר העברי. מוזמנים יוצרים וזמרים שהקימו כאן את המדינה. יורם טהרלב, אבי טולדנו, יוני רכטר,ירדנה ארזי, אילנית, קובי אושרת, חנן יובל והמאמר נכתב בפסטיבל המספר 14, הוקרה לזמרת אופירה גלוסקא. על הבמה הופיעו 300 תלמידים מכתה א' ועד ח'. את תהליך הפסטיבל התחלתי לפני ארבעה חודשים. מבין הבוגרים (תמידי ו' עד ח') נבחרו מדריכים להנחיית ריקוד, תרגיל התעמלות, הנחייה ועוד. כל מדריך קיבל לידיו רשימה של כ30 תלמידים. מלבד המדריכה של חבורת הזמר שקיבלה לידיה רשימה של 80 ילדים. הקבוצות היו קבוצות רב גילאיות, שבמרביתן ילדים לא מכירים אחד את השני טרם התחלת התהליך.

שתפתי את המדריכים בדרישה הכתובה בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, מה מתבקש מדמות הבוגר/ת הרצוי/ה? וכל הפרוט: אדם במיטבו, אדם אוטונומי, השואף לממש את נטיותיו ויכולותיו ולהשיג את מטרותיו, בעל/ת השקפת עולם ערכית- מוסרית המכוונת את האדם למציאת משמעות, בעל/ת תחושת השתייכות, יכולת ליצור קשרים בין אישיים ולפעול למען הזולת, בעל/ת מודעות עצמית והנעה פנימית, בעל/ת יכולת מסוגלות וגמישות בהתמודדות עם שינויים, בעל/ת כישורים לניהול עצמי: אקטיביות, יכולת הבעה, ניהול ו-ויסות רגשות, שליטה, עצמית, מנהיגות, בחירה מתוך שיקול דעת, בעל/ת כישורים לרכישת ידע, לארגונו, ליצירת ידע, בעל/ת חשיבה ביקורתית.

במשך ארבעה חודשים הילדים בנו את תמונות המופע לפי המתבקש לסיפור חייה של אופירה גלוסקא. הבניית התמונה נעשתה בשיתוף חברי הקבוצה ובתמיכה צמודה שלי שמובילת הפרוייקט. הייתי שם בשביל לסייע בעצות לפתירת בעיות משמעת, סכסוכים בין חברי הקבוצה, הבניית תנועות וכל שהתבקש, הייתי שם בשבילם 24/7. הקשר התנהל במתחם בית הספר  ובוואטצאפ, שכל קבוצה פתחה.

במשוב שכתבו הילדים ביום הפסטיבל, בפעילות הגיבוש שבה כל מדריך קיבל כ15ילדים מקבוצות אחרות לשיח משוב. כתבו הילדים: "למדתי לקחת אחריות על עמידה בזמנים", "למדתי שאפשר להתבטא גם בריקוד". "למדתי שביטחון עצמי הוא בראש שלי ורק אני אחראי עליו" תלמידיי ה'. תלמיד ו' : "אין לי יותר פחד קהל". תלמידת ג': "גם אם מפספסים שיעורים אפשר להגשים חלום". תלמידות ד': "למדתי את שפת הסימנים ושיש דרך תקשורת עם כל אדם". "למדתי שכל קושי הוא אתגר" ועוד.

כיועצת חינוכית אני אומרת שהפעילויות המוצעות ליישום הקניית כישורי החיים כמו מצגות, הרצאות, דפי עבודה, אינם דבורניים. ילד ללא עבודה לא יוכל למצוץ את הצוף ובטח שלא ליצר את הדבש. ילד חייב לחוות את העשייה וכשהלמידה משמעותית הוא יבין ויפנים. תנו לילדים להכיר את עצמם, להתמודד. העימות בין הדחף לחינוך, הוא המשמעותי. היו שם בשבילם בתמיכה והדרכה, אל תנסו לעשות את הדברים במקומם ותפסיקו עם ההרצאות. לילדים זה לא עוזר.