הרגל היא פעולה שנוהגים לעשות שוב ושוב עד שהיא נהיית טבע שני. "אני מעשן רק מכוח ההרגל." "בית הספר הקנה לו הרגל של סדר וניקיון." בקלות רבה אפשר להצביע על הרגלים פסולים הטעונים שינוי והגמלות. בדרך כלל יהיו אלה הרגלים המצויים אצל הזולת. קל יותר לבקר ולשפוט את האחר. מה עם הרגלינו שלנו?
קשה להיפרד מהרגל ישן. לא רק משום שאנחנו ללא הסכם כתוב יוצרים זוגיות קטולית עם ההרגל, אלא משום שאנחנו לא רואים בהם הרגלים, אנו רואים בהם את הווייתנו. המבקש לפגוע בהרגלים שלנו כאילו מבקש לפגוע בנו ולהוריד מאיתנו חלק שהוא הווייתנו.
אין אדם שאוחז בהרגלים ישנים שאינם משרתים אותו גם היום. למשל, אם נהגנו כילדים להיכנס הביתה ומיד לרוץ לשירותים. היום כבוגרים אנחנו נלך למקרר נוציא את הסיר, נשים על הגז ואז, ורק אז נרוץ מהר לשירותים. למה? ככה. כי בעבר משהו שם בשבילנו את הסיר על הגז. או כי לא יכולנו להתאפק (השריר עדיין לא היה מיומן בהתאפקות).
ההרגלים של האדם בכל תחומי התנהגותו משקפים את אישיותו, רמתו המוסרית, את הנכון לו בחייו שלו. האם נכון שהרגלנו הישנים מתאימים לנו היום? למי שאנחנו היום, לסביבת החיים בה אנו מצויים? האם לא גדלנו, החכמנו, התעצמנו בינתיים? שבירת הרגלים ישנים ואימוץ חדשים במקומם הם תהליך של עליית מדרגה, של התקדמות אישית. הנהגה טובה והרגל חדש וחיובי שאדם מקבל על עצמו, מחדש את האדם ומעצים אותו.
מהי אותה הנהגה מחדש? חינוך. חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים או עמדות. באופן זה ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו. הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו.
החינוך מטרתו להכניס הרגלים חדשים, שלא היו קודם לכן בהתנהגותו של מי שעומד מולנו. להכניס הרגל חדש לחייו של ילד זה ממש לא קל. שיתוף פעולה למען הכנסת אותו הרגל חדש, דורש הכרה בגינויו של ההרגל הישן. ומהו הרגל מגונה? הרגל שאינו מטיב איתי כאן ועכשיו. ייתכן מאוד שאותו הרגל היה נכון לאדם הנושא את ההרגל בתקופה בה נהג בו והיום אינו נכון לו. תפקידנו כמבוגרים לגלות את אותם הרגלים מגונים שאינם מטיבים עם ילדנו ולשנות אותם. לסייע להם להבין שההרגל מגונה ולדאוג לשנות אותו. להביא לחינוך מחדש.
פעמים רבות נתקל באי הבנה והכרה של הילד בהרגל כמגונה. אנחנו כמבוגרים האחראים לחינוך הילדים, להביא אותם למקום הנכון והטוב להם ביותר. דוגמת ההתמכרות למסכים. מתפקידנו למצוא את האיזון. לעמוד על רוטינות החובה בהתנהגות היומיומית של ילדינו. את המידה הנכונה שלא תיצור מגבלה או עיכוב צמיחה לחייהם בעתיד.
מדעי ההתנהגות שעליהם פקד סקינר. מדעי ההתנהגות הינו תחום רב תחומי המכיל בתוכו ידע רב מתחומי הפסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה.
התחום מבקש לחקור מגמות תרבותיות ותהליכים חברתיים ברמה של הפרט, החברה והתרבות ולחקור את יחסי הגומלין ביניהם. הלימודים בתחום מקנים ידע נרחב בהתנהגות האנושית על כל היבטיה ומקנים גישות יישומיות הרלוונטיות לחברה כיום. הורה שהאינטואיציה ההורית שלו מסמנת לו שההרגלים שלו כלפי ילדיו, או הרגלי הילדים אינם מיטיבים איתם בכאן ועכשיו או לעתיד, זה הזמן לפנות למנתח התנהגות ולבנות ביחד תוכנית התערבות ליישום שינוי התנהגות.
חשיפה עצמית – פיקוח נפש?
המקור לצירוף המילים "פיקוח נפש" אינו חד משמעי. בתנ"ך אנו מוציאים שימוש במושג פיקוח לציון הסתכלות, גילוי, השגחה וחכמה. כגון "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם…"[בראשית ג', ז'], "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם…"[בראשית כא', יט']. גם במשנה משמש מושג זה להשגחה על עניינים, כשם שאנו משתמשים בו היום (כגון פיקוח ערוני). לעומת זה במקורות היהודיים ישנם מספר מושגים הלכתיים שונים המתייחסים לשמירה על הבריאות ועל החיים. כגון "שמירת נפש", הצלת נפש".
ההסתכלות, הגילוי, ההשגחה והחוכמה הם שמאפשרים לנו הצלת נפשות. רבים ידברו כנגד הגילוי. החשיפה. למה ירצה אדם לחשוף את הפרטים הקטנים בחייו. כדוגמת הפייסבוק. או כתיבת ספר ביוגרפיה.
כל אחד ואחד מאיתנו נולד כיום לעולם תובעני. עולם הישגי. ברגע שעמד על רגליו והחל ללמוד בחדר, בגן הילדים, בבית ספר או באוניברסיטה, יעשה הכל ללמוד כיצד לשרוד בחייו. איך ינצל הכי נכון את פיקחותו וישתמש בה כדי להשיג כסף, כבוד,שליטה בחייו לטוב ביותר. אדם המאמין בשלמות היקום. בהשגחה עליונה, מבין שעליו לנתב את פיקחותו להטיב את התקדמות האנושות כולה לעבר שלמות היקום. למען כך יעמול בחשיפה למניעי התנהגותו שלו עצמו. ינסה ויחקור תמיד את צעדיו, ינסה לגלות בשכבה עמוקה יותר בתוכו את הסיבות האמיתיות להתנהגותו. לעולם לא יסתפק בסיבות ובהנמקות אותן אמר לזולתו, הוריו, ילדיו וכל מי שנמצא סביבו. האדם הרוחני יעשה כל שביכולתו, לשאוף ולהגיע אל האמת, אל המניעים האמיתיים. אז ורק אז הוא נמצא במישור אחד של פיקחות עם יצרו, אז ורק אז הוא יצליח להציל את נפשו ולתת מתובנות מחקרו לסובבים אותו, המהווים את השלם ביקום בו הוא חיי. שהרי השלם הוא יותר מכל חלקיו.
שתי הגדרות עשיה מתאפשרות כדי שאדם יבקר את מעשיו. אחד יפרוט את מעשיו ויבחין בין טוב ורע. יבקש סליחה ומחילה על הרע. השנייה יבקר את מעשיו למען ייטיב את דרכיו וילמד את הסובבים אותו כיצד לא לנהוג. הראשונה משמשת רק להתרמה עצמית, להצדקת מעשיו ולשיכוך ייסורי מצפונו והשנייה מכשיר נפלא להתקדמות למען השלמות ביקום כולו. אחד המניעים שלנו מלחשוף את עצמנו הוא להראות טיפש: "איזו שטות עשיתי". מעשינו הגשמיים באים בהדרכה עליונה. אינטואיציה. להאמין בטוב. החשיפה היא לטובת הכלל ובזכות הכלל. אין דבר וחצי דבר שאדם עושה ואין הסביבה שותפה לו. כפי שנמצא רבים השותפים לדבר עבירה, יש רבים וטובים השותפים לנו למעשים טובים ולהתקדמות לקראת השלמות. החשיפה שלנו לקהל הרחב היא שמוקירה את כל השותפים לעשייה. שהרי לכל מעשה שנחשוף ישנם לא מעט מלאכים בדמוי אדם שנמצאים שם על מנת לסייע לנו להגשים את אותו מעשה שאותו אנו חושפים. הרצון לחשוף מעשים טובים מונע מאיתנו שלא נעשה מעשים שאנחנו לא רוצים שיחשפו. "שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד". גם בספר "גילגולו של חינוך", בו אני חושפת את חיי שלי, את ההתקדמות שלי אל השלמות (עוד ארוכה הדרך), אני חושפת את כל המלאכים סביבי שבזכותם הגעתי עד הלום. אלה ההולכים איתך בדרכיי החיים, הם המלאכים המנתבים את ההצלחה שלך. לחיים טובים ולשלום.
הגשמת היעד הבלתי סביר
רבים החילוניים המציבים שאלה בפני הדתיים "האם יתכן שאלוקים יכול לברוא אבן שהוא עצמו לא יוכל להרימה?" . אם אנחנו מבינים שכשאלוקים ברא את האדם והפיח אויר בגופו, למעשה הכניס בנו מרוחו שלו, הרי ברור לנו שכל אדם ואדם שנברא בצלם, הינו בעל יכולת בריאה.
האם אדם יכול לחלום, לשים לעצמו יעד להגשמה שאינו מסוגל לבצעו? חשוב שנבין שחלומות מתגשמים וזו עובדה. נחישות והתמדה מביאה להגשמת חלומות. גם החלומות הבלתי סבירים. "סביר" פירושו: מתקבל על הדעת; הגיוני; אפשרי. זאת אומרת שבלתי סביר, הוא משהו שאינו מתקבל על הדעת. הדעת של מי. מהי דעת? "דעת" פרושה: מחשבה ברורה ובהירה, חשיבה צלולה; חכמה; תבונה. ואם כך הדבר ברור שדעתו של אדם היא מחשבה שהוא חושב, היא חוכמה שהוא הגיע עליה בעבור עצמו לפי היסטוריית הלמידה שלו. ההיגיון, החשיבה והתובנה של אדם נבנית מתוך מגע עם המציאות שחווה בגלגול זה או בגלגולים קודמים. ולכן אדם אחד יאמר שלהצליח בלימודים הם יעד מאוד סביר וקל והשני יאמר שהיעד אינו סביר ואינו הגיוני.
כשאלוקים ברא את העולם הוא ברא את האור והחושך. כי צריך גם את זה וגם את זה. כי לא נוקיר את האור אלמלא היה החושך. כשברא אלוקים את בעלי החיים בחר זכר ונקבה. כן כי רק כשיש מקור השוואה יש מקום להוקיר על מי שאתה ולשים לך אתגר להישגיות אחרת.
כל אדם חייב שישים לפניו יעד בלתי סביר להשגה. לנהוג בנחישות, רצינות ובהתמדה על מנת להשיגו. באותה נשימה ומידת הוקרה לעשייה האישית. על אדם להבין שנכון הוא לאדם למצוא את השותפים הנכונים להגשמת חלומו. השותפים הנכונים, אלו שיעודדו אותו. שיתנו לו את הכוח להאמין שהוא מסוגל, שהוא יכול, שלכל מכשול להשגת המטרה יש פתרון.
כבר בגן, כל ילד לומד שבארגז החול, בפינת הבובות או בפינת המשחק יש "חוקי משחק" של מציאות פיזית. את חוקי המשחק אנחנו קובעים. ההיגיון הוא תוצר של הבנה מפורשת ומופשטת של חוקי המשחק. מה שנכון ויכול פיזיקאלית להתממש ומוגדר שייתכן ע"י המדע, אין מצב שלא נצליח בו. ההצלחה תלוי רק בנו. רבים מאיתנו חוו את מי שאמר לנו:"אתה לא תוכל" "לא נולדת למשפחה הנכונה" "לא קיבלת את הגנים הנכונים" "אתה לא כמו אחיך". תמחקו.
כנסו למדיטציה, דמיינו את הפסגה. את מה אתם רוצים. בחרו יעד אחד. One at a time. התמקדו בו. התעוררו מהמדיטציה וכתבו רשימה עם הגדרות ברורות לכל משימה. תפרקו את המשימות עד לקטנות ביותר, כדי שתוכלו לחוות הצלחות כמה שיותר. כיתבו הנחייה ברורה אייך ניתן להשיג את היעד שאתם חולמים עליו והחלו ברגע שסיימתם, ללא דחייה. כל יום עשו דבר אחד בדרך אל הגשמת היעד. לרגע אל תאבדו אמון בכך שתצליחו… כשתגיעו להגשמת היעד שתפו אותי. כי אני בטוחה שתצליחו.
גם כשאלוקים ברא את האבנים הכי גדולות, הוא ידע והאמין שמשהו מהברואים שברא והאמין בו יצליח להרים את האבן. היו כאלוקים והאמינו בבריאה לחלום, להגשים ולהצליח.
זמן – כאן ועכשיו
קשה לתפוס את החיים ואת הקיום בכלל, אם נוציא את מימד הזמן. ולכן, חשוב שנבין מהו זמן ולמה חשוב שנבין את מהותו. אנחנו שקועים כל כך עמוק בתוך הזמן שנדמה כי הוא מרכיב חיוני לעצם קיומם של החיים. למעשה, על פי התפיסה הרווחת הזמן הוא החיים: כשהוא נגמר, גם הם מסתיימים. כשבא פיזיקאי ומצהיר שזמן אינו אלא אשליה תפיסתית של האדם, הוא צפוי להיתקל בספקנות. אפילו אם למדען הזה קוראים אלברט איינשטיין. פרופסור שון מייקל קארול, פיזיקאי וקוסמולוג מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, מציג במגזין ה-Smithsonian את הדיון בין איינשטיין ודומיו ובין פיזיקאים ותיאורטיקנים שטוענים כי הזמן הוא אמיתי ואף ממלא תפקיד ביצירת היקום ובהתפתחותו. קארול מספר שאיינשטיין שלח מכתב תנחומים למשפחת חברו המנוח ובו כתב כי "זה לא חשוב. עבורנו, הפיזיקאים המשוכנעים, ההבחנה בין עבר, הווה ועתיד היא רק אשליה, גם אם מאוד עקבית".הפיזיקאי לי סמולין והפילוסוף טים מאודלין יצרו מודלים מתמטיים שמסבירים בצורה פיזיקלית את הקביעה כי "לזמן יש מה שאפשר לקרוא לו 'תפקיד מחולל': הוא אכן מביא את העתיד לכדי קיום". כלומר, על פי התפיסה שלהם (וגם זו הרווחת ביחס לחיי היומיום שלנו), כל נקודה בזמן משמעותית בייצור הנקודה הבאה אחריה וכן הלאה.
ואם כך הדבר, מדוע יש בנו דפוס התנהגות של זלזול בזמן, בכאן ועכשיו ואנו נוהגים בדחיינות. כמה פעמים קורה לנו שהאינטואיציה מזכירה לנו לעשות דבר מה שחשוב מאוד למען נקודת זמן עתידית טובה יותר ואנחנו דוחים. האם חשבתם פעם מה הסיבה לדחיינות?
רצינו להרים טלפון לבוס ולאמר לו שמשהו בהתנהלות במסגרת אינו תקין. האינטואיציה אמרה לנו שחובה לצלצל, אבל אנחנו מלכי התירוצים העצמיים. הרי מדובר רק ב..להרים את שפורפרת הטלפון או סתם ללחוץ על הרמקול, אבל לא. היום משום מה לא מתאים לדבר איתו, זה לא נכון היום להכניס אותו לתמונה.
אמא שלי תמיד אמרה לי: "חכי לרגע המתאים". משום מה אף פעם זה לא הרגע המתאים. תמיד רציתי לאמר לאבא שלי: "אני מרגישה שאתה אוהב יותר את האחים שלי", לא אמרתי (הוא לא יבין אותי). תמיד רציתי לאמר לאחיי: "אני לא מרגישה שאתם מתנהגים איתי כאחות", לא אמרתי (אולי כשאגדל, יתאים יותר, כי כרגע ישייכו את האמירה להיותי קטנה ותינוקית). תמיד רציתי לאמר לילדיי: "אני פגועה שאינכם באים יותר, מתעניינים יותר", לא אמרתי (יגידו שיש לי בעיה, שיש לי רגשי נחיתות). אז לא אמרתי, חיכיתי לרגע הנכון.
כך עברו להם 50 שנה. אז זהו החלטתי. היום, היום זה היום. וכשכבר העזתי למשהו לפנות ולאמר, כאשר יגורתי בא לי וחטפתי. אז, אולי כדאי לא לאמר?
בעייתי, מה? כך חיים בקרבנו אנשי הדחיינות שעדיין לא קם אגף באחד מבתי החולים בעבורם, או איזה אבחון בגיל הגן שיבקש דחוף טיפול.
אדם שדוחה למחר, סביר שהפעולה שדחה לא תתממש ואם תתממש, לא תהא ממומשת באנרגיה שהתבקשה לה ברגע שצפה כרצויה ונכונה לאדם וליקום. תמיד מלווה הדחייה בנימוק חזק ומשכנע. על כל פנים איש המחר עצמו משוכנע שהנימוק משכנע.
מה טיבה של מחלה איומה זו? היש לה מרפא? המחלה הזאת לא הייתה מעניינת אותנו כל כך, לולא הבושה להודות על כך, אבל כל אחד מאיתנו, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מזהה בעצמו אחוז מסויים מסימני המחלה של אנשי המחר. דחיינות היא אסון.
ולכן הטיפול הוא אומר ועושה. שהרי גם כאשר אנחנו יודעים היטב שחובה להרים עכשיו טלפון לבנק ולידע אותם שהמצב כרגע לא טוב ולבקש שיעזרו בסבלנות כי בעוד יומיים נגיע לסדר הלוואה ויהיה בסדר, גם את השיחה הזו נדחה, למה? "כי לא נעים".
השיטה לדחות עשיית דבר מה מ"עכשיו" אל "מחר" לא הייתה כל כך נוראה, סך הכל יום יומיים, לולא החשיבה הראלית, פיזיקאלית (ולא רק רוחנית) של המשהו הבלתי נתפס הנקרא "זמן". כשעובר רק יום אחד (ה"עכשיו" שלנו), אנו נמצאים במחר, שגם הוא בהיותנו בו "עכשיו" ואז אפשר לדחות ל"מחר". כך שהדחיינות לא נגמרת לעולם. לדפוס התנהגות זה, יש טווח זמן בלתי מוגבל. גם בשירים נמצא "כשיבוא יבוא שלום", "מחר אולי נפליגה בספינות", "עוד נגיע ליום המחר"… בואו נתעורר אחים.
העתיד אינו נתון בידנו. מכאן ועד העתיד הקרוב ביותר יכול לקרות הכל. אם משהו נמצא בכלל בידינו, הרי זה רק הרגע של ההווה. רק בו אנו מחזיקים עכשיו, ורק בו אנו מסוגלים לפעול. כל מי שמעשיו משמעותיים לעצמו וליקום, הוא מי שמחליט, אומר ועושה. לא מחר, לא אחר כך, אלא באותו רגע ממש.
כל אדם רציני הרוצה באמת למלא את חובתו לטובת העניין ולטובת עצמו, אין לו ברירה אלא להיות בלתי טבעי. על טבעי. עליו להתגבר על טבעו החומרי הבסיסי ולפעול בזריזות להשגת המטרה.
זה הזמן להודיע על יציאה ממועדון "הדחיינות" וכניסה חינמית למועדון "אומר ועושה". דיי לדבר על מחר יבוא שלום על ארץ. די לדבר על קיום משותף. זה הזמן להיפגש ולעשות למען. מפגשי בתי ספר. מפגשי מתנס"ים. נעשה ונבנה נכונה את עולמנו.
"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ".
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא… / שאול טשרניחובסקי
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,
כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד
מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה,
בְּעוֹד בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּלְבֹא־דֵעַ עָרוּךְ
מִזְבֵּחַ, עָלָיו יַקְטִיר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ
לִמְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם, לְכוֹכָב וּמַזָּלוֹת.
וְאַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים וּבְמִלְחֶמֶת־יֵשׁוּת,
וּמְגִלַּת־סֵפֶר חַיָּיו הוֹלְכָה מִתְפָּרֶשֶׁת, –
וּבָאוּ אֶחָד אֶחָד, וְיִגָּלֶה פֵּשֶׁר
כָּל אוֹת וָאוֹת וְסֵמֶל סֵמֶל כָּל הַבָּאוֹת,
שֶׁחֹקְקוּ עָלֶיהָ בְּרֵאשִׁית בְּרִיָּתָהּ, –
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.
טשרניחובסקי כתב ורבים משתמשים בביטוי "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ" מבלי לדעת שהמשפט נכתב בשיר, לא מתוך מחקר מדעי או איזה מאמר פילוסופי. טשרניחובסקי התכוון , שהאדם הוא כזה או אחר משום שנוף מולדתו עיצב אותו, השפיע עליו, הטביע בו את חותמו.
מנקודה זו, נחדד את שמדעי ההתנהגות טוענים שהוכח מדעית שאכן כך שתי ישויות נפרדות משפיעות על התנהגות האדם: האורגניזם והסביבה. האורגניזם למרות שהוא תוצר הסביבה, שהרי ללא הפרייה של מין אחד בשני לא היה בא לעולם, אין הוא משפיע יחיד ולא בודד על הווייתו. הקשר שבין האורגניזם והסביבה הוא הגורם, הוא הסיבה להתנהגות זו או אחרת של האורגניזם, הוא האדם.
מכאן חשוב לנו לזכור שהתנהגותו של אדם זה או אחר תלויה תלות חד משמעית שהוכחה מדעית, בהתנהגותנו שלנו. אנו נוטים לחזק התנהגות לא נאותה של האדם ממולנו באופן לא מודע. אם נעלה את רמת המודעות שלנו להתנהגות שלנו נצליח לשלוט שליטה מלאה בהתנהגויות מולנו.
אתן שתי דוגמאות:
רבים מאיתנו נתקלים באנשים בסופר שאינם מוכנים להמתין בתור לתורם בקופה. לא כול מי שנוהג כך, הוא אדם שאינו יודע לעמוד בתור. כן, בין אלה ישנם אנשים שבאמת המצב שלהם כרגע דורש שימהרו ואם נסייע להם רק נקבל הוקרה מהם ומהיקום. מאידך, אם מצאנו שאדם מסויים עושה זאת לבקרים, עלינו לעמוד על כך שלא יקבל את האפשרות לעשות זאת. כי בכל פעם שאנחנו מאפשרים לו לדלג מעל העומדים בתור ולא להצליח להתאפק ולחכות לתורו, אנחנו מחזקים את ההתנהגות שלו. כל יום שהצליח לא לעמוד בתור רק יוביל לכך שיקשה עליו בעתיד להיפרד מהרגל זה. הקושי שלו להיפרד בעתיד מהרגל זה יביא להקצנה בתגובה שלו כשיבקשו ממנו להמתין בתור.
ועכשיו, דוגמה מהבית. כמה ילדים מגיעים הביתה ומשאירים את הילקוט ליד הדלת. והאמא אומרת:"כמה פעמים אמרתי לך לא להשאיר את הילקוט ליד הדלת". אמא יקרה, אם אמרת את המשפט הזה יותר מפעמים, הגיע הזמן שתביני שלא מספיק לדבר. לא את לוקחת את התיק מהדלת. הילד רץ לשירותים ומיהר, זה מקובל, אבל כשסיים, את התיק לוקחים לחדר. לא מדליקים טלוויזיה, לא יושבים על הספה ולא עושים כלום לפני שלוקחים את התיק לחדר. אסרטיביות וסמכות הורית היא תנאי הכרחי להתנהלות נכונה של ילדכם בסביבה שתסייע לו לעצב את התנהגותו לנכון ביותר.
"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ" – הורים יקרים כפי שעוגה שנאפית בתבנית מקבלת את הצורה של התבנית, הילד שלכם הוא החומר שמעוצב על פי התבנית שאתם ורק אתם קובעים את צורתה.
מַעֲשֶׂה אָבוֹת – סִמַּן לְבָּנִים.
דַּבְּרִי חֲזַ"ל בבראשית רְבֵה: "אָמַר לוֹ הקב"ה (לְאַבְרָהָם): שָׁב, אַתָּה סִמַּן לְבָנֶיךָ!".הרמב"ן בפירושו על ספר בראשית מרחיב את עקרון זה לכלל, שעל פיו מפרש את כל מעשי האבות שבתורה[פרוש הרמב"ן לפסוק שנכתב בספר בראשית פרק יב',ו. ], שם כותב: "כל מה שאירע לאבות – סימן לבנים" ובמקום אחר: "לא נפל מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים…"(פסוק י'). לימים התגלגל שמו לביטוי המצוי בימינו: 'מַעֲשֶׂה אָבוֹת – סִמַּן לְבָּנִים.'( סיני קל"א, עמ' עז-צו).ובנקודה זו עסקינן היום.
נתון הוא שמדובר במעשה. כך שלא מדובר במחשבה, או בהגיגי הנפש שמדבר האב ולצורך ההבנה העכשווית בה ההורים הם הדמות המחנכת. נתייחס ל"אבות" כהורי הילד/ה. מעשיהם של ההורים, התנהגותם בפועל. העשייה היומיומית היא שמהווה מודל לחיקוי בעבור הילד הצופה בהם. ילד הוא נשמה שבאה לעולם הזה ללמוד. באה להחכים/לתקן. הנשמה בוחרת בהורה לכוון, להדריך, לתמוך, לסייע במילוי התיקון שבאה לעשות בגילגול הזה. הבאת ילד לעולם היא משימה מאתגרת שלוקח ההורה כנשמה בוגרת בגלגול הזה. מהרגע שנולד העולל, חובת ההורה לחשב כל מעשה שעושה. לתכננו היטב. גם אם המצב קשה. הכלכלה לא משהו, החינוך שקיבל ההורה לא מאפשר לו להחכים בחינוך נכון. זה הזמן ללמוד כיצד. כיצד לשנות התנהגות שתטיב עם ההורים בניהול נכון של בית ומשפחה ולהוות מודל חיקוי לילד לשנים. ילד שמתנהג התנהגות לא נאותה, קיבל את המודל לחיקוי מהוריו, מהורי הוריו, מסביבתו הקרובה ביותר. חיקוי התנהגות זה או אחר מחוזק ע"י הסביבה כנכון ולכן מתקבל כטבע שני של המתנהג. על מנת לשנות התנהגות לא נאותה של ילד חייבים ההורים לשבת עם בעל מקצוע ולנתח את התנהגותם, לנסות להבין ביחד מה בסביבתו הקרובה של הילד מחזק את ההתנהגות הלא נאותה ורק אז, ניתן להבנות תוכנית התערבות שתסייע להורים להכחיד את המחזק ולסייע לילד לקבל חיזוקים על התנהגויות נאותות המיטיבות איתו ושיביאו אותו להצלחה.
"חָנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דָּרְכּוֹ גַּם כִּי יזקין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כ"ב, ו').
חינוך פירושו לצעוד עם הילד בדרכו שלו, להתחשב באופיו המיוחד ולבנות אותוׁ (על נקודה זו אתעכב בהמשך).
נוכל לחיות בשלווה, אם נדע שעלינו לעשות רק כמיטב יכולתנו. זה בעצם מה שנדרש מאתנו כהורים. אין תפקיד ההורים להתעסק בתוצאות, כיוון שהתוצאות אינן בשליטתנו. הילדים אינם מהווים מדד להצלחתנו כהורים!
זה נכון שהתוצר הסופי של הילד – לאן בסופו של דבר ייקח את הדברים, כשיגיע לבגרות, זה שלו ולא שלנו. אבל, תמיד תכרסם בתוכנו השאלה: "האם עשינו מספיק?"
על המספיק הזה בדיוק אני רוצה להרחיב
החינוך שלנו הוא כן ליצור מצב של עימות כלשהו בין אותם דחפים יצריים שאתם נולד העולל ולחינוך המתבקש על פי התרבות, הסביבה והמסורת המשפחתית. העימות הזה שהילד יגיע בבגרותו, הוא התלבטות אם קו החינוך של הוריו נכון לי או לא. העימות הזה מגיע במקום שהילד מרגיש שלא הצליח. שהרי אם הצליח וחייו משמעותיים והוא מאושר, לא יגיע לידיי עימות וחשיבה לגבי החינוך שקיבל, אם טוב הוא או לא?
כך שבכל זאת אנו חוזרים שוב לאחריותינו כהורים להבנות את תפקודו והתנהגותו של ילדנו בעולם שמבקש עשייה למען תחושת משמעותיות והצלחה ביישום חיים מאושרים.
הבנייה נכונה להתנהגות נאותה שתסייע לילד שלנו למצות את החוזקות שלו. לעסוק במה שהוא באמת אוהב ומה שחנן אותו בורא עולם, תלויה בחינוך נכון שלנו כהורים.
הנשמה של הילד שלנו בחרה בנו להגיע לעולם הזה ולא סתם. הנשמה שלו ידעה שאנחנו הכתובת הנכונה להבנייה נכונה של המסלול הנכון להצלחתו. כשדיברתי על כבוד להורים (בפוסט הקודם), כן התכוונתי להישמע להנחייה, להשמע להדרכה. קבלת סמכות הורית, היא חלק יקר וחשוב באותה הבניית מסלול בחיים להצלחה. יראת הכבוד לסמכות המובילה, היא שמסייעת להקשבה לקולות ולסימנים שמדריכים נכונה את הנשמה להצלחה.
ילד בהגיעו לבגרות יוכל לקחת את כל שלמד עד כה ולהחליט לאן פניו. אבל, עד הגיעו לגיל בגרות 12/13, מן הראוי והנכון שיקשיב , שיקבל סמכות, שינהג על פי המוסכמות הנכונות שינחו הוריו או המורים אותם בחרו הוריו ללמדו.
כבד את אביך ואת אמך למען יעריכון ימייך – זו לא שגיאת כתיב
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"(שמות כ יא). באף אחד מתשעת הציוויים האחרים לא מצאנו אזכור ביחס לשכר הצפוי למקיים המצווה. ביטוי: "על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך", יכול להתפרש כביטוי כולל למציאותנו בעולם הזה. בעולם הפיזי. להבדילו מעולם הנשמות.
הכניסה הפילוסופית לדיבר הנ"ל, התרחשה בשיעור שיר עברי שניהלתי בכתה ב'. הילדים ששמעו את הדיבר ולא קראו אותו פירשו זאת כ"יעריכו". ואני שמאמינה באימרה "מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם", נמצאת בהקשבה טוטלית לנאמר מפי האדמורים הצעירים שמלווים אותי מזה 26 שנים. הילדים נותנים לנו סימנים ומחוונים (זו לא שגיאת כתיב)אותנו לחיים טובים יותר.
ההורים שאנחנו בוחרים כנשמה להגיע אליהם, הם המגנים שלנו להצלחה בתיקון שבחרנו לעשות בגלגול הנתון. מצוות כיבוד ההורים, היא מצווה שכוללת בעיקר עשיית מעשים חיוביים לצורך כבוד האב, בניגוד למצוות מורא אב ואם שנלמדת מהפסוק: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא, י"ט, ג'), אשר לפיה יש להיזהר מלעשות מעשים שלילים, הנוגדים לעקרון הכיבוד. זאת ינחה אותנו שכשמבקשים שנכבד את ההורים אין הכוונה לאותה יראת כבוד שהיא חובה בדאורייתא. הכוונה של הפסוק היא לתת את מלא כובד המשקל בהתייחסות לימיהם ולדבריהם של ההורים. להוויה שלהם. למי שהם. ההורים שלנו הם הwize שלנו בחיים. הם המחוונים לעשייה נכונה או לא נכונה למען השגת המטרה שלנו בחיים: התיקון. מחוון הוא כלי להערכת מטלה/פעילות. המחוון כולל רשימה של קריטריונים (תבחינים) המאפיינים את המיומנויות המוערכות באמצעותו. את הקריטריונים קובעים ההורים שלנו. שהם המחנכים, המדריכים שהנשמה שלנו בחרה לחיים אלו. ואם הנשמה שלנו בחרה אותם, הייתה לה סיבה טובה. בואו נאמין בה.
הכרה והוקרה בחייהם של הורינו. הקשבה ואכפתיות להנחייה שלהם, היא שתביא אותנו לעשייה משמעותית בחיינו. עשייה שנוקיר ונעריך כל עוד אנו על האדמה. הזמן שלמעשה אלוהים נתן לנשמה שלנו לזמן תיקון. המדריכים הרוחניים שלנו שומרים עלינו מלמעלה. ההורים שלנו הם המלאכים והמדריכים שלנו כאן בעולם הזה. הֵיו קשובים. הֵיוּ נכונים להיות שם, כשהם מדריכים אתכם. למדו היטב ותצליחו.
באור ואהבה
דר רבקה מרום.
פסיכולוגית הוליסטית? הכיצד?
בדיאלוג 'כרמידס' מסביר סוקרטס לכרמידס הצעיר ש"זאלמוכסים מלכנו, שהוא אלוהים, אומר, שכפי שאין ניגשים לריפוי עיניים בנפרד מהראש, ולא לריפוי ראש בנפרד מהגוף, כך אין מרפאים גוף בנפרד מהנשמה.
טיפול פסיכולוגי הוליסטי מכיל טכניקות טיפול שונות שנוצרו בעקבות הבנה ומידע חדשים שהצטברו בשנים האחרונות, על המתאם הקיים בין הגוף לנפש. או בשפה אחרת: הלחץ מתורגם לאנרגיה שנמצאת בגוף-נפש.
מחקר על הפסיכולוגיה הטרנספרסונאלית
המחקר שיזמתי ויישמתי, בתואר השלישי היה השילוב של הפסיכולוגיה הטרנספרסונאלית שהיא אכן, מתבססת על הפארפסיכולוגיה, עם הפסיכולוגיות הקונבנציונאליות המוכרות ולא כל כך מסייעות לחולה, למטופל – למבקש סיוע.
הסיפורים משולחן העבודה שלי, הם ההוכחה עד כמה חשוב לשלב את האסכולות כדי לעזור למטופל.
תקשור, ייעוץ ואימון אישי
דוגמא ראשונה: לא מתקדם בחיים. אין פרנסה.
הגיע אלי גבר בן 55 . בחור אנרגטי ומקסים. כמובן שלפני שהגיע תקשרתי עם הנשמה שלו, והמסר שקיבלתי בתקשור: סרטון קצר על עלם חמודות שעומד לפני מפל מים ענק. הזרימה כל כך יפה ונקייה.. ואז לאט לאט השתקף מאחורי המפל עולם קסום. פרחים פורחים, בית יפיפה, ילדים מתרוצצים. הכל כל כך מושלם. ביקשתי מהנשמה להיכנס לעולם הקסום והיא אמרה: " אני ארטב מהמים, עוד מעט המים יסורו הצידה ואז אכנס". שאלתי:"ואם המים לא יזוזו, כמה זמן תישארי כאן לעמוד?" והיא אמרה: "הבטיחו לי שהמים יזוזו". התמונה נעלמה.
הגבר הגיע אלי בשעות אחר הצהרים. בשיחה ייעוצית. ראיון פתוח. סיפר האיש על חייו. מזה שנים, מאז שהתגרש מאשתו, אינו עובד. מתגורר עם אביו. במשך כל השנים מאז שהתגרש מאשתו היה אצל מתקשרות רבות. כולן הבטיחו לו שיזכה בלוטו. שיהיה לו הרבה כסף. לאחר שהבנתי את ההקשר בין המציאות בה נמצא המטופל לתקשור.. והבנתי שאין מדובר במעכב צמיחה מגלגולים קודמים… אלא תקיעות של כאן ועכשיו, עברנו במיידי לשיחת אימון מעצימה. הגענו מהר מאוד לתובנה שאם לא ילך לעבוד וכן… קצת "יתרטב", לא יהיה שום כסף בכיסו. היום שבועיים לאחר הפגישה, הבחור עובד ומאושר.
בהרצאה שלי, אני נותנת עוד ועוד דוגמאות מהשטח. הפסיכולוגיה ההוליסטית מוכיחה עצמה חדשות לבקרים!!!
מדיום?
הבוקר עליתי על הרכב בדרך הביתה והראש התחיל : "למי חייבים עוד כסף? איפה לא שילמתי עדיין?"
ואז , מתיישבת על הכיסא לצידי אמא שלי ואומרת "תדליקי את הרדיו".
ואוו. חשבתי לעצמי. אני רוצה שקט.
והיא לחצה ושוב אמרה "תדליקי את הרדיו, תשמעי לאמא שלך".
טוב. אתם לא הייתם מדליקים?
ואז שמעתי : "נותרו עוד קצת חובות
אבל חובות הם רק חובות
ואיש עוד לא הושלך
בגלל משכנתא לרחובות …:
http://www.youtube.com/watch?v=J7sgDoTBxKQ
איזה כייף להצליח לשמוע את ההנחיות מהעולם האחר. תודה אמא.